קרב המפטון רודס
 | ||||||||||||||||||
| הקרב בין "מוניטור" ל"מרימק", ציור מאת ג'ו דייווידסון | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת האזרחים האמריקנית | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 8 במרץ 1862 – 9 במרץ 1862 (יומיים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | המפטון רודס, וירג'יניה | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
36°59′00″N 76°19′11″W / 36.983333333333°N 76.319722222222°W | |||||||||||||||||
| תוצאה | ללא הכרעה | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב המפטון רודס (באנגלית: Hampton Roads), הנקרא לעיתים הקרב בין מוניטור למרימק, ניטש במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית. הוא מפורסם בעיקר על שום היותו הקרב הימי הראשון בין שתי אוניות משוריינות, או ליתר דיוק בין שתי אוניות מחופות שריון: "מוניטור" של צי האיחוד ואוניית צי הקונפדרציה "וירג'יניה". "וירג'יניה" השתייכה קודם לצי האיחוד ונקראה "מרימק", אך נפלה שלל, שופצה והוענק לה שם חדש.
הקרב ניטש ב-8 וב-9 במרץ 1862 ליד סואל'ס פוינט (אנ'), סמוך לפתחו של המפטון רודס בווירג'יניה.[1] ביום הראשון זרעה "וירג'יניה" חורבן באוניות המלחמה העשויות עץ של מדינות האיחוד. ביום השני הגיעה אל המקום "מוניטור" ופתחה בדו-קרב המפורסם בינה לבין "וירג'יניה". הקרב הסתיים אומנם ללא הכרעה, אך זכה לפרסום עולמי. לאחריו היה ברור לכל, כי עתידה של הלוחמה הימית שייך לאוניות המשוריינות.
רקע היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]באביב 1861 עלה בידי צבא הקונפדרציה לכבוש את נורפוק שבווירג'יניה ואת כל האזור הסמוך לה מדרום להמפטון רודס. בעקבות פעולת הטעייה של הדרומיים בהנהגת מנהל חברת הרכבות ויליאם מֶהוֹן, העלה צי האיחוד באש ופינה ללא קרב את מספנת גוספורט שבפורטסמות'. במהלך הפינוי השמידו מלחי צי האיחוד תשע מאוניותיהם, ובהן הפריגטה "מרימק", אלא שבגלל החיפזון והבלבול לא נשרפה האונייה כליל אלא עד קו המים בלבד.
לאחר הפינוי נותר בשליטת האיחוד באזור טיידווטר שבווירג'יניה רק פורט מונרו, מבצר בחצי האי וירג'יניה, בצדו הצפוני של המפטון רודס ממול סואל'ס פוינט. נתיב השיט עובר קרוב לצד הצפוני, ועל כן תוגבר פורט מונרו במוצב נוסף, שהוקם בפתח נתיב השיט על אי מעשה ידי אדם שנקרא לימים פורט ווּל.
כיבוש נורפוק העניק לקונפדרציה את המספנה הגדולה והיחידה שלה וכן תותחים כבדים רבים. בריגדיר ג'נרל וולטר גווין מצבא הקונפדרציה, שהופקד על מערך ההגנה סביב נורפוק, הקים בסואל'ס פוינט סוללות תותחים להגנת נורפוק ולשליטה במימי המפטון רודס.
מאז פרצה מלחמת האזרחים פעל אברהם לינקולן, נשיא ארצות הברית, להחזרת מדינות הקונפדרציה לחיק האיחוד. היה בדעתו להשתמש בציו הגדול והחזק יותר כדי לנתק את מדינות הקונפדרציה משאר העולם באמצעות הסגר ימי על נמלי החוף שלהן באוקיינוס האטלנטי ובמפרץ מקסיקו ועל ידי שליטה בעמק נהר המיסיסיפי באמצעות ספינות תותחים.
כשהסלימו פעולות האיבה, הורה לינקולן למפקדי צי האיחוד להטיל הסגר מן הים על המפטון רודס. פורט וול ופורט מונרו שלטו אומנם על המעבר מהמפטון רודס אל מפרץ צ'ספיק וממנו אל האוקיינוס האטלנטי, אך המים הפנימיים בנהר ג'יימס ובנהר אליזבת היו בשליטת צי מדינות הקונפדרציה. אף על פי שציי שני הצדדים התנגשו זה בזה פעמים אחדות, לא הצליח אף אחד מהם לגבור על יריבו. המבוי הסתום נמשך מסופה של שנת 1861 עד ראשית 1862.
