פליפה השני, מלך ספרד
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |||||||||
| פליפה השני, מלך ספרד | |||||||||
| לידה |
21 במאי 1527 ואיאדוליד, ממלכת ספרד  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
13 בספטמבר 1598 (בגיל 71) אל אסקוריאל, ממלכת ספרד | ||||||||
| מדינה | ספרד, ממלכת נאפולי, סיציליה, פורטוגל, אנגליה ואירלנד | ||||||||
| מקום קבורה | אל אסקוריאל, ספרד | ||||||||
| בת זוג |
מריה מנואלה, נסיכת פורטוגל מרי הראשונה, מלכת אנגליה אליזבת דה ולואה, נסיכת צרפת אנה, ארכידוכסית אוסטריה | ||||||||
| שושלת בית הבסבורג | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
  | ||||||||
  | |||||||||
פליפה השני, מלך ספרד (בספרדית: Felipe II de España; 21 במאי 1527 – 13 בספטמבר 1598), המלך הראשון של ספרד כחצי האי ההיספני כולו (שלט 1556–1598), נאפולי וסיציליה (1554–1558), מלך פורטוגל כפליפה הראשון (1580–1598), ומלך אנגליה ואירלנד במשותף עם אשתו מרי הראשונה (1554–1558).
ילדותו ועלייתו למלוכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פליפה השני נולד בוואיאדוליד לקרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (שנודע גם כקרלוס הראשון מלך ספרד), ולאיזבלה מפורטוגל, והיה בנם היחיד שהגיע לבגרות.
נישואיו הראשונים (1543) היו לבת דודתו הנסיכה מריה מפורטוגל, שילדה בן, דון קרלוס (1545–1568). לאחר מותה של מריה בשנת 1546, ניסה פליפה להגיע לברית עם אנגליה, ונישא למלכה הקתולית מרי הראשונה, ב־25 ביולי 1554. הנישואים היו בלתי פופולריים אצל נתיניה, ומבחינתו של פליפה היו פוליטיים לחלוטין. פליפה הומלך כמלך אנגליה ואירלנד לצד אשתו לפי העיקרון המשפטי Jure uxoris שלפיו כל התארים של האישה הופכים להיות משותפים גם לבעלה, אולם מעמדו כמלך היה מוגבל לזמן חייה של אשתו, ולכן עם מותה איבד את מעמדו כמלך אנגליה ואירלנד.
ב-16 בינואר 1556 עלה פליפה לכס המלוכה הספרדי כתוצאה מפרישתו של אביו, אך הוא בחר שלא לגור בארצו עד לשנתיים לאחר מכן.
השנים הראשונות של מלכותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פליפה השני, שהכריז על עצמו כמנהיגה של התנועה שהתנגדה לרפורמציה הפרוטסנטית, הקונטרה-רפורמציה, עלה לשלטון עם פוטנציאל גדול, כשהוא יורש מאביו קרל החמישי את אדמות בית הבסבורג בספרד, איטליה, וכך ירש גם את קסטיליה, אראגון, ארצות השפלה, פראנש-קונטה, נאפולי, סיציליה, מילאנו, והשטחים הספרדיים בעולם החדש, שטחים שאחזקתם השתלמה יותר מאשר השטחים שבהם שלט אביו בגרמניה. לאחר מותו של קרל החמישי, עברו השטחים הגרמניים לענף האוסטרי של בית הבסבורג.
תקופת שלטונו של פליפה הייתה שיא כוחה של ספרד בעולם. לאחר מותו של סולימאן המפואר בשנת 1566, המשיכה ההתקדמות העות'מאנית בים התיכון, ובמהלכה כבשו העות'מאנים את קפריסין, שהייתה בשליטת ונציה, המאחז הנוצרי האחרון באזור. בשיא כוחו, האפיפיור וכל אירופה הנוצרית קראו לפליפה לעצור את ההתפשטות הטורקית. פליפה ייסד את הליגה הקדושה על מנת להשמיד את הכוח הימי העות'מאני בים התיכון. ספינות מלחמה ספרדיות וונציאניות, יחד עם מתנדבים ברחבי אירופה, מחצו את העות'מאנים בקרב לפאנטו (1571). משימה זו הקנתה לספרד שם של מעצמה באירופה, ופליפה התבלט כמנהיג הרפורמציה הנגדית.
