לדלג לתוכן

קסמן של אגדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קסמן של אגדות
The Uses of Enchantment
מידע כללי
מאת ברונו בטלהיים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא מעשייה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה תמזה והדסון עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1976 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קסמן של אגדות ותרומתן להתפתחותו הנפשית של הילד הוא ספר משנת 1976 מאת הפסיכואנליטיקאי ברונו בטלהיים, שבו המחבר מנתח אגדות באמצעים של פסיכואנליזה פרוידיאנית. הספר היה שנוי במחלוקת בהקשר של חשד לגנבה ספרותית[1][2].

מבנה ותוכן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מחולק לשני חלקים עיקריים. הראשון, "קסמים – מלוא חופניים", מתאר את מחשבותיו של בטלהיים על ערכן של אגדות עבור ילדים. החלק השני, "בעולם האגדות", מציג קריאה פסיכואנליטית של מספר אגדות פופולריות, ביניהן:

בטלהיים מציג טענה ולפיה סיפורי אגדות מסייעים לילדים לפתור בעיות קיומיות מסוימות כמו חרדת נטישה, סכסוך אדיפלי ויריבויות בין אחים. האלימות הקיצונית והרגשות המכוערים המופיעים באגדות רבות מסייעים להסיט את מה שאולי מתרחש ממילא במוחו של הילד. פחדים לא מציאותיים של ילד דורשים לעיתים קרובות תקוות לא מציאותיות. יתרה מכך, לסיפור כמו "הנסיך צפרדע" יש יתרון על פני החינוך המיני המודרני, בכך שהוא מכיר בעובדה שילד עלול לחוש רתיעה כלפי מיניות, ובמקרה זה לסיפור זה תפקיד מגונן עבור הילד[3].

התקבלות, השפעה ופרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית, בטלהיים וקסמן של אגדות זכו בפרס בחירת המבקרים האמריקאים בשנת 1976[4], ובפרס הספר הלאומי בקטגוריה של מחשבה עכשווית בשנת 1977[5].

רוברט א' סגל כותב: "ההפרדה בין הגישה העדכנית של בטלהיים לאגדות לבין גישתו המיושנת למיתוסים היא בולטת"[6].

הספר קסמן של אגדות צוטט כמקור השפעה ליצירות רבות שנכתבו אחריו, המספרות סיפורי אגדות במונחים של מבוגרים, כולל הסרט בובות משנת 1987[7], הסרט כיפה אדומה של הבמאית קתרין הארדוויק מ-2011, וסרט האימה והפנטזיה הממלכה האדומה עולה משנת 2014.

גנבה ספרותית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהקדמה לספר מצהיר בטלהיים כי הוא כותב את הספר כ"מחנך ומטפל בילדים בעלי הפרעות קשות"[8]. עם זאת, לאחר מותו, נמצא כי התעודות שלו בתחומים אלה מזויפות, לאחר שבטלהיים למד רק שלושה שיעורי מבוא בפסיכולוגיה[9][10][11].

במהדורת חורף 1991 של כתב העת Journal of American Folklore, הציג בוגר המחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בשם אלן דאנדס עמדה, שעל פיה העתיק בטלהיים חלקים נכבדים מספרו מתוך הספר "מחקר פסיכיאטרי של מיתוסים ואגדות: מקורם, משמעותם והשימוש בהם" מאת יוליוס הושר, שנכתב בשנת 1963, מבלי לתת קרדיט מתאים; וכמו כן ביצע השאלות ספרותיות ורעיוניות נוספות ממקורות אחרים ללא מתן קרדיט[1][2][12][13].

דנדס קובע כי בטלהיים עסק ב"שאילה סיטונאית", הן של קטעים אקראיים והן של רעיונות מפתח, בעיקר מספרו של הושר, אך גם ממקורות אחרים. גם רוברט א. ג'ורג', פרופסור לפולקלור באוניברסיטת UCLA, אומר: "ברור שהוא [בטלהיים] לא עשה את שיעורי הבית שלו"[2].

