צ'ארלס פנטון מרסר

צ'ארלס פנטון מרסר
Charles Fenton Mercer

לידה	16 ביוני 1778 פרדריקסבורג, וירג'יניה, המושבות המאוחדות
פטירה	4 במאי 1858 (בגיל 79) אלכסנדריה, וירג'יניה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת פרינסטון
מפלגה	המפלגה הפדרליסטית המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית המפלגה הלאומית הרפובליקנית המפלגה הוויגית
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית 4 במרץ 1817 – 3 במרץ 1819 (שנתיים) → Joseph Lewis 4 במרץ 1819 – 3 במרץ 1821 (שנתיים) 4 במרץ 1821 – 3 במרץ 1823 (שנתיים) Burwell Bassett ← 4 במרץ 1823 – 3 במרץ 1825 (שנתיים) → Jabez Leftwich 4 במרץ 1825 – 3 במרץ 1827 (שנתיים) 4 במרץ 1827 – 3 במרץ 1829 (שנתיים) 4 במרץ 1829 – 3 במרץ 1831 (שנתיים) 4 במרץ 1831 – 3 במרץ 1833 (שנתיים) 4 במרץ 1833 – 3 במרץ 1835 (שנתיים) 4 במרץ 1835 – 3 במרץ 1837 (שנתיים) 4 במרץ 1837 – 3 במרץ 1839 (שנתיים) 4 במרץ 1839 – 26 בדצמבר 1839 (298 ימים) William M. McCarty ←

צ'ארלס פנטון מרסר (באנגלית: Charles Fenton Mercer‏; 16 ביוני 1778 – 4 במאי 1858) היה פוליטיקאי ועורך דין בן המאה ה-19 ממחוז לודון, וירג'יניה, שכיהן בבית הנבחרים של ארצות הברית ובאסיפה הכללית של וירג'יניה.

ביוגרפיה

ראשית חייו ומשפחתו

מרסר נולד ב-16 ביוני 1778 בפרדריקסבורג כעשור לאחר מותו של סבו, עורך הדין הקולוניאלי, הסופר וספקולנט הקרקעות ג'ון מרסר, והיה בנו הצעיר של בעל המטעים מווירג'יניה, עורך הדין והפוליטיקאי ג'יימס מרסר ואשתו אלינור דיק לשעבר אמו נפטרה כשהיה בן שנתיים (בשנה שבה הפך אביו לשופט), והוא התייתם כשהיה בן חמש עשרה. ייתכן שהצורך לחנך את בניו הוביל את ג'יימס מרסר להיות נאמן של האקדמיה של פרדריקסבורג, שכן ג'יימס מרסר כתב לחברו ג'ורג' מייסון על היתרונות של בית הספר החדש על פני הקולג' של ויליאם ומרי בוויליאמסבורג (שם ג'יימס מרסר ואחיו למדו), מכללת האמפדן-סידני ובתי ספר בריצ'מונד, בירת המדינה החדשה. אחיו הבכור ג'ון פנטון מרסר (שנקרא על שם דוד שנפטר וקורקף במלחמת הצרפתים והאינדיאנים) ילך גם הוא במסלול הקריירה של סביהם ואביהם - התקבל ללשכת עורכי הדין של וירג'יניה בפרדריקסבורג, ויתפעל את המטע המשפחתי במחוז ספוטסילבניה באמצעות עובדים משועבדים וכן שירת בבית הנבחרים של וירג'יניה - כמו אביהם ודודו ג'ון פ. מרסר (ששימש גם בקונגרס האמריקאי וכמושל מרילנד). בני דודיו הראשונים רוברט סלדן גארנט וג'יימס מרסר גארנט, שימשו שניהם גם כחברי קונגרס.

מרסר לא נסע לוויליאמסבורג ללימודים גבוהים, אלא לפרינסטון, ניו ג'רזי, לאחר מלחמת העצמאות האמריקאית. הוא סיים את לימודיו במכללת פרינסטון ב-1797. בשנה שלאחר מכן קיבל מרסר מינוי כקפטן הפרשים מהנשיא ג'ורג' וושינגטון, שציפה למלחמה עם צרפת, מה שלא התרחש. מרסר חזר לפרינסטון, לקח קורס לתואר שני, קיבל תואר נוסף בשנת 1800, ואז סייר באירופה בשנים 18021803. כשחזר לווירג'יניה, הוא למד משפטים.

קריירה

מרסר, שהתקבל ללשכת עורכי הדין בשנת 1802, החל את העיסוק המשפטי הפרטי שלו במחוז לודון. בשנת 1810 הוא עזר לייסד את הכפר אלדי, וירג'יניה, ליד הטחנה שלו.

מצביעי מחוז לודון בחרו במרסר כאחד מנציגיהם בבית הנבחרים של וירג'יניה בשנת 1810 והוא זכה בבחירה חוזרת מספר פעמים עד 1817. בקדנציה האחרונה שלו הגיש הצעת חוק להקמת מערכת של חינוך ציבורי חינם לבנים ובנות לבנים, המנוהלת על ידי ועד החינוך וממומנת על ידי קרן הספרות הממלכתית. [ג'תרו נוויל ממחוז הארדי, שנבחר לראשונה בשנה שלאחר מכן יציג הצעת חוק דומה, שגם היא לא הצליחה לעבור.] מרסר שירת לצד ויליאם נולנד הוותיק במשך מספר שנים, ולאחר מכן עם תומאס גרג ב-1815 וב-1816, ולאחר מכן עזב מרסר לקונגרס. בקדנציה האחרונה שלו בבית הנבחרים, מרסר עמד בראש ועדת הכספים והציג הצעת חוק להקמת תעלה לאורך נהר הפוטומאק.

בינתיים, במהלך מלחמת 1812, מרסר קיבל נציבות בתור לוטננט קולונל של רגימנט וירג'יניה. הוא קיבל את הפיקוד על ההגנות החשובות בנורפוק, וירג'יניה. מרסר שימש גם כמפקח כללי ב-1814, שליש של המושל ג'יימס ברבור ובריגדיר גנרל בפיקוד על חטיבת וירג'יניה השנייה.

מרסר חיבר דו"ח בבית המחוקקים של המדינה בשנת 1816 הקורא לחינוך יסודי נתמך על ידי המדינה לכל הילדים הלבנים. הפיקוח היה אמור להינתן על ידי מועצת מדינה להוראה ציבורית, שנבחרה על ידי המחוקק. בשנת 1817, הצעת החוק שלו עברה בבית התחתון אך נדחה בסנאט של המדינה. תומאס ג'פרסון התנגד לתוכנית מכיוון שמימון כבד לבתי ספר יסודיים יפנה כסף מהאוניברסיטה הממלכתית האהובה שלו, והתוכנית תחליף את השליטה המקומית בשליטה ממלכתית.

בשנת 1816 זכה מרסר בבחירות לבית הנבחרים של ארצות הברית, ולאחר מכן זכה בבחירות חוזרות מספר פעמים, וכיהן בין השנים 1817 ל-1839, אחת הכהונות הרצופות הארוכות ביותר באותה תקופה. הוותק הזה עזר לו להיות יושב ראש הוועדה לדרכים ותעלות בשנים 1831 עד 1839. בשנת 1817, מרסר נבחר לחבר באגודה הפילוסופית האמריקאית בפילדלפיה. בתקופות שונות מרסר התמודד כפדרליסט, רפובליקני קרופורד, רפובליקני של אדמס, אנטי-ג'קסוני וויגי.

מרסר האמין בשיפורים פנימיים והגנה על יצרנים מקומיים. לפני שירותו בוועדת הבית לכבישים ותעלות, הוא היה הנשיא הראשון של חברת תעלת צ'ספיק ואוהיו, וכיהן בין השנים 1828 ל-1833.

הוא גם התנגד לעבדות והפך לפעיל באגודת הקולוניזציה האמריקנית, שאותה עזר לייסד ב-1816, בושרוד וושינגטון הפך לנשיא שלה וכיהן עד מותו. בשנה שלאחר מכן הייתה לה נוכחות לאומית, והיא פעלה להקמת המדינה החופשית של ליבריה. ג'יימס מדיסון, הנרי קליי, ג'ון מרשל, ג'ון רנדולף, ג'ון טיילור, ויליאם ה. קרופורד, דניאל ובסטר, פרנסיס סקוט קי וג'יימס מונרו הפכו גם הם לחברים מייסדים או מוקדמים. החברים דנו לעיתים קרובות בשתי שאלות טורדניות: כמה שחורים חופשיים יסכימו מרצונם לגירוש, ומי ישלם על כך? רישומי מפקד האוכלוסין הפדרלי אינם ברורים אם מרסר היה הבעלים של עבדים ב-1820, אך לא היו לו עבדים ב-1830. מרסר הפך לסגן נשיא אגודת הקולוניזציה של וירג'יניה ב-1836, וסגן נשיא האגודה הלאומית לחקלאות ב-1842. ב-1853 הוא ביקר שוב באירופה, כדי להתייעץ על ביטול העבדות.

מצביעים במחוז המקיף את לודון והמחוזות השכנים של פיירפקס בחרו במרסר, הנשיא לשעבר ג'יימס מונרו, ויליאם ה. פיצ'וג וריצ'רד ה. הנדרסון לייצג אותם בוועידה החוקתית של וירג'יניה בין השנים 1829–1830 (כאשר ג'ושוע אוסבורן החליף את מונרו לאחר שהתפטר). חברי הנציגות בחרו במרסר לכהן בוועדה של מחלקת החקיקה. ייצוג מוגבר למערב וירג'יניה וביטול הדרגתי של העבדות היו שני נושאים מרכזיים באותה ועידה חוקתית של וירג'יניה.

מוות ומורשת

מרסר מת באחוזה הידועה בשם "הווארד" שהפכה מאוחר יותר לבית הספר התיכון האפיסקופלי, ליד אלכסנדריה, וירג'יניה, ב-4 במאי 1858. המסמכים שלו מ-1852 עד 1858 מוחזקים על ידי ספריית וירג'יניה.

קישורים חיצוניים

• צ'ארלס פנטון מרסר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

צ'ארלס פנטון מרסר, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)