לאחר שאשתו השנייה של פליפה, מרי הראשונה, מתה ללא צאצאים בשנת 1558, גילה פליפה התעניינות בנישואין עם אחותה הצעירה והפרוטסטנטית, המלכה אליזבת, אך תוכנית זו לא יצאה לפועל ממספר סיבות. פליפה האמין כי בנו דון קרלוס קשר כנגדו, וכתוצאה מכך השליכו לבית הסוהר. כשהנסיך מת זמן קצר לאחר מכן, אויביו של פליפה האשימו אותו בכך שרצח את בנו.
הצלחות צבאיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־1559 הסתיימה המלחמה בת 60 השנה עם צרפת עם החתימה על שלום קאטו-קמברזי. חלק מתהליך השלום היה הנישואים של פליפה לנסיכה אליזבת מוולואה, בתו של אנרי השני, מלך צרפת, שלמעשה הובטחה לבנו דון קרלוס.
אליזבת (1545–1568) ילדה שתי בנות: איזבלה קלרה אאוחניה וקתרינה מיכאלה.
אשתו הרביעית של פליפה, אנה, ארכידוכסית אוסטריה, בתו של דודנו מקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ילדה בן יורש, פליפה השלישי.
הליך הקולוניזציה נמשך בזמן מלכותו של פליפה השני. בימיו נכבשו איי הפיליפינים, שנקראו על שמו עוד בהיותו יורש העצר, בידי מיגל לופס דה לגאספי שהצליח להכניע חלק גדול מהאיים שהפכו לאיי הודו המזרחית הספרדיים. מושבות ספרדיות נוסדו בפלורידה. אך מלכותו הייתה גם בסימן של חוסר יציבות כלכלי, ואיום של פלישה איסלאמית, וכן מאבק עם אנגליה ומאבק העצמאות ההולנדי (מלחמת שמונים השנה).
המלחמות בארצות השפלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה"בוץ" שאליו נכנסה ספרד בארצות השפלה, התבוסה של הארמדה הספרדית בשנת 1588, והמתח הכלכלי של לחימה רבה כל כך עם בסיס מס קטן מדי, גרמו לקריסת ההגמוניה הספרדית עם מותו של פליפה בשנת 1598. ב-17 המחוזות של ארצות השפלה, המשיך פליפה השני את מדיניות המיסוי הכבד של אביו, וכמותו, המשיך להרחיק את האצולה המקומית מהאדמיניסטרציה, החזיק שם צבא כיבוש, ותמך באינקוויזיציה על מנת לעצור את התקדמות הקלוויניזם.
לאחר המרד הקלוויניסטי של 1566, החל פליפה, שהיה קתולי אדוק ונאמן לכנסייה, במערכה כנגד הבגידה והכפירה הפרוטסטנטית. הוא הכריז על מס מכירות חדש של כעשרה אחוזים על מנת לממן את ההוצאות הצבאיות שלו, והמצב בארצות השפלה נעשה רק גרוע יותר. האזור החל להתמרד שוב בשנת 1568 תחת וילם הראשון מבית אוראנז', מרד שדוכא בברוטליות על ידי דוכס אלבה. אך לאחר שלום גנט בשנת 1576, היה מרד בקרב החיילים הספרדים (שעד אותו זמן נחשבו כלא-מנוצחים), שחיו בתנאים קשים. הקלווניסטים ההולנדים הכריזו כי יש לגרש את החיילים הספרדים, וכי אספת המעמדות היא שצריכה לנהל את המדינה. אך הספרדים ניצלו את ההבדלים הדתיים, התרבותיים והלשוניים הגדולים בין המחוזות הצפוניים והדרומיים, שילחו את האצילים האריסטוקרטיים זה בזה וכבשו מחדש את המחוזות הדרומיים. המחוזות הצפוניים, בטוחים מאחורי נהר הריין, נקראו ה"מחוזות המאוחדים".
שבעת המחוזות המאוחדים הכריזו בסופו של דבר על עצמאות מהמלך הספרדי בשנת 1581, לאחר האיחוד של אוטרכט בשנת 1579.
