פרננדו פסואה

פרננדו פסואה
Fernando António Nogueira Pessoa

לידה	13 ביוני 1888 ליסבון, פורטוגל
פטירה	30 בנובמבר 1935 (בגיל 47) ליסבון, פורטוגל
שם לידה	Fernando António Nogueira Pessoa
מדינה	פורטוגל, ממלכת פורטוגל
מקום קבורה	מנזר ז'רונימוש
שם עט	Alberto Caeiro, Ricardo Reis, Álvaro de Campos, Bernardo Soares
מקום לימודים	אוניברסיטת ליסבון, אוניברסיטת דרום אפריקה
שפות היצירה	פורטוגזית, ספרדית
סוגה	שירה
יצירות בולטות	ספר האי־נחת
תקופת הפעילות	מ-1904
בן או בת זוג	אופליה קיירוש
חתימה

פרננדו פסואה

פרננדו אנטוניו נוגיירה פסואה (בפורטוגזית: Fernando António Nogueira de Seabra Pessoa‏; 13 ביוני 1888 – 30 בנובמבר 1935), סופר ומשורר, נחשב לגדול המשוררים המודרניים של פורטוגל.

חייו

פסואה נולד בליסבון בשנת 1888. אמו הייתה מורה לשפות ואביו היה פקיד ממשלתי. כשהיה בן חמש נפטר אביו משחפת. שנה לאחר מכן נפטר גם אחיו, ואמו נישאה בשנית לקונסול פורטוגל בדרום אפריקה, שהייתה באותן שנים קולוניה בריטית. בשנת 1896 עבר פסואה להתגורר בעיר דרבן עם אמו ואביו החורג, ושם עברו עליו שנותיו המעצבות. כבר בשנת 1901, כשהיה בן 13, החל פסואה לכתוב שירים באנגלית, והוא המשיך בכך עד שנת 1923.

משסיים את לימודי התיכון בשנת 1905 חזר לליסבון, ועד יום מותו לא יצא עוד מהעיר. בליסבון עבד פסואה לפרנסתו כמנסח תכתובות מסחריות עבור חברות עסקיות. בשנת 1914 הקים עם אלמאדה נגריירוש ומריו דה סא-קרנירו את כתב העת "אורפאו", שנחשב פורץ דרך בזמנו. בנוסף לפעילותו בחוגים הספרותיים של ימיו, הוא גילה עניין רב במיסטיקה ובאסטרולוגיה. פסואה לא נישא מעולם, אך לאחר מותו נמצאה חלופת מכתבים שלו עם אהובתו.

כתביו

פסלו של פסואה בליסבון

ב-1935 ראה אור ספר שיריו הראשון בפורטוגלית, "מסר". נוסף לכך, הוא פרסם ארבעה כרכים של שירה אנגלית וכמה מאות שירים וקטעי פרוזה בכתבי עת ספרותיים. פועלו הספרותי קנה לו הערכה בקרב החוגים הספרותיים בפורטוגל עוד בחייו, אולם רק לאחר מותו התבררה מידת גדולתו וחשיבותו. לאחר מותו התגלו בביתו למעלה מ-25 אלף דפים כתובים בכתב ידו, שכללו קטעי שירה, הגות, מחזות, טקסטים מיסטיים ורומנים. מפעל התרגום וההוצאה לאור של כתביו טרם הושלם.

פסואה חיבר את כתביו תחת מספר רב של שמות עט, 70 לכל הפחות. אולם בניגוד לשמות עט רגילים, אלה ששימשו את פסואה היו דמויות מפותחות, בעלות ביוגרפיה, אישיות וסגנון כתיבה משל עצמן. חלקן אף קיימו ביניהן מערכות יחסים מורכבות וביקרו זו את יצירתה של זו. דמויות אלה, שהיו כולן פרי-רוחו של פסואה עצמו, כונו בפיו הטרונימים. שלושת ההטרונימים המרכזיים של פסואה היו אלברטו קאיירו, ריקארדו רייש ואָלְוַורוּ דה קמפוש.

הטרונימים שתורגמו לעברית

שלושת ההטרונימים העיקריים שבהם פרסם פסואה את שירתו הם אלברטו קאיירו, ריקרדו רייש ואלוורו דה קמפוש. מכלול השירה שלהם תורגם לעברית והתפרסם בשלושה ספרים, בתמיכת המפעל לתרגום ספרות מופת ובהוצאת כרמל בין השנים 2004 ו-2008.

ההטרונים אלברטו קאיירו נולד ב-1889 ונפטר בשנת 1915. הוא היה משורר טבע, חסר השכלה פורמלית, אשר שליטתו בשפה הפורטוגלית הייתה בסיסית בלבד. פסואה פרס את מכלול כל שיריו של אלברטו קאיירו בספר שתרגומו העברי נקרא "מהחלון הגבוה ביותר". את ההקדמה לספר כתב הטרונים אחר, ריקרדו רייש.

