לדלג לתוכן

פילומנה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פילומנה
Philomena
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי סטיבן פרירס עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי סטיב קוגן, גבריאל טנה, טרייסי סיוורד עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט סטיב קוגן, ג'ף פופ עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה ולריו בונלי עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ג'ודי דנץ'
סטיב קוגן
מוזיקה אלכסנדר דספלה עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום רובי ראיין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת, צרפת, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה פאתה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה The Weinstein Company
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה ארצות הבריתארצות הברית27 בנובמבר 2013
ישראלישראל20 במרץ 2014
משך הקרנה 98 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה, סרט להט"בי, סרט ביוגרפי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 12 מיליון דולר
הכנסות $100,129,872
הכנסות באתר מוג'ו philomena
פרסים קוויר ליון עריכת הנתון בוויקינתונים
philomenamovie.com
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פילומנהאנגלית: Philomena) הוא סרט קולנוע בריטי-צרפתי-אמריקאי מסוגת דרמה קומית בבימויו של סטיבן פרירס משנת 2013. הסרט מבוסס על הספר "The Lost Child of Philomena Lee" של העיתונאי מרטין סיקסמית'. בסרט משחקים ג'ודי דנץ' וסטיב קוגן, ועלילתו מגוללת את סיפורה האמיתי של פילומנה לי המחפשת את בנה כ-50 שנים.

הסרט זכה בפרסים רבים בקרב פסטיבלי סרטים בינלאומיים. קוגן וג'ף פופ זכו בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים של ונציה. בנוסף הסרט זכה בפרס בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו. הסרט היה מועמד לארבעה פרסי באפט"א[1], ולשלושה פרסי גלובוס הזהב[2]. הסרט היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר; הסרט הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר, התסריט המעובד הטוב ביותר והפסקול הטוב ביותר[3].

העיתונאי מרטין סיקסמית' איבד את עבודתו כיועץ למפלגת הלייבור, והוא חוכך בדעתו בנוגע לכתיבת ספר על תולדות רוסיה. במהלך מסיבה ניגשת אליו ביתה של פילומנה לי. היא מציעה לו לכתוב כתבה על אימה שאולצה לוותר על בנה, אנתוני, לפני חמישים שנה כשהיא הייתה במנזר. למרות חוסר רצונו הראשוני לכתוב כתבה מסוג זה, מרטין שומע את סיפורה של פילומנה, והוא מחליט להירתם למשימה.

בשנת 1951 פילומנה, שנשלחה למנזר שון רוס באירלנד על ידי אביה, נכנסה להריון לא מתוכנן. לאחר הלידה, היא נאלצה לעבוד ארבע שנים כדי לממן את שהותה במקום. יום אחד, ללא התראה מוקדמת, הנזירות מסרו את בנה לזוג הורים מאמצים. פילומנה הסתירה את הסיפור מבני משפחתה, אך היא ביקרה בקביעות במנזר כדי לברר מה עלה בגורלו של בנה, אנתוני. מנהלת המנזר טענה במשך שנים שאין בידיה מידע על הבן וכי המסמכים אבדו.

פילומנה ומרטין מבקרים יחדיו במנזר, ותוצאות הביקור דומות לקודמות. הנזירות טוענות שבעקבות שרפה נאבדו כל רישומי האימוץ של המנזר. אולם בעת ביקור בפאב מקומי מרטין מגלה כי ישנה שמועה שאנשי המנזר שרפו בכוונה את הרישומים ושהם מכרו את הילדים לאזרחים אמריקאים.

חקירתו של מרטין לא צולחת באירלנד, והוא מזמין את פילומנה לטוס עמו לארצות הברית. מאוחר יותר מרטין מגלה כי אנתוני אומץ על ידי מארג' ודוק האס ששינו את שמו למייקל. הוא גילה כי מייקל עבד כעורך דין ופקיד בכיר בממשלותיהם של רונלד רייגן ושל ג'ורג' הרברט ווקר בוש. מרטין גילה שמייקל נפטר לפני תשע שנים.

