פרשת מקרי האונס של ז'יזל פליקו
 |
ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך
| |
| ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | אונס בנסיבות מחמירות |
| מדינה |
צרפת  |
| מיקום |
מאזאן (אנ'), צרפת פריז, צרפת דרומה (אנ'), צרפת |
| קואורדינטות | 44°03′24″N 5°07′41″E / 44.056666666667°N 5.1280555555556°E |
| תקופה |
יולי 2011 – אוקטובר 2020 (כ־9 שנים) |
| חוק ומשפט | |
| נאשמים | דומיניק פליקו ו-50 גברים נוספים |
  | |
פרשת מקרי האונס של ז'יזל פליקו היא מהפרשיות החמורות ביותר של תקיפות מיניות שהתרחשו בהיסטוריה של צרפת. דומיניק פליקו, גבר בן 71 מהעיירה מאזאן (אנ') אשר בדרום-מזרח צרפת, הודה בספטמבר 2024 כי במשך תשע שנים, מיולי 2011 עד אוקטובר 2020, הוא נהג לסמם את אשתו, ז'יזל פליקו, והיא נאנסה לפחות 92 פעמים על ידי לפחות 72 גברים שונים. דומיניק תיעד את מעשי האונס והפיץ את הצילומים באינטרנט. כל מעשי האונס נחשפו במקרה בספטמבר 2020 לאחר שדומיניק נעצר משום שהוא צילם אישה מתחת לחצאית בסופרמרקט. במהלך חקירת המשטרה התגלו במחשבו האישי אלפי תמונות וסרטונים מפלילים המתעדים את מעשי האונס.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ז'יזל ודומיניק פליקו הם ילידי 1952. בני הזוג התחתנו בשנת 1973.[1] ז'יזל פליקו נולדה בגרמניה למשפחה צרפתית.[1] היא הכירה את דומיניק, אשר לטענתה הייתה לו טראומת ילדות קשה, כאשר הייתה בת עשרים. היא עבדה כפקידה בחברת החשמל, ודומיניק היה חשמלאי במקצועו. בני הזוג התגוררו באזור פריז ונולדו להם לאורך השנים שלושה ילדים. בני הזוג היו גרושים במשך תקופה קצרה, מסיבות כלכליות, אך בהמשך הם נישאו בשנית.[2]
בשנת 2013 בני הזוג פרשו לגמלאות ועברו לגור בעיירה מאזאן, מצפון-מזרח לעיר אביניון, בחלק הדרום-מזרחי של צרפת. ז'יזל פליקו השתתפה במקהלה מקומית, ובעלה עסק בספורט וברכיבה על אופניים.[3] ילדיהם ונכדיהם נהגו לבקר אותם בחגים.[4]
החקירה והמשפט
[עריכת קוד מקור | עריכה]דומיניק פליקו נעצר ב-12 בספטמבר 2020 לאחר שנתפס על ידי מאבטח בסופרמרקט משום שצילם אישה מתחת לחצאית באמצעות הטלפון הנייד שלו.[5] בהמשך הוא שוחרר ממעצר בערבות, אך המשטרה החרימה מביתו את שני הטלפונים הניידים שלו, מחשב נייד וציוד דיגיטלי נוסף לצורך ביצוע חקירה משטרתית מקיפה יותר.[4] בחקירה התגלה שדומיניק היה פעיל בחדר צ'אט בשם "à son insu" ("ללא ידיעתה") אשר התארח באתר coco.fr (אנ') ובו המשתמשים דנו בביצוע מעשי אונס בנשים ללא הסכמתן, על פי רוב לאחר שהם נתנו לנשים בחשאי סמים.[6] לפי החשדות, האתר coco.fr, אשר העביר את רישום הדומיין שלו מצרפת לגרנזי בעקבות מעצרו של פליקו, היה קשור לביצוע של מעל ל-23,000 מעשי אונס בצרפת בין השנים 2021 עד 2024, והוא נסגר לבסוף ביוני 2024.[6] לאורך השנים דומיניק הזמין עשרות גברים לאנוס את אשתו באמצעות חדר הצ'אט של האתר.
על מכשיר דיסק און קי שהיה מחובר למחשב של דומיניק מצאו החוקרים תיקייה בשם "התעללות" אשר הכילה מעל ל-20,000 תמונות וסרטונים בהם אשתו נאנסת כשהיא מחוסרת הכרה.[4][7] הסרטונים נשמרו בתיקיות שונות, ששמותיהן הכילו את שמות הגברים שאנסו את אשתו.[8]
החוקרים הצליחו לזהות 92 מקרי אונס נפרדים שבוצעו בז'יזל פליקו על ידי 72 גברים שונים, בין יולי 2011 לאוקטובר 2020.[9] למשטרה נדרשו שנתיים לזהות ולאתר 50 מהגברים שהיו מעורבים במעשי האונס, ובהמשך הוגשו נגדם כתבי אישום. יתר הגברים שהיו מעורבים במעשי האונס טרם זוהו.[4] הנאשמים היו בגילאים 21 עד 68 בעת ביצוע מעשי האונס.[10] רבים מהם הכחישו את ההאשמות או שטענו שיחסי המין עם ז'יזל בוצעו בהסכמה.
במחשב של דומיניק פליקו נמצאו גם תמונות עירום של כלותיו, שצולמו באמצעות מצלמה נסתרת בעת שהן התקלחו, וכן תמונת עירום של בתו למחצה, מחוסרת הכרה על מיטה, כנראה לאחר שסוממה.[8]
דומיניק פליקו נעצר בשנית ב-2 בנובמבר 2020 והוגש נגדו כתב אישום נוסף, בגין אונס בנסיבות מחמירות, סימום קורבנותיו ועבירות מין אחרות. הוא הואשם גם בהפרת פרטיותן של אשתו, בתו ושתי כלותיו על כך שהוא צילם אותן בעירום בחשאי והפיץ גם את התמונות הללו באינטרנט. הוא הודה מיד באשמה.[4][7]
באותו היום המשטרה הזמינה את ז'יזל פליקו לתחנת המשטרה לראיון נפרד. כאשר היא נשאלה על חיי המין שלה, היא ציינה שמעולם לא השתתפה בסווינגינג או בשלישייה. החוקרים הציגו בפניה את אחת מהתמונות שדומיניק צילם, אך היא לא זיהתה את האישה המסוממת בתמונה או את הגבר שאנס אותה. רק לאחר שהחוקרים הציגו בפניה תמונות נוספות היא זיהתה בהן את עצמה.
דומיניק חשף בפני החוקרים שהוא החליט להתחיל לבצע תקיפות מיניות באשתו לאחר שהיא קיבלה מרשם לתרופה לוראזפאם, אשר גרמה לה להיות ישנונית. הוא ניצל זאת בכך שהוסיף בסתר את התרופה לאוכל ולשתייה של אשתו, ובאופן זה גרם לה לאבד את הכרתה על מנת לאנוס אותה. הוא הודה בכך שצילם את מעשי האונס ופרסם את הסרטונים באינטרנט, ובכך שבהמשך החל להזמין זרים מחדר הצ'אט לצפות בו אונס את אשתו, ובהמשך גם הזמין חלק מהם לביתו לאנוס את אשתו בעצמם.[11] הוא נהג לספק הנחיות מפורשות לכל אותם הגברים, כגון להימנע מכך שיהיה להם ריח של עשן סיגריות, על מנת לוודא שהם לא יגרמו לה לחשוד שהיא נאנסה. אף אחד מהאנסים לא נדרש להשתמש בקונדומים. אחד מהאנסים, אשר אנס את ז'יזל שש פעמים, היה נשא של נגיף ה-HIV. למרות שז'יזל לא נדבקה ב-HIV, בהמשך התגלה שהיא נדבקה בארבע מחלות מין.[12] על מנת לקבל עוד כדורי לוראזפאם כדי לסמם את אשתו, הצליח דומיניק לקבל מרשם לתרופה גם מהרופא שלו.[7]
בעקבות מעשי האונס ירדה ז'יזל במשקל, השיער שלה החל לנשור, היא חוותה אובדן זיכרון, ולעיתים קרובות דיברה בצורה לא קוהרנטית, באופן שגרם לה לחשוש שאולי היא חלתה במחלת אלצהיימר או שיש לה גידול מוחי.[13] היא ביקרה אצל כמה רופאים, אך תמיד התלווה אליה בעלה, שטען שמקור הסימפטומים הוא בכך שהיא תשושה עקב הטיפול בנכדיהם.[7] אף אחד מהרופאים לא חשד שהסימפטומים נבעו מכך שהיא סוממה ונאנסה באופן תדיר.[4]
משפטם של דומיניק פליקו ו-50 מהגברים שהיו מעורבים במעשי האונס של אשתו החל באביניון ב-2 בספטמבר 2024. ז'יזל בחרה לוותר על אנונימיות וביקשה שהמשפט נגד בעלה יהיה משפט פומבי, על מנת להעלות את תשומת הלב העולמית לנושא של תקיפות מיניות בעזרת סמים.
במהלך עדותה תיארה ז'יזל את ההשפעה הקשה על בריאותה הפיזית והרגשית כתוצאה מהתקיפות המיניות. דומיניק הודה באשמה והתנצל בפני משפחתו.
המשפט הסתיים ב-16 בדצמבר 2024 ופסקי הדין ניתנו ב-19 בדצמבר. בית המשפט באביניון הרשיע את כל 51 הנאשמים. דומיניק פליקו הורשע בכל האישומים נגדו ובית המשפט גזר עליו את העונש המרבי, 20 שנות מאסר, כפי שדרשה התביעה.[14]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- האישה שבעלה גייס 72 גברים לאנוס אותה: "עולמי חרב, הם ראו בי בובת סמרטוטים", באתר ynet, 5 בספטמבר 2024
- איתמר מרגלית, המשפט שמסעיר את צרפת: הזמין עשרות גברים לאנוס את אשתו, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 17 בספטמבר 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 "'You are lying!' Gisèle Pelicot's daughter yells at father as he speaks in mass rape trial". BBC. 19 בנובמבר 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Inferiority complex, revenge? Gisèle Pelicot testifies on husband's possible motives for mass rape". France24. 25 באוקטובר 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Pelicot rape trial: It is Gisèle's name that will be remembered". The Guardian. 23 בנובמבר 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 Porter, Catherine; Le Stradic, Ségolène (2 בספטמבר 2024). "France Confronts Horror of Rape and Drugging Case as 51 Men Go on Trial". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-2 בספטמבר 2024. נבדק ב-7 בספטמבר 2024.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Prosecutors demand 20-year jail term for Dominique Pelicot". The Guardian. 25 בנובמבר 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Robins-Early, Nick (12 באוקטובר 2024). "The anonymous, anything-goes forum at the heart of the Pelicot rape case". The Guardian.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 Willsher, Kim (2 בספטמבר 2024). "Man accused of enlisting strangers to rape drugged wife goes on trial in France". The Guardian. אורכב מ-המקור ב-7 בספטמבר 2024.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 "In stifled sobs and fierce accusations, family falls apart at mass rape trial". BBC. 24 בנובמבר 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Clarke-Billings, Lucy (2 בספטמבר 2024). "Man accused of recruiting dozens of strangers to rape his wife". BBC News. London, UK. אורכב מ-המקור ב-6 בספטמבר 2024.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ de Vignemont, Diane (27 בנובמבר 2024). "Sisterhood at France's Mass Rape Trial". New Lines.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Sarrot, Aurélie (31 באוגוסט 2024). "Vaucluse: 51 hommes jugés à partir de lundi pour avoir violé une mère de famille droguée par son mari". TF1 (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-5 בספטמבר 2024.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Gisèle Pelicot 'honoured' to wear scarf from Australian women's group in court". The Guardian. 6 בנובמבר 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Porter, Catherine; Le Stradic, Ségolène (18 בספטמבר 2024). "The Rape Trial in France of 51 Men, Explained". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ צרפת: 20 שנות מאסר לבעל שגייס 72 גברים לאנוס את אשתו, באתר ynet, 19 בדצמבר 2024