קשיים כלכליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעבר לריקון אוצר המדינה על ידי הרפתקאות חוץ לא מוצלחות, גרמה גם המדיניות הפנימית של פליפה השני להידרדרות הספרדית העתידית. ראשית, כוח רב מדי רוכז בידיו של פליפה עצמו. שלא כאנגליה, ספרד נשלטה על ידי כמה אסיפות שונות: הקורטז בקסטיליה, האספה בנווארה, ואספה אחת בכל אחד משלושת המחוזות של אראגון. בצרפת, אף שהיו מחוזות נפרדים, נוהלה הארץ כולה בידי אספת המעמדות. החסר במועצה חזקה גרם לכך שעוצמה רבה רוכזה בידיו של פליפה. הסמכות הועברה לידי פקידים מקומיים של המלך, שמילאו אחר הפקודות שקיבלו. פליפה, שהיה מנהל כפייתי, ניהל מועצות מיוחדות לענייני מדינה, כספים, מלחמה והאינקוויציה. פליפה היה שליט חשדן, ושילח את הבירוקרטים שלו זה בזה, ובכך יצר מערכת של בלמים ואיזונים שתנהל את עסקי המדינה בצורה לא יעילה ביותר. העברת הבירה ממדריד, הבירה החדשה שפליפה ייסד, לליסבון, הייתה יכולה אולי להביא למעט ביזור סמכויות, אך פליפה התנגד נמרצות לרעיון זה.
בתקופת שלטונו של פליפה הייתה הזנחה של החקלאות לטובת גידול צאן, דבר שאילץ את ספרד לייבא כמויות גדולות של תבואה ומזון אחר באמצע המאה ה-16. הכנסייה והמעמדות העליונים שלטו על ההיררכיה המעמדית השמרנית והיו פטורים ממיסים, כך שנטל המס נפל בצורה בלתי שוויונית על המעמדות שעסקו במסחר ובתעשייה.
בשל חוסר היעילות של מבנה המדינה הספרדית, הוגבלה גם התעשייה על ידי חוקי הממשלה. גירוש היהודים והמורים מסיבות דתיות גרם לחסר בכלכלנים ואומנים מומחים.
אם כי האינפלציה ברחבי אירופה במאה ה-16 היא תופעה רחבה ומורכבת, הכמות הגדולה של הכסף שהגיעה מהעולם החדש תרמה רבות לאינפלציה הגבוהה. תחת שלטונו של פליפה, הייתה עלייה של 500% במחירים. בשל האינפלציה ונטל המס הכבד על התעשיינים הספרדים, בוזבזו אוצרותיה של ספרד על מוצרים שיובאו על ידי האריסטוקרטיה העשירה והמלחמות של פליפה. רק הרווחים שהגיעו מהאימפריה המסחרית באמריקה החזיקה את ספרד מעל למים, לפני פשיטת הרגל הראשונה של ספרד בשנת 1557 בשל ההוצאות הצבאיות. בסיס המס הספרדי, שהתבסס על מס מכירות מקסטיליה וארצות השפלה, היה צר בהרבה מלהחזיק את הרפתקנותו של פליפה.
פורטוגל ואנגליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינתיים, ירש פליפה גם את כתר פורטוגל. הצלחת הקולוניזציה באמריקה שיפרה את מצבו הכלכלי, ואיפשרה לו להיות אגרסיבי יותר כלפי אויביו. בשנת 1580 הגיעה לסופה השושלת הישירה של בית המלוכה הפורטוגלי, וכך איפשרה לפליפה לטעון לכס דרך אמו, שהייתה נסיכה פורטוגלית. כשליסבון סירבה לדרישותיו של פליפה הוא השתלט על פורטוגל בכוח. הכס הפורטוגלי עתיד להיות מוחזק בידי ספרד למשך שישים שנה. כך, הוסיף פליפה גם את האימפריה הקולוניאלית העצומה באפריקה, ברזיל ואיי מזרח הודו, דבר שגרם לעלייה נוספת בהכנסות לכתר הספרדי.
תרומה נוספת להגמוניה הספרדית ולרפורמציה הנגדית היו נישואיו של פליפה למרי הראשונה - קתולית – בשנת 1554 (בתו הבכורה של הנרי השמיני). אך לא היו לה ילדים כאשר היא מתה בשנת 1558.
אילו היה לשניהם צאצא משותף, שהיה יורש של שניהם, הוא היה יורש את כמעט כל אירופה, למעט צרפת.
