צסארביץ'
צסארביץ' (ברוסית: цесаревич) היה התואר של יורש העצר באימפריה הרוסית. התואר קדם או החליף את השם הפרטי והפטרוניום.
נוהג[עריכת קוד מקור | עריכה]
לעיתים קרובות מבלבלים את המושג עם המונח הכללי הרבה יותר צארביץ', התואר לכל בן של צאר כלשהו, כולל שליטים לא רוסים כגון אלה של קרים, סיביר וגרוזיה.[1][2]
בדרך כלל, היה רק צסארביץ' אחד בכל פעם (יוצא מן הכלל היה קונסטנטין פאבלוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, שזכה לתואר עד מותו, למרות שהחוק העניק אותו לאחיינו), והתואר שימש אך ורק ברוסיה.
התואר נעשה שימוש תמידי במקביל לסגנון הפורמלי "יורש" (ברוסית: наследник), כמו ב"הוד מעלתו הקיסרית היורש צסארביץ' והנסיך הגדול". אשתו של הצסארביץ' הייתה הצסארבנה (ברוסית: цесаревна).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1721 הפסיק פטר הגדול את השימוש ב"צאר" כתוארו העיקרי, ואימץ את התואר קיסר, ואז התואר צארביץ' (ו"צארבנה", שנשמר בשימוש על ידי בנותיו של איוואן החמישי) יצא משימוש.[1] בנותיו של הקיסר כונו מעתה "צסארבנה" (לפטר לא היה בן חי בשלב זה). בשנת 1762, לאחר שעלה על כס המלכות הקיסרי, העניק פיוטר השלישי לבנו היחיד פאבל פטרוביץ' (מאשתו יקטרינה הגדולה לעתיד) את התואר הרומנובי צסארביץ', הוא הראשון מבין תשעה יורשי רומנוב שיישאו אותו.[1] עם זאת, בזמן הענקת התואר, פאבל הוכר כבנו החוקי של פיוטר, אך לא כיורש החוקי שלו. הוא גם לא הוכר רשמית ככזה על ידי אמו לאחר גזילת כס המלכות.
לעיתים קרובות יותר הוא זכה לכינוי בינלאומי בתואר השני שלו " דוכס גדול " (המשמעות האמיתית בשפה הרוסית היא "הנסיך הגדול"), שקדם לצסארביץ', בהיותו שרד מתקופת שושלת רוריק לפני שהדוכסים הגדולים של מוסקובה אימצו את תואר הצאר. כאשר עלה פאבל לכס המלכות בשנת 1796, הוא הכריז מיד על בנו אלכסנדר פאבלוביץ' צסארביץ', והתואר אושר בחוק בשנת 1797 כתואר הרשמי של יורש העצר (שנכלל בסעיף 145 של חוקי היסוד).[1] בשנת 1799 העניק פאבל הראשון את התואר צסארביץ' לבנו השני קונסטנטין פאבלוביץ', אשר, באופן מוזר, שמר על התואר גם לאחר שוויתר על כס המלוכה בשנת 1825 לטובת אחיהם הצעיר, ניקולאי הראשון.[1]
מכאן ואילך, בנו הבכור של כל קיסר נשא את התואר עד 1894, כאשר ניקולאי השני העניק אותו לאחיו גאורגי אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, בתנאי שזכאותו לכך תסתיים כאשר ייוולד בן לניקולאי, שהיה מאורס אז לאליקס, נסיכת הסן. כשגאורגי מת ב-1899, ניקולאי לא העניק את התואר לאחיו הבכור שנותר בחיים מיכאיל אלכסנדרוביץ', למרות שבנו היחיד של ניקולאי נולד רק כעבור חמש שנים. הבן הזה, אלכסיי ניקולאייביץ' (1904–1918), הפך לצסארביץ' האחרון של האימפריה הרוסית.
