צמחי מעזבות
צמחי מעזבות או צמחים רודרליים (Ruderal) הם צמחים חובבי חנקן או ניטרופילים (nitrophilic) ולכן גדלים על קרקעות העשירות בחומרי מזון מומסים שיש בהם תרכובות אנאורגניות של חנקן, פוספט, צורן ועוד, המצויים באזורים בהם נפוצה אשפה ציבורית. בתי גידול נפוצים הם צידי הדרכים, מעזבות, חלקות וגינות נטושות וגלי אשפה.
דוגמאות לצמחי מעזבות הם: חוֹחַן הַקִּנְרָס, גדילן מצוי, חרצית עטורה, ברקן ממשפחת המורכבים, סְיָגִית מבריקה ממשפחת הסוככיים, חֶלמִית מצויה, מָעוֹג כרתי ממשפחת החלמיתאים, חרדל ממשפחת המצליבים, קיקיון מצוי ממשפחת החלבלוביים, הסִרְפָד וסרפד דו-ביתי ממשפחת הסרפדיים[1]. לפי ההגדרה לא נכללים בין הצמחים האלה צמחי תבואה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיכאל זהרי, נופי הצומח של ארץ ישראל - סיורים מונחים ללימוד האקולוגיה של הצומח בארץ, הוצאת עם עובד - תל אביב, 1980
- מיכאל זהרי, מדריך חדש לצמחי ישראל, הוצאת ספרים עם עובד - תל אביב, 1986 - הדפסה אחת-עשרה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חלמית קטנת-פרחים, באתר "צמחיית ישראל וסביבתה"
- עמרם אשל, צמחים חובבי חנקן, סנונית