צער בעלי חיים (יהדות)

צער בעלי חיים ביהדות, היא המצווה לנהוג בבעלי חיים באופן שלא יגרם להם צער, איסור זה לא נכלל בתרי"ג מצוות והוא מוזכר בעקיפין וברקע הלכות רבות, ובעיקר סביב מצוות פריקה וטעינה. אין איסור צער בעלי חיים חל כאשר ישנו צורך או תועלת לבני האדם בשימוש בבעלי החיים.

ישנה מחלוקת אם האיסור מהתורה או מדרבנן, כמו כן יש מחלוקת אם האיסור נאמר על כל בעלי החיים או רק על בעלי חיים "בני מלאכה ובני תרבות".

מקור האיסור ומהותו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מקור לדוגמה מובא בגמרא:

משום דאיכא צער בעלי חיים

— גמרא, בבא מציעא לא' א'

מעמד האיסור

בעקבות התלמוד פרשנים רבים רואים בחובת פריקת מטען חמור מספר שמות: כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ (שמות, כ"ג, ה') את המקור המקראי לאיסור זה. בתקופת התנאים, הייתה מחלוקת אם מקור האיסור במקרא (איסור דאורייתא) או שמקורו בפסיקה הלכתית מאוחרת יותר (איסור דרבנן). וכתבו רוב הפוסקים שהאיסור הוא איסור דאורייתא, ורק מיעוטם סוברים שמדובר באיסור דרבנן.

בתלמוד הבבלי במסכת בבא מציעא מסופר על רבי יהודה הנשיא, שלא ריחם על עגל שיועד לשחיטה, ובעקבות זאת קיבל ייסורים משמיים. ייסורים אלו חלפו רק כאשר למד לכבד את בעלי החיים וגילה רחמנות כלפי גורי חולדות ששפחתו רצתה לזרקם.

הכלל העיקרי בהלכות צער בעלי חיים הוא שכאשר ישנה התנגשות בין צורכי האדם לבעלי החיים, צורכי האדם קודמים. ואילו ציעור החיה לחינם, ללא תועלת, הוא אשר נאסר. האיסור הוא מידתי, הווי אומר, שככל שצורך האדם הוא פחוּת, והסבל הנגרם לחיה רב יותר, יהיה יותר קשה להתיר את מעשה הציעור. בנוסף, גם כאשר הותר לצער חיה בשביל צורכי האדם, יש לעשות זאת בציעור המינימלי, ובניסיון להפחית לחיה את סבלה.

הרב שלמה גאנצפריד מסכם את כלל הדבר: ”אָסוּר מִן הַתּוֹרָה לְצַעֵר כָּל בַּעַל חֵי. וְאַדְּרַבָּא, חַיָּב לְהַצִּיל כָּל בַּעַל-חַי מִצַּעַר, אֲפִלּוּ שֶׁל הֶפְקֵר, וַאֲפִלּוּ שֶׁל נָכְרִי. אַךְ אִם הֵם מְצַעֲרִין לְאָדָם, אוֹ שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לָהֶם לִרְפוּאָה אוֹ לִשְׁאָר דָּבָר, מֻתָּר אֲפִלּוּ לְהָרְגָן, וְאֵין חוֹשְׂשִׁין לְצַעֱרָן, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הִתִּירָה שְׁחִיטָה...”.

לפי הרמב"ם במורה נבוכים, ההשגחה על בע"ח היא מינית בלבד ולכן הותרה השחיטה שלהם והשימוש בהם לתועלת האדם ככל שהוא ירצה אך בהמשך מציין כי חז"ל טענו שצער בע"ח הוא מדאורייתא, ”ולא נשמט על דרך האכזריות או השחוק”.

במנחת חינוך נרשם שאם איסור צער בעלי חיים מהתורה לא בלבד שאסור לצער בעלי חיים אלא שיש חיוב להצילם מכל דבר שמצער אותם. מעשה כזה שלא בהכרח נגרם מבני האדם אך אם המצווה היא מהדרבנן מחויב האדם להימנע מצער בעלי חיי רק מידי אדם.

