קינמונום
קינמון | |
---|---|
מיון מדעי | |
ממלכה: | צומח |
מערכה: | בעלי פרחים |
מחלקה: | דו-פסיגיים קדומים |
סדרה: | עראים |
משפחה: | עריים |
סוג: | קינמון |
שם מדעי | |
Cinnamomum שפר, 1760 |
קינמונום (שם מדעי: Cinnamomum) הוא סוג של עצים ושיחים ארומטיים השייכים למשפחת העריים, הגדלים בסרי לנקה, באינדונזיה, בהרי האנדים, בברזיל ובמצרים. למינים השונים של עצי הקינמומום ישנם שמנים ארומטיים בעלים שלהם ובקליפת העץ. סוג עצים זה מכיל מעל ל-250 מינים אשר גדלים באזורים טרופיים וסובטרופיים באמריקה הצפונית, במרכז אמריקה, באמריקה הדרומית, באסיה, באוקיאניה, ובאוסטרליה. הסוג כולל מספר רב של עצים אשר בעלי חשיבות מבחינה כלכלית - חלק מהמינים של העץ, ובעיקר C. verum, משמשים לייצור של קינמון וקמפור.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סוג זה של עצים ממשפחת העריים כולל מעל ל-270 מינים של עצים קטנים או בינוניים, ושיחים, אשר ברובם ארומטיים. לרוב המינים יש ריח ייחודי, אשר דומה לריח של קינמון וקמפור.
לפרי של העץ יש צבע סגול-שחור כאשר הוא בשל.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האטימולוגיה של השם הגנרי "קינמונום" מתבססת על המילה היוונית "קינמון" או "קינמומון", שמקורה בשפה הפיניקית. בעברית קיימת המילה קינמון, המופיעה כבר במקרא בשיר השירים, הדומה לאותה מילה פיניקית ובעלת אותו מקור.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התוצר העיקרי מהצמח הוא התבלין שמופק מהחלק הפנימי של ענפי כמה מינים של העץ. המין של העץ "קינמונום וורום", אשר במקור גדל בעיקר באזור סרי לנקה אך כיום גדל גם באזורים טרופיים אחרים של אסיה והקאריביי, הוא מהמינים העיקריים שנמצאים בשימוש הנרחב ביותר להפקת התבלין. התבלין מופק רק מענפים שנבטו.
קמפור מופק מהעץ "Cinnamomum camphora" אשר גדל בעיקר בסין, יפן וטייוואן.
החומר הפעיל
[עריכת קוד מקור | עריכה]החומר הפעיל בקינמונום הוא אלדהיד הקרוי סינאמאלדהיד (Cinnamaldehyde) - נוזל שמנוני צהוב וצמיג בעל מסיסות נמוכה במים.
למולקולה מערכת קשרים כפולים מצומדים, ולכן היא מישורית. החומר המרוכז גורם גירוי לעור, ובכמויות גדולות עשוי להיות רעיל, אך אין לו השפעות קרצינוגניות או השפעה בריאותית לטווח ארוך. הסינאמאלדהיד מופרש מהגוף בשתן כחומצת קינמון (תוצר חמצון של האלדהיד). מפיקים את החומר על ידי זיקוק בקיטור של השמן מקליפת העץ. כתוסף מזון הוא מקנה ארומה אופיינית לממתקים, מסטיקים ומשקאות בריכוזים של עד 4,900 מ"ג לליטר (פחות מ-0.5%). בנוסף לשימושיו בתעשיית המזון, החומר הוא דוחה חרקים ומכרסמים יעיל.
מינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר המינים הכלול של קינמונום נע לפי ההערכות בין ל-250 ל -370. בין המינים האלה יש כמה בעלי חשיבות מסחרית גדולה.
המינים מהם מפיקים את תבלין הקינמון הם:[1]
- "קינמון ציילוני" או "קינמון אמיתי" (Cinnamomum zeylanicum, שם נרדף: Cinnamomum verum) - נקרא על שם ציילון (הקרויה כיום סרי לנקה), מקום מוצאו של העץ.
- "קסיה" או "קינמון סיני" (Cinnamomum cassia, שם נרדף: Cinnamomum aromaticum) - מקורו בסין.
- "קינמון סייגון" או "קינמון וייטנאמי" (Cinnamomum Loureiroi) - מקורו בווייטנאם. נקרא על שם העיר סייגון (כיום הו צ'י מין סיטי), העיר הגדולה ביותר בווייטנאם.
- "קינמון אינדונזי" (Cinnamomum Burmanni) - מקורו באינדונזיה.
שלושת המינים האחרונים, קינמון סיני, קינמון סייגון וקינמון אינדונזי, דומים מאוד ולעיתים מתייחסים לכולם כאל קינמון סיני. תבלין המיוצר משלושת מיני הקינמון הסיני מכיל קומרין, חומר מסוכן לצריכה בכמויות גדולות ובאופן ממושך. מבין שלושת המינים, קינמון אינדונזי מכיל את כמות הקומרין הגבוהה ביותר. כמות הקומרין שעשויה להמצא בכפית של קינמון אינדונזי עשויה לחרוג באופן משמעותי מכמות הקומרין המותרת לצריכה יומית לפי הרשות לבטיחות המזון האירופאית EFSA (כמות העומדת על 0.1 מ"ג לק"ג משקל גוף). בקינמון ציילוני כמות הקומרין נמוכה יותר באופן משמעותי ויכולה לנוע בין פי 23 ועד פי 1,328 פחות קומרין מאשר בקינמון האינדונזי[2].
ברשימה הבאה, אשר איננה ממצה, נכללים מרבית של העץ:
|
|
|
שימוש רפואי
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קינמונום, באתר ITIS (באנגלית)
- קינמונום, באתר NCBI (באנגלית)
- קינמונום, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- קינמונום, באתר Tropicos (באנגלית)
- קינמונום, באתר GBIF (באנגלית)
- קינמונום, באתר IPNI (באנגלית)
- הדף של קינמונום באתר ויקימינים