פסק דין צ'יאפאלו נגד וושינגטון

צ'יאפאלו נ. וושינגטון היה תיק שנדון בפני בית המשפט העליון של ארצות הברית בשאלת הצבעת אלקטור סורר בחבר האלקטורים. השאלה עלתה בעקבות הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2016. כמה אלקטורים מטעם המפלגה הדמוקרטית עשו ניסיון נואש למנוע את מינויו של דונלד טראמפ לנשיא. טראמפ עורר עוינות וסלידה יוצאי דופן בקרב מתנגדיו הפוליטיים. לפיכך האלקטורים, שהיו אמורים לבחור במועמדת הדמוקרטית המפסידה, הילרי קלינטון, ניסו לסכל את בחירתו של טראמפ באמצעות הצגת שמו של מועמד רפובליקני חלופי לו, קולין פאואל, בתקווה שיהיו מספיק אלקטורים רפובליקנים שיערקו גם הם וימנעו את בחירתו של טראמפ. במוקד פסק דין צ'יאפאלו עומד הקנס בסך אלף דולר שהוטל על האלקטורים הסוררים על כך שלא הצביעו למועמדת של מפלגתם במדינת וושינגטון. בית המשפט קבע פה אחד כי למדינות יכולת לאכוף את התחייבות האלקטור בבחירות לנשיאות.

המקרה אוחד במקור עם מחלקת המדינה של קולורדו נ. בקה, מקרה דומה שבו העותרים ערערו על חוק בקולורדו הקובע הרחקתו והחלפתו של אלקטור שאינו מצביע למועמד לנשיאות שקיבל את מירב הקולות במדינה. הם טענו שלאלקטורים יש שיקול דעת להצביע כפי שהם בוחרים במסגרת התיקון השנים עשר לחוקת ארצות הברית והצליחו לזכות בבית המשפט לערעורים עם טיעון זה . ב-10 במרץ 2020 פסלה עצמה השופטת סוניה סוטומאיור בפרשת קולורדו עקב היכרות עם המשיב, והתיקים הוכרעו בנפרד ב-6 ביולי 2020. פסק דין בקה הוכרע מפי בית המשפט בעקבות הפסיקה פה אחד בצ'יאפאלו נגד האלקטורים הסוררים ובעד המדינה.

הפסיקה הרחיבה תקדים מ-1952, פסק דין ריי נגד בלייר, שקבע כי ניתן לדרוש מאלקטור הצהרת נאמנות למפלגה ששולחת אותו ולמועמד לנשיאות שבחרה.

הפסיקה

ב־17 בינואר 2020, בית המשפט העליון הסכים לדון הן בתיק וושינגטון והן בתיק קולורדו, משרד החוץ של קולורדו נ. בקה, כתיק מאוחד. עם זאת השופטת סוניה סוטומאיור הודיעה כי תפסול את עצמה מתיק קולורדו, תוך ציון ידידותה הקודמת עם המשיב פולי בקה. כתוצאה מכך הופרדו התיקים. צ'יאפאלו נפסק פה אחד ואישר את החלטת בית המשפט בוושינגטון לפיה מדינות עשויות לאכוף את הצבעתו של אלקטור בבחירות לנשיאות; בבקה הוחלט מפי בית המשפט (ללא סוטומאיור) על ביטול פסק דינו של בית המשפט לערעורים "מהסיבות שצוינו בצ'יפאלו..."

השופטת אלנה קגן כתבה את דעת הרוב אליה הצטרפו כולם מלבד השופט קלרנס תומאס. קגן כתבה: "אנו בוחנים אם מדינה רשאית להעניש אלקטורים על הפרת התחייבותם והצבעה למישהו אחר שאינו המועמד לנשיאות שזכה בהצבעה של מדינתם. אנו קובעים שמדינה יכולה לעשות זאת... הטקסט של החוקה וההיסטוריה של האומה תומכים שניהם בכך שלמדינה זכות לאכוף את התחייבות האלקטור לתמוך במועמד מפלגתו לנשיא." תומאס הצטרף לפסיקה עם נימוקים משלו שאל חלקם הצטרף השופט ניל גורסץ'. בבקה הצטרף תומאס לפסק הדין ללא חוות דעת משלו.

בנימוקיה ציינה קגן שאמנם היו בין האבות המייסדים שציפו שחבר האלקטורים יכלול דמויות נכבדות שיפעילו שיקול דעת בטרם יחליטו על נשיא. ברוח זו כתבו אלכסנדר המילטון וג'ון ג'יי. ברם, דעה זו, בין אם בכוונת מכוון ובין אם בהשמטה מקרית, לא נכנסה לחוקה. סעיף II בחוקת ארצות הברית מקנה למדינות זכות למנות אלקטורים. בזכות זו כלולה גם הצבת תנאים לאלקטורים המתמנים. ישנן מדינות שעשו שימוש במוסד האלקטור לצורכי בחירות פנים מדינתיות וכתבו בפירוש בחוקתן שהאלקטור יפעל לפי מצפונו ושיפוטו. ברם, חוקת ארצות הברית נמנעה משימוש בלשון כזו, אף שמכונני החוקה הכירו את החוקות המדינתיות שנוסחו כך. השמטה זו משמעותה שמכונני החוקה נמנעו מלהבטיח את חופש המצפון של האלקטור.