אוניות מחופות-שריון
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוניות מחופות-שריון (ironclads) היו אוניות מלחמה שגופן העשוי עץ צופה בלוחות ברזל להגנה.[2] אוניית המלחמה מחופת השריון הראשונה הייתה "גְּלוּאָר" הצרפתית, שהושקה ב-1859. כשפרצה מלחמת האזרחים, הייתה טכנולוגיית שריון הברזל בצפון אמריקה עדיין בחיתוליה.
אחד החוקים הראשונים שהעביר קונגרס הקונפדרציה היה לפעול להשגת אוניות מחופות שריון, בין על ידי רכישתן מעבר לים ובין על ידי הסבת כלי שיט קיימים. עוד בראשית המלחמה, כשנודעו לאיחוד תוכניותיה של הקונפדרציה, החל אף הוא לבנות אוניות מחופות-שריון.
האוניות מחופות השריון הראשונות של ציי מדינות האיחוד ומדינות הקונפדרציה היו מוזרות למראה בהשוואה לאוניות המלחמה בנות זמנן ואף שונות מאוד אחת מהשנייה. זאת ועוד, כאשר עשו השתיים את דרכן אל הקרב ההיסטורי בהמפטון רודס, עדיין לא הסתיימה בנייתן לשביעות רצונם המלאה של מתכנניהן.
"וירג'יניה"
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 ביוני 1861, במהלך הפינוי החפוז של מספנת גוספורט, העלו חיילי האיחוד באש את פריגטת הקיטור "מֶרימֶק". האש כילתה רק את חלקיה העליונים עד קו המים וגופה הוסיף לצוף. חרשי המספנה, שהייתה כעת בשליטת הקונפדרציה, שיפצו את האונייה, הוסיפו לה מבנה עילי נמוך משהיה לה קודם וציפו אותו בלוחות ברזל. האונייה הוכנסה לשירות פעיל ב-17 בפברואר 1862 בשם "וירג'יניה".
מתכנן האונייה חש, כי אש תותחים לא תהיה יעילה עוד נגד אוניות מחופות בשריון ברזל, ועל כן חימש אותה גם באיל ניגוח, כלי נשקן של אוניות המשוטים המלחמתיות מן העת העתיקה, שזו הפעם הראשונה שנעשה בו שימוש מודרני.
חרף המאמצים הקדחתניים להשלים את בנייתה, עדיין נמצאו על סיפונה של "וירג'יניה" פועלי מספנה כאשר שטה אלי קרב מבלי שתבצע קודם הפלגת ניסוי או הפלגת אימונים.
"מוניטור"
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"מוניטור" הייתה אונייה מדגם חדש לחלוטין, שהנשיא לינקולן עצמו התעניין רבות בבנייתה. צורת המבנה הייחודית, אותה תכנן ג'ון אריקסון, כללה צריח תותח סובב חדשני ובו שני תותחי 11 אינץ' (280 מ"מ) חלקי-קדח מתוצרת דֶלְגרֶן. לאונייה הייתה צדודית נמוכה, ורק חלק קטן של הסיפון וצריח התותח נראו לעיני האויב. גוף האונייה נבנה ב- Continental Iron Works שבניו יורק, והאונייה הושקה שם ב-30 בינואר 1862. היה צורך להקטין את עובי ומשקל השריון מן המידות המתוכננות על מנת להגדיל את הבּוֹלֶט (freeboard) שלה, אך גם לאחר שינוי זה בלט סיפונה 35 ס"מ בלבד מעל פני המים.
"מוניטור" הייתה אחד מכלי השיט המלחמתיים החדשניים ביותר בשעתה. חלקי האונייה חושלו בתשעה בתי יציקה נפרדים, ותהליך הבנייה כולו ארך פחות מ-120 ימים. למרות הבנייה המהירה חש לינקולן תסכול רב מן האיחור במסירתה. האונייה הוחשה אל המפטון רודס והגיעה אליו בערבו של אותו יום בו ערכה יריבתה את הופעת הבכורה שלה.
היום הראשון לקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבוקר 8 במרץ 1862 שייטה "וירג'יניה" הגדולה והמסורבלת משהו אל המפטון רודס, נכונה לפרוץ את ההסגר הימי. האונייה, בפיקוד קפטן פרנקלין ביוקנן, נעזרה בשתי גוררות הקיטור "רָאלי" ו"בּוּפוֹר" ונלוו אליה אוניות המשוטה הצדית "פטריק הנרי", "ג'יימסטאון" ו"טיזֶר".
