קלאו לבן-כתר
קלאו לבן-כתר | |
---|---|
מצב שימור | |
סכנת הכחדה (EN)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | עופות |
סדרה: | קלאונאים |
תת־סדרה: | תרופודה |
משפחה: | קלאוניים |
סוג: | Berenicornis |
מין: | קלאו לבן-כתר |
שם מדעי | |
Berenicornis comatus ראפלס, 1822 | |
קלאו לבן-כתר (שם מדעי: Berenicornis comatus) הוא מין קלאו אסיאתי יחיד בסוגו, שתחום תפוצתו מתפרש על פני חצי האי המלאי, סומטרה, דרום תאילנד ובורנאו.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]זהו מין גדול יחסית. אורכו כ-83 עד 102 ס"מ, ומשקלו נע בין 1.3 ל-1.5 ק"ג. אצל הזכר, הראש, הצוואר, הזנב והחזה לבנים, בעדו שאר הניצוי שחור. על חלקו העליון של הראש, נוצות לבנות יוצרות ציצה, שהעניקה למין זה את שמו. בין הציצה לבין הגרון, יש אזור של עור חשוף בצבע כחול כהה. המקור שחור, אך בסיסו בעל גוון צהבהב. הנקבות קטנות מהזכרים, ונבדלות מהם בצוואר, בבטן ובחזה השחורים.
הקן מוקם בתוך חור בעץ. הנקבה "כולאת" את עצמה בקן, על ידי חסימת החור בלשלשת, בוץ ופסולת אחרת; היא נמשאירה רק חור קטן, שדרכו יהיה ניתן להעביר לה מזון. לאחר מכן, היא שתי ביצים לבנות. בן-זוגה, זכרים בוגרים אחרים וקלאויים צעירים מביאים אוכל לנקבה ולגוזלים. לאחר שהגוזלים גדלו ויכולים לעוף, הם והנקבה פורצים יחד את המחסום.
לפי מיונים טקסונומיים אחרים, הקלאו לבן-הכתר נמצא בסוג Aceros.
הקלאו מצוי ביערות גשם שרומם נמוך עד בינוני (בדרך כלל מתחת ל-900 מטרים מעל גובה פני הים), ולעיתים גם במטעי דקל השמן, עצי גומי ועצי פרי שונים. הקלאויים לבני-הכתר טריטוריאליים, וניזונים בעיקר מפירות, לטאות, פרוקי רגליים וזחלים. זהו מין ביישן יחסית, וניתן לראותו לעיתים רחוקות. הפרטים ממין זה מעופפים לעיתים קרובות בלהקות קטנות.
האיום המרכזי על הקלאו לבן-הכתר הוא איבוד בתי הגידול הטבעיים שלו, אם כי הוא נפוץ יחסית בתחום תפוצתו. כמו כן, אין כרגע איום על בתי הגידול הגבוהים יותר של הקלאו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קלאו לבן-כתר, באתר ITIS (באנגלית)
- קלאו לבן-כתר, באתר NCBI (באנגלית)
- קלאו לבן-כתר, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- קלאו לבן-כתר, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- קלאו לבן-כתר, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קלאו לבן-כתר באתר הרשימה האדומה של IUCN