ניטור עצמי
ניטור עצמי או בקרה עצמית (באנגלית: Self-Monitoring) מתייחס למוטיבציה של אדם וליכולתו להציג את עצמו בהתאם לציפיות החברה.[1] אנשים שמאופיינים ברמות גבוהות של ניטור עצמי ערניים תמיד לרמזים מהסביבה שלהם בנוגע להתנהגות נאותה בכל מצב חברתי ומשנים את התנהגותם בהתאם לכך. הם עושים זאת כדי לשלוט ברושם שהם מותירים על אחרים והם דואגים להתמזג בסביבה שהם נמצאים בה עד כמה שאפשר. לדוגמה, פוליטיקאי אשר מטרתו להיבחר בבחירות צריך לדבר לרצון של הציבור, לכן יתאים את התנהגותו לסביבה החיצונית שאליה יגיע, הן מבחינה חיצונית – כגון לבוש, והן מבחינת הדעות אשר יביע באותו המקום.[1]
לעומת זאת, אדם בעל רמה נמוכה של ניטור עצמי יתנהג באופן זהה בסביבות שונות, בין אם מדובר על הופעתו החיצונית ובין אם מדובר על הבעת דעות ועמדות. רפרטואר ההצגה העצמית שלהם מוגבל יותר ולכן הם עקביים מאוד בהתנהגותם והם יתבססו יותר על עולמם הפנימי, על אימפולסיביות וספונטניות, באשר בעלי ניטור עצמי גבוה יכוונו את מעשיהם לפי התגובות הרצויות מהסביבה החברתית. לפיכך, ניטור עצמי קשור לרגישותו של אדם למוניטין שלו ולדעותיהם של אחרים.[1]
אנשים הסובלים מהפרעות מוחצנות (למשל, פסיכופתיה, הפרעת אישיות אנטיסוציאלית) נוטים פחות לניטור עצמי. באופן כללי, התנהגותם של אנשים עם פסיכופתיה משקפת נטייה חסרת פחד, חסרת אחריות הנובעת מחוסר בניטור עצמי ועומק רגשי.[2]
מדידה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1974 פיתח הפסיכולוג פרופ' מארק סניידר (אנ') את סולם המדידה של הניטור העצמי, סולם המכיל 25 פריטים. לאחר מספר מחקרים וניתוחים סטטיסטיים, נוצרה גרסה מעודכנת של הסולם, הכוללת 18 פריטים. בסולם נעשה שימוש מקיף במחקרים רבים והוא נמצא כבעל תוקף ומהימנות פנימית. קיים ויכוח באשר ניטור עצמי מייצג מספר מבנים תאורטיים או רק גורם אחד.[1] במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, ניתוחי גורמים ראשיים שונים מצאו כי הסולם מייצג שלושה ממדים: משחק, מוחצנות, ומכוונות לאחרים. עם זאת, לא כולם משתמשים בחלוקה זו והיא אינה מקובלת על כלל החוקרים בתחום. ציון של 0 עד 8 במדד של סניידר מבטא ניטור עצמי נמוך ואילו 13 עד 25 מבטא ניטור עצמי גבוה.[3]
הסולם המקורי כולל 25 היגדים, בהם נדרש הנבדק לסמן אם נכון או לא נכון לגביו. 25 הפריטים הם:[4]
- קשה לי לחקות את התנהגותם של אחרים.
- ההתנהגות שלי היא בדר"כ ביטוי של התחושות הפנימיות, גישתי, והאמונות שלי.
- במסיבות ואירועים חברתיים אני לא מנסה לומר דברים שאנשים בסביבתי יאהבו.
- אני מתווכח רק על דברים שאני מאמין בהם.
- אני מסוגל לאלתר נאומים אפילו על נושאים אשר אין לי כמעט ידע לגביהם.
- אני מתנהג בצורה מסוימת כדי שאנשים יאהבו אותי או כדי להצחיקם.
- כאשר איני בטוח כיצד להתנהג בסיטואציה חברתית, אני בוחן את התהנגותם של אחרים בסביבתי לצורך רמזים.
- אני יכול להיות שחקן טוב.
