פסק
פֶּסֶק (בלועזית: צזורה; לפי האקדמיה ללשון העברית: מִפְסָק[1]) הוא הפסקה או קטיעה מטרית בטור שירי בו נגמר רעיון או ביטוי אחד ורעיון אחר מתחיל. זה יכול לבוא לידי ביטוי בפסיק (,), סימן וי (✓), או שני קווים, נטויים (//) או זקופים (||). מבחינת זמן, הפסקה זו עשויה להשתנות בין שתיקה קלושה עד להפסקה מלאה.[2] ביצירה מוזיקלית, אורכו של פסק כאשר הוא מצוין הוא על פי שיקול דעתו של המנצח.
שירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשירה היוונית והלטינית הקלאסית פסק הוא הצומת שבו מילה אחת מסתיימת והמילה הבאה מתחילה בתוך רגל. לעומת זאת, צומת מילים בקצה הרגל נקרא דיארזיס. חלק מהפסקים צפויים ומייצגים נקודת מפרק בין שני ביטויים או סעיפים. כל שאר הפסקים הם רק פוטנציאל למפרק. ההפך מפסק-חובה הוא גשר בו אסור לצמת מילים.
בשירה האירופית המודרנית, פסק מוגדר כציון טבעי לסופו של ביטוי או רעיון, במיוחד כאשר הוא מתרחש באמצע שורה. פסק זכרי עוקב אחר הברה מוטעמת ואילו פסק נקבי עוקבת אחר הברה לא מוטעמת. פסק מתואר גם על ידי מיקומו בשורת שירה: פסק הקרוב לתחילת שורה נקראת פסק ראשוני, אחד באמצע שורה הוא מדיאלי, ואחד ליד סוף שורה הוא סופי. פסקות ראשוניים וסופיים נדירים בטורי שיר פורמליים, רומנטיים ונאו-קלאסיים, שמעדיפים פסקים מדיאליים.
סימן הפסק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקביעת משקל של טור שירי, סימן הפסק המודרני הוא קו ניצב כפול ⟨||⟩ או ⟨⟩, גרסה של virgula ("זרד") המשמש כסימן פסק בכתבי יד מימי הביניים.[3] אותו סימן התפתח בנפרד כמו ה-virgule, הלוכסן היחיד המשמש לציון מעברי שורות בשירה.
דוגמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הומרוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]פסקים היו בשימוש נרחב בשירה היוונית. לדוגמה, בשורת הפתיחה של האיליאדה:
- μῆνιν ἄειδε θεὰ || Πηληϊάδεω Ἀχιλῆος
- ("שִׁירִי, בַּת-הָאֱלֹהִים (||), חֲרוֹן אַף אֲכִילֵס בֶּן-פֵּלֵס," )
תרגום: שאול טשרניחובסקי
קו זה כולל פסק זכרי לאחר θεὰ, הפסקה טבעית המפרידה את השורה לשני חלקים הגיוניים. שלא כמו הטרגדיונים בהקסמטרים שלהם, שורות הומריות משתמשות בדרך כלל בפסקים נקביים; העדפה זו נצפית במידה גבוהה עוד יותר בקרב משוררי אלכסנדריה.[4]
עברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]פסק לא נפוץ בשירה העברית הלא מתורגמת, אך אכן קיים (ראה נתן אלתרמן).
האנגלית העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באנגלית העתיקה, הפסק בא לייצג הפסקה בולטת על מנת להדגיש שורות בשירה האנגלית העתיקה שאחרת ייחשבו לשורות מונוטוניות.[5] ניתן לטעון כי זה יכול להפוך את הפסק חשוב יותר לטור שירי אנגלי עתיק מאשר לשירה הלטינית או היוונית. בשירה לטינית או יוונית ניתן היה לדכא למען שינוי את הפסק בכל שורה שהיא. בפסוק האליטרטיבי המשותף לרוב השפות הגרמאניות העתיקות ביותר, הפסק הוא חלק נוכח והכרחי מצורת הטור עצמה. בשורת הפתיחה של ביאוולף נכתב:
- Hwæt! We Gardena || in gear-dagum,
- þeodcyninga, || þrym gefrunon,
- hu ða æþelingas || ellen fremedon.
- ("הקשיבו לי, הלא שמענו את עלילות מלכי הדנים שנתרגשו בימים עברו,")
- ("כיצד זכו גבוריהם בתהילה ורב תפארת,")
תרגום: אריה סתיו
הצורה הבסיסית היא טור שירי מקובל, עם ארבע הברות מוטעמות בכל שורה המופרדות בפסק. שירה אנגלית עתיקה הוסיפה אליטרציה ומכשירים אחרים תבנית בסיסית זו.
מוזיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במוזיקה, פסק מציין הפסקה קצרה ושקטה, שבמהלכה לא סופרים משקל. בדומה לפרמטה שקטה, פסק ממוקם בין תווים או תיבות (לפני או מעל שורות תיבה), ולא על תווים או מנוחות (כמו עם פרמטה). פרמטה עשויה להיות ממוקמת מעל פסק כדי להצביע על הפסקה ארוכה יותר.
בסימון מוזיקלי, פסק מסומן בקווים אלכסוניים כפולים, בדומה לזוג לוכסנים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- art/terminal-caesura פסק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מִפְסָק במילון ספרות: שירה (תשס"ח), באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ Spreadbury, Daniel; Eastwood, Michael; Finn, Ben; and Finn, Jonathan (March 2008). "Sibelius 5 Reference", p.150. Edition 5.2. "The comma also indicates a short silence on instruments like the piano, which can't literally breath."
- ^ "virgule, n.", Oxford English Dictionary, 1st ed., Oxford: Oxford University Press, 1917.
- ^ West, M.L. (1982). Greek Metre. Oxford: Clarendon Press. pp. 38, 98, 152.
- ^ Bergman, Bennet. "Caesura." LitCharts LLC, May 5, 2017. Retrieved May 17, 2018. https://www.litcharts.com/literary-devices-and-terms/caesura.