"וירג'יניה" שטה היישר לעברן של אוניות האיחוד. היא החלה לירות מתותחיה כשהמרחק בינה לבין "קאמברלנד" היה פחות ממייל אחד, ומיד נפתחה עליה אש מעברן של כל אוניות השייטת והסוללות בחוף. "וירג'יניה" ניגחה את יריבתה מתחת לפני המים, והאונייה שקעה במהירות כשאנשיה "ממשיכים לירות בתותחים באומץ לב כל עוד היא צפה", כפי שסיפר ביוקנן בשבח אויביו.
אחר כך הפנה ביוקנן את חרטום "וירג'יניה" אל אוניית האיחוד "קונגרס". בראותו מה עלה בגורלה של "קאמברלנד", הורה מפקד ה"קונגרס" להעלות את אונייתו על החוף. תוך כדי כך הצטרפו אל התקפתה של "וירג'ינה" על "קונגרס" אוניות שייטת נהר ג'יימס בפיקוד ג'ון רנדולף טאקר. הקרב ארך כשעה, ובסיומו נכנעה "קונגרס" לאחר שניזוקה קשות. בעוד אנשי הצוות ניצולי הקרב יורדים מן האונייה הפגועה, פתחה סוללת האיחוד בחוף הצפוני באש תותחים על "וירג'יניה". כתגובה הורה קפטן ה"וירג'יניה" להמטיר על "קונגרס" קלעים מלובנים ופגזים מתלקחים. האש שאחזה ב"קונגרס" גרמה להתפוצצות מחסן התחמושת שלה והיא ירדה למצולות. גם "וירג'יניה" יצאה פגועה מן הקרב. המטחים שנורו מ"קאמברלנד" ו"קונגרס" ומן הסוללות בחוף ניקבו ככברה את ארובתה והקטינו את מהירותה הנמוכה בלאו הכי. שניים מתותחיה יצאו משימוש ומספר לוחות שריון התפרקו.
תוך כדי כך נפנתה שייטת נהר ג'יימס לטפל באוניית האיחוד "מינסוטה", שיצאה מפורט מונרו כדי להצטרף ללחימה אך עלתה על שרטון. לאחר שקיבלה את כניעת "קונגרס" ולמרות היותה פגועה, הצטרפה "וירג'יניה" לשייטת נהר ג'יימס להמשך המאבק. ברם, בשל השוקע הגדול שלה לא יכלה היא להתקרב אל האויב כדי לנגחו, ותוך כדי התמשכותו המייגעת של הקרב ירדה החשיכה ומנעה משאר אוניות השייטת לכוון את אישן ולקלוע. "וירג'יניה" עזבה בציפייה לשוב למחרת היום כדי להשלים את מלאכת השמדת צי האיחוד. את הלילה עשתה האונייה במים המוגנים שבשליטת הקונפדרציה.
הייתה זו שעתה הגדולה של "וירג'יניה" אך היא לא יצאה מן ההתנגשות ללא פגע. חלק מאיל הניגוח שלה ניתק ונשאר תקוע בדופנה של "קאמברלנד". בעוד אונייתו יורה על סוללת החוף, נפצע קפטן ביוקנן בירכו מכדור מוסקט. לא נותרה לו כל ברירה אלא להעביר את הפיקוד לידי לוטננט קטסבי רוג'ר ג'ונס. בסופו של דבר נאלצו המנתחים לקטוע את רגלו.
מזכיר צי הקונפדרציה, סטיבן מלורי, כתב לנשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס אודות ההתנגשות:
- "התנהגות הקצינים ואנשי השייטת... מוסיפה לנו ולצי המלחמתי כבוד שזוהרו לא יועם. קוראי הדוח יגלו בו עניין רב, ופרטיו יעוררו להט במלחינו אמיצי-הלב ויחזקו את רוחם. לעולם יזכרו כי "וירג'יניה" פרצה דרך חדשה בבניין אוניות מלחמה, וכי מעולם קודם לכן לא שטה אונייה שכמותה על פני הגלים; כי תותחיה הכבדים היו גם הם בבחינת חידוש בשדה החימוש; כי כוח ההנעה שלה והאופן בו נענתה לפקודות ההגה היו ללא תקדים, וכי קציניה ואנשי צוותה לא הכירו יחסית את האונייה כשם שהיו זרים יחסית איש לרעהו; ובכל זאת, חרף כל החסרונות, בזכות אומץ הלב והיכולת המקצועית המושלמת של קצין הדגל ביוקנן ועמיתיו הושג הניצחון המרהיב ביותר בדברי ימי המלחמה בים".
