קונסטנטין פטס

קונסטנטין פטס
Konstantin Päts
	קונסטנטין פטס בתחילת שנות ה-20
לידה	22 בפברואר 1874; פלך ליבוניה, האימפריה הרוסית
פטירה	18 בינואר 1956 (בגיל 81); בורשבו, מחוז קלינין, רוסיה הסובייטית, ברית המועצות
מדינה	אסטוניה
מקום קבורה	Metsakalmistu
השכלה	האוניברסיטה האימפריאלית של דרפט
מפלגה	הליגה הכפרית (1917-1920); אסיפות החקלאים (1920–1932)
פרסים והוקרה
	הצלב הגדול של מסדר ואסה (1936); אביר הצלב הגדול של הוורד הלבן של פינלנד (1922); הצלב הגדול של מסדר דנבורג (1933); אזרחות כבוד (1939, נארווה); הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (27 באוגוסט 1937); Collar of the Order of the National Coat of Arms (24 באפריל 1938); מסדר הכוכב הלבן, דרגת צווארון (24 באפריל 1938); הצלב הגדול של מסדר פולוניה רסטיטוטה; אזרחות כבוד של טאלין; honorary citizen of Tartu; Order of Bishop Platon; אביר הצלב הגדול במסדר סנט מוריס ולזרוס; מסדר הצלב האדום האסטוני דרגה ראשונה; מסדר שלושת הכוכבים, דרגה ראשונה; honorary citizen of Pärnu; צלב גדול של לגיון הכבוד; 1st Class of the Order of the Cross of the Eagle; צלב החירות; עיטור מסדר העיט הלבן של פולין ;
חתימה

קונסטין פטס (באסטונית: Konstantin Päts); 23 בפברואר 1874 - 18 בינואר 1956) היה מדינאי אסטוני, הפוליטיקאי המשפיע ביותר במדינה בתקופה של בין שתי מלחמות העולם. ממובילי תנועת העצמאות האסטונית. הלך לעולמו בגולאג סובייטי.

ביוגרפיה

ילדות ותחילת דרכו

קונסטנטין פטס נולד כבן השני למשפחה בת שישה ילדים (ארבעה אחים ואחות אחת) בטכקורנה (Tahkuranna) שבמחוז פרנו, אז חלק מן האימפריה הרוסית. אימו, אולגה טומנובה, הייתה יתומה וגדלה במשפחה אומנת. הוריו הגיעו מאזור ויליאנדי, שאותו נאלץ האב, יקוב, לעזוב על רקע פעילותו הפוליטית. הילדים קיבלו חינוך דתי אורתודוקסי. הוא התחנך בבית ספר של הכנסייה האורתודוקסית בכפר הולדתו. הוא המשיך לימודיו בשנים 1887–1892 בסמינר הדתי בריגה, אולם עזב והמשיך בגימנסיה לבנים בעיר פרנו. שם גם סיים את לימודיו התיכוניים. בין השנים 1894–1898 הוא למד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת טרטו וסיימה בהצלחה. לאחר סיום לימודיו, הוא שירת בחיל הרגלים שיל צבא האימפריה הרוסית והוצב בפסקוב. ב-1900 עבר לטאלין והחל לעבוד כעוזרו של עורך הדין יאן פוסקה. בשנת 1901 השתתף בהקמת אגודת רוכבי האופניים "קאלב" ושימש כסגן יושב ראשה.

קריירה עיתונאית

יאן טוניסון כבר ייסד בטרטו את היומון "פוסטימס" (Postimess, "הדוור") בשפה האסטונית, ב-1891, ופטס תכנן לייסד עיתון משלו. ההשראה הראשונית הגיעה מהסופרים אדוארד וילדה ואנטון האנסן טאמסארה, אשר לא יכלו לקבל רישיון עיתונאי ממשרד הפנים הרוסי עקב דעותיהם הסוציאל-דמוקרטיות. במקום זאת, הם השתמשו בפטס כעו"ד עלום שם המזוהה עם הכנסייה האורתודוקסית, שהייתה הדת הרשמית באימפריה הרוסית. השלטונות האימפריאליים שקלו לאשר לו לייסד עיתון שיהיה נאמן אליהם, ייצג את הקו הרשמי "וייאחד את כל האסטונים האורתודוקסים", אך במציאות העיתון כלל חומרים פוליטיים קיצוניים. הגיליון הראשון של היומון "תאטייה" (Teataja; "המודיע) יצא ב-23 באוקטובר 1901, והחל יריבות לא רק בינו לבין "פוסטימס" אלא גם בין טוניסון לבין פטס על ההנהגה הלאומית. במקום "פוסטימס" שהיה יותר אידאולוגי ולאומני, העיתון של פטס הדגיש את החשיבות של פעילות כלכלית. בכל אופן, פעילות העיתון הייתה קשה עקב הצנזורה הממשלתית החזקה.

תחילת הקריירה הפוליטית

לקראת הבחירות למועצת העיר טאלין ב-1904 ארגן פטס יחד עם יאן פוסקה תנועה פוליטית אסטונית-רוסית. התנועה גברה בבחירות על הגרמנים-הבלטים, ששלטו עד כה במועצת העיר. ב-8 בפברואר 1905 נבחר פטס לחבר מועצת העיר, ב-19 באפריל הפך לעוזרו של ראש עיריית טאלין, וב-2 בדצמבר 1905 התמנה לממלא מקום ראש העיר. כדי להשיג זכות בחירה בבחירות למועצת המדינה הרוסית, הוא קנה חווה בכפר קודילה, שבנפת רפלה, ונבחר כבוחר במחוז הריו. פעילותו הציבורית הותירה לו מעט זמן בשביל העיתון שלו. קבוצה של מהפכנים שהונהגו על ידי הנס פוגלמן ניהלה את העיתון ופרסמה מאמרים נגד הממשל הצארי וקראה לאנשים לצאת למהפכה. במהלך מהפכת 1905, פטס היה כבר פעיל למען רפורמה בשלטון המקומי, שקראה להעניק אוטונומיה לאומית למחוזות הבלטיים של האימפריה. השלטונות הגבירו את הלחץ עקב מהפכת 1905 והעיתון שלו נסגר וחבריו נעצרו. פטס גילה על כך מבעוד מעוד והצליח לברוח לשווייץ, ואז גילה כי באימפריה הרוסית הוא נידון לעונש מוות. ב-1906 הוא עבר להלסינקי שבפוינלנד, שם המשיך בעבודתו הספרותית והעיתונאית. רוב עבודותיו פורסמו בעילום שם באסטוניה. הוא גם ייעץ לרשויות מקומיות בנושאי רפורמת קרקעות. ב-1908 עבר להתגורר בעיירת גבול ברוסיה קרוב לגבול הפיני. שם התאחד עם משפחתו, לאחר שלא ראה אותם מאז 1905 כאשר נאלץ לגלות לשווייץ. לאחר שאשתו חלתה מאוד, הוא גילה כי אינו נידון יותר להוצאה להורג באימפריה הרוסית. הוא עבר חזרה לאסטוניה ב-1909. החל מפברואר 1910 הוא ריצה מאסר בכלא קרסטי בסנט פטרבורג, בעוד שאשתו מתה משחפת בשווייץ, לשם שלח אותה על מנת לקבל טיפול רפואי. בזמן שהותו בכלא הוא למד שפות זרות וכתב מאמרים שהתפרסמו בעיתונות. מושל גוברניית אסטוניה התלונן על פעילותו של פטס באסטוניה וביקש מהממשלה הצארית לא לת לו לשוב וכך נאסר עליו להתגורר בגוברניית אסטוניה וליבוניה למשך שש שנים. אף על פי כן, קשרים חזקים עם יאן פוסקה עזרו לו לשוב לאסטוניה, שם הוא הוציא לאור עיתון נוסף, Tallinna Teataja^{[דרוש תעתוק]}. מפברואר 1916 שירת כקצין בליטא וביולי 1917 הוא נבחר להיות יו"ר הוועד העליון של החיילים האסטונים, שם הוא עמל על הקמת יחידות אסטוניות בצבא האימפריאלי. במהלך מלחמת העולם הראשונה, הוא ארגן שיתוף פעולה בין אסטונים וגרמנים בלטים ליברלים.

