פנינייה
 פניניית הקסדה
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | תרנגולאים |
| תת־סדרה: | תרופודה |
| משפחה: | פניניתיים |
| סוג: | Numida |
| מין: | פנינייה |
| שם מדעי | |
 Numida meleagrisלינאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
 | |
| |
.jpg)
פְּנִינִיָּה או פניניית הקסדה (שם מדעי: Numida meleagris) היא מין עוף מסדרת התרנגולאים השייכת למשפחת הפניניתיים והמין היחיד בסוג Numida. הפנינייה מזכירה מעט תרנגול הודו; כמוהו, יש לה ראש צבעוני בעל גוון אדום-כחול וגופה שחור עם נקודות, ובשל הדמיון ביניהם, תרנגול ההודו קיבל את שמה של הפנינייה בחלק השני ("הכינוי הייחודי") של שמו המדעי.[2] עם זאת, שני העופות שייכים למשפחות טקסונומיות שונות בסדרת התרנגולאים. על ראשה של הפנינייה ישנה כרבולת דמוית קסדה, ממנה נגזר שמה.
הפנינייה חיה בטבע בסוואנות ואזורי שיחים באפריקה שמדרום לסהרה, אך מוכרת בהרבה מקומות כחיית מחמד ואף הועברה על ידי האדם לאזורים כמו איי הודו המערבית, ברזיל, אוסטרליה ודרום צרפת.
אורכה של הפנינייה 53–58 ס"מ. ומשקלה עד 1.3 ק"ג.
כשרות הפניניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לכל הדעות, שלושת סימני הטהרה (זפק, קורקבן נקלף ואצבע יתירה) קיימים בפנינייה, אך בנוגע למסורת הנדרשת בדבר כשרות הפניניה, המצב שונה בין עדה לעדה. לקהילת תימן וככל הנראה בארץ ישראל ישנה מסורת על כשרותה. באירופה ישנם מקומות עם מסורת וישנם מקומות ללא מסורת. ישנם מקומות כמו בתוניסיה, בהם הייתה מחלוקת חריפה בדבר כשרותה. חוסר ידיעה על מסורת לא צריך להפוך את הפניניה לעוף טמא, אך עם ההחמרה בדורות האחרונים בנושא הכשרות, נוצר מצב בו אוסרים את אכילתה, והאיסור לעיתים גורם לקהילות שאכלו את הפנינייה להימנע מכך. ב"סעודת מסורת" המתקיימת אחת לעשר שנים משמרים את מסורת הכשרות של הפנינייה (ושל בעלי חיים אחרים, שגם עבורם יש חשש שהמסורת תאבד) ומעבירים אותה לדור ההמשך.[3][4][5]
תת-מינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- N. m. coronatus - נפוץ במזרח דרום אפריקה
- N. m. galeatus - נפוץ במערב אפריקה עד דרום צ'אד, מרכז קונגו וצפון אנגולה
- N. m. marungensis - נפוץ במרכז קונגו עד מערב אנגולה וזמביה
- N. m. meleagris - נפוץ במזרח צ'אד עד אתיופיה, צפון קונגו, אוגנדה וצפון קניה
- N. m. mitratus - נפוץ בטנזניה עד מזרח מוזמביק, זמביה וצפון בוצואנה
- N. m. papillosus - נפוץ בדרום אנגולה עד בוצואנה ונמיביה
- N. m. reichenowi - נפוץ בקניה ומרכז טנזניה
- N. m. sabyi - נפוץ בצפון מערב מרוקו
- N. m. somaliensis - נפוץ בצפון מערב אתיופיה וסומליה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פנינייה, באתר ITIS (באנגלית)
- פנינייה, באתר NCBI (באנגלית)
- פנינייה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- פנינייה, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- פנינייה, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פניניית הקסדה באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ אנדרו פ. סמית', The Turkey: An American Story, בהוצאת אוניברסיטת אילינוי, 2006, מספר ISBN: 978-0-252-03163-2, עמודים 17-18.
- ^ זהר עמר, כשרות עוף הפניניה, תחומין כג, תשס"ג, עמ' 508-500.
- ^ זהר עמר, מסורת העוף, נווה צוף: הוצאת המחבר, תשס"ד, עמ' 115-103.
- ^ יואב פרידמן, כמיטב המסורת: לאכול ג'מוס, חגב וצוצלת, באתר ynet, 22 ביולי 2010
