פרידריך קרס פון קרסנשטיין

פרידריך קרס פון קרסנשטיין
Friedrich Freiherr Kreß von Kressenstein

קרס פון קרסנשטיין (משמאל) והברון לאגר (מפקד הכוחות האוסטריים בחזית ארץ ישראל)
לידה	24 באפריל 1870 נירנברג, ממלכת בוואריה
פטירה	6 בינואר 1948 (בגיל 77) מינכן, אזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה
מדינה	הקיסרות הגרמנית, ממלכת בוואריה, רפובליקת ויימאר, גרמניה הנאצית
השכלה	War Academy
השתייכות	צבא הקיסרות הגרמנית צבא האימפריה העות'מאנית רייכסווהר
תקופת הפעילות	1888–1929 (כ־41 שנים)
דרגה	גנרל חיל התותחנים
תפקידים בשירות
מפקד הארמייה העות'מאנית השמינית
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה
עיטורים
פור לה מריט צלב הברזל דרגה ראשונה צלב הברזל דרגה שנייה

פרידריך פרייהר קְרֶס פון קרסנשטיין (בגרמנית: Friedrich Freiherr Kreß von Kressenstein)‏ (24 באפריל 1870, נירנברג – 6 בינואר 1948, מינכן) היה גנרל גרמני בחיל התותחנים וחבר בצוות הקצינים שסייע לראשות הצבא העות'מאני במלחמת העולם הראשונה. על הצוות הבכיר פיקד הקצין הגרמני לימן פון סנדרס (Liman von Sanders).

רקע משפחתי ותחילת דרכו הצבאית

קרס פון קרסנשטיין ב-1916

שורשיה של משפחת קרס פון קרסנשטיין מצויים בנירנברג של המאה ה-14. מאז המאה ה-18 מילאו רבים מבני המשפחה תפקידים פיקודיים בצבא האוסטרו-הונגרי. מאז הענקת התואר ברון (פרייהר Freiherr) לאבי המשפחה בתחילת המאה ה-19, נמנתה המשפחה על האצולה הבווארית. עם הקמת הקיסרות הגרמנית בשנת 1871, פעל הצבא הבווארי במסגרתה. כך הוענקה דרגת גנרל - קולונל (Generaloberst), לאחיו הגדול של פרידריך, אוטו קרס פון קרסנשטיין, ששימש כשר המלחמה של בוואריה בשנים 1912–1916. בזמן מלחמת העולם הראשונה שירתו לא פחות מ-11 מבני המשפחה בתור קצינים בצבא הקיסרות. השלטון הנאצי, שלחם לטהר את הוורמכט מאריסטוקרטים ושמרנים, שחרר בשנת 1938 את הגנרל האחרון של המשפחה, בן אחיו של פרידריך, פרנץ קרס פון קרסנשטיין, משורות צבאו.

המשפחה הייתה אף בעלת חשיבות בתחומים אזרחים שונים. אביו של פרידריך, גאורג קרס פון קרסנשטיין, סניגור בתפקידו, יצג את המפלגה הלאומית הליברלית בפרלמנט הבווארי. אחיו הצעיר, הנס קרס פון קרסנשטיין, פרופסור לרפואה, מונה לאחר מלחמת העולם השנייה לתפקיד דיקן האוניברסיטה החופשית בברלין (Die Freie Universität).

בגיל 18 התגייס פרידריך קרס פון קרסנשטיין לחיל התותחנים של הצבא הבווארי. לאחר שנתיים הוענקה לו דרגת לוטננט (סגן משנה). בתור אובר-לוטננט (סגן) סיים קרס את מסלול האקדמיה הצבאית בשנת 1898. למטה הפיקוד בברלין סופח בשנת 1908 בתור האופטמן (סרן) וקודם לדרגת מיור (רב-סרן).