השולחן ערוך כותב כי האיסור הוא מהתורה וממילא יש להציל בעלי חיים מצער. גם כזה שלא הגיע מידי אדם.

על דברי השולחן ערוך נרשם בשו"ת התעוררות תשובה כי יש להציל תרנגול אחריו רודף חתול גם אם מצריך בהכאת החתול או אף בהריגתו למרות שהאחרון מבצע מעשיו מטבעו ולא דעתו.

הרד"ק על תהילים קמה, מתאר כיצד העולם פועל בצדק, ביושר וכי ה' נותן לכל אחד אוכלו, ולכן, לא לחינם החתול אוכל את העכבר, הרי מדובר במעשה צדק מידי שמים. באופן דומה, כשאריה טורף כבש תם, לעיני אדם - מדובר במעשה צדק ובעונש של ה' כלפי הכבש. הרד"ק הוסיף והסביר כי תפיסה זו העלתה מבוכה גדולה בקרב חכמים, שכן על פי פסוק זה אל לאדם להתערב במעשי העולם שכן הכל דין שמים. אי לכך, ניתן להסיק שאל לאדם להתערב במעשי שמים כך במרכבות ארגמן דחו את דברי התעוררות לתשובה ונטען כי יש לפסוק על פי חשוקי חמד הטוען כי מאחר שטבע העולם שחתול יטרוף עכבר - אין להציל את העכבר מדי החתול.

ציד ביהדות

הרב יחזקאל לנדא כתב שאין בציד איסור 'צער בעלי חיים', אולם התנגד לצייד כספורט מטעמים שונים.

ושורש שאלתו איש אחד אשר זכהו השם בנחלה רחבה ויש לו כפרים ויערות אשר בהיערות תרמוש כל חיתו יער אם מותר לו לילך בעצמו לירות בקנה שרפה לצוד ציד או אם אסור לישראל לעשות דבר זה...ואמנם אין לנו להאריך בזה כי כבר האריך מהרא"י ...שכל דבר שיש בו צורך להאדם לית ביה משום צעב"ח וגם לא שייך צעב"ח אלא לצערו ולהניחו בחיים אבל להמית בהמות וחיות וכל מיני בעלי חיים לית ביה משום צעב"ח...ואמנם מאד אני תמה על גוף הדבר ולא מצינו איש ציד רק בנמרוד ובעשו ואין זה דרכי בני אברהם יצחק ויעקב...

מצוות המונעות צער בעלי חיים

• אבר מן החי: איסור לתלוש איבר מן הבהמה בעודה בחיים ולאוכלו. באיסור זה הוזהרו אף הגויים, כאחת משבע מצוות בני נח.
• פריקה: מצווה לעזור בפירוק המשא מעל הבהמה שיגעה ממשאה בדרך. הרמב"ם אף פוסק שיש לפרוק בהמה אפילו בשבת ממשאה, משום צער בעלי חיים.
• שילוח הקן: איסור לקחת את ביצי הציפור או אפרוחיה, לפני שמבריחים את האם, וכמו כן איסור לקחת את הציפור וגם את ביציה, אלא יש לשלח את האם ולאחר מכן לקחת את הביצים או הגוזלים.
• שחיטה: אף שהריגת חיה לצורך מאכל מסבה צער רב לבהמה, הותרה הריגת חיות לצורך אכילה מסיבות שונות. עם זאת, גם כאשר התירה התורה את ההריגה, במצוות השחיטה מבוטאת מידת הרחמים והפחתת צער ההמתה. השחיטה מותרת מן הצוואר בלבד, ובכך השחיטה היא מיתה קלה יותר, שכן העורק המספק את מירב הדם למוח עובר דרך מקום השחיטה, המוח קולט פחות תחושת כאב מחמת חוסר בדם וחמצן. כמו כן, גם על סכין השחיטה להיות חד וחלק עד מאוד, ועל החיתוך להיעשות תוך תנועה מהירה.
• לא תחסום שור בדישו: איסור למנוע מבהמה לאכול את המאכל עליו היא עושה את מלאכתה.
• לא תחרוש בשור ובחמור יחדו: ישנם פרשנים הסוברים כי האיסור של "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו" (דברים, כ"ב, י') נובע גם הוא מטעם צער בעל חיים. האבן עזרא כתב כי "שכוח החמור אינו ככוח השור" ולכן החמור מתעייף ויש לו צער פיסי ממשי בעת חרישה עם שור. פרשנים אחרים נימק את הצער מכיוון אחר: מכיוון שהשור מעלה גרה והחמור שאינו מעלה גרה, יהיה סבור החמור שהשור אוכל ויצטער או משום שקיימת דאגה וצער לבעלי חיים לשכון עם בעלי חיים שאינם ממינם, וקל וחומר לעשות עמם מלאכה.
• שביתת בהמה: חובה על כל יהודי לאפשר לבעלי החיים הנמצאים ברשותו לנוח ממלאכה בשבת.