הושר עצמו לא ראה בכך עניין גדול. הוא אמר: "כולנו מבצעים גנבות ספרותיות מפעם לפעם. אף אני כך. לעיתים קרובות, אינני בטוח אם זה יצא מהמוח שלי או אם זה בא ממקום אחר... אני רק שמח שאולי הייתי המשפיע של ברונו בטלהיים. לא תמיד הסכמתי איתו אבל זה לא משנה. ברונו בטלהיים המסכן, לא הייתי רוצה להפריע לו בשנתו הנצחית בעניין זה[2].

דנדס אף טען כי המאמר שלו משנת 1967 בנושא סינדרלה הועתק על ידי בטלהיים. ג'קלין סנדרס, שהכירה את בטלהיים ומאוחר יותר כיהנה באותו תפקיד כמנהלת בית הספר האורטוגני באוניברסיטת שיקגו, הסתייגה מההאשמות של דנדס[13].

כבר ב-1991, השווה הלוס אנג'לס טיימס בין ניסוחו של בטלהיים ובין מה שכתב היושר: "למרות שאף פעם אסור 'להסביר' את האגדות לילד, יש חשיבות גדולה לכך שהמספר יבין את משמעותם. גורם זה מקדם את הרגישות בבחירת הסיפורים המתאימים ביותר לשלבים שונים של התפתחות הילדים המאזינים, ולהדגשת נושאים שעשויים להיות בעלי ערך תרפויטי עבור קשיים פסיכולוגיים ספציפיים"[2].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Dundes, Alan: "Bruno Bettelheim's Uses of Enchantment and Abuses of Scholarship". The Journal of American Folklore, Vol. 104, N0. 411. (Winter, 1991): pages 74–83.
  2. ^ 1 2 3 4 5 Bettelheim Plagiarized Book Ideas, Scholar Says : Authors: The late child psychologist is accused of 'wholesale borrowing' for study of fairy tales, Los Angeles Times, Anne C. Roark, Feb. 7, 1991.
  3. ^ Lehiyiann-Haltpt, Christopher (5 במאי 1976). "Books of the Times: Frog King as Sex Education". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ "All Past National Book Critics Circle Award Winners and Finalists". National Book Critics Circle. Retrieved 2012-03-09.
  5. ^ "National Book Awards – 1977". National Book Foundation. Retrieved 2012-03-09. There was a "Contemporary" or "Current" award category from 1972 to 1980.
  6. ^ Theorizing About Myth, Robert Alan Segal, University of Massachusetts Press, 1999, page 61.
  7. ^ Gallagher, John Andrew (1989). "Stuart Gordon". Film Directors on Directing. Greenwood Publishing Group. pp. 96–97. ISBN 9780275932725.
  8. ^ The Uses of Enchantment: The Meaning and Importance of Fairy Tales, Bruno Bettelheim, New York: Vintage Books (Random House), 1975, 1976. "Portions of this book originally appeared in The New Yorker."
  9. ^ Turbulent dreams of a damaged saint, The Independent [UK], Nicholas Tucker, 8 December 1995.
  10. ^ An Icon of Psychology Falls From His Pedestal, New York Times, Christopher Lehmann-Haupt, book review of The Creation of Dr. B by Richard Pollak, Jan. 13, 1997.
  11. ^ Genius Or Fraud? Bettelheim's Biographers Can't Seem To Decide, Chicago Tribune, Ron Grossman, January 23, 1997.
  12. ^ A Psychiatric Study of Fairy Tales: Their Origin, Meaning and Usefulness, Julius E. Heuscher, illus. by Melba Bennett, Springfield, Illinois: Thomas pub., 1963, 224 pages. See also A Psychiatric Study of Fairy Tales: Their Origin, Meaning and Usefulness; an enlarged and thoroughly revised second edition, Julius E. Heuscher, Springfield, Illinois: Charles C. Thomas, publisher, April 1974, 422 pages.
  13. ^ 1 2 Sharman Stein (7 בפברואר 1991). "Bettelheim Accused Of Plagiarizing Book". Chicago Tribune. {{cite news}}: (עזרה)