צסארביץ' של רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תמונה | שם | יורש העצר של | תאריך לידה | הפך ליורש העצר | קיבל את התואר צסארביץ' | חדל לשאת את התואר צסארביץ' | תאריך פטירה | צסארבנה |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
צסארביץ' פאבל פטרוביץ' מאוחר יותר פאבל הראשון |
יקטרינה השנייה | 1 באוקטובר 1754 | 9 ביולי 1762 | 7 בינואר 1762 | 17 בנובמבר 1796 הפך לקיסר |
24 במרץ 1801 | וילהלמינה, נסיכת הסן-דרמשטאדט |
|
צסארביץ' אלכסנדר פאבלוביץ' מאוחר יותר אלכסנדר הראשון |
פאבל הראשון | 23 בדצמבר 1777 | 17 בנובמבר 1796 | 28 בנובמבר 1796 | 24 במרץ 1801 הפך לקיסר |
1 בדצמבר 1825 | לואיזה מבאדן |
.jpg)
|
צסארביץ' קונסטנטין פאבלוביץ' | אלכסנדר הראשון | 8 במאי 1779 | 24 במרץ 1801 | 8 בנובמבר 1799 | 27 ביוני 1831 | יוליאנה, נסיכת סקסוניה-קובורג-זאלפלד | |
|
צסארביץ' אלכסנדר ניקולאייביץ' מאוחר יותר אלכסנדר השני |
ניקולאי הראשון | 29 באפריל 1818 | 1 בדצמבר 1825 | 10 בספטמבר 1831 | 2 במרץ 1855 הפך לקיסר |
13 במרץ 1881 | מריה, נסיכת הסן |
|
צסארביץ' ניקולאי אלכסנדרוביץ' | אלכסנדר השני | 20 בספטמבר 1843 | 2 במרץ 1855 | 24 באפריל 1865 | |||
|
צסארביץ' אלכסנדר אלכסנדרוביץ' מאוחר יותר אלכסנדר השלישי |
10 במרץ 1845 | 24 באפריל 1865 | 13 במרץ 1881 הפך לקיסר |
1 בנובמבר 1894 | דאגמאר מדנמרק | ||
|
צסארביץ' ניקולאי אלכסנדרוביץ' מאוחר יותר ניקולאי השני |
אלכסנדר השלישי | 18 במאי 1868 | 13 במרץ 1881 | 1 בנובמבר 1894 הפך לקיסר |
17 ביולי 1918 | ||
.jpg)
|
צסארביץ' גאורגי אלכסנדרוביץ' | ניקולאי השני | 9 במאי 1871 | 1 בנובמבר 1894 | 10 ביולי 1899 | |||
|
צסארביץ' אלכסיי ניקולאייביץ' | 12 באוגוסט 1904 | 15 במרץ 1917 המונרכיה בוטלה |
17 ביולי 1918 | ||||
צסארבנה של רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשתו של הצסארביץ' נשאה את התואר צסארבנה (ברוסית: Цесаревна) – הדוכסית הגדולה. בשנים הראשונות של האימפריה הרוסית נשאו יורשותיו של פיוטר הגדול את התואר הזה: בנותיו יליזבטה, קיסרית רוסיה (1709–1762), אנה פטרובנה (1708–1728) ונטליה פטרובנה (1718–1725). אין לבלבל מילה זו עם צראבנה, ששימשה לפני המאה ה-18 עבור כל בנותיו וכלותיו של הצאר.
נסיכות רבות ממערב אירופה, שהמירו דתן לנצרות אורתודוקסית ושינו את שמותיהן בהתאם, קיבלו את השם הפטרוני פיודורובנה לא בגלל שאבותיהן נקראו "תאודור", אלא כאלגוריה המבוססת על שמו של תיאוטוקוס של תיאודור הקדוש, הפטרון. אייקון של משפחת רומנוב.[3]
| תמונה | שם | אב | תאריך לידה | נישואים | קיבלה את התואר צסארבנה | חדלה להיות צסארבנה | תאריך פטירה | בן זוג |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
.jpg)
|
מריה אלכסנדרובנה נולדה כמריה, נסיכת הסן |
לודוויג השני, הדוכס הגדול של הסן (בית הסן-דרמשטאדט) |
8 באוגוסט 1824 | 28 באפריל 1841 | 2 במרץ 1855 הפכה לקיסרית |
3 ביוני 1880 | צסארביץ' אלכסנדר ניקולאייביץ' | |
|
מריה פיודורובנה נולדה כדאגמאר, נסיכת דנמרק |
כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק (בית שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג) |
26 בנובמבר 1847 | 9 בנובמבר 1866 | 13 במרץ 1881 הפכה לקיסרית |
13 באוקטובר 1928 | צסארביץ' אלכסנדר אלכסנדרוביץ' | |
לאחר המונרכיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שתבע את כס המלכות הרוסי בגלות בשנת 1924, מינה קיריל ולדימירוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה את בנו, ולדימיר קירילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, לצסארביץ'.[1] מאז 1997 מיוחס התואר לנכדו של ולדימיר, גאורגי מיכאילוביץ' רומנוב, שאמו, מריה ולדימירובנה, העניקה לו אותו בתפקידה כטוענת לכס המלכות.[1] לעומת זאת, מי שמתייחס אליו בתואר שושלתי, מתייחס אליו בדרך כלל כ"דוכס הגדול".
עד סוף תקופת האימפריה רוב האנשים ברוסיה ומחוצה לה, בעל פה ובכתב, המשיכו להתייחס לריבון כ"צאר". אולי מסיבה זו התואר צסארביץ' שימש לעיתים רחוקות יותר להתייחסות ליורש העצר מאשר "צארביץ'" או "הנסיך הגדול".
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Macedonsky, Dimitry (ביוני 2005). "Hail, Son of Caesar! A Titular History of Romanov Scions". European Royal History Journal. Arturo E. Beeche. 8.3 (XLV): 19–27.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Burke's Royal Families of the World II. Burke's Peerage Ltd. 1980. p. 65. ISBN 0-85011-029-7.
- ^ "Елисавета Феодоровна". Православная энциклопедия. נבדק ב-2010-03-23.