לדלג לתוכן

פרידריך דניאל פון רקלינגהאוזן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרידריך דניאל פון רקלינגהאוזן
Friedrich Daniel von Recklinghausen
לידה 2 בדצמבר 1833
גיטרסלו, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 באוגוסט 1910 (בגיל 76)
שטרסבורג, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי אנטומיה פתולוגית, רפואה, פתולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט רודולף וירכו עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Werner Körte, לודוויג אשוף, Karl Koester עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים היינריך פון רקלינגהאוזן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פְרִידְרִיךְ דָנִיאֵל פוֹן רֶקְלִינְגְהַאוּזֶןגרמנית: Friedrich Daniel von Recklinghausen; 2 בדצמבר 183326 באוגוסט 1910) היה פתולוג גרמני יליד גיטרסלו (אנ'), וסטפאליה. הוא היה אביו של הפיזיולוג היינריך פון רקלינגהאוזן (אנ') (1867–1942).

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקלינגהאוזן נולד בגיטרסלו, גרמניה, בשנת 1833.[1] הוא היה בנם של פרידריך כריסטוף פון רקלינגהאוזן ופרידריקה שרלוט צומווינקל. אביו היה מורה בבית ספר יסודי וכומר זוטר. אימו נפטרה זמן קצר לאחר לידתו בשנת 1833. משפחת רקלינגהאוזן הייתה משפחה אריסטוקרטית שכמה מבניה היו בתפקידים ציבוריים של חברי מועצה וראשי ערים. הוא למד בבית הספר היסודי שבו לימד אביו בגיטרסלו. לאחר מכן למד בבית ספר תיכון ראטסגימנזיום, בילפלד.

החל משנת 1852, רקלינגהאוזן למד רפואה באוניברסיטאות בון, וירצבורג, וברלין, וקיבל את הדוקטורט שלו במוסד האחרון בשנת 1855.[1] לאחר מכן למד אנטומיה פתולוגית (אנ') תחת רודולף וירכו, אבי הפתולוגיה המודרנית, וקיבל את הדוקטורט שלו אצל וירכו בתור היועץ שלו. לאחר מכן הוא ערך מסע לימודים לווינה, רומא, ופריז. מ-1858 עד 1864, רקלינגהאוזן היה עוזר במכון הפתולוגי בברלין. ב-1864 הוא הפך לפרופסור לאנטומיה פתולוגית באוניברסיטת קניגסברג לפני שעבר לווירצבורג שישה חודשים לאחר מכן. הוא נשאר פרופסור בווירצבורג עד 1872, אז מונה לפרופסור לפתולוגיה כללית ואנטומיה פתולוגית באוניברסיטת שטרסבורג עד 1906.[2] מאז ואילך, הוא נשאר כפרופסור אמריטוס, והמשיך ללמד ולערוך מחקרים עד מותו ב-1910.

בגיל 32, רקלינגהאוזן כבר היה פרופסור לאנטומיה פתולוגית; כתיבת הביליטציה הייתה מיותרת בגלל הרקע האקדמי והמדעי שלו. בשנת 1865 הוא נבחר לעמוד בראש הקתדרה לאנטומיה פתולוגית באוניברסיטת קניגסברג. נושא נאום החניכה שלו היה "De corporibus liberis articulorum" ("על גופם הרופף של המפרקים"). בתקופתו הקצרה בקניגסברג הכיר את אשתו לעתיד מאריה יאקובסון (1846–1918), בתו של הרופא היהודי יאקוב יאקובסון מברונסברג שבפרוסיה המזרחית. בשנת 1867 נולד הראשון מבין חמשת ילדיו. בנו, היינריך פון רקלינגהאוזן (אנ'), רכש לעצמו שם מאוחר יותר כרופא, חוקר לחץ דם ופילוסוף.