הכתר האנגלי עבר לאליזבת, בתו הפרוטסטנטית של הנרי השמיני ואן בולין. הקתולים, שלא קיבלו את הנישואים, ראו את אליזבת כלא לגיטימית, וטענו כי מרי מלכת הסקוטים, נינתו הקתולית של הנרי השביעי, היא היורשת הלגיטימית למלכות. טענות אלו שימשו רקע לקשר רידולפי שנועד להכתיר את מרי במקום אליזבת, אך הקשר נכשל.
הוצאתה להורג של מרי מלכת הסקוטים סיפקה לפליפה תירוץ לניסיון פלישה לאנגליה, שהיה אמור להתבצע על ידי הארמדה הספרדית. שילוב של תנאי מזג אוויר קשים, עליונות ימית מסוימת של הצי המלכותי הבריטי וגם חוסר מזל הכשילו את התוכנית, והארמדה חזרה לספרד לאחר כמה חודשים לאחר שסבלה אבדות כבדות, בעיקר מפגעי הטבע.
תבוסתה של הארמדה בשנת 1588 הייתה גם התבוסה במרד ההולנדי. פליפה, שהיה חולה בעשר שנות חייו האחרונות, הותיר אחריו ספרד שהייתה נחותה מרוב שכנותיה המערב אירופאיות. ספרד לא סגרה את הפער בהתפתחותה בינה לשכנותיה עד היום.
שנות מלכותו האחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 1590–1598 נלחם פליפה שנית במלך צרפת ההוגנוטי, אנרי הרביעי, והצטרף לאפיפיור ולפרנסואה, דוכס גיז בליגה הקתולית בזמן מלחמות הדת בצרפת.
עד סוף המאה היה כבר ברור כי שלטונו של פליפה היה בעיקר כישלון, כשארצות השפלה עצמאיות והתכנון הספרדי לכבוש את אנגליה סוכל. עם מותו, האיחוד עם פורטוגל נותר אחת מהצלחותיו האחרונות, ונותר על כנו לזמן מה. אף על פי שהיה ברשות ספרד כסף רב יותר מלכל מדינה אירופאית אחרת, ותמיכה אירופאית בשל הרפורמציה הנגדית, משטרו של פליפה הסתיים בתבוסות קשות לספרד.
עם הידרדרותה של ספרד, התפתח תור הזהב בספרות הספרדית, למרות הצנזורה. לאחר הפסדה של הארמדה, הפכה האמנות הספרדית לקודרת ופסימית. התוצאה הברורה ביותר של תופעה זו היא הספר "דון קישוט" של מיגל דה סרוואנטס, שהוא אולי סאטירה על ההרפתקאות הדון קישוטיות הלא מוצלחות של ספרד בארצות השפלה ובאנגליה תחת פליפה השני.
פליפה פשט את הרגל בשנת 1596, וב-13 בספטמבר 1598 מת. בנו פליפה השלישי, מלך ספרד ירש את שלטונו.
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Henry Kamen, Philip of Spain, New Haven: Yale University Press, 1999.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פליפה השני, מלך ספרד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פליפה השני, מלך ספרד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
פליפה ה-2, (1527-1598), מלך ספרד, דף שער בספרייה הלאומית
| מלכי ספרד | ||
|---|---|---|
| המלכים הקתוליים | פרננדו השני ואיזבלה הראשונה | 
|
| בית הבסבורג | פליפה הראשון • קרלוס הראשון • פליפה השני • פליפה השלישי • פליפה הרביעי • קרלוס השני | |
| בית בורבון | פליפה החמישי • לואיס הראשון • פליפה החמישי • פרננדו השישי • קרלוס השלישי • קרלוס הרביעי • פרננדו השביעי • קרלוס הרביעי | |
| בית בונפרטה | ז'וזף בונפרטה | |
| בית בורבון (שיבה ראשונה) | פרננדו השביעי • איזבלה השנייה | |
| בית סבויה | אמדאו הראשון | |
| בית בורבון (שיבה שנייה) | אלפונסו השנים עשר • אלפונסו השלושה עשר | |
| בית בורבון (שיבה שלישית) | חואן קרלוס הראשון • פליפה השישי | |
| הקודם: קרלוס הראשון |
מלך ספרד | הבא: פליפה השלישי |
| הקודם: אנריקה |
מלך פורטוגל | הבא: פליפה השני |