צ'ואו
| |||
 | |||
| קו הרקיע של צ'ואו יחד עם נהר סומידה | |||
| מדינה |
 יפן | ||
|---|---|---|---|
| חבל | קאנטו | ||
| מושל | יושיהידה ידה | ||
| עיר אם | טוקיו | ||
| שפה רשמית | יפנית | ||
| תאריך ייסוד |
3 במאי 1947  | ||
| על שם |
מרכז | ||
| שטח | 10.15 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ ברובע המיוחד | 169,179 (1 באוקטובר 2020) | ||
| ‑ צפיפות | 9,654 נפש לקמ"ר (2008) | ||
| קואורדינטות | 35°40′14″N 139°46′19″E / 35.670583333333°N 139.77197222222°E | ||
| אזור זמן | UTC +9 | ||
| אתר העיר (באנגלית) | |||
  | |||
צ'וּאוֹ (ביפנית: 中央区 – רובע מרכזי) הוא אחד מ-23 הרבעים של טוקיו, אשר יחדיו מהווים את לבה של טוקיו, בירת יפן. הרובע עצמו נקרא "העיר צ'ואו". כפי ששמו מעיד, מבחינה היסטורית זהו הרובע המסחרי המרכזי של טוקיו, אף על פי ששינג'וקו הפך למתחרה רציני על התואר, מאז סוף מלחמת העולם השנייה. השכונה המפורסמת ביותר ברובע היא גינזה, אשר נבנתה סביב מטבעה של מטבעות זהב ועל שמה היא קרויה. מטבעת הזהב, או בשמה היפני קינזה, שכנה בעבר באתר בו נמצא כיום המטה המרכזי של בנק יפן, אשר שוכן גם הוא בצ'ואו.
ההערכה המקובלת, נכון ל-2008, היא שברובע מתגוררים 108,943 אנשים, והצפיפות בו היא 9,654 אנשים לקמ"ר. עם זאת, בגלל הריכוז הרב של עסקים, בנייני משרדים, וחלל קמעונאי, האוכלוסייה גדלה בשעות היום לכ-650,000 נפשות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1612 התחיל השוגון טוקוגאווה איאיאסו, שתכנן לבסס את אדו כבירתה דה פקטו של יפן, בעבודה על מחוז מסחרי שיקיף את הקצה המערבי של דרך טוקיאדו, אחת מחמש הדרכים של אדו, אשר חיברה בין טוקיו לקנסאי. במהלך תקופת אדו נודע אזור זה כ"אדומאצ'י" – מרכז העיר אדו. חלק גדול מהאזור, בעיקר גינזה וצוקיג'י, היה חול שנערם על הדלתא של נהר סומידה, עד אשר מולאה בידי השוגון. ב-1657, אחרי ששרפה כילתה את מרבית העיר, תוכנן הרובע מחדש עם תעלות נוספות, כדי להתאים יותר לסחר הימי.
ב-1869 התיישבו זרים בצוקיג'י, מושבה אשר פעלה עד 1899 לערך. ב-1872 כילתה שרפה נוספת מרבית מאזור גינזה. בעקבות זאת, תכנן המושל של טוקיו מחדש את גינזה, כדי שתהיה מרכז מסחרי בסגנון אירופאי, בין שינבשי, שהיה באותם ימים המסוף המרכזי של הרכבות בעיר מדרום וניהונבשי, אזור המסחר והכלכלה העיקרי, מצפון. ב-1878, תחת חוק ארגון מקומי חדש, הוקמו תחת ממשלת העיר טוקיו הרבעים של ניהונבשי וקיובשי, אשר חלשו על האזור אשר קרוי כיום צ'ואו.
בעקבות תבוסתה של יפן במלחמת העולם השנייה הופקעו מספר בניינים לטובת המפקד העליון של כוחות הברית, כמרכזי אספקה לכוחות הכיבוש. בניינים אלה כללו את מטה חברת השעונים "האטורי", את הכלבו "מצויה" ואת בניין טושיבה. כל הבניינים הוחזרו לשליטה אזרחית יפנית בשלבים עד 1951.
ב-15 במרץ 1947 הוקם רובע צ'ואו תחת חוק האוטונומיה המחוזית החדש, ממיזוג של רובעי ניהונבשי וקיובשי שקדמו לו.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צ'ואו הוא הרובע המרכזי של טוקיו, מוקף בחמשת הרבעים צ'יודה, מינאטו, טאייטו, סומידה וקוטו. מבחינה מנהלית, מחולק צ'ואו לשלושה חלקים: ניהונבשי, קיובשי וצוקישימה. ניהונבשי וקיובשי הם בעיקר אזורים מסחריים מהצד המזרחי של תחנת רכבת טוקיו, אשר מפגישים בין השכונות המפורסמות גינזה וצוקיג'י. צוקישימה הוא אי נפרד במפרץ טוקיו, אשר בולטים בו בעיקר מגדלי הדירות.
עד מלחמת העולם השנייה היה האזור שתי וערב של נהרות ותעלות, שבהם השתמשו בסירות קטנות אשר היו אז כלי המסחר העיקרי. לאחר המלחמה נסתמו דרכי מים רבות, על מנת ליצור מקום לכבישים, בניינים ואוטוסטרדות. עם זאת, נתיבי המים שהועלמו הם הבסיס לחלק מהותי בחלוקה לשכונות בתוך הרובע. נהר הסמידה הוא הגבול המזרחי של הרובע.
מבחינה פיזית צ'ואו הוא הרובע השני הכי קטן בטוקיו, עם שטח כולל של 10.15 קמ"ר בלבד. רק רובע טאייטו קטן יותר ממנו.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של צ'ואו (ביפנית)
.svg){kind=icon}