קיסמט (מחזמר)
קיסמֶט (Kismet) הוא מחזמר שהועלה לראשונה ב-1953. את המחזמר עיבדו רוברט רייט וג'ורג' פורסט, על פי מוזיקה מאת אלכסנדר בורודין רוב המלודיות במחזמר הן מן האופרה "הנסיך איגור" ומיצירות נוספות. השיר הידוע ביותר מן המחזמר הוא "Stranger in Paradise" שלחנו הוא לחן "המחולות הפולובציים" מן האופרה. טקסט המחזה, שעלילתו מתרחשת בבגדאד של עלילות "אלף לילה ולילה" ושונה לחלוטין מעלילת האופרה, נכתב על ידי צ'ארלס לדרר (Charles Lederer) ולותר דייוויס (Luther Davis) לפי המחזה "קיסמט" מאת אדוארד נובלוק (Edward Knoblock) משנת 1911[1]. המחזמר זכה להצלחה רבה, הועלה 583 פעמים בתיאטרון זיגפלד בברודוויי וזכה ב-1954 בשלושה פרסי טוני למחזמר הטוב ביותר, להופעה הטובה ביותר (לאלפרד דרייק בתפקיד הראשי) ולמנצח תזמורת הטוב ביותר (ללואיס אדריאן). החל מ-1955 הועלה המחזה בווסט אנד בלונדון והועלה שם 648 פעמים. באותה שנה אף הופק סרט מוזיקלי לפי המחזמר, בבימויו של וינסנט מינלי.
שם המחזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיסמֶט (בטורקית: Kısmet; בערבית: قسمة) הוא מושג בתרבות האסלאם שפירושו מזל או גורל.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערכה ראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחצר המסגד יושבים פייטנים-קבצנים. ברקע נשמע קולו של האימאם (Sands of Time ,לפי הפואמה "במרכז אסיה" מאת בורודין). אחד מהם, חאג', נסע למכה. את מקומו תופס פייטן אחר, קבצן ולו בת יפה, מרסינה, הגונבת פירות בבזאר לשם קיומם, בשעה שהוא מקבץ נדבות (fate, לפי הפרק הראשון של הסימפוניה השנייה של בורודין). כיוון שחאג' (המקורי) קילל, חמש עשרה שנים לפני זמן המחזה, ראש משפחת פשע מקומית בשם ג'אוואן ובנו הקטן אבד כתוצאה מהקללה, נחטף הפייטן-קבצן שתפס את מקומו של חאג' ומובא בפני ג'אוואן. מעתה ולכל אורך המחזה נקרא הפייטן הקבצן בשם חאג'. ג'אוואן דורש מחאג' להסיר את הקללה והפייטן מבטיח לעשות זאת תמורת 100 מטבעות זהב (fate, פעם שנייה). ג'אוואן חוזר למרכז בגדאד לחפש את בנו.
במקביל, השר הרשע (הווזיר) מבקר עם אשתו המפתה לאלום בשוק סחורות השיירות (Bazaar of the Caravans, לפי מוזיקה מתוך המחולות הפולובציים מהאופרה הנסיך איגור). הם דנים בסידור הלוואה עבור הווזיר. בתמורה לכסף אותו ילווה ממלך אבאבו, יצרף החליף הצעיר להרמונו את אחת מבנות המלך, או את שלושתן. לאלום וסוחרי השוק משכנעים את הנסיכות שבגדאד היא המקום להיות בו ולא ממלכתן הנידחת (Not Since Nineveh).
