קדחת דימומית קרים-קונגו
 | |
| תחום |
מחלות זיהומיות  |
|---|---|
| גורם |
Orthonairovirus haemorrhagiae |
| תסמינים |
חום, דימום, המטוריה, המטומה, פטכיה, תת לחץ דם, אוליגוריה, טכיקרדיה, anuria, כיחלון, meningism signs, צהבת, ברדיקרדיה, דלקת הלחמית, כאבי שרירים, כאבי מפרקים, כאב ראש, צמרמורת, פה יבש, נפיחה, הקאה, בחילה, גודש, כאב בטן, כאב גב |
| טיפול |
|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D006479 |
| סיווגים | |
| ICD-10 |
A98.098.0 |
| ICD-11 |
1D49 |
  | |
קדחת דימומית קרים-קונגו (באנגלית: Crimean-Congo hemorrhagic fever; ידועה בר"ת CCHF) היא מחלה נגיפית.[1] תסמיני CCHF עשויים לכלול חום, כאבי שרירים, כאבי ראש, הקאות, שלשולים ופטכיה.[1] הופעת התסמינים מתרחשת פחות משבועיים לאחר החשיפה לנגיף.[1] סיבוכים עשויים לכלול אי ספיקת כבד.[1] אלה השורדים את ההידבקות מחלימים כשבועיים לאחר הופעת התסמינים.[1]
נגיף CCHF מופץ בדרך כלל על ידי עקיצת קרציות או מגע קרוב עם דם, הפרשות, איברים או נוזלי גוף אחרים של בני אדם או בעלי חיים נגועים.[1] קבוצות בסיכון גבוה להידבק הן חקלאים ועובדי בתי מטבחיים.[1] הנגיף יכול גם להתפשט בין בני אדם גם בחשיפה לנוזלי גוף.[1] האבחון מתבצע על ידי זיהוי נוגדנים, RNA של הנגיף, או חלבונים ויראליים (אנטיגנים).[1]
מנהל המזון והתרופות האמריקאי, או ארגון הבריאות העולמי עדיין לא אישרו טיפולים תרופתיים ל-CCHF, לא קיים חיסון מסחרי למחלה. עיקרה של מניעת ההידבקות במחלה כוללת הימנעות מעקיצת קרציות, הקפדה על נהלים בטיחות במפעלי עיבוד בשר ושמירה על אמצעי זהירות אוניברסליים בחשיפה לנוזלי גוף.[1] הטיפול הוא בדרך כלל בדרך של טיפול תומך, נמצא שהתרופה ribavirin עשויה לסייע בטיפול.[1]
מקרי CCHF אובחנו במגוון אזורים גאוגרפיים, כולל אפריקה, רוסיה, הבלקן, המזרח התיכון ואסיה.[1] התפרצויות מוגבלות של המחלה מאפיינות אזורים שבהם הנגיף אנדמי.[1] בשנת 2013 במדינות איראן, רוסיה, טורקיה ואוזבקיסטן תועדו יותר מ-50 מקרים.[2] שיעור התמותה מן המחלה הוא בין 10 ל-40%, אם כי בהתפרצויות מסוימות נצפו עד 80 אחוז של מקרי מוות.[1] הנגיף נצפה לראשונה בחצי האי קרים בשנות ה-40 של המאה ה-20, ולאחר מכן זוהה כנגיף זהה למחלה שכונתה "קדחת הדימום של קונגו".[3]
ב-20 השנים האחרונות, התפרצויות CCHF דווחו במזרח אירופה, במיוחד בברית המועצות לשעבר, ברחבי הים התיכון, בצפון מערב סין, במרכז אסיה, בדרום אירופה, באפריקה, במזרח התיכון ובתת-היבשת ההודית. CCHF נמצא ברשימת המחלות הזוכות לעדיפות במחקר ופיתוח של ארגון הבריאות העולמי ובעדיפות העליונה למחקר של המכון הלאומי לאלרגיה ומחלות מידבקות, זאת לאחר שנקבעה כמחלה המהווה רמת הסיכון גבוהה ביותר לביטחון הלאומי ולבריאות הציבור.