צי האיחוד נחל כישלון מהדהד. מאוחר באותו לילה הגיעה "מוניטור", בפיקוד לוטננט ג'ון לורימר וורדן, אל המפטון רודס. האונייה מחופת השריון של צי האיחוד הוחשה אל המקום בתקווה כי תגן על חברותיה ותמנע מ"וירג'יניה" לסכן את ערי האיחוד. "גורל המערכה," העיר קפטן ג'ון א' דלגרן (John A. Dahlgren) מצי מדינות האיחוד, "היה תלוי ביכולת העמידה הבלתי-מוכחת עדיין של "מוניטור" החדשה ובהגעתה בעתה."
"מוניטור" נגד "וירג'יניה"
[עריכת קוד מקור | עריכה]
למחרת היום, ב-9 במרץ 1862, שבה "וירג'יניה" לאחר שתוקנה כדי לחסל את "מינסוטה" התקועה על שרטון. דרכה נחסמה על ידי ה"מוניטור" שזה עתה הגיעה, ואשר תוארה אחר כך על ידי מפקד האונייה המורדת כ"לא יותר מקופסת גבינה על רפסודה".
לאחר לחימה של שעות, בעיקר מטווח קרוב, לא עלה בידי אף אחת משתי האוניות לגבור על יריבתה. ל"מוניטור" הקטנה והזריזה יותר היה צריח מסתובב והיא יכלה לחמוק מ"וירג'יניה", אך אף אחת מן השתיים לא הצליחה להסב נזק משמעותי לאחרת.
שתי האוניות עזבו את זירת ההתגוששות בעצמן וללא נזקים משמעותיים. תותחי ה"מוניטור" היו גדולים הרבה יותר מאלו של "וירג'יניה", ועל כן עלה בידה להבקיע את לוחות השריון שלה במקומות אחדים, בעוד ש"וירג'יניה" הצליחה רק לקמט את שריונה של "מוניטור". צוות ה"מוניטור" השתמש בעיקר בקלעים מלאים וכיוון אל חלקיה העיליים של "וירג'יניה". כששמע זאת אריקסון, מתכנן האונייה, רתח מזעם וקרא, כי לו השתמשו בפגזים נפיצים ויורים לכיוון קו המים, היו מטביעים את "וירג'יניה" על נקלה.
אחרית הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך החודשיים הבאים ערכה "וירג'יניה" כמה גיחות להמפטון רודס, מתוך תקווה לפתות את "מוניטור" לקרב. רוב הזמן שייטה "וירג'יניה" לאיטה במורד נהר אליזבת עד המבצרים בקרייני איילנד או בסואל'ס פוינט. "מוניטור", ועימה מספר עצום של אוניות האיחוד, המתינה בהמפטון רודס לצאתה של "וירג'יניה" אל פורט מונרו.
תוכנית מפקדי צי האיחוד הייתה להילחם ב"וירג'יניה" במקום אותו יבחרו. ל"מוניטור", לעומת זאת, ניתנה הוראה נשיאותית שלא להיכנס לקרב אלא אם הדבר בלתי נמנע לגמרי. משרד הצי של מדינות האיחוד שכר כמה אוניות קיטור גדולות למטרה המפורשת לפגוע ב"וירג'יניה". תוכניתו הייתה להמתין עד שאוניית צי הקונפדרציה תעז להיכנס למים עמוקים, ואז ינסו אוניות הקיטור הגדולות לנגחה ולהטביעה. "וירג'יניה" אכן העזה פעמיים להיכנס אל המפטון רודס וניסתה לפתות את "מוניטור" לקרב, אך בשל ההוראה הנשיאותית לא נענתה יריבתה לאתגר.
מה שהיה קרוב לוודאי הקרב הימי לו ציפו בשעתו יותר מכל, לא התממש לעולם. "מוניטור" ו"וירג'יניה" לא נלחמו שוב זו בזו.