מרסינה נתפסת בשוק בעת גנבה, אולם אז בדיוק מגיע חאג' ומשלם בעבור הפירות (Baubles, Bangles and Beads ,לפי הפרק השני של רביעיית מיתרים מס' 2 מאת בורודין). הוא נותן לה מחצית מהכסף ועוזב. החליף ויועצו, עומר, מסיירים בשוק בזהות בדויה. החליף מתרשם מיופייה של מרסינה ומחליט לעקוב אחריה. כאשר חאג' משלם במטבעותיו עבור שפחה, תופסת אותו המשטרה ומביאה אותו בפני הווזיר. הווזיר מזהה לפי סימנים שהמטבעות שייכים לג'וואן ואוסר את חאג' בעוון גנבה ושייכות לכנופייתו של ג'אוואן. בינתיים מוצאת מרסינה בית נאה לה ולאביה, החליף מגיע לבית ומציג עצמו כגנן. השניים מתאהבים מיד, שרים את דואט האהבה המרכזי במחזה ("Stranger in Paradise", לפי לחן מן המחולות הפולובציים) ומבטיחים להפגש שנית בגן עם עלות הירח. החליף מספר לעומר כי הוא מאוהב ומספר שוטרים שומעים זאת (He's in Love, לפי לחן מן המחולות הפולובציים).
בארמון הווזיר נידון חאג' לעונש מלקות בגין גנבה ולקטיעת כף ידו הימנית. חאג' טוען שקטיעת ידו לא תאפשר לו לנגן ומציע לספר לווזיר סיפור, על מנת להוכיח את כוחו כמספר סיפורים (Gesticulate, פרק רביעי מן הסימפוניה הראשונה של בורודין). לאלום מוקסמת מהסיפור ומהפייטן ומתחננת לבעלה שיחון אותו, לשווא. חאג' מקלל את הווזיר ואל החדר מוכנס ג'וואן, התובע מחאג' לספר מיד היכן בנו. אך מיד ג'אוון שם לב כי הווזיר עונד לצווארו מדליון שהיה שייך לבנו. כך מתברר כי הווזיר הוא-הוא בנו שנחטף. ג'וואן מהלל את חוכמתו של חאג' וקסמיו. הווזיר, מצידו, שופט את אביו למוות משום שאין זה יאה שראש השופטים במסופוטמיה יהיה בנו של ראש הפושעים שלה.
בשעה שג'אוואן מובל לביצוע גזר הדין, מבין הווזיר שמכשף גדול קילל אותו. באותו זמן נכנס החליף ומבשר שמצא כלה ושהוא עומד להתחתן באותו לילה. הווזיר מוטרד: אם החליף לא ישא לאשה את אחת מבנות מלך אבאבו, יאבד הווזיר את כל כספו. כיוון שהוא סבור שהכל פרי קללתו של חאג', הוא מתחנן בפניו שיבטל את הקללה ומציע למנותו לאמיר. לאלום מבינה שהפייטן איננו קוסם, אך היא מתאהבת בו וחולמת על חיים כפולים (Bored, שיר שנכתב עבור הסרט, אך משולב ברוב ההפקות הבימתיות של המחזמר). כאשר הווזיר חוזר שר חאג' שיר "מיסטי" עם נערות ההרמון (fate, פעם שלישית), ובשיאו קופץ מהחלון, כשהוא מותיר אחריו את גלימתו ואת הנוכחים המומים.
מערכה שנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החליף ופמלייתו מתקרבים לביתה של מרסינה (Night of my Nights, סרנדה מ"הסוויטה הקטנה" של בורודין). בבית, מרסינה חולמת על אהובה (Stranger in Paradise, סולו). חאג' נכנס בסערה ואומר לבתו שעליהם להימלט מיד לדמשק, אך מרסינה מסרבת. במריבה שמתפתחת חאג' כמעט מכה את מרסינה והיא נמלטת. כאשר נכנס החליף מרסינה לא נמצאת.
לווזיר נודע שכלתו של החליף נעלמה והוא שמח שיש גם לו כוחות כישוף (?Was I Wazir, לפי הפרק הרביעי מתוך רביעיית מיתרים מס' 1 מאת בורודין). בינתיים חאג' נמצא עם לאלום והם מתכננים לרכב על גמל לנוה מדבר קרוב (Rahadlakum). אל חדרם נכנסת מרסינה והאב והבת מתפייסים. היא מבקשת מחאג' שיימצא את אהובה. בינתיים, בחדר הסמוך, דורש החליף מהווזיר שימצא את אהובתו (And This Is My Beloved, לפי הפרק השלישי מתוך רביעיית מיתרים מס' 2 מאת בורודין). חאג' ועומר נפגשים ומתנצחים (The Olive Tree, לפי הטריו בפרק השלישי של האופרה הנסיך איגור).
