לדלג לתוכן

קהילת יהודי סוכטשוב

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קיר ההנצחה (בבית העלמין המקומי) ליהודי העיר, שחיו בה כ-600 שנה ונרצחו בשואה
אנדרטה לזכר יהודי העיר, בבית הקברות בחולון, ישראל

הקהילה היהודית בסוכטשוב שבפולין היא מהקהילות העתיקות ביותר הידועות בפולין, היא התקיימה עוד לפני שנת 1426, אך התיעוד הראשון הוא משנה זו.[1] בתקופת מלחמת העולם הראשונה חלק גדול מהעיר נחרב, ואף הקהילה היהודית כמעט ולא הייתה קיימת, אך בהמשך הוקמה מחדש, ופעלה בעיר עד להשמדתה בשואה. חסידות סוכטשוב הממשיכה בשם זה עד היום, קרויה על שם הרבי הראשון רבי אברהם בורנשטיין (ה"אבני נזר"), שניהל את חצרו בעיר.

תולדות הקהילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית הקהילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור חייה של האוכלוסייה היהודית בעיירה נמשך למעלה מ-600 שנים, בהם התקיימה קהילה בעלת אורח חיים יהודי, בדומה לקהילות רבות ברחבי פולין.

סוכטשוב נוסדה לפני שנת 1368, והוכרזה מחדש כעיר בשנת 1476.[2] בתקופה זו כבר הייתה בעיר אוכלוסייה יהודית. בשנת 1426 מתועד דיון אצל דוכס מזוביה ולדיסלב ה-I (אנ') להסדיר הליכים המשפטיים בין יהודים לבעלי אדמות נוצרים שהיו חייבים להם כסף,[2] כך שככל הנראה גרו שם יהודים עוד קודם לכך. כמו בעיירות רבות בפולין, לאוכלוסיות היהודיות הייתה שפה, דת, ספרות, מוזיקה ואף חוקים משלהם.

בית הכנסת הראשון בסוכטשוב נבנה לפני שנת 1599, וברישומי העיר בשנה זו מוזכר בית כנסת שהיה בעיר.[1] ובית הקברות היהודי בעיר הוא ככל הנראה מהעתיקים ביותר בפולין,[3] ויהודים שהתגוררו בוורשה היו מביאים את נפטריהם לעיתים לבית קברות זה, לפני שנת 1806 שאז הוקם בית הקברות היהודי בוורשה.[1]

התפתחות הקהילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נתונים דמוגרפיים של האוכלסייה בעיר
סוכצ'ב[1]
שנה יהודים כלל האוכלסייה אחוז יהודים
1599 320 -- משוער
1620 350 -- משוער
1765 1349 -- בעיר וסביבותיה
1793 997 1152 86.5%
1800 972 --
1808 1085 1342 80.8%
1827 2322 3142 73.9%
1857 2936 3848 76.3%
1897 3776 5763 65.5%
1908 4520 6397 70.6%
1921 2419 5070 47.7%[4]
1931 3011 10800 27.9%
1939 כ-4000 -- כ-30%
שרידי הטירה העתיקה בעיר

הקהילה כבר רשומה בתקופה שהמקום היה שייך לדוכסות מזוביה (בפולנית: מזובשה), בשליטת שושלת פיאסט, עד תקופת המלך קונראד השלישי (בתחילת המאה ה-16), שאז הפכה לחלק ממלכות פולין. וכאמור, המסמך הרשמי ראשון בו מופיע שיהודים חיו ביישוב, הוא כבר משנת 1426. אך בתקופה זו אושרו המגורים בעיר ליהודים מעטים בלבד, נאסר עליהם להסתובב בין הנוצרים, להתכנס בציבור, ורק בימי השוק, הורשו למכור את סחורתם. היהודים גרו בשטח שמאחורי הטירה שהייתה בעיר, (שנהרסה בסוף המאה ה-18). בשנים 1548–1572 תקופת המלוכה של זיגמונד ה-II ידוע על 8 בתים שגרו בהם יהודים, כשלושים נפש.[5]

בבדיקה שנערכה על ידי ראש העיר בשנת 1599, היו בעיר עשרים בתים בבעלות יהודית, וכן מוזכר בית כנסת שהיה בעיר. מאוחר יותר בשנת 1620, נרשמו 22 בתים, ובהערכה כ-350 נפשות. ברישומי האוכלוסייה היהודית משנת 1765, נרשמו 1,349 יהודים בעיר ובסביבותיה.