רייש היה תלמידו של קאיירו ורופא במקצועו. הוא החזיק בתפיסת עולם פגאנית והפגין בשיריו אהדה רבה לתרבות הקלאסית. לכתיבתו של המשורר הרומי הוראטיוס נודעה השפעה רבה על שירתו. שיריו כתובים במשקל ומתאפיינים בנימה מאופקת ומתונה. אהובתו לידיה היא דמות מרכזית בשיריו. רייש הוא גם גיבור ספרו של ז'וזה סאראמאגו, "שנת מותו של ריקארדו רייש". בנוסף להקדמה לספרו של קאיירו, ראו אור בעברית גם כמה משיריו של רייש בקובץ השירים "כל חלומות העולם". מכלול שירתו של רייש ראה אור בתרגום לעברית, והוא כלול בספר "על העמוד היציב".

אלוורו דה קמפוש, יליד 1890, היה אף הוא תלמידו של אלברטו קאיירו. במקצועו הוא היה מהנדס ימי, שרכש את השכלתו באוניברסיטת גלאזגו. דה קמפוש היה משורר מודרניסט, שהרבה להסתובב בעולם והתנסה בסמים. אחת ההשפעות המרכזיות על כתיבתו הוא המשורר האמריקאי וולט ויטמן. סגנון כתיבתו של דה קמפוש פילוסופי מאוד, אך גם סוער וקפריזי, והוא נע בין מגלומניה קיצונית לתחושת אפסות מוחלטת. כמה משיריו פורסמו בעברית בקובץ "כל חלומות העולם", ושורה מתוך שירו "חנות הטבק" היא שהעניקה לקובץ את שמו. מכלול שירתו של דה קמפוש ראה אור בתרגום לעברית, והוא כלול בספר "מה עשיתי מן החיים?".

הטרונים חשוב אחר הוא ברנרדו סוארש, שמגדיר את עצמו כ"עוזר מנהל חשבונות". הוא איננו משורר, ורשימותיו המהורהרות והפסימיות, המהוות מעין יומן, תורגמו לעברית תחת הכותרת "ספר האי-נחת". יצירה זו של פסואה לא נשלמה, והיא נמצאה בין עיזבונותיו. המהדורה העברית של הספר היא הראשונה שכוללת את כל הפרגמנטים מהם הוא מורכב, כמו גם את הערות העריכה שכתב פסואה עצמו.

פרס פסואה

החל משנת 1987 הוענק פרס פסואה. הוא מוענק עבור תרומה יוצאת דופן לתרבות פורטוגזית בתחומים שונים. בשנת 1989 הפרס הוענק למריה־ז'ואאו פירש, הפסנתרנית היחידה שקיבלה את הפרס. הפרס מוענק כל שנה לזוכה בודד. בשנת 1994, סירב ארברטו אלדר לקבל את הפרס.

ספריו שראו אור בעברית

• כל חלומות העולם, תורגם בידי יורם ברונובסקי ופרנסישקו דה קושטה רייש וראה אור בהוצאת כרמל.
• ספר האי-נחת, תורגם בידי יורם מלצר וראה אור בהוצאת בבל, 2000.
• מהחלון הגבוה ביותר, כל שירי ההטרונים אלברטו קאיירו, תורגם בידי רמי סערי, פרנסישקו דה קושטה רייש ויורם ברונובסקי וראה אור בהוצאת כרמל, 2004.
• מה עשיתי מן החיים?, כל שירי ההטרונים אלוורו דה קמפוש, תורגם בידי רמי סערי ופרנסישקו דה קושטה רייש וראה אור בהוצאת כרמל, 2006.
• הבנקאי האנרכיסט, תורגם בידי יורם מלצר וראה אור בהוצאת רימונים.
• על העמוד היציב, כל שירי ההטרונים ריקרדו רייש, תורגם בידי רמי סערי ופרנסישקו דה קושטה רייש וראה אור בהוצאת כרמל, 2008.
• חנויות הטבק, מבחר קטעי שירה ופרוזה, בחר ותרגם: יורם מלצר, הוצאת רימונים, 2009.
• מעבר להר הירוק, שירי המרובעים, תרגם, ערך והוסיף הערות ואחרית דבר: רמי סערי, ראה אור בהוצאת כרמל, 2013.
• הספינה עומדת לצאת, תרגמו מפורטוגזית: רמי סערי ופרנסישקו דה קושטה רייש, אחרית דבר: רמי סערי, הוצאת כרמל, 2016.
• יורד הים, דרמה סטטית במערכה אחת, תרגמה מפורטוגזית: אודליה חיטרון, הוצאת הבה לאור, 2020.
• למילה מציאות אין משמעות: מניפסטים, תרגם מפורטוגולית, מאנגלית ומצרפתית: ארז וולק, הוצאת הבה לאור, 2022.
• פסואה פי שלושים ושלושה, תרגם מפורטוגזית: רמי סערי, מבוא והערות סיכום: רמי סערי, ראה אור בהוצאת כרמל, 2022.
• מסר, תרגם מפורטוגלית: יהל אור, הקדמה, הערות ועריכה: עודד כרמלי, הוצאת הבה לאור, 2024.

לקריאה נוספת

• רות נצר, מסע בליסבון ומפגש עם כל חלומות העולם של המשורר פרננדו פסואה. השלם ושברו. כרמל. 2009. עמ' 391–401.
• ז'וזה פאולו קוולקנטי, פרננדו פסואה - מעין אוטוביוגרפיה, רימונים, 2014. (הספר בקטלוג ULI)
• אספת עם בנפש אחת - פרננדו פסואה וההטרונימים מאת תרצה פרויס-יעקבסון, עריכה מדעית: רמי סערי, עריכת לשון: שרה וולפסון, הוצאת כרמל, 2021.

קישורים חיצוניים

• פרננדו פסואה, ברשת החברתית Goodreads
• פרננדו פסואה, כל מכתבי האהבה מגוחכים, באתר ynet, 26 במאי 2009 - תרגומים חדשים של פרננדו פסואה מתוך "חנות הטבק"
• יורם מלצר, הבנקאי האנרכיסט \ פרננדו פסואה – ביקורת, באתר ילקוט התבונה, 28 בנובמבר 2010
• מבחר משיריו באנגלית
• מבחר משיריו בפורטוגלית בתרגום לאנגלית מאת ג'. גריפין.
• אלי אשד, אישה בעקבות פרננדו פסואה, באתר המולטי יקום של אלי אשד, 21 בנובמבר 2008
• ארז שוייצר, על העמוד היציב: שירי ריקרדו רייש, פרננדו פסואה, שח ומוות, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2008
• רחל חלפי, איזה אושר גדול לא להיות אני!, באתר הארץ, 9 בינואר 2009
• יורם מלצר, פרננדו כוכב עליון, באתר ynet, 2 ביוני 2009
• רן יגיל, השתאות מול פסואה כמשורר טוטאלי, באתר nrg‏, 13 ביולי 2009
• יחזקאל נפשי ודן תורן על פרננדו פסואה, 18 ביולי 2009
• עמיחי שלו, חייו של פסואה: האבסורד של האוטוביוגרפיה, באתר ynet, 30 בנובמבר 2014
• יוסי סוכרי, הרהור על פסואה כסופר־פילוסוף, מאה שנה להולדתו, באתר הארץ, 2 באפריל 2018
• עודד כרמלי, "העם היהודי חומרני, והספרות היהודית מפוזרת": הצד המפוקפק של פסואה, באתר ynet, 24 בנובמבר 2021
• בית פרננדו פסואה, מוזיאון השוכן בליסבון, בירת פורטוגל המוקדש לחייו ואשר בו הוא התגורר במשך 15 השנה האחרונות לחייו
• ספריית פרננדו פסואה, ספרייה הנמצאת בכותלי המוזיאון המוקדש לפרננדו פסואה ואשר בה מצויים 1142 טקסטים אשר הותיר פסואה לאחר מותו.
• Pessoa Plural: A Journal of Fernando Pessoa Studies
• פרננדו פסואה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• פרננדו פסואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי פרננדו פסואה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• פרננדו פסואה (1888-1935), דף שער בספרייה הלאומית
• פסואה פי שלושים ושלושה – העיתונאי והשדרן רון נשיאל מראיין את רמי סערי

מסיפוריו בתרגום רמי סערי

• פֶרְנַנְדוּ פְּסוֹאה, סיפור: התוכי, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2022
• "הניצחון הגדול ביותר", "הארץ", 2 בנובמבר 2022

משיריו בתרגום רמי סערי ופרנסישקו דה קושטה רייש:

• "הסרתי את המסכה", "הארץ", 13 באוגוסט 2004
• "התרנגולים קוראים", "הארץ", 10 ביוני 2005
• "פואמה בקו ישר", "הארץ", 11 ביוני 2006
• "הילד של אמא שלו", "הארץ", 8 בספטמבר 2006
• "נירוונה", "הארץ", 6 ביוני 2008
• "MORS", "הארץ", 6 באפריל 2016
• "הנהר זורם לרגליי", "הארץ", 3 באוגוסט 2016