גם מהבחינה הלשונית ציינה קגן שהמילים אלקטור או להצביע יכולות להתיישב עם הצבעה כפויה למועמד שנקבע מראש. כך גם אדם שמצביע בבחירות שבהן יש רק מועמד אחד או אדם שמצביע בשליחות אדם אחר, עדיין עושה פעילות הקרויה הצבעה.

העותרים טענו כי המנהג וההיסטוריה תומכים בהשקפה שלאלקטורים חופש הצבעה. קגן קבעה שהאמת הפוכה. כבר זמן קצר אחרי כינון החוקה השתמשו באלקטורים כנציגים סמליים ונטולי שיקול דעת. התיקון ה-12 לחוקת ארצות הברית התאים עצמו להתהוותן של המפלגות. סגן הנשיא לא היה עוד היריב הפוליטי אשר קיבל את המקום השני (דבר שקגן מציינת בהומור שיכול היה לתת חומר לסדרה ויפ), אלא מי שנבחר בטיקט אחד יחד עם הנשיא. בחירה מפלגתית זאת תאמה למצב שבו לאלקטור אין עוד שיקול דעת, אלא הוא כלי בשירות מפלגתו. לקראת המאה ה-20 הפסיקו לכלול את האלקטורים בפתק ההצבעה והבוחר הכיר רק את שם המועמד שהוא מצביע עבורו.

היו אמנם אי אילו מקרים של אלקטורים סוררים, אבל הם היו מעטים ביחס וחלקם היו קשורים למצב ייחודי – מועמד לנשיאות שמת אחרי הבחירות ובטרם ההצבעה בחבר האלקטורים (הוראס גרילי ב-1872). במקרה כזה אכן יכול להינתן לאלקטורים יותר חופש פעולה.

השופט קלרנס תומאס הסכים עם הפסיקה אך חלק על הנימוקים. הוא אמר שאין למצוא בסעיף II מתן סמכות למדינה להשפיע על הצבעת האלקטורים. הכוח למנות אלקטור אשר מוזכר בסעיף אינו דומה לכוח לקבוע הצבעה של אלקטור. יתרה מכך, בחוק של מדינת וושינגטון אין בכלל דרישה שהאלקטור יצהיר על הצבעתו הצפויה עם מינויו כפי שנעשה במדינות אחרות. המינוי נעשה ללא תנאי וללא התחייבות, ורק בשלב ההצבעה המדינה מתערבת ומאיימת בקנס על האלקטור. אך אין למצוא בחוקה שום סמכות שיש למדינה לגבי שלב ההצבעה. מכאן הסיק תומאס שהחוקה אינה מעניקה למדינות כוח להשפיע על הצבעת האלקטור. עם זאת, השופט תומאס, אשר ידוע כמאמין בזכויות המדינות, סבור שבהיעדר כל אמירה מפורשת הפוכה בחוקה, למדינה עדיין זכות לפעול כרצונה בהתאם לתיקון העשירי לחוקת ארצות הברית, אשר מותיר למדינות מרחב פעולה מלא בכל דבר שאינו סותר את החוקה ובהתאם למבנה הכללי של החוקה אשר מקדש את זכויותיהן של המדינות. לאמירה זו של תומאס הצטרף השופט ניל גורסץ'.

השפעה

החלטת בית המשפט העליון התקבלה בעניין רב לאור הבחירות הקרובות לנשיאות 2020. פסיקת בית המשפט נתפסה בחיוב, מחשש לתוהו ובוהו חוקתי אם אלקטור אלמוני, שלתפקידו משמעות סמלית בלבד, יוכל להטות את תוצאות הבחירות.

את האלקטורים בשני המקרים ייצג לורנס לסיג, שפועל למען רפורמות בחבר האלקטורים באמצעות תיקון חוקתי או אמנת הצבעה בין מדינתית. נראה כי ההחלטה מחזקת את הטענה לפיה מדינות זכאיות לבחור למנות אלקטורים על סמך מניין הקולות הלאומי. עם זאת, היו שהזהירו מפני קריאת חוות דעת המקרה בצורה רחבה מדי.

כמה משפטנים הטילו ספק בהסתמכותו של בית המשפט על כוח המינוי של המדינות על פי סעיף II כדי להצדיק את שליטת המדינה בהצבעת האלקטורים, וציינו כי טקסט חוקתי דומה שנתן למחוקקים במדינות את הסמכות למנות סנאטורים (לפני התיקון ה-17) מעולם לא התפרש כאילו הוא כולל את הכוח לשלוט על האופן בו הם מצביעים, והסרתם והחלפתם של אלקטורים, כמו בבאקה, מתנגשת ישירות עם המשמעות הפשוטה של הטקסט של התיקון ה-12, המורה כי עם מינויו של אלקטור, הוא מקבל מקומו בחבר האלקטורים.

לקריאה נוספת

• Abramson, Jeffrey (2020). "Faithless or Faithful Electors? An Analogy to Disobedient but Conscientious Jurors". Emory Law Journal. 69: 2039–2056. SSRN 3547011.
• Whittington, Keith E. (2017). "Originalism, Constitutional Construction, and the Problem of Faithless Electors" (PDF). Arizona Law Review. 59 (4): 903–945. SSRN 2927464.