למרות מצב רוחה של פילומנה, היא מחליטה לבקר את מכריו של מייקל. היא פוגשת ידידה שלו שמספרת שהוא היה הומוסקסואל ושהוא נפטר ממחלת האיידס. פילומנה ומרטין מבקרים את אחותו של מייקל, מרי, המגלה להם אודות בן זוגו, פיט אולסון. לאחר ניסיונות רבים להידבר עם פיט, פילומנה מצליחה לשכנע אותו לדבר איתה. לשמחתה של פילומנה, פיט מספר לה כי מייקל תמיד תהה לגבי עברו, ואף נסע למנזר באירלנד כדי לברר על אימו הביולוגית. להפתעתם, פיט טוען כי הנזירות אמרו למייקל כי אימו נטשה אותו. בנוסף מתברר כי מייקל נקבר בבית הקברות של המנזר.

הסיפור נגמר במנזר. מרטין מתעמת עם הנזירה הילדגרד שטוענת שהיעלמותו של מייקל היא עונשה של פילומנה. להפתעת הנוכחים, פילומנה מוחלת לנזירה. כאשר השניים פוקדים את קברו של מייקל, מרטין מודיע לפילומנה שהוא החליט לא לפרסם את הסיפור, אולם פילומנה מבקשת ממנו לחשוף את הפרשה.

צוות שחקנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה לביקורות מהללות. האתר "Rotten Tomatoes" נתן ציון של 92% בהתבסס על 164 ביקורות. האתר ציין כי הסרט בנוי על תסריט עוצמתי והופעות מעולות של ג'ודי דנץ' ושל סטיב קוגן. האתר "Metacritic" נתן לסרט ציון של 76 מתוך 100 בהתבסס על 41 ביקורות.

למרות הביקורות החיוביות, מבקרים רבים יצאו נגד הסרט עקב משנתו האנטי-קתולית. העיתון "ניו יורק פוסט" הגדיר את הסרט כ"מתקפה נוספת על הקתולים". מבקר העיתון קייל סמית' אמר שאם היה מדובר על היהדות או על האסלאם הסרט לא היה נעשה. מפיץ הסרט, הארווי ויינשטיין, פרסם מודעה ב"ניו יורק טיימס" היוצאת נגד טענות המבקרים. סמית' טען שזוהי מגמתו של המפיק להוציא סרטים אנטי-קתוליות כמו "כומר" (1994), "The Butcher Boy" ‏ (1997) ו"האחיות מגדלנה" (2002).

הסרט היווה הצלחה כלכלית עם הכנסות של 35,223,747 דולר ברחבי ארצות הברית בלבד. נכון ל-6 במרץ 2014 הסרט הכניס כ-89.3 מיליון דולר ברחבי העולם.

פרסים ומועמדויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרס תאריך הטקס קטגוריה מועמדים ומקבלי הפרס תוצאה
פרסי האקדמיה האמריקאית לקולנוע (פרס אוסקר) 2 במרץ 2014 הסרט הטוב ביותר גבריאל טנה, סטיב קוגן וטרייסי סיוורד מועמדות
השחקנית הטובה הראשי הטוב ביותר ג'ודי דנץ' מועמדות
התסריט המעובד הטוב ביותר סטיב קוגן וג'ף פופ מועמדות
הפסקול המקורי הטוב ביותר אלכסנדר דספלה מועמדות
פרסי האקדמיה הבריטית לאומנויות הקולנוע והטלוויזיה 16 בפברואר 2014 הסרט הטוב ביותר מועמדות
הסרט הבריטי הטוב ביותר מועמדות
השחקנית הראשית הטובה ביותר ג'ודי דנץ' מועמדות
התסריט המעובד הטוב ביותר סטיב קוגן וג'ף פופ זכייה
פרסי גלובוס הזהב 12 בינואר 2014 הסרט הטוב ביותר - דרמה מועמדות
השחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה ג'ודי דנץ' מועמדות
התסריט הטוב ביותר סטיב קוגן וג'ף פופ מועמדות
פרסי גילדת שחקני המסך 18 בינואר 2014 ההופעה הטובה ביותר על שחקנית ראשית - סרט קולנוע ג'ודי דנץ' מועