פרנץ' טוסט
פרנץ' טוסט | |
מאכלים | |
---|---|
מטבח | המטבח האיטלקי |
מוצא | צרפת |
מרכיבים עיקריים | לחם, חלב וביצה |
פרנץ' טוסט (מאנגלית, מילולית: קלי צרפתי) או לחם מטוגן או לחם אבוד (בצרפתית: Pain perdu) הוא מאכל ארוחת בוקר אהוב בצפון אמריקה, באירופה ובהונג קונג. את הפרנץ' טוסט מכינים מלחם פרוס שמטוגן בבלילת ביצים. תוספות שכיחות לבלילת הביצים הן מים, חלב או מיץ תפוזים ותבלינים כגון סוכר, אגוז מוסקט, קינמון או וניל.
מקורו של המאכל אינו ידוע, אם כי היה קיים בגרסאות שונות ובשמות שונים באירופה עוד מימי הביניים.
אף על פי שנחשב מאכל מתוק, יש המעדיפים גרסה מלוחה, עם מלח ופלפל שחור.
במסעדות בארצות הברית ובקנדה משתמשים לרוב בלחם לבן שנאפה במיוחד למטרה זו. בהכנה ביתית משתמשים בלחם לבן רגיל. בישראל משתמשים לעיתים בחלה, בין השאר כדרך לנצל את שאריותיה לאחר השבת.
שם המאכל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנה טענה כי בארצות הברית לפני מלחמת העולם הראשונה כונה "טוסט גרמני" ושמו שונה ל"פרנץ' טוסט" ("טוסט צרפתי") עקב רגשות אנטי-גרמניים. בספר בישול משנת 1918 אכן כונה "טוסט גרמני". מאידך, השם "פרנץ' טוסט" מתועד בדפוס בארצות הברית כבר משנת 1871. על פי מילון אוקספורד כבר בשנת 1660 השתמשו במושג "פרנץ' טוסט" עבור מאכל של לחם קלוי עם יין, מיץ תפוזים וסוכר, ובשנת 1882 השתמשו במושג זה למתכון מבוסס ביצים. המאכל כונה גם "טוסט אמריקני" בארצות הברית, בעקבות סיפור שהומצא בשנת 1724 על ידי אדם בשם ג'וזף פרנץ', בפונדק דרכים ליד אולבני במדינת ניו יורק.
- "ארמריטר" (Arme Ritter - אבירים עניים בגרמנית) - שם המאכל בגרמניה, מכיוון שהיה זול ואכלו אותו חיילים עניים. את השם "ארמריטר" הביאו החלוצים הגרמנים שעלו לארץ לקיבוץ להבות הבשן.
- "אבירים" - מקור השם הוא ככל הנראה מתרגום חלקי של שם המאכל בגרמניה. שם זה נפוץ בקרב קיבוצים בגליל העליון לרבות נאות מרדכי[1].
בתחילת מלחמת עיראק, כעסם של האמריקאים על התנגדות צרפת לפעולותיהם התבטא בין השאר בהחלפת שמות מאכלים שהמילה צרפת נכללת בהם בתפריטי מסעדות. כך "פרנץ' טוסט" הפך ל"טוסט חירות" וטוגנים (המכונים בארצות הברית "טוגנים צרפתיים") הפכו ל"טוגני חירות".
הכנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טורפים את הביצים עם הנוזלים המתוארים לעיל, ושופכים את הבלילה לקערה רחבה ונמוכה. מטבילים בבלילה פרוסת לחם משני צידיה. מרימים את הפרוסה כדי להניח לשאריות הנוזל לטפטף, כדי שהלחם לא יהיה ספוג מדי ויתפורר. כדי להקטין את הסיכון להתפרקות הפרוסה הלחה כדאי להשתמש בלחם לקראת סוף חיי המדף שלו. את הלחם הספוג בבלילה מטגנים במחבת חמה ששומנה בחמאה עד ששני הצדדים מזהיבים והביצה הספוגה נקרשת. במקום ביצים שלמות ניתן להשתמש בתחליף תעשייתי העשוי מחלבוני ביצה בלבד, כך שיש בו פחות קלוריות ושומן. לפני הטיגון ניתן לזרות על הפרוסות תערובת סוכר וקינמון.
הפרוסות המוכנות מוגשות חמות, עם אבקת סוכר או סוכר, או ממרחים כגון ריבה, חמאה, חמאת בוטנים, סירופ מייפל, סירופ פירות, וכן בתוספת רסק תפוחים, קצפת, שוקולד או אגוזים כגון פקאנים.
גרסאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרנץ' טוסט ממולא הוא שתי פרוסות של פרנץ' טוסט שביניהן בננות, תותים או פירות אחרים. לרוב מצופה בחמאה, סירופ מייפל ואבקת סוכר.
באיטליה מוגשת גרסה המכונה "מוצרלה בכרכרה" - כריך של שתי פרוסות לחם שביניהן פרוסת מוצרלה, נטבל בשלמותו בבלילת הביצים ומטוגן.
בספרד המאכל נקרא "טוסטדס" ומכינים אותו לחג הפסחא מפרוסות לחם דקות ספוגות חלב או יין, טבולות בביצה ומטוגנות. מוגשות בציפוי דבש.
במסעדות דיינר בניו יורק, כמו בישראל, משתמשים בחלה להכנת המאכל.
במערב ודרום מערב ארצות הברית משתמשים לעיתים בלחם מחמצת.
בהונג קונג המאכל מוגש עם דבש או סירופ. לעיתים מגישים אותו עם חמאה וללא כל ממתיק ולעיתים מכינים אותו מכריך ריבה או חמאת בוטנים. ישנה גם גרסה בה הוא מוכן בטיגון עמוק.
בממלכה המאוחדת הוא לרוב מלוח ומכונה "לחם ביצים". ישנה גרסה בה מורחים מרמייט על הלחם לפני טבילתו בבלילה.
בברזיל הוא מאכל מסורתי בחגיגות לידה וכן בחג המולד ובחגיגות הסילבסטר.
בפינלנד נאכל לעיתים ללא תוספות או רק עם חמאה. ישנה גרסה לבנה - בה הוא מכוסה לחלוטין באבקת סוכר או בקצפת ומעליה נקודת "עין" של ריבה אדומה.
בהונגריה מאכל זה מכונה " בונדאש ", שם הוא מוכר יותר בגרסתו המלוחה, והתוספות הנפוצות הן בצל, שום או בייקון, ומגישים אותו כארוחת בוקר, צהריים או ערב.
בנוסף, במקרים מסוימים בוחרים הסועדים לאכול אותו לא כמאכל מתוק, אלא עם שמנת או גבינה בתוספת של סלט, כארוחה בפני עצמה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רותי קינן, "פרנץ' טוסט" - התשובה הצרפתית לפנקייק, באתר ynet, 20 ביולי 2005
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ על הלחם ומלבדו מאת עליזה לבני, ויויאנה פל, עמ' 50