פסיכולוגיית העצמי
המונח פסיכולוגיית העצמי מתייחס לרעיונות שונים שהתפתחו מהתאוריה של היינץ קוהוט. למרות הקושי למצוא מכנה משותף לכל הרעיונות האלה, אפשר לומר שהמשותף לכולם הם העקרונות של השתקעות אמפתית ממושכת בחוויה של המטופל והעברות של זולת-עצמי.
התאוריה של קוהוט
[עריכת קוד מקור | עריכה]פסיכולוגיית העצמי והפסיכואנליזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש הרואים בפסיכולוגיית העצמי כאנטיתזה לפסיכואנליזה הפרוידיאנית בשלוש נקודות: היא אינה רואה את הטרגיות של הקיום האנושי כתוצר של קונפליקט בין הדחף ובִּיוּתוֹ; היא אינה רואה את ההתפתחות האנושית כמעבר מתלות לאוטונומיה; והיא לא רואה בנרקיסיזם שלב התפתחותי מוקדם אלא יסוד חשוב בהווייתו של האדם[1].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בר-יוסף-דדון רחל, מציאת העצמי האמיתי של המטפל, אתר פסיכולוגיה עברית
- האיגוד הישראלי לפסיכולוגיית העצמי ולחקר הסובייקטיביות
- פסיכולוגיית העצמי, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
- פסיכולוגיית העצמי, אסופת מאמרים באתר פסיכולוגיה עברית
- רעות ארבל ומורן גופר, עבודה בקורס "מבוא לפסיכותרפיה דינמית" בנושא העצמי בטיפול, אתר אוניברסיטת חיפה
- מירב חן, הגברת תחושת הערך העצמי אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים, אתר פסיכולוגיה עברית
- קרלו שטרנגר, "העצמי כפרויקט עיצוב", באתר וואלה, 24 באוקטובר 2005
- געש חמוטל, פסיכולוגיית העצמי ומוזיקה - סקירת הרצאותיהם של אלדד אידן, אמינה טייבר, וד"ר חזי כהן, אתר פסיכולוגיה עברית
- הדר עמרי, הכול מתחיל בבית - סקירת יום העיון של איגוד פסיכולוגיית העצמי. דצמבר 2010, אתר פסיכולוגיה עברית
- שטרן עומר, המשולש האדיפלי – פנים רבות לו. 2011, אתר פסיכולוגיה עברית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רענן קולקה, פתח דבר לפתיחת האתר, אתר "האיגוד הישראלי לפסיכולוגיית העצמי"
| התייחסות האדם אל עצמו |
|---|