גורל שתי האוניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הקרב לא נטלה אף אחת משתי האוניות חלק במלחמה ואף אחת מהן גם לא שרדה את שנת 1862.
האירועים ביבשה סביב המפטון רודס אילצו את הקונפדרציה לנטוש את אזור נורפוק. כשהחל פינוין של נורפוק ופורטסמות ב-10 במאי 1862, נותרו לקציני "וירג'יניה" ואנשי צוותה חלופות ספורות. קומנדר ג'ושיה טטנול ידע, כי שוקע האונייה גדול מכדי שתוכל לשוט בנהר ג'יימס אל ריצ'מונד וקטנים הסיכויים שתצליח לחמוק מהמפטון רודס תחת אפן של אוניות צי האיחוד, שעמדו על המשמר סמוך לפורט מונרו וציפו למהלך שכזה.
כדי למנוע את נפילתה לידי האויב, פקד טטנול בבוקר 11 במאי 1862 להשיט את "וירג'יניה" אל חופו של האי קרייני ולהעלותה באש. לאחר שבערה משך כשעה הגיעו הלהבות אל מחסן התחמושת שלה והאונייה נהרסה כליל בהתפוצצות הגדולה.
למעלה מעשר שנים לאחר סיום המלחמה, ב-30 במאי 1876, נמשתה טרופת ה"וירג'יניה" מן המים והוסעה אל המספנה בפורטסמות ופורקה לגרוטאות.
חלקים מ"וירג'יניה", ובהם לוחות שריון, העוגן והתותחים, הוצגו שנים רבות במספנת נורפוק של הצי המלחמתי בפורטסמות ובמוזיאון הימי בניופורט ניוז (Mariners' Museum) בווירג'יניה. עוגנה של האונייה נח על המדשאה בחזית מוזיאון הקונפדרציה (Museum of Confederacy), שהוקם ב-1890 בריצ'מונד, וירג'יניה.
"מוניטור" הייתה לאב-טיפוס של אוניית מלחמה הנושא אותו שם. מוניטורים רבים נבנו לאחר מכן, כולל לשיט נהרות, והם מילאו תפקידי מפתח בקרבות מלחמת האזרחים בנהר מיסיסיפי ובנהר ג'יימס. ברם, מבנה האונייה התאים להפליא ללחימה בנהר, אך הבולט הנמוך והצריח הכבד פגעו בכושר השיט שלה במזג אוויר סוער. בדצמבר שנת 1862 נצטוותה "מוניטור" לצאת אל בופור, צפון קרוליינה, כדי לסייע בהטלת ההסגר הימי על שתי הקרוליינות. בעודה נגררת על ידי האונייה "רוד איילנד", נקלעו השתיים לסערה עזה. "מוניטור" התמלאה מים וטבעה בערב השנה החדשה, דצמבר 1862, בחוף האוקיינוס האטלנטי ליד כף הטרס בצפון קרוליינה, באזור הידוע כבית הקברות של האוקיינוס האטלנטי. ב-1973 נתגלתה טרופת האונייה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Burns, Ken, The Civil War (TV documentary series)
- Hogg, I. Weapons of the Civil War
- Milton, Keith. “Duel At Hampton Roads.” Military Heritage, Vol. 3, No. 3 (December 2001), pp. 38-45
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Library of Virginia official website
- A record of events in Norfolk County, Virginia.
- Virginia Historical Society official website
- Hampton Roads Visitor Guide
- USS Monitor Center, Newport News, Virginia
- Civil War Naval History
- Library of Congress website מפה גדולה וצבעונית של אירועי הקרב.
- Batlle of Hampton Road website
- דיווח ראשון על Battle of the Monitor and Merrimac
- "הקרב בין מעררימאק ומאָניטאָר". "המליץ", מס' 28, 1 במאי 1862, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר שפת הים - ים וספנות בעיתוני ההשכלה והתחייה, 1918-1856.
- קרב המפטון רודס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ המפטון רודס הוא שמו של אגן מים גדול בדרום מזרח וירג'יניה ושטחי היבשת המקיפים אותו. האגן נושק לשפכי הנהרות ג'יימס ואליזבת ופתוח בצדו המזרחי לאוקיינוס האטלנטי.
- ^ האונייה המשוריינת (armoured ship), שהתפתחה מן האונייה מחופת השריון, נבנתה מלכתחילה מלוחות עבים במיוחד של ברזל ומאוחר יותר של פלדה למען אותה מטרה.
