לדלג לתוכן

קונסולת משחקים ניידת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נינטנדו DS לייט, קונסולת המשחקים הניידת הנמכרת ביותר בכל הזמנים

קונסולת משחקים ניידת היא קונסולת משחקי וידאו קטנה עם צג, בקרי משחק ורמקול מובנים, בה ניתן לשחק באופן עצמאי ללא צורך בציוד היקפי חיצוני כמו טלוויזיה או התקני שמע נפרדים. מכשירי קונסולות המשחקים הניידות הם קומפקטיים וקלי משקל, והדבר מאפשר לשחק בהן בכל זמן ובכל מקום.

פיצ'רים בולטים בחלק גדול מקונסולות המשחקים הניידות:

  • מסך תצוגה מובנה. מכשירים חדשים יותר מכילים מסכים עם רזולוציות גבוהה יחסית ומסכי מגע.
  • בקרי משחק מובנים עם כפתורים ו/או ג'ויסטיקים.
  • רמקולים מובנים. לעיתים רבות הם מכילים גם חיבור לאוזניות.
  • פועלים על סוללות נטענות.
  • פיצ'רים בולטים נוספים בקונסולות המשחקים הניידות החדישות יותר כוללים לעיתים רבות קישוריות לאינטרנט, ואפשרות לחבר בקרי משחק חיצוניים.

בשנת 1976 חברת מאטל החלה למכור את המשחק "Auto Race"(אנ') אשר היה המשחק האלקטרוני הראשון.[1] קונסולת המשחקים הניידת המסחרית המצליחה הראשונה הייתה מרלין (אנ') שיצאה לראשונה לשווקים בשנת 1978 ומכרה בסך הכל מעל ל-5 מיליון יחידות.[2]

קונסולת המשחקים הידנית הראשונה עם מחסניות הניתנות להחלפה הייתה קונסולת המשחקים מיקרו-ויז'ן (אנ') של חברת מילטון ברדלי אשר יצאה לראשונה לשווקים בשנת 1979.[3]

פריצת הדרך הגדולה הראשונה בשוק קונסולות משחקי הווידאו הניידות הייתה בשנת 1989 עם היציאה לשווקים של הגיים בוי של חברת נינטנדו.[4] הגיים בוי זכה להצלחה עצומה בעיקר הודות למחיר הסביר שלו, כמות המשחקים הגדולה שפותחה עבורו, וחיי הסוללה הארוכים של המכשיר.

בעקבות ההצלחה של הגיים בוי יצאו בהם מוצרים של חברת מתחרות כמו הגיים גיר של חברת סגה וה-Lynx של חברת אטארי אשר הכילו צגי צבע וחומרה חזקה יותר, אך התקשו להפוך לפופולריים יותר מהגיים בוי. ההצלחה של הגיים בוי הובילה בהמשך לפיתוח של ה ה-Game Boy Color, Game Boy Advance.

קונסולת המשחקים נינטנדו DS, אשר יצאה לשווקים בשנת 2004 הכילה מסך מגע ומשחקים מקוונים והפכה לקונסולת המשחקים הניידת הנמכרת ביותר בכל הזמנים אשר מכרה מעל ל-150 מיליון יחידות ברחבי העולם.

בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 סוני נכנסה לשוק קונסולות המשחקים הניידות עם מכשיר ה-PlayStation Portable (מכונה גם PSP) אשר לו הייתה גרפיקה באיכות גבוהה במיוחד. בהמשך יצאה לשווקים גם קונסולת המשחקים הניידת פלייסטיישן ויטה.

הפופולריות העצומה לה זכו הטלפונים החכמים והטאבלטים במהלך העשור השני של המאה ה-21 היוותה אתגר מהותי לקונסולות המשחקים הניידות הייעודיות משום שהם הכילו כמות גדולה במיוחד של משחקים אשר חלק גדול מהם היו זמינים בחינם. למרות התחרות עם הטלפונים החכמים והטאבלטים, בשנת 2017 נינטנדו הוציאה לשווקים את קונסולת המשחקים ההיברידית נינטנדו סוויץ' אשר הינה גם קונסולת משחקים ניידת וגם קונסולת משחקים בייתית. בזכות החדשנות שלה, ספריית המשחקים הגדולה שלה, והאפשרות לשחק בה במשחקים מרובי משתתפים, היא זכתה להצלחה ניכרת במיוחד ועד 2021 נמכרו בסך הכל מעל למאה מיליון יחידות של הקונסולה.

הדור השני של קונסולות המשחקים הניידות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדור הרביעי של קונסולות המשחקים הניידות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדור החמישי של קונסולות המשחקים הניידות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדור השישי של קונסולות המשחקים הניידות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדור השביעי של קונסולות המשחקים הניידות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדור השמיני של קונסולות המשחקים הניידות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Loguidice, Bill; Matt Barton (15 באוגוסט 2008). "A History of Gaming Platforms: Mattel Intellivision". Gamasutra. נבדק ב-27 בדצמבר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Merlin, the Electronic Wizard - Game Console - Computing History". www.computinghistory.org.uk. נבדק ב-2020-07-07.
  3. ^ East, Tom (11 בנובמבר 2009). "History Of Nintendo: Game Boy". Official Nintendo Magazine. אורכב מ-המקור ב-10 בנובמבר 2014. נבדק ב-29 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)