ציור מאמצע המאה ה-17 המתארבתים בעיירה על רקע הטירה

כפי הנראה מהטבלה, כבר במאה ה-17 נראה גידול והתפתחות של הקהילה היהודית בעיר, שהייתה אז עיר גדולה, ובירת מחוז סוכצ'ב. המלך ולדיסלב הרביעי התיר לקהילה היהודית להקים בית כנסת ומקווה, להחזיק בתים, קרקעות, שדות ופרדסים, ולעסוק בעסקים שונים, (ביניהם ייצור משקאות חריפים, בית מטבחיים ומכירת בשר). וכן פטר את רב העיר מתשלום מיסים. אך לאחר המלחמה עם שוודיה בתחילת המאה ה-18, עזבו תושבים רבים את העיר, והיא הפכה לעיירה קטנה, שגרו בה כמעט רק עניים יהודים.[5] לאחר חלוקת פולין השנייה (1793) סופחה העיר לממלכת פרוסיה. אוכלוסיית העיר מנתה אז כ-1,100 נפש, מתוכם 990 יהודים. כבעיר היו 148 בתים מאוכלסים, אך רובם היו מוזנחים ורעועים. לאורך המחצית הראשונה של המאה ה-19 אוכלסיית היהודים הייתה קרובה ל-80% מתושבי העיר[3]. בהמשך הקהילה המשיכה להתפתח, אך גם אוכלסיית התושבים הכללית גדלה במקביל, יותר מהקהילה היהודית.

בתקופת מרד קושצ'ושקו, תרמה הקהילה מרצונה החופשי, כספים לסיוע למרד,[6] ובתקופת כיבוש העיר על ידי הפרוסים ביקשו מיהודי העיר לרגל עבורם ולהודיעם כשהפולנים מגיעים. היהודים לא הסכימו, והגנרל הפרוסי איים לשרוף את העיר.[7] בשריפה שהייתה בשנת 1793, נשרפו בתים רבים בעיר, ביניהם בית הכנסת, שהיה בנוי עד אז מעץ. הקהילה היהודית אספה שאריות לבנים מחצר כנסייה שנשרפה על ידי הפרוסים, ובנתה מחדש את בית הכנסת הגדול, בהתחייבות שאם גם הכנסייה תיבנה מחדש, יספקו לבנים לבנייה, או ישלמו סך של 5,000 זלוטי. אך הכנסייה לא נבנתה מחדש, וסכום זה לא שולם מעולם.[5][8]

בשריפה שפרצה בעיר ב-19 בנובמבר 1858 נשרף שוב בניין בית הכנסת, כשהקהילה החלה מיד בשיפוצו מחדש, העבודות הושלמו בשנת 1860, ובנין זה עמד עד השואה.

תקופת הרבי מסוכטשוב

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמוד ראשי
 ראו גם – רבי אברהם בורנשטיין

בין השנים תרמ"ג — 1883 ל-תרע"ג — 1913

הגעתו של הרבי מסוכטשוב לגור בעיר, פרסמה את העיר כעיר ואם לתורה ולחסידות, והשאירה את שמה לזיכרון עד ימינו. בתקופה זו היו מגיעים רבנים רבים לעיר, לדון עם רב העיר וללמוד ממנו דרכי הלימוד. כמו הפוסק רבי יואב יהושע וינגרטן מקינצק בעל ה"חלקת יואב", שאף שימש כמו"צ בעיר, רבי יוסף ענגיל, רבי מאיר אריק, רבי יצחק פייגנבוים – לימים רב העיר ורשה, ואחרים. גם גאונים מליטא, היו מגיעים ללמוד ולברר נקודות הלכתיות אצל הרב, על אף ששימש גם כאדמו"ר חסידי. אברכים צעירים רבים הגיעו לגור בעיר כדי ללמוד תורה מפי ה"אבני נזר" בישיבתו הגדולה.