אוטונומיה וכיבוש גרמני

ב-1917, בעוד כוחות גרמניים מתקדמים אל אסטוניה, פטס הצליח להימנע מגיוס. כיוון שמאז מהפכת פברואר השלטון עבר לידי הממשלה הרוסית הזמנית, התנועה הלאומית האסטונית דרשה אוטונומיה באימפריה הרוסית. בדיונים האם לדרוש מחוז אוטונומי אחד או שתיים, גברה דעתם של אלו התומכים בקיומו של מחוז אוטונומי יחיד. פטס היה בין תומכי גישה זו, דבר שחיזק את מעמדו הפוליטי. לאחר הפגנות גדולות של אסטונים בפטרוגרד, הממשלה הזמנית ייסדה ב-12 באפריל את המחוז האוטונומי של אסטוניה.

האספה האסטונית הזמנית "מאפוו" (Maapäev) נבחרה. פטס הצטרף והיה לאחר מדמויות המפתח של מפלגת התאחדות החקלאים (אסטונית: Põllumeeste Kogud) שזכתה ב-13 מתוך 55 המושבים. מפלגות הימין והשמאל זכו במספר דומה של מושבים, דבר שהיקשה על מינוי יו"ר לפרלמנט. יאן טוניסון מהימי-מרכז הציע למנות את פטס, שהפסיד בקול אחד לארתור וולנר האנונימי. בתחילה, פטס בחר לא להצטרף לסיעה בפרלמנט אך לבסוף הצטרף לסיעה הימני "הקבוצה הדמוקרטית". פטס החליף את יאן ראמוט כיושב ראש של הממשלה הזמנית ב-25 באוקטובר 1917. במהלך מהפכת אוקטובר שאירעה ברוסיה, הבולשביקים השתלטו על אסטוניה, והאסיפה הזמנית פוזרה. לאחר שלא מסר את המסמכים הרשמיים, פטס נעצר שלוש פעמים עד שלבסוף יר למחתרת.

כיוון ששלטון הבולשביקים באסטוניה היה יחסית חלש, מועצת הזקנים של Maapäev, שהיוותה מעין נשיאות של הפרלמנט, הכריזה ב-28 בנובמבר 1917 כי האספה הזמנית היא הגוף הנבחר והחוקי היחידי באסטוניה. כיוון אפילו מועצת הזקנים הייתה גוף גדול מידי מכדי לעבוד במחתרת, ב-18 בפברואר 1918 נבחר וועד שמנה שלושה אנשים ונקרא "וועד ההצלה האסטוני", ואשר פטס היה אחד משלושת חבריו. כאשר הכוחות הרוסים הבולשביקים נסוגו מטאלין והכוחות הגרמניים התקדמו לעברה, וועד ההצלה הכריז על הכרזת העצמאות האסטונית ב-24 בפברואר 1918. הממשלה האסטונית הזמנית הוקמה ופטס עמד בראשה וכמו כן כיהן במקביל גם כשר הפנים ושר המסחר והתעשייה. ב-25 בפברואר 1918 כוחות גרמניים כבשו את טאלין ועצרו את פטס ב-16 ביוני. הוא נשלח למספר מתקני מעצר בלטביה עד שלבסוף הושם במחנה בגרודנו שבמערב בלארוס (אז אזור בשליטת פולין). הוא שוחרר בסיום המלחמה, ב-17 בנובמבר. לאחר שסגן ראש הממשלה יורי וילמס מת באופן מסתורי בפינלנד, יאן פוסקה הוביל את הרפובליקה המחתרתית. לאחר כניעת גרמניה, הוקמה הממשלה הזמנית השנייה של פטס ב-12 בנובמבר והוא כיהן גם בתפקיד שר הפנים. לאחר חזרת האליטה הפוליטית לטאלין, הוקמה הממשלה הזמנית השלישית, גם כן בראשותו, ב-27 בנובמבר, כאשר הפעם בנוסף להיותו ראש ממשלה כיהן גם בתפקיד שר המלחמה, ובכך היה אחראי על בניית מערך ההגנה והביטחון של המדינה הצעירה.

מלחמת העצמאות האסטונית

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קונסטנטין פטס בוויקישיתוף

קונסטנטין פטס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קונסטנטין פטס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)