סימנים ותסמינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחלה הקלינית הקשורה לווירוס ה-CCHF היא קדחת דימומית קשה.[4] לאחר הדבקה על ידי עקיצת קרצייה, תקופת הדגירה היא בדרך כלל יומיים עד שלושה, אך יכולה להימשך עד תשעה ימים, בעוד שתקופת הדגירה לאחר מגע עם דם או רקמות נגועות היא בדרך כלל חמישה עד שישה ימים, עם מקסימום תקופת דגירה מתועדת של 13 ימים. הופעת התסמינים המביאים לשלב הטרום-דימומי היא פתאומית, עם חום, מיאלגיה (כאבי שרירים), סחרחורת, כאבי צוואר ונוקשות, כאבי גב, כאבי ראש, עיניים כואבות ופוטופוביה (רגישות לאור).
תסמינים אופייניים למחלה כוללים בחילות, הקאות (שעשויות להתפתח לדימום חמור ויכולות להיות קטלניות אם הן לא מטופלות), שלשולים, כאבי בטן וכאבי גרון בשלב מוקדם של שלב הזיהום החריף, ולאחר מכן שינויים חדים במצב הרוח, רגישות-יתר ובלבול. לאחר מספר ימים, רגישות היתר עשויה להשתנות לישנוניות, דיכאון ועצבנות, וכאבי הבטן עשויים להתמקד ברביע הימני העליון, עם הרחבת כבד שניתן למוש.
ככל שהמחלה עוברת לשלב הדימומי, ניתן לראות אזורים נרחבים של דימומים עוריים קשים, דימומים קשים מהאף ודימום בלתי מבוקר באתרי הזרקה, אלה מתחילים בערך ביום הרביעי למחלה ונמשכים כשבועיים. סימנים קליניים נוספים כוללים טכיקרדיה (קצב לב מהיר), לימפדנופתיה (בלוטות לימפה מוגדלות) ופטכיות (פריחה הנגרמת על ידי דימום לתוך העור) על משטחי רירית פנימיים, כגון בפה ובגרון, ועל העור. הפטכיות עלולות לפנות מקום לפריחה גדולה יותר הנקראות אכימוזות, ותופעות דימומיות אחרות. בדרך כלל קיימת עדות לדלקת כבד, וחולים קשים עלולים לחוות הידרדרות מהירה של הכליות, אי ספיקת כבד או אי ספיקת ריאות לאחר היום החמישי למחלה.
במקרים מתועדים של התפרצות CCHF, שיעורי התמותה בחולים מאושפזים נעו בין 9% ל-70%, אם כי ארגון הבריאות העולמי מציין טווח טיפוסי של 10-40%, כאשר המוות מתרחש לרוב בשבוע השני למחלה. בחולים שמתאוששים, השיפור מתחיל בדרך כלל ביום התשיעי או העשירי לאחר הופעת המחלה. ההשפעות ארוכות הטווח של זיהום CCHF עדיין לא נחקרו לעומקן בין מחלימים. כך שעדיין לא ניתן לקבוע אם קיימים סיבוכים ספציפיים לטווח ארוך. עם זאת, ההחלמה מן המחלה איטית.תבנית:Virusbox
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 "Crimean-Congo Haemorrhagic Fever". World Health Organization. 23 במאי 2022. נבדק ב-29 בינואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Berger S (2017). Crimean-Congo Hemorrhagic Fever: Global Status: 2017 edition (באנגלית). GIDEON Informatics Inc. p. 7. ISBN 978-1-4988-1556-7. ארכיון מ-2017-09-10.
- ^ Magill AJ (2013). Hunter's Tropical Medicine and Emerging Infectious Disease, Expert Consult - Online and Print,9: Hunter's Tropical Medicine and Emerging Infectious Disease (באנגלית). Elsevier Health Sciences. p. 334. ISBN 978-1-4160-4390-4. ארכיון מ-2017-08-04.
- ^ "Crimean-Congo haemorrhagic fever, Fact sheet N°208". WHO. בינואר 2013. ארכיון מ-2015-05-20. נבדק ב-2015-05-19.
{{cite web}}: (עזרה)
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.