האוהל על קברם של האדמו"רים מסוכטשוב, בבית העלמין בעיר

גם חסידים רבים, היו מגיעים לעיר, לשמוע את דברי תורתו שנאמרו במהלך ה"טיש" שנערך בליל שבת, ולהתיעץ איתו בעניינים שונים. במקביל, הנהיג את רבנותו ביד רמה, והיה מוסר שיעורים באופן קבוע לאנשי העיירה, אף שלא היו מחסידיו.

בתקופה זו הפכה העיר למרכז רוחני ליהודים מכל רחבי פולין. בשנותיו האחרונות, כבר לא היה בכוחו להגיד שיעורים, והישיבה כמעט שנסגרה, אך לאחר פטירתו הוזמן על ידי בנו רבי שמואל בורנשטיין ה"שם משמואל", את תלמידו של אביו, הגאון רבי אריה צבי פרומר הרב מקוז'יגלוב, (לימים ראש ישיבת חכמי לובלין) להיות ראש הישיבה בסוכטשוב, מה שהביא תלמידים רבים לעיר.[9]

תקופת רבנותו היסתיימה, לאחר שהשלטון הרוסי חייב אותו להשביע יהודי בבית המשפט שלהם, דבר שהוא לא הסכים לבצע, ולכן נאלץ בתחילה לברוח לגמרי מהעיר, אך במהרה שב לעיר, אך פוטר מהרבנות, ונשאר רק כאדמו"ר וכראש הישיבה.

לאחר פטירתו בשנת ה'תר"ע נקבר בבית העלמין היהודי בסוכטשוב, ומיד לאחר השלושים נבנה אוהל מעל קברו. האוהל נהרס בתקופת השואה, ונבנה מחדש בשנת ה'תשנ"ב (1992).

בין שתי מלחמות העולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חורבות בעיר בתקןפת מלחמת העולם הראשונה

במלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר הלוך ושוב בידי הגרמנים והרוסים, ובמהלך הקרבות נהרסו כ-40% מהמבנים בעיר, וחוסלה הקהילה היהודית המקומית, רבים נמלטו לוורשה ורבים גורשו, הקהילה הגדולה שהייתה בעיר התפזרה. לאחר המלחמה חזרו חלק מהיהודים להתגורר בעיר, מעט מהחסידים עלו אז לארץ ישראל, ואף הקימו בית כנסת סוכטשוב בתל אביב, הקיים עד היום, והיו גם צעירים שעלו לישראל במסגרת העלייה הרביעית והשתלבו בקיבוצים השונים. בערב פרוץ מלחמת העולם השנייה נמנו בעיר כ-4,000 יהודים, שהיו כשליש מתושביה.

בעיר היו מספר קבוצות פוליטיות, כמו ה"פולקיסטים" (בהמשך, ב-1926 הפכו לתנועת הפועלים) ברוח הקומוניזם, תנועת הבונד ששיתפו איתם פעולה, אך הקימו ב-1927 מטה נפרד. המזרחי, אגודת ישראל והתנועה הציונית שעל ידי ההסתדרות הציונית שהייתה הגדולה שבהם, בראשות שמחה גרונדוואג, ואף הוציאה עיתון "סוכצ'בר צ'יטונג". (בפולנית: "Sochaczewer Tsaytung") (ראו בהמשך), תנועה זו הקימה תלמוד תורה מודרני, שבהמשך הצטרף לתנועת התחיה. כשכל תנועה ניסתה למשוך את הנוער להצטרף לשורותיה. בעיר הוקמו אז מספר ארגוני נוער, נוער אגודת ישראל, תנועת צוקונפט של הבונדיסטים, ארגון השומר הצעיר של הציונים, תנועת בית"ר הרוויזיוניסטית אף היא הקימה סניף בעיר, המזרחי ועוד.[10]

בבחירות לעירייה שנערכו בשנת 1925, מחצית מ-24 חברי מועצת העיר היו יהודים, וסגן ראש העיר היה נציג הפולקיסטים, משה שוורץ.[8]