- אני כמעט ולא שומע בעצותיהם של חברי לגבי בחירת סרטים, ספרים, ומוזיקה.
- לפעמים אחרים חושבים שאני חווה רגשות באופן עמוק יותר מכפי שאני באמת חווה.
- אני צוחק יותר כאשר אני צופה בקומדיות עם אחרים מאשר כשאני צופה בהן לבד.
- נדיר שבקבוצה אני מרכז העניינים.
- במצבים שונים עם אנשים שונים, אני מתנהג כמו שני אנשים שונים.
- אני לא ממש מוצלח בלגרום לאנשים לחבב אותי.
- אפילו אם אני לא נהנה במצב מסוים אני מתנהג כאילו אני נהנה.
- אני לא תמיד האדם שחושבים שאני.
- לא אשנה את דעותי (או את הדרך בה אני עושה דברים) כדי לרצות אחרים או כדי לזכות בחיבתם.
- שקלתי להיות בדרן.
- כדי שיחבבו אותי, אני נוטה להתנהג כפי שאחרים מצפים שאתנהג.
- מעולם לא הייתי טוב במשחקי ניחוש ואלתור.
- קשה לי להתאים את התנהגותי לאנשים שונים ומצבים שונים.
- אני מאפשר לאנשים לספר בדיחות והערות על חשבוני.
- אני מרגיש לא בנוח בחברה ולא מותיר אחרי רושם טוב כמו שהייתי רוצה.
- אני מסוגל להביט למישהו בעיניים ולשקר.
- אני מסוגל להטעות אנשים שאני מחבב אותם כשפועל ההפך הוא הנכון.
היבטים חברתיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניטור עצמי גבוה יהיה שכיח יותר בקרב בני תרבות קולקטיביסטית לעומת תרבות אינדיבידואלית, כיוון שתרבות קולקטיביסטית מעודדת אנשים להתנהג לפי הנורמות והציפיות החברתיות ולהפגין אחידות וסולידריות. כשמדובר בחברות אינדיבידואליסטיות, המעודדות ייחוד ומקוריות: נמצא בקרבן שיעור גבוה יותר של בעלי ניטור עצמי-נמוך, לעומת חברות קולקטיביסטיות.[5]
כמו כן, הניטור העצמי נמצא כמנבא מובהק של הצלחה וביצועים בעבודה. בעלי ניטור עצמי גבוה רגישים יותר לסביבה ומגיבים בהתאם ולכן יהיו פרודוקטיביים יותר בעבודה מבעלי ניטור נמוך, במיוחד בתקופה ההתחלתית. עם זאת, השפעה זו היא קצרת מועד והיא מתפוגגת עם הזמן.[6]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 Mark Snyder, Self-monitoring of expressive behavior., Journal of Personality and Social Psychology 30, אוקטובר 1974, עמ' 526–537 doi: 10.1037/h0037039
- ^ Arielle R. Baskin-Sommers, John J. Curtin, Joseph P. Newman, Altering the Cognitive-Affective Dysfunctions of Psychopathic and Externalizing Offender Subtypes with Cognitive Remediation, Clinical psychological science: a journal of the Association for Psychological Science 3, 1 בינואר 2015, עמ' 45–57 doi: 10.1177/2167702614560744
- ^ R. D. Lennox, R. N. Wolfe, Revision of the self-monitoring scale, Journal of Personality and Social Psychology 46, יוני 1984, עמ' 1349–1364
- ^ גיא יצחקוב, האם השוואה לאחרים הופכת אותנו ללא-ראציונלים?, 2013
- ^ Sushil Bikhchandani, David Hirshleifer, Ivo Welch, A Theory of Fads, Fashion, Custom, and Cultural Change in Informational Cascades, Journal of Political Economy 100, 1992, עמ' 992–1026
- ^ Llian T. Eby, Jailza Cader, Carrie L. Noble, Why Do High Self-Monitors Emerge as Leaders in Small Groups? A Comparative Analysis of the Behaviors of High Versus Low Self-Monitors1, Journal of Applied Social Psychology 33, 2003-07, עמ' 1457–1479 doi: 10.1111/j.1559-1816.2003.tb01958.x
| התייחסות האדם אל עצמו |
|---|