הווזיר מנסה לשכנע את החליף שאהבת אשה אחת זה מעט מדי ונותן לו להציץ בהרמונו הסמוך דרך חור בקיר. שם מבחין החליף במרסינה. החליף מזועזע לראות את אהובתו בין נשותיו של הווזיר. הווזיר מצידו, מופתע אף הוא וחושד שהכל פרי כשפיו של חאג'. הוא מצהיר שמרסיה היא אכן אשתו. והחליף שבור הלב מבטיח לשאת אשה אחרת באותו לילה. הווזיר ממהר לשאת את מרסיה לאשה בניגוד לרצונה ומבטיח שיבוא לבקרה עם ליל. מרסינה מבטיחה לעצמה שתתאבד לפני כן.
בלילה, החליף עורך פגישה של הדיוואן ובו מוצגות לו נשים לבחירה: זוביידה מדמשק (Zubbediya, לפי האריה של ולדימיר גוליצקי מהאופרה הנסיך איגור), סמריס מבנגלור (Samaris' Dance, מתוך המחולות הפולובציים) ושלוש בנותיו של מלך אבאבו. החליף לא מתרשם. הווזיר מודה לחאג' ש"סידר" לו את מרסיה ומספר לו, תוך צחוק, שנשא אותה לאשה מייד. חאג' מבין מה קרה ונוטל לידו סכין, אך לאחר מכן מתעשת, מוציא לוחית קטנה, משליך אותה לבריכה וטוען שכאשר היא תשוב ותעלה יופיע על גביה שמה של כלתו של החליף לפי גורלו. במקביל, הוא נותן לווזיר בחשאי לוחית ועליה השם אבאבו ומציע לו להחליף את הלוחיות כאשר יוציא את הלוחית מהבריכה על מנת לתיתה לחליף. כאשר הווזיר נכנס לבריכה ועומד לבצע את ההחלפה, מזנק אחריו חאג' מוכיח אותו על מעשה המרמה לנגד עיני הנוכחים ובמאבק שמתפתח, מטביע אותו.
החליף נושא לאשה את מרסיה ומתכוון לחון את חאג' על מעשה הרצח שביצע בפומבי. אך חאג' מסרב לחנינה ורק מבקש להיות מוגלה על גבי גמל לנווה מדבר ושם לנחם את לאלום בצערה על מות בעלה (Sands of Time, פעם שנייה).
הפקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההפקה המקורית עלתה לראשונה בלוס אנג'לס עבור ה-Los Angeles Civic Light Opera, בהפקתו של אדווין לסטר, בעקבות הצלחת המחזמר "שיר נורווגיה", שהתבסס על לחניו של אדוארד גריג. כותבי המחזה סברו שהלחנים של בורודין יתאימו לסיפור האוריינטליסטי של "קיסמט". בקיץ וסתיו 1953 הועלה המחזה בלוס אנג'לס וסן פרנסיסקו. ב-3 בדצמבר 1953 נערכה הופעת הבכורה בתיאטרון זיגפלד בניו יורק עם אלפרד דרייק בתפקיד חאג', דורטה מורו (Doretta Morrow, שכיכבה במחזות "איש למנשה" ו"המלך ואני") כמרסינה, ריצ'רד קיילי (Richard Kiley) כחליף בגדאד, הנרי קלווין בתפקיד הווזיר, וג'ואן דיינר (Joan Diener) כלאלום.
בהפקה הבריטית השתתפו שלושה מחברי ההפקה המקורית, דרייק, מורו ודיינר.
בשנת 1955 הופק ב-MGM סרט מוזיקלי לפי קיסמט, בבימויו של וינסנט מינלי, עם אן בליית' הווארד קיל בתפקיד חאג'.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קיסמט במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
- Green, Stanley. Encyclopedia of the Musical Theatre, Da Capo Press, 1980, ISBN 0-306-80113-2, p. 235
- על המחזמר
- תקציר ופרטים
קיסמט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ על סמך אותו מחזה הופק סרט לא-מוזיקלי ב-1944, בכיכובה של מרלן דיטריך
בקרת זהויות  |
|
|---|