שירותו בארץ ישראל

מטוסי סיור גרמנים בהוג' (בימינו סמוך לחוות השיקמים) מחנהו של פרידריך קרס פון קרסנשטיין צפונית מזרחית מעזה

ב־25 בינואר 1914 הקצה הצבא הבווארי את קרס פון קרסנשטיין לצבא הטורקי. לקרס פון קרסנשטיין בן ה-44 הוענקה דרגה המקבילה לסגן-אלוף בהצבא העות'מאני ותואר הכבוד הטורקי "בק". הוא היה אחד מ-70 החברים של המשלחת הצבאית תחת פיקודו של אוטו לימן פון סנדרס, שהייתה אמורה לחלץ את צבא הסולטאן משורת התבוסות שנחל. קצינים אלו הדריכו את כוחות טורקים ופיקדו עליהם. עם תחילת מלחמת העולם הראשונה מונה לעמוד בראש המטה של הארמייה השמינית של הצבא העות'מאני. ב-27 בספטמבר 1914 הגיע קרס למפקדת הארמייה בסוריה. מפקד הארמייה ושליט אזור סוריה היה ג'מאל פאשה, אחד משלושת עמודי התווך של הטורקים הצעירים.

למרות התנאים הפרימיטיביים הצליחו קרס פון קרסנשטיין וג'מאל פאשה להוציא לפועל, תוך פרק זמן קצר, משימה שלא בוצעה בממדים דומים לה בעבר. המשימה הייתה להעביר כח עצום דרך מדבר סיני כדי לכבוש, או לפחות לחבל, בתעלת סואץ שהייתה בשליטה בריטית. לצורך המשימה עמד פון קרסנשטיין בראש כוח טורקי שחצה את חצי האי סיני והעביר עמו גשר דוברות, שאמור היה לשמש את הכוחות בחציית התעלה. המשימה יצאה לדרך בינואר 1915. בשל שליטת הבריטים בים התיכון לא יכול היה הכוח לצעוד לאורך קו החוף הצפוני של חצי האי סיני. הכוח, שמנה 18,000 חיילים ו-6,000 גמלים, יצא מעוג'ה אל-חפיר (סמוך לניצנה של היום) לחצות את מדבר סיני.

לאחר מסע של עשרה ימים הגיע הכוח בליל 3 בפברואר לאזור שבין האגם המר הגדול ואגם תמסח. אך עם הנחתת הדוברה הראשונה על הגדה האפריקאית התגלה הכוח. החיילים ההודים של כוחות הממלכה המאוחדת הצליחו להרוג ולקחת בשבי את כל צוות כלי השיט. בפאניקה, נסוג פון קרסנשטיין עם חייליו מזרחה ובכך תם למעשה קרב תעלת סואץ. הצבא הבריטי שלא היה מוכן למשימה מן הסוג הזה, לא רדף אחרי הטורקים שהצליחו לחזור לגבול הבינלאומי בקו עקבה רפיח ללא אבדות כבדות. פון קרסנשטיין הגיע ב-20 ביוני 1915 לירושלים מותש וחולה טיפוס. הוא אושפז במתחם אוגוסטה ויקטוריה, מפקדת הכוחות הטורקים-גרמנים שעל הר הזיתים.

לאחר התבוסה החל פון קרסנשטיין במסעות לאיסטנבול ולברלין במטרה לשכנע את מפקדיו העות'מאנים והגרמנים להעביר אליו כוחות נוספים. המטכ"ל הגרמני הזרים כוחות מצומצמים לארץ ישראל וחצי האי סיני, אשר קיבלו את שם הקוד "פאשה". הכוחות הגרמנים מנו טייסת קרב ועוד כמה יחידות ספורות של תותחנים, מודיעין שדה, נ"מ, אספקה ושני בתי חולים שדה.

עם חזרתו מגרמניה היה קרסנשטיין עד לשואת הארמנים בחלב. קרסנשטיין לא נשאר אדיש ועמל לארגן סיוע הומניטרי לפליטים. דוגמה לנפש אותה הציל הקצין הגרמני היה הבישוף הקתולי של העיר קייסרי של מחוז קפדוקיה. קרסנשטיין סידר אישית להגמון דרכון, כך שהוא ועוזרו יוכלו לחפש מקלט במנזרי ירושלים. לבסוף עלה בידו לנסוע עם ג'מאל פאשה לאיסטנבול על מנת לדון בשערורייה. אך שיחות אלה לא העלו פרי. השגריר הגרמני, הברון מטרניך, שהסכים עם קרסנשטיין הוחזר לברלין זמן קצר לאחר מכן. חוויותיו אלה השאירו את חותמן עליו וגרמו לו להתנגד חריפות לפינוי נוצריי ויהודי ירושלים.

הטורקים ניהלו מערכת נסיגה בסיני וביצעו מתקפות רבות על הכוחות הבריטים שהתקדמו לאיטם ממצרים מזרחה, במרחבי חצי האי סיני. מטוסי הקרב הגרמנים נשלחו אף להטיל פצצות מעל לקהיר. פון קרסנשטיין שוב מונה לפקד על הכוח שהיה אמור לתקוף את תעלת סואץ. הפעם לא הצליח פון קרסנשטיין אף להגיע אליה; כוחו נתקל בבריטים כבר 25 קילומטר מזרחית לתעלה, באזור הכפר המצרי רומני (בערבית: رمانة). בקרב רומני, שנערך ב-3 באוגוסט 1916, הביסו הבריטים את הטורקים, שנסוגו חזרה לגבול הבינלאומי של ארץ ישראל בקו עקבה רפיח.

בשנת 1917 הבריטים יזמו מתקפה משלהם; הם כבשו מוצבים טורקיים בחצי האי סיני, בנו מסילות והעבירו צינורות מים לכיוון עזה, אותה התכוונו לכבוש. המתקפה הראשונה על עזה, ב-26 במרץ של אותה שנה, נבלמה בשל מחדלים רבים בצבא הבריטי. בקרב עזה השני, באפריל 1917, הצליחו העות'מאנים להביס את הצבא הבריטי בשנית בזכות פעילותו של פון קרסנשטיין, עליה אף קיבל את אות פור לה מריט.

עם העברת הפיקוד על המפקדה בארץ ישראל לאריך פון פאלקנהיין, שהיה ראש המטה הכללי הגרמני ונודע במעורבותו בקרב ורדן, מונה פון קרסנשטיין למפקד הארמייה השמינית. מנגד, התמנה גנרל אלנבי למפקד העליון של הכוחות הבריטים בארץ ישראל והביא עמו את השינוי לו יחלו מפקדיו. תחת אלנבי הצליחו הבריטים לבסוף לכבוש את באר שבע ב-30 באוקטובר 1917. את עזה כבשו הכוחות האוסטרלים ללא ירייה אחת וכך גרמו להדיפת העות'מאנים צפונה. הפיקוד הטורקי-גרמני ובראשו פון פאלקנהיין, הפכו את פון קרסנשטיין לשעיר לעזאזל והטיחו בו את אשמת התבוסה בעזה. פון קרסנשטיין הוחזר להילחם בחזית המערבית באירופה לתקופה קצרה ומשם הועבר למפקד על כח צבאי גאורגי מטעם האימפריה הגרמנית.

שירותו בגאורגיה

ביוני 1918 נשלח פון קרסנשטיין מטעם משרד החוץ הגרמני לקווקז. עם קריסת שלטון הצאר הרוסי תכננה טורקיה לכבוש את דרום הקווקז, גאורגיה, ארמניה ואזרבייג'ן כפיצוי על המדינות הערביות שהבריטים והצרפתים כבשו ממנה. קרס פיקד על צבא גאורגי שלחם בעות'מאנים (בני בריתה של גרמניה) ואף נלחם בצבא האדום כחלק ממלחמת העצמאות של העמים הקווקזים. בשל מחאה בריטית, שכוחותיה אף הם היו מעורבים באזור, עזב פון קרסנשטיין את החזית וחזר לגרמניה ביוני 1919.

