קונסטנטין פאבלוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
קונסטנטין פאבלוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה | |||||||||
לידה |
8 במאי 1779 צארסקויה סלו, סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
27 ביוני 1831 (בגיל 52) ויטבסק, האימפריה הרוסית | ||||||||
שם מלא | קונסטנטין פאבלוביץ' רומנוב | ||||||||
מדינה | האימפריה הרוסית | ||||||||
מקום קבורה | קתדרלת פטרופבלובסקיה | ||||||||
בת זוג | יוליאנה, נסיכת סקסוניה-קובורג-זאלפלד | ||||||||
שושלת בית רומנוב | |||||||||
| |||||||||
פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
קונסטנטין פאבלוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (ברוסית: Константин Павлович Романов; 8 במאי 1779 - 14 ביוני 1831), היה בנו השני של פאבל הראשון, קיסר רוסיה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצעירותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קונסטנטין נולד ב-8 במאי 1779 בצארסקויה סלו, לפאבל הראשון, קיסר רוסיה ולסופיה דורותיאה, נסיכת וירטמברג, בתם של פרידריך השני אויגן, דוכס וירטמברג ופרדריקה דורותיאה מברנדנבורג-שוודט. השם קונסטנטין הוענק לילד על ידי יקטרינה הגדולה, שביקשה להעלות אותו בעתיד לכס השלטון בקונסטנטינופול. בשנת 1796 התחתן קונסטנטין פאבלוביץ' עם יוליאנה, נסיכת סקסוניה-קובורג-זאלפלד. בשנת 1799 העניק לו אביו הקיסר את התואר יורש העצר, למרות שבאופן רשמי אחיו הבכור היה היורש.
קריירה צבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]קונסטנטין פאבלוביץ' השתתף במערכות צבאיות של אלכסנדר סובורוב בשווייץ ובאיטליה ובשנת 1805 השתתף בקרב אוסטרליץ. בהמשך השתתף בשיחות שהסתיימו בהסכם טילזיט. לפני מלחמת 1812 ציין לא פעם שרוסיה עלולה להפסיד במלחמה עם צרפת. עם תחילת הלחימה היה בראש המתנגדים לטקטיקת הנסיגה של מיכאיל ברקלאי דה טולי. לאור היחסים הרעועים בין מפקדי הצבא לבין קונסטנטין הועבר האחרון לסנקט פטרבורג ושב לשורות הצבא רק לאחר נסיגת הצרפתים מתחומי רוסיה. בשנת 1813 השתתף בקרב לייפציג. החל משנת 1814 התגורר בוורשה והיה למעשה נציגו של אחיו הקיסר בפולין. לאחר גירושין ב-24 במאי 1820 התחתן עם בת האצולה הנמוכה, פולנייה בשם יוהאנה גרודזינסקי. לזוג לא היו ילדים משותפים.
יורש העצר ופרשת 1825
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1801, לאחר מות אביו, ועליית אחיו הבכור אלכסנדר לשלטון, היה קונסטנטין ליורש הכתר. יחד עם זאת קונסטנטין חזר ואמר כי אינו מעוניין בתפקיד הקיסר, בין היתר מחשש לחייו. בשנת 1823 הוא ויתר במסמך רשמי על האפשרות לרשת את השלטון, ואחיו ניקולאי הפך ליורש העצר במקומו. אף שפרסום המסמך נדחה, ניקולאי היה מודע לקיומו. אחרי פטירתו של הקיסר, ב-1 בדצמבר 1825, פורסם המסמך. לאחר דיון קצר, החליטו המועצה המדינית וניקולאי שלא ניתן לקיים את ההסכם בין האחים. המועצה המדינית והצבא נשבעו אמונים לקונסטנטין. זה האחרון שהה בוורשה ודרש לקיים את ההסכם ואף כתב פעמיים כי אינו מעוניין בתואר הקיסר. בעקבות זאת, ב-25 בדצמבר 1825, הכריז ניקולאי על עצמו כקיסר באופן רשמי. שלטונו החל לאחר כשבועיים.
למחרת הכתרתו החל מרד הדקבריסטים, שעילתו הרשמית הייתה סירוב להישבע אמונים פעם נוספת לאחר כשבועיים.
לאחר תחילת מרד 1830 בורשה, עזבו קונסטנטין ואשתו את העיר. קונסטנטין נפטר מכולרה ב-14 ביוני 1831 בויטבסק.
היו לו שני בנים שנולדו מקשריו מחוץ לנישואין. הילדים הוכרו על ידי משפחת המלוכה הרוסית כצאצאיו של קונסטנטין. שניהם עשו קריירה צבאית מוצלחת.
נישואיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-26 בפברואר 1796 התחתן קונסטנטין עם יוליאנה, נסיכת סקסוניה-קובורג-זאלפלד בת ה-14 בלבד, אולם הנישואין לא היו מוצלחים והוא אף התנהג אליה באלימות. בשנת 1799 עזבה יוליאנה את רוסיה ושבה אל משפחתה לצורך טיפול רפואי, ולאחר מכן סירבה לשוב אל בעלה, אולם לאחר לחץ כבד שבה לרוסיה. בשנת 1801 שוב ברחה יוליאנה מרוסיה, ולא חזרה אליה שוב. לאחר בריחתה ניסתה יוליאנה להתגרש מבעלה, אולם הנישואין בוטלו רק בשנת 1820.
לזוג לא היו ילדים.
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קורות חיים (ברוסית)
- קונסטנטין פאבלוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קונסטנטין פאבלוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)