בבחירות לנשיאות הקהילה שנערכו בשנת תרצ"ט (1939), נבחרו לוועד הבוחר ארבעה נציגים לבונדיסטים, וארבעה נציגים לאגודת ישראל, שעליהם היה לבחור את נשיא הקהילה. הקול המכריע, היה של הרב צבי פרנקל, רב העיר באותו זמן, אך הוא לא רצה להכריע. בגורל שנערך נבחר הרשל וורשבסקי מהבונדיסטים להיות הנשיא, אך מושל המחוז שאמור היה לאשר את הבחירה, לא הסכים, ולבסוף לאחר הסכמים בין אגודת ישראל לקהילות נוספות, נבחר יצחק וינד מהאגודה לנשיא.

יהודי העיר בתקופת השואה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניין המפקדה הנאצית בעיר בשנים 1939–1945
חיילים גרמנים יורים בעיר סוכטשוב, 1939

ב-9 בספטמבר 1939 נכבשה העיר בידי הגרמנים, ואלו רצחו בה מספר יהודים, בעיקר קשישים וחולים, והציתו חלק מבתיהם, וכן את בית הכנסת הגדול בעיר. רבים מיהודי העיר ברחו לורשה בה הייתה קהילה גדולה יותר, אך חלקם שבו לעיר, ואז נאלצו להתמודד עם אוכלסייה פולנית מקומית שפלשו לדירות ולבתים שננטשו, וחלק מהבתים נהרסו בהפגזה של הגרמנים על העיר, והשבים נאלצו להתגורר בחדרים קטנים בדירות משותפות עם משפחות נוספות.[11] הגרמנים התעללו ביהודים ששבו לעיר, ותפשו פעם קבוצה של חסידים והכריחו אותם לרקוד לבודים בבגדי השבת כדי לשמח את הנוצרים כשיצאו מהכנסייה.

בינואר 1940 הוקם היודנראט בעיר, כשחברים בו 21 מיהודי העיר, באותו זמן הפסיקו חטיפות של יהודים ברחבי העיר, והיהודים תלו תקוות בהקמת היודנראט. יהודי העיר נלקחו לעבודות כפייה, בבניית גשר מעל נהר בזורה (אנ') הסמוך, שם גם הוטבעו חלק מהם, בפינוי הריסות הבתים בעיר, וגם בבניית ביצורים באזור, תוך שימוש במצבות שהיו בבית העלמין היהודי המקומי. גם הנשים חויבו על ידי הגרמנים לעבוד בעבודות מבזות שונות.

ב-19 בינואר 1941 רוכזו יהודי העיר וסביבתה בגטו מוקף גדר תיל שהוקם בה, כשלכל יהודי הותר להביא איתו עד 3 קילוגרם חפצים אישיים בלבד. גם בגטו המשיכו התעללויות הגרמנים, שחייבו אנשים להתפשט לגמרי בקור החורפי, ולחטוב עצים ביער. הוקמה בגטו משטרה יהודית, שתפקידה היה לשמור על הסדר בתוך הגטו, חלק מהשוטרים היהודים הציקו מאד לתושבי העיר, עד שהם עצמם הוכו למוות על ידי הגרמנים. כעבור כחודש, ב-15 בפברואר 1941, מפקד המשטרה היהודית, מנשה קנוט, נורה ונהרג על ידי ראש הגסטפו, ויהודי הגטו הועברו לגטו ורשה, כשהותר לכל אחד לשאת איתו עד 15 קילוגרם. גורלם שם היה כגורל יתר יהודי המקום, ורובםהמוחלט הושמדו באושוויץ וטרבלינקה. יהודים שנותרו בעיר לאחר הסלקציה הוצאו לבית הקברות שם נורו למוות.[12]

קבוצה של 30 מיהודי העיר התארגנו והפכו לפרטיזנים, וניסו לנקום את נקמת יהודי העיר. לאורך שנות המלחמה גרמו לפגיעות רבות במאמצי הנאצים, ואף הרגו רבים מהם. רב מקבוצה זו שרדו לאחר המלחמה שבעה בלבד.[11]

לאחר השואה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגרש כדורגל הבנוי בחלקו בשטח בית הקברות היהודי

יהודים בודדים שבו לעיר לאחר המלחמה, והקימו בה סניף של "הוועד המרכזי של יהודי פולין". אך לא התקבלו יפה על ידי התושבים האנטישמיים הפולנים שפלשו לדירות היהודים הריקות. אחד השבים, בשם פיניע ווינברג, נרצח ביריות אקדח על ידי פורעים. לבסוף, תוך שנים ספורות, עזבו כולם את העיר.