רפובליקת ויימר

בזמן שלטון רפובליקת ויימר שירת קרס פון קרסנשטיין במשרד הביטחון (Reichswehrministerium). ב-1923 חזר כגנרל-מיור (אלוף) למינכן ופיקד על הדיוויזיה הרגלית השביעית. באוקטובר של אותה שנה, לא מולאו הוראותיו של הקנצלר פרידריך אברט על ידי הקומיסר הבווארי גוסטב פון קאר והמושל הצבאי אוטו פון לוסוב. אברט הדיח את לוסוב ומינה את קרס פון קרסנשטיין במקומו. בניסיון ההפיכה של היטלר במינכן ב-9 בנובמבר 1923, היה תפקידו של קרס פון קרסנשטיין למנוע מגע בין לוסוב והיטלר. עם הדיפת ניסיון ההפיכה מונה קרס פון קרסנשטיין לדרגת גנרל-לויטננט (רב-אלוף) והועבר למפקדה בקאסל (Kassel) שפיקדה על שטח 2 של מערב גרמניה.

לאחר פרישתו מהצבא

עם פרישתו משרות צבאי בשנת 1929, כתב פון קרסנשטיין מאמרים וספרים אוטוביוגרפיים על חוויותיו בארץ ישראל ובקווקז. בשנת 1938 יצא לאור ספרו "עם הטורקים עד לתעלת סואץ". על משימתו בגאורגיה הוא חיבר יומן שלא היה אמור להתפרסם. בשנת 2001 הוציא ההיסטוריון הגאורגי ד"ר דוד פאיטשזדה את היומן לאור.

קרס פון קרסנשטיין היה חבר באגודת משוררים בעלת יוקרה בנירנברג.

בשנת 1930, שנה לאחר פרישתו, חזר פון קרסנשטיין לארץ ישראל. שם קיבלו אותו האנגלים בסבר פנים יפות. הוא הוזמן לביקור אצל הטמפלרים הגרמנים, אך גם אצל היהודים והערבים הוא התקבל בברכה. מראות הזוועה שחווה בשואת הארמנים גרמו לו ולקצינים ודיפלומטים גרמנים אחרים להתנגד "לפתרון הארמני" של הטורקים, לפיו הם חתרו לסלק את יהודי ונוצריי ערי ארץ ישראל כדי "להגן" עליהם. בכך הצטרף קרס פון קרסנשטיין לדמויות נוספות בגרמניה שראו בתנועה הציונית שותפה לפוליטיקה הבינלאומית שלהם במזרח התיכון. את שארית זמנו בארץ הקודש בילה קרס במחיצת הנזירים של טבחה שעל גדות הכנרת בתפילה.

קרס פון קרסנשטיין היה רווק בן 78 כאשר נפטר ב-6 בינואר 1948 בבית אבות במינכן.

לקריאה נוספת

• פרידריך פרייהר קרס פון קרסנשטיין, עם הטורקים אל תעלת סואץ, ההוצאה לאור משרד הביטחון, 2002
• ג'ון גריינג'ר, הלחימה על ארץ ישראל-1917, הוצאת מודן והמעבדה התפיסתית באגף המבצעים, 2012

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרידריך קרס פון קרסנשטיין בוויקישיתוף

• המערכה בסיני במלחמת העולם הראשונה, באתר מדרשת שדה בוקר
• פרידריך קרס פון קרסנשטיין, ‏הקרבות האחרונים במדבר סיני (סוף 1916), מערכות 3 נובמבר 1939
• פרידריך קרס פון קרסנשטיין, ‏הקרב ליד רומני, מערכות 8, אוגוסט 1941