קומנדו-קנדה

קומנדו-קנדה, שכונה (בגרמנית Aufräumungskommando) או כ"קנדים" בלבד, היה השם שניתן לצוות ה"ניקיון" במחנה ההשמדה אושוויץ שעסק בטיפול, מיון, אחסנה ומשלוח לגרמניה של חפצי היהודים שגורשו למחנה זה והושמדו שם. עם זאת, קומנדו-קנדה לא-היה הזונדרקומנדו (Sonderkommando – "יחידה מיוחדת") שהיה מורכב גם הוא מאסירים יהודים, אלא שאלה עסקו בהוצאת הגופות מתוך תאי הגזים ושריפתן במשרפות.

מקור השם

בתקופה הקשה של המחסור, לפני מלחמת העולם השנייה (בין היתר בשל השפל הגדול בארצות הברית שהתפשט לכל העולם), יהודים רבים מפולין היגרו לקנדה, שהייתה באותה עת סמל לשפע. בשם "קומנדו-קנדה" נקראו אותם אסירים עובדי כפייה באושוויץ, שאספו את חפצי הערך והחפצים בכלל של האסירים שהגיעו במשלוחי הגירוש מרחבי אירופה. בניגוד לשאר האסירים (שנבחרו לעבודות בסלקציה שנערכה על הרמפה היהודית והועסקו בעבודות שונות במחנה), לעובדים אלה הייתה גישה למזון (שמצאו בין חפצי המגורשים שנשלחו להשמדה), ללבוש, לנעליים, לכלים שימושיים במחנה, ולכן הם שהו בתנאים טובים בהרבה משאר האסירים.

מבנה הקומנדו ותפקודו

בממוצע 1000–1600 גברים ונשים עבדו באושוויץ "קנדה 1". בדצמבר 1943 הוקמה קבוצת העבודה "קנדה 2" (Effektenlager II). העובדים נקראו בשם הרשמי "צוות ניקיון" (Aufräumungskommando), אך גם האסירים וגם השומרים קראו להם "קנדים".

ה"קנדים" עבדו במקומות שונים, חלקם על הרמפה היהודית בעת הגעת טרנספורט חדש. הם הורידו את חפצי המגורשים, שאלה אולצו להשאיר בקרונות הבהמות בהם הגיעו, העמיסו את המזוודות והחפצים האחרים והסיעו אותם לריכוזי המיון. חלקם מיינו את החפצים והבגדים, לרבות חפצי הערך שנמצאו במזוודות בטרם נשלח הכול לגרמניה. לאחר מכן נלקחו חלק מן הבגדים לתקון ועיצוב מחודש של התופרות היהודיות באושוויץ בסלון האופנה העילית שהוקם שם על ידי הדוויג הס. העובדים ברמפה היהודית ליד מסילות הרכבת היו בדרך כלל גברים. הם לבשו בגדים מפוספסים, סייעו בהורדת המגורשים החדשים מהקרונות, סידרו אותם בשורות על הרציף לקראת הסלקציה והעמיסו את חפציהם שהושארו בקרונות על המשאיות שהובילו אותם למחסן בשם קנדה.

ככל שמספר המגורשים גדל, כך גדל גם המטען הנכנס והגרמנים נאלצו להגדיל את מספר העובדים של קומנדו-קנדה: בקיץ 1944 הועסקו ביחידות "קנדה" בממוצע 1,500 עד 2,000 גברים ונשים. העובדים עבדו במשמרות מרובות ובצוותי עבודה מרובים. לכל צוות עבודה היו מדים משלהם. בין העובדים היו הרבה יהודים-הונגרים, שאחת מהם העידה: "הייתי שם בערך ארבעה חודשים. עבדנו גם על בגדי המתים. בכיסים נמצאו מסמכים ותצלומים." על פי עדות אחרת: "זה היה מקום מעורר קנאה. לא היה צורך לרעוב. אנחנו מיינו את החבילות מהטרנספורטים. תמיד היה בהם אוכל שהצלחנו לשים עליו יד בסתר. זה מה שהציל אותנו מלגווע ברעב."

על העובדים נאסר להשאיר ברשותם פריט כלשהו מהחפצים, כך שמפעם לפעם השומרים ערכו עליהם חיפוש גופני. אם מצאו משהו, האסיר היה מאבד את עבודתו ב"קנדה" או הכו אותו. עם זאת, את המזון שמצאו במזוודות איפשרו להם לאכול במחסן, אך אסור היה להבריח מזון למחנה. העובדים האחרים שחיו במחנה היו בסכנה מתמדת של גוויעה ברעב, בזמן שלאנשי קומנדו-קנדה היו סיכויי הישרדות גבוהים הודות למזון שנמצא במזוודות. אולם על אנשי "קנדה 2" שעבדו בבירקנאו היה נטל נפשי רב יותר בהרבה. המחסנים היו ממוקמים בין קרמטוריום (משרפה) III ו- IV והאנשים שם ראו בעיניהם את ההשמדה של היהודים במשרפה V ובתא הגזים הזמני שהופעל מחדש (בונקר 2). עובד נזכר בעדותו: "...עבודה זו לא הייתה קשה באופן עקרוני, אך היא נעשתה בתנאים איומים. לפנינו היה קרמטוריום והסתכלנו על כל הקבוצות שהגיעו. ראינו את הזקנים והילדים נכנסים בדלת הקרמטוריום, שמענו את הצעקות האיומות ולא ראינו מישהו יוצא ... באופן מעשי מצבנו היה טוב יחסית. היה לנו מזון די בשפע, אבל איש לא יכול היה לאכול עם ריח בשר האדם השרוף באוויר, ובצרחות הבלתי פוסקות." מדי פעם מצאו ה"קנדים" תינוקות מתים שהוחבאו במזוודות או חפצים של בני המשפחה שלהם. עובדי קומנדו-קנדה רבים היו מוכנים לסכן את הישרדותם, על אף שהיו בטוחים יחסית בכוח המשימה הזה, עקב הלחץ והנטל הנפשי, וכדי להתרחק מהטבח שהתרחש במשרפות. עובד אחד כזה העיד: "רק שלושה ימים הייתי במקום הזה מכיוון שלא יכולתי לסבול את הריח מהקרמטוריום ולא יכולתי להקשיב לצעקות וליבבות של הילדים האומללים שנלקחו להשמדה."

הערה: הפרוטוקולים שבהערות השוליים נערכו בבודפשט על סמך עדויות המגורשים ששרדו וחזרו ובסיוע חברי ה- DEGOB (הנציבות הלאומית בהונגריה לטיפול במגורשים).

ספרות בנושא

• Gábor Kádár-Zoltán Vági: הונגרים באושוויץ. בחוברות השואה 12. בודפשט, 1999, קרן אושוויץ ההונגרית - מרכז לתיעוד שואה. 92-123. p.
• Gábor Kádár-Zoltán Vági: חטיפה. השמדה כלכלית של יהודי הונגריה. בודפשט, 2005, יפו-ח.א.
• אוטה קראוס-אריך קולקה: מפעל המוות. בודפשט, 1958, Kossuth.
• פיליפ מולר: עד ראייה אושוויץ. שלוש שנים בתאי הגזים. שיקגו וושינגטון די.סי., 1999, איוון ר. די-ארצות הברית, מוזיאון השואה.
• ארנקה סטדלר: שברי סיוט. בבאקו אגנס-סאבוס אווה-ורő גאבור (עורכת): זיכרונות. בודפשט, 1995, קרן אושוויץ ההונגרית - מרכז לתיעוד שואה. 122-166. p.
• אנדז'יי סטרזלצקי: גזל רכוש הקורבנות. ב- Waclaw Dlugoborski-Francisek Piper {eds. ): אושוויץ 1940–1945. כרכים 1–5. סוגיות מרכזיות בתולדות המחנה. Oswiecim, 2000, מוזיאון המדינה אושוויץ-בירקנאו.
• Andrzej Strzelecki: Der Raub des Besitzes der Opfer des KL Auschwitz. בהיכל פון אושוויץ 21, 2000, Verlag Staatliches Auschwitz-Museum. 7-99. p.
• רודולף ורבה: ברחתי מאושוויץ. לונדון, 2006, רובסון ספרים.
• לוסי אדלינגטון, התופרות מאושוויץ, מטר - הוצאה לאור, 2023.
• אלי מידווד, הכנרת מאושוויץ, מטר-הוצאה לאור,2024.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קומנדו-קנדה בוויקישיתוף

• קנדה 1 (באנגלית)
• קומנדו-קנדה (בהונגרית)
• פרוטוקול 254
• קומנדו-קנדה באות K (באנגלית)
• קומנדו-קנדה ככוח להתנגדות באושוויץ (באנגלית). THE "CANADA" COMMANDO AS A FORCE FOR RESISTANCE IN AUSCHWITZ: REDEFINING HEROISM
• תמונות של קומנדו-קנדה
• מחנה קנדה (בגרמנית)
• נעמה ריבה, תערוכת רישומים של שלדי בובות ודובונים חסרי קרביים, עדים אילמים לילדים שנרצחו, באתר הארץ, 26 בינואר 2022