הלכות שבת וצער בעלי חיים

• חליבה בשבת - אף שחליבה אסורה בשבת, התירו הפוסקים בתנאים מסוימים לומר לגוי לחלוב את הבהמה, כיוון שאי-חליבתה של הבהמה הוא צער גדול לבהמה.
• על אף שחל איסור בשבת להאכיל בעלי חיים שאינם באחריותו, משום טירחה שאיננה לצורך שבת, הרי שהותר לתת בשבת מזון לפני בעלי חיים המצטערים ברעב.

הלכות נוספות

• הזנת בעלי החיים - התלמוד הבבלי במסכת גיטין קובע שאסור לאדם לטעום כלום ממאכליו עד שיתן אוכל לבהמתו באם הגיע זמנם הקבוע לאכילה.
• אף אם כבר ברך "המוציא לחם מן הארץ", וקודם שטעם מהלחם נזכר כי בעלי חיים שבאחריותו לא קיבלו מזונם בזמן, יתן להם קודם שיטעם, ואין בזה משום הפסק.

הרב שלמה גאנצפריד מציין מקרים נוספים בהם יש להיזהר במצוות צער בעלי חיים, כמו איסור קשירת רגליהם של בהמות ועופות, איסור הדגרת עוף על ביצים שאינם ממינו, וסיוע לסוסים במקום שקשה עליהם ההליכה כמו במעלה ההר.

ראו גם

• אכילת בשר ביהדות
• חזון הצמחונות והשלום
• כפרות

לקריאה נוספת

יעל שמש, "חמלה כלפי בעלי חיים בספרות חז"ל ובפרשנות המסורתית", ש' ורגון ואחרים (עורכים), עיוני מקרא ופרשנות ח (תשס"ח), עמ' 677–699.

קישורים חיצוניים

• הערך "צער בעלי חיים", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• הרב אליעזר מלמד‏, הלכות צער בעלי חיים, באתר פניני הלכה
• צער בעלי חיים לאור ההלכה, באתר "דעת"
• צער בעלי חיים, אנציקלופדיית דעת
• נ. צ. פרידמן, ניסויים מדעיים בבעלי חיים לאור ההלכה, באתר "דעת"
• צער בעלי חיים באתר מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי התורה
• יעל שמש, צער בעלי חיים: רצוי מול מצוי, באתר אוניברסיטת בר-אילן
• יש אמונה: חרדים מתנדבים למען בעלי חיים, אתר וואלה!
• יסוד חינוכי בצער בעלי החיים במורה נבוכים(הקישור אינו פעיל) אתר מורה נבוכים של אוניברסיטת תל אביב.
• יחס היהדות לבעלי חיים אתר בית חב"ד
• מאמרים בנושא צער בעלי חיים, באתר ספריית אסיף