קהילתנות
קְהִלָּתָנוּת[1] (לעיתים מכונה בלעז קוֹמוּנִיטַרְיָאנִיזְם) היא זרם חשיבה ביקורתי במדע המדינה, שהחל להופיע בסוף המאה ה-20, המתנגד באופן מתודולוגי לאינדיבידואליזם ותחת זאת מבכר גישה קולקטיביסטית, ותומך בתופעות חברתיות כגון החברה האזרחית. על אף שזרם זה אינו אחיד, ההוגים צ'ארלס טיילור, אלסדייר מקינטאייר, מייקל וולצר, מייקל סנדל ויוסף רז נתפסים פעמים רבות ככקהילתנים.
לנוכח הגיוון בתוך הגישה, יש המגדירים את הקהילתנות דרך אופן התנגדותה לתאוריות ליברליות עכשוויות, ולא לפי תוכן ההגות של הוגיה, עניין המבהיר אופייה הביקורתי[2]. על אף ההבדלים בתוך הקהילתנות, ניתן לקבוע שהקהילתנים מציבים את הקהילה, ולא את האינדיבידואל, במוקד הניתוח הפוליטי, ומדגישים את השפעת הקהילה על עיצוב זהותו של כל אדם. מתוך כך, הקהילתנים קוראים על-פי רוב לצמצום מקיף של פערים חברתיים וכלכליים, ומדגישים את השוני בין התפיסות המוסריות של קהילות שונות[3].
בעיניים קהילתניות, קיימים ערכי טוב שמתבטאים באופן שונה בחברות שונות. לכן, בניגוד להוגים ליברלים, הקהילתנים מבקשים לקבוע מה נכון וראוי תוך התייחסות לחברה בה הם פועלים, כלומר לא באופן נייטרלי. מצד שני, הקהילתנים שונים מהוגים פוסט-מודרניסטיים ורב-תרבותיים בכך שהם לא אומרים שהכל תלוי הקשר, ומתעקשים על קיומם של ערכים מסוימים. הקהילתנות אינה בהכרח מנוגדת למגמות מתונות בליברליזם או לסוציאל-דמוקרטיה, והיא מדגישה את הצורך לאזן את זכויות האדם של היחיד ואת אינטרס היחיד עם זה של הקהילה בכללותה. היא טוענת כי האני האוטונומי אינו גורם מבודד ואטומיסטי, אלא גורם המעוצב וקשור בקשר שלא ניתן לנתקו לקהילה בה גדל, לערכיה של הקהילה, ולקשרים הבין אישיים שפיתח במסגרתה.
אבן יסוד בתפיסה הקהילתנית היא ההבנה לפיה המדינה אינה יכולה להיות נייטרלית מבחינה מוסרית, וזאת בניגוד לתפיסות ליברליות שטוענות שעל המדינה להימנע משיפוט ערכי ולאפשר לכל אדם לחיות לפי ערכיו[4]. לדוגמה, סנדל טוען שהוויכוחים הפוליטיים הם ויכוחים בין תפיסות טוב שונות, כך שהם תמיד מוטים ערכית. לא רק שהוא מטיל ספק בהיתכנות של שלטון נייטרלי מבחינה מוסרית, שכן בעיניו כל מדיניות משקפת תפיסות או ערכים כלשהם, הוא גם מתנגד לשאיפה לכינון שלטון שכזה, וקובע שהמדינה לא צריכה להיות מצע שיאפשר לכל אחד לפתח תפיסת טוב עצמאית, אלא מסגרת לגיבוש תפיסת טוב משותפת. לדבריו, הצדק הוא "טיפוח המידות הטובות ודיון תבוני על טובת הכלל"[5].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זיגמונט באומן, מודרניות נזילה, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית 2007, עמודים 149 - 178.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קהילתנות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קהילתנות, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קְהִלָּתָנוּת במילון סוציולוגיה (תשע"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ יוסי דהאן, תיאוריות של צדק חברתי, רעננה: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2007, עמ' 92
- ^ גולי דולב-השילוני, הבעיה עם קהילתנות, באתר פיגומים, 2022-06-28
- ^ מייקל וולצר, The Communitarian Critique of Liberalism, Political Theory 18, 1990, עמ' 6-23
- ^ מייקל סנדל, צדק: מהו המעשה הנכון שעלינו לעשות, חבל מודיעין: דביר, 2012, עמ' 286