ב-20 באפריל 1872 רקלינגהאוזן עבר לאוניברסיטת שטרסבורג שהוקמה מחדש, כאוניברסיטת הקייזר וילהלם במדינה האימפריאלית אלזס-לורן. במהלך תקופתו של רקלינגהאוזן באוניברסיטה הוא החזיק בתארים רבים, כולל דיקן הפקולטה לרפואה ב-1875/76 וב-1897, וכן רקטור האוניברסיטה לשנת הלימודים 1883/84. בנאום הרקטורט שלו עסק בהוראה הרפואית: על ההתפתחות ההיסטורית של החינוך הרפואי, תנאיו המוקדמים ומשימתו. בתקופתו בשטרסבורג הוא עזר לגייס מספר אנשים חשובים לאוניברסיטה, כמו האנטומיסט היינריך וילהלם ולדייר (1836–1921). בנוסף, רקלינגהאוזן היה אחד ממייסדי האגודה הגרמנית לפתולוגיה ב-1884. לאחר פרישתו ב-1906, הוא עדיין עבד על מונוגרפיה מקיפה על רככת ואוסטיאומלציה, שהסתיימה בשנת מותו. הוא נקבר ליד אשתו בבית הקברות סנט לואיס ברוברטסאו. המצבה נושאת את הכתובת:

פרופסור לאנטומיה פתולוגית, כמו גם
חוקר כמו גם מורה מוכח,
מבוסס ומחייב - אדם שלם

ב-1855 כתב רקלינגהאוזן את עבודת הגמר שלו De pyaemiae theoriis, הנוגעת לתיאוריות שונות על מיגול דם.[2]

ב-1882 הוא פרסם מונוגרפיה שסקרה ספרות קודמת שנעשתה על ידי רוברט ויליאם סמית' (אנ') 33 שנים קודם לכן, הוסיף שני מקרים חדשים, ואפיין את הגידולים של נוירופיברומטוזיס מסוג 1 או NF-1 כנוירופיברומה, המורכבת משילוב אינטנסיבי של תאי עצב ורקמות סיבית.[3] NF-1 מכונה לפעמים "תסמונת פון רקלינגהאוזן". הוא כתב דין וחשבון על ספינה ביפידה ב-1886, תוך שיפור בעבודתו של פולפיוס מ-1641.[1]

בשנת 1889 הוא טבע את המונח "המוכרומטוזיס", והיה הראשון שסיפק את הקשר בין המוכרומטוזיס והצטברות ברזל ברקמת הגוף. רקלינגהאוזן פרסם את ממצאיו במסה שכותרתה Hämochromatose (1889).

בעוד גרהרד אנגל תיאר לראשונה את הפרעת השלד Osteitis fibrosa cystica (אנ'),[א] בשנת 1891 רקלינגהאוזן היה הראשון שתיאר אותה באופן שיטתי, והמצב נודע כ"מחלת פון רקלינגהאוזן".[4]

מיוחס לו ביסוס שיטה לצביעה של קווים של חיבורי תאים בכסף, הליך שהוביל למחקר של יוליוס כהנהיים על נדידת תאי דם לבנים ודלקת. במונוגרפיה שפורסמה לאחר מותו ב-1910, הוא טבע את המונח ""אונקוזיס" (שמקורו מ"אונקוס" - 'נפיחות'). מונח זה משמש לעיתים לתיאור מוות של תאים איסכמיים.[5] בנוסף, הוא ביצע מחקרים חשובים על הלב ומחזור הדם.