החיים בעיר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה-16, היהודים התפרנסו בעיקר ממתן הלוואות בריבית לגויים, לאצילים וליהודים אחרים, ומחירת סחורות לתושבי העיר בימי השוק. אך לא ידוע כמעט על עיסוק במקצועות חופשיים. למעט יצחק רוצ'ימק שהיה בעל פרדסים, משה מושקוביץ שהיה נגר, וכן היה רופא אחד בשם פליקס, שהופיעו ברשימת יהודי העיר בשנים אלו.[5] ושני פקידי מכס מטעם המלך.

בשנת 1633 לאחר שקיבלו את כתב הזכויות מהמלך ולדיסלב הרביעי בו התיר ליהודים להחזיק במקרקעין ולעסוק במסחר חופשי, היו בבעליות יהודית כמה שדות ופרדסים, וכן מפעלים לייצור יינות ומשקאות חריפים, הקימו גם בית מטבחיים, אשר שיווק בשר גם לערים אחרות כמו ורשה.

בתחילת המאה ה-18, הוקם על ידי יהודי מהעיר מפעל לעיבוד עורות. והמסחר בעור ובצמר התפתח בין יהודי העיר, אשר ייצאו שומן, בצמר ועורות למכירה ברחבי הממלכה.[5] מסחר זה גרם לחיכוך עם בעלי מלאכה נוצרים שגרו בעיר, והתקשו בהשגת חומרי גלם לצורך בתי המלאכה שלהם.[2] חלק מיהודי העיר התפרנסו מעסקים שעשו עם הצבא, ואחרים היו בעלי מלאכה שונים, כחייטים, סנדלרים יצרני משקאות חריפים ועוד. בשנת 1749 חידש המלך אוגוסט השלישי את הזכות שניתנה לקהילה להחזיק באדמות ולעסוק במקצועות שונים.[8]

התפתחות נוספת בכלכלת העיר הייתה בשנת 1902, עם פתיחת תחנת רכבת בה עצרה הרכבת מורשה לקאליש, דרך לודז', בתקופה זו היו גם מגיעים חסידים רבים לרבי מסוכטשוב שקבע את מקומו בעיר, כשזה תורם להתפתחות של התיירות במקום, לספק לבאים שירותי לינה, מסעדות, וקונדיטוריות, וגם תחבורה, כגון נהגי כרכרות וסבלים.

בין שתי מלחמות העולם התפתחה התעשייה בעיר, ונפתחו בה מפעלים למשי מלאכותי, לייצור כותנה ולאבק שריפה, כשרבים מיהודי העיר עבדו במפעלים אלו. וכן הוקמו בתי מסחר, חנויות ומפעלי תעשייה שונים בבעלות יהודים, ועבודות חופשיות נוספות, כעורכי-דין, נגרים נפחים ועוד.[13]

מיסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיה הראשונות, על יהודי הקהילה הוטל מס מיוחד לאציל העיר, מעבר למיסים הכלליים, ובכל חג פסחא היה על בעלי בתים לתת קילו פלפל, ועל שוכרי בתים לתת חצי קילו פלפל.[1]

הקהילה הייתה שייכת לקהילות פולין גדול בוועד ארבע ארצות, ובקונגרס בשנת 1519 בו נידונה חלוקת המיסים בין הקהילות, חויבה הקהילה במס שנתי של 200 טאלר בשנה.

רדיפות אנטישמיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1556 הואשמו יהודי המקום בפגיעה בדת הנוצרית בחילול לחם "הקודש". בית המשפט המקומי דן את דורותה לז'צקה, שנאשמה במכירת הלחם ליהודים ואת רבה של העיר סוכטשוב, למיתה, שבוצעה ב-23 באפריל 1556. שלושה יהודים נוספים נלקחו למשפט ראווה בפולוצק, שם תחת עינויים הנאשמים "הודו" באשמה. יהודי פלוצק, שחששו מהבאות, פנו למלך זיגמונט אוגוסטוס בבקשה לקבל אישור למשפט חוזר, כשעד לבירור המלך נתן חסות ליהודי חבר העמים הפולני-ליטאי, ובפרט ליהודי פלוצק, ולבסוף נקבעה חפותם של הנאשמים. אך למרות שהמלך הורה על משפט חוזר, המורשעים נתלו במהירות מול שלושת שערי הכניסה לפלוצק ב-1 ביוני 1556.[14] נגד האחראים להוצאה להורג החפוזה, מושלי המחוז, והערים סוכצ'ב ופלוצק, הוגשה תביעה על ידי ראשי הקהילה. רק לאחר חצי שנה, ב–13 בינואר 1557, הורה המלך להוריד את התלויים ולהביאם לקבורה.[8][15]

ביולי 1617 הואשמו יהודי העיר ברצח ילד נוצרי למטרות פולחן. רוב התושבים היהודים נמלטו מהעיר ונצלו, ומספר יהודים הוצאו להורג. לאחר תקופה שבו להתגורר בעיר.

בשנת 1933, הופצה שמועה בעיר שהיהודים חטפו צעירה נוצרית, ונערך פוגרום ביהודי העיר, עד להתערבות המשטרה המקומית. במהלך המשפט התברר כי הסיפור כולו היה המצאה שיקרית.

חיי הדת בעיר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבני הקהילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר שימשו רבנים ודיינים רבים משך שנות קיומה. (רשימה חלקית)

מוסדות יהודיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת הגדול, ששימש את כלל תושבי העיר, היה בנוי בסגנון הקלאסי, עם שתי קומות גבוהות, מכוסות בגג משולש וגבוה. בחזית הבניין היו בכל קומה חמשה חלונות, כשהחלון האמצעי רחב, ומשני צידיו שתי זוגות חלונות צרים יותר. לצד הבניין היה גרם מדרגות שהוביל לעזרת הנשים. בפנים בית הכנסת, עמוד התפילה וארון הקודש היו משולבים בפיתוחי עץ, ובימה במרכז בית הכנסת מוקפת בעמודי עץ מגולפים. הבניין נפגע בהפצצה של הגרמנים ב-4 בספטמבר 1939, ומאוחר יותר נשרף כולו.[29] בסמוך לבית הכנסת הגדולהיה בית מדרש ששימש את המתפללים בעיקר משךימות החול, וכן דרשנים אורחים היו מגיעים מפעם לפעם לדרוש בו.

בסביבות שנת ה'תק"נ (1790) הוקמה ישיבה, ככל הנראה הוותיקה ביותר באזור זה, כשרב העיר, רבי אריה לייב חריף היילפרין, עמד בראשה.[24] לא ידוע כמה זמן הייתה קיימת עד שנסגרה.

בתחילת תרמ"ג (1883) הקים הרבי מסוכטשוב ישיבה מסודרת לתלמידים, שהגיעו מרחבי פולין ואף מליטא ללמוד בה. בתקופה זו היה רב העיר, ראש הישיבה ואדמו"ר חסידי. אף לאחר שפוטר מהרבנות על ידי הממשלה הרוסית, המשיך בשני תפקידיו האחרים. בית המדרש של הרבי היה סמוך לביתו, ברחוב טרחנובר ((בפולנית) Trajanower), רחוק ממרכז העיר, ושם התנהלה חצרו.

בין מלחמות העולם היו בעיר מספר מוסדות חינוך:

בית הקברות היהודי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנדרטה הבנויה משברי מצבות שנותרו באזור בית הקברות היהודי

בית הקברות של הקהילה היהודית נמצא ברחוב Sierpniowa, על הגדה המזרחית של נהר בזורה, בשטח של כ-28 דונם. בית העלמין הוקם ככל הנראה בשלהי המאה ה-16, ושימש את תושבי העיר ומחוצה לה. בתקופה זו עדיין לא היה בית קברות יהודי בורשה, ורבים הביאו את מתיהם לקבורה בסוכטשוב. ההיסטוריון מאיר בלבן כתב בשנת 1929: "אם ברצוננו ללמוד את תולדות הקהילה היהודית בוורשה, בשנים עברו, עלינו ללמוד היטב את כתובות המצבות בגרודז'יסק או בסוכצ'ב".

בתקופת השואה נהרסו המצבות, ויהודים אולצו להסיר מצבות מבית הקברות, שישמשו לבניית ביצורים באזור, ולשדה התעופה הצבאי בבייליצה. באותו זמן נהרסו האהלים שהיו על קברו של הרבי מסוכטשוב ועל קברו של רבי אלעזר מפולטוסק שהיו מרבני העיר. כן נחפרו בורות בבית הקברות בהם נרצחו יהודים שנתפסו באזור לאחר חיסול הגטו

לאחר המלחמה המקום צולם ועדיין היו בו מאות מצבות חלקן על מקומם וחלקן זרוקות, שנלקחו מהמקום בזמן ששלטה הרפובליקה העממית הפולנית, הקומוניסטית, באזור. רק בשנת 1988 התירה העירייה לבנות גודר סביב שטח בית הקברות, בהשתדלות "איגוד יוצאי סוכצ'ב" (Sochotzover Society) בארצות הברית, ומאוחר יותר, בשנת תשנ"ב (1992) לאחר בדיקה מדויקת של המיקום, בסיוע ר' יהודה וידבסקי, נבנה מחדש ה"אוהל" על קברם של האדמו"רים מסוכטשוב ה"אבני נזר" וה"שם משמואל". בסמוך לאוהל הוקם קיר הנצחה ליהודי סוכטשוב שנהרגו בשואה, עם שילוט בשפות עברית, יידיש, אנגלית ופולנית, כמו כן נבנתה אנדרטה, משברי מצבות שנותרו בשטח בית הקברות.[30]

חיי התרבות בעיר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-20 הוקמה בעיר תזמורת, על ידי קבוצת נוער. התזמורת ניגנה כנציגות ההסתדרות הציונית העולמית בחגיגות שהיו בורשה לאחר הצהרת בלפור, בביקור שערך נחום סוקולוב בוישוגרוד ב־1924, ובאירועים פומביים נוספים.[31]

לאחר מלחמת העולם הראשונה הוקם תיאטרון יהודי בעיר, על ידי נחום גרונדוואד, בו הפיקו הצגות רבות, ובלדות שנכתבו במיוחד עבור התיאטרון. באחד הפעמים נקבעה הצגה בימי בין המצרים, והרב הורה לאנשי הקהילה החרדית ללכת ולמחות נגד קיום האירוע. לאחר התערבות המשטרה המקומית, לא הצליחו למנוע מההצגה להתקיים, אך כמעט שלא נמכרו כרטיסים. מאז אירוע זה לא נערכו יותר הצגות בימים אלו. התיאטרון פעל עד למלחמת העולם השנייה.

ארגון הבונד הקים בעיר, בסביבות שנת 1927, אגודת ספורט בשם מארגענשטערן" (השחר)

ב-ו' בכסלו תרצ"ז (20 בנובמבר 1936) החל לצאת עיתון דו שבועי בשם עיתון "סוכצ'בר צ'יטונג". (בפולנית: "Sochaczewer Tsaytung") בשפת היידיש, ברוח הציונים, נכתבו מאמרים רבים על הציונות והעלייה לארץ, בנוסף לחדשות המקומיות.

מועדון ספורט וקבוצת כדורסל מקומית יהודית, הוקמה על ידי ארגון "הבונד" שהיה פעיל בעיר.

אישים מרכזיים בתולדות הקהילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 תולדות קהילת סוכטשוב נכתב על ידי Y. Trunk, תורגם לאנגלית על ידי Jerrold Landau ונמצא באתר JewishGen
  2. ^ 1 2 3 היסטוריה מקומית של סוכטשוב באתר השטעטל הוירטואלי (בפולנית)
  3. ^ 1 2 לחוסלב הרץ, בספר Puszcza Kampinoska על היסטורית המחוז, פרושקוב (2006), עמ' 293-297, מסת"ב 83-89188-48-1 הספר בגוגל ספרים
  4. ^ סטטיסטיקה של יהודי פולין ב-1921
  5. ^ 1 2 3 4 5 תולדות העיר והאזור של סוכצ'ב ויהודיה מאת Janina Swierzynska תרגם Jerrold Landau באתר JewishGen
  6. ^ מספר תולדות היהודים בפולין בשנים 1914-1788 (בפולנית)
  7. ^ https://polona.pl/item-view/81a0f520-225f-44fe-ba42-a6e97b5748a1?page=163 יהודים במרד קושצ'ושקו] (בפולנית)
  8. ^ 1 2 3 4 5 Sochaczew באתר האנציקלופדיה המקוונת
  9. ^ מרכז רוחני א. חצרוני באתר JewishGen (באנגלית)
  10. ^ פנקס סוכטשוב, עמודים 647–654
  11. ^ 1 2 הפרטיזנים של סוכטשוב יחיאל זילבר באתר JewishGen
  12. ^ פנקס סוכטשוב, עמודים 729–735
  13. ^ רשימת בעלי המלאכה שהיו בעיר לשנת 1930
  14. ^ Loewenberg, P., Peter Loewenberg Professor of History University of California, L. A. (1995). Fantasy and Reality in History. United States: Oxford University Press, p. 179
  15. ^ היסטוריה באתר השטעטל הווירטואלי
  16. ^ יש אומרים ששמו היה מנחם נחום, וראה בהערה בספר קריה נאמנה, ווילנא, תרע"ה, באתר היברובוקס
  17. ^ 1 2 3 רבני סוכטשוב נכתב על ידי ר' משה לבנון תושב העיר (באנגלית)
  18. ^ אין מקור ברור לתאריך זה, ויתכן שנפטר מוקדם יותר, ושימש כרב בעיר עוד לפני רבי יונה נחום הכהן, וכפי הנראה מהסכמה שכתב בשנת תמ"ד וחתם "חונה בק"ק שאכטשאב"
  19. ^ דוד לידא, חתימתו משנת תמ"ד, באר עשק, ורשה, תרס"ד, באתר היברובוקס
  20. ^ לטענת אחד המקורות, יתכן שהיה חתנו של הרב משה חריף הנ"ל, אך ככל הנראה היו שני אנשים בשם זה באותה תקופה, שאחד היה רבי משה חריף, שהיה אב"ד בעיר, והשני שכונה רבי משה סוכטשובער "הקצין", הוא היה חמיו של הפנים מאירות
  21. ^ קונטרס גזע פאר שהודפס בסוף הספר יכהן פאר, ירושלים, תשכ"ד, באתר היברובוקס
  22. ^ רבי יצחק פז’נצ’בסקי אב"ד פראשניץ, אמרי פי, באתר היברובוקס
  23. ^ הסכמתו לספר משנת ה'תקכ"ה, מאורי אש, באתר היברובוקס
  24. ^ 1 2 ישיבת סוכטשוב באתר השטעטל הווירטואלי (בפולנית)
  25. ^ הסכמתו לספר מתאריך ד' בכסלו ה'תק"נ, אור עולם - סוד יכין ובועז, באתר היברובוקס
  26. ^ הרב צבי הירש פרידלינג מביסקוביץ (עורך), הבאר שנה ו-ח, לבוב, תרצ"א–תרצ"ג, באתר היברובוקס
  27. ^ הסכמתו לספר משנת ה'תקע"ג, ברכת אברהם, באתר היברובוקס
  28. ^ הלל נח מגיד, ראה שם בהערה 1, עיר ווילנא, וילנה, תר"ס, באתר היברובוקס
  29. ^ בית הכנסת מעץ באתר השטעטל הווירטואלי (בפולנית)
  30. ^ בית הקברות בסוכצ'ב באתר בתי העלמין היהודיים בפולין, (בפולנית)
  31. ^ תזמורת כלי הנשיפה יצחק וינשטוק
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קהילת_יהודי_סוכטשוב&oldid=40520273"