  • Die Lymphgefässe und ihre Beziehung zum Bindegewebe ["כלי הלימפה ומשמעותם ברקמת החיבור"] (1862). כאן הוא בחן את השימוש בכסף כדי להראות את צומת התאים וכיצד רקמות החיבור מתקשרות דרך לימפה.[6]
  • Ueber Eiter- und Bindegewebskörperchen in Virchow's Archiv für pathologische Anatomie und Physiologie, und für klinische Medicin, Berlin, ["על מוגלה וגופי רקמות חיבור בארכיון של וירכו לאנטומיה ופיזיולוגיה פתולוגית ושל רפואה קלינית"] (1863), 28: 157–197. כאן תיאר רקלינגהאוזן תאים גרגירים בצפרדע מתלה המעי, שנקראו מאוחר יותר "תאי פיטום" על ידי פאול ארליך (1854–1915). עבודתו הכתובה של רקלינגהאוזן על תאי דם לבנים אפשרה ליוליוס כהנהיים להתחיל את מחקריו על הפרטים של נדידת תאי הדם הלבנים והדלקת.
  • Über die multiplen Fibrome der Haut und ihre Beziehung zu den multiplen Neuromen. Festschrift für Rudolf Virchow. ["על פיברומה עורית מרובת והקשר שלהם לנוירומות מרובות"] ברלין, (1882). (מסה על מחלת רקלינגהאוזן). על השרירנים המרובים של העור והקשר שלהם לנוירומות המרובות.[3]
  • Handbuch der allgemeinen Pathologie des Kresilaufes und der Ernährung. In Theodor Billroth and Georg Albert Lücke, publishers: Deutsche Chirurgie,
  • Hämochromatose. Tageblatt der Naturforschenden Versammlung (1889), Heidelberg, 1890: 324.
  • Ueber Akromegalie. Virchow's Archiv für pathologische Anatomie und Physiologie und für klinische Medicin, Berlin, (1890), 119: 36.
  • Demonstration von Knochen mit Tumor bildender Ostitis deformans. Tageblatt der Naturforschenden Versamlung 1889. Heidelberg, (1890), p 321.
  • Die fibröse oder deformirende Ostitis, die Osteomalacie und die osteoplastische Carcinose in ihren gegenseitigen Beziehungen. In: Festschrift R Virchow. Berlin: G. Reimer, 1891.[4]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ גידול שמקורו בפעילות יתר של בלוטת התריס

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 Brand, Richard A. (במאי 2011). "Biographical Sketch: Friedrich Daniel von Recklinghausen, MD (1833–1910)". Clinical Orthopaedics and Related Research. 469 (5): 1225–1226. doi:10.1007/s11999-010-1730-9. ISSN 0009-921X. PMC 3069293. PMID 21136218. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 Councilman, W. T. (1918). "Friedrich Daniel Von Recklinghausen (1833–1910)". Proceedings of the American Academy of Arts and Sciences. 53 (10): 872–875. ISSN 0199-9818. JSTOR 25130034.
  3. ^ 1 2 Ruggieri, Martino; Praticò, Andrea D.; Caltabiano, Rosario; Polizzi, Agata (2018). "Early history of the different forms of neurofibromatosis from ancient Egypt to the British Empire and beyond: First descriptions, medical curiosities, misconceptions, landmarks, and the persons behind the syndromes". American Journal of Medical Genetics Part A (באנגלית). 176 (3): 515–550. doi:10.1002/ajmg.a.38486. ISSN 1552-4833. PMID 29388340. S2CID 26042790.
  4. ^ 1 2 "115 Years Ago in Spine". The Spine Journal (באנגלית). 6 (4): 420. 2006-07-01. doi:10.1016/j.spinee.2006.02.012. ISSN 1529-9430.
  5. ^ Majno, G; Joris (1995). "Apoptosis, oncosis, and necrosis. An overview of cell death". Am. J. Pathol. 146 (1): 1–2, 16–19. PMC 1870771. PMID 7856735.
  6. ^ Reynolds, R. M.; Browning, G. G. P.; Nawroz, I.; Campbell, I. W. (2003-05-03). "Von Recklinghausen's neurofibromatosis: neurofibromatosis type 1". The Lancet (באנגלית). 361 (9368): 1552–1554. doi:10.1016/S0140-6736(03)13166-2. ISSN 0140-6736. PMID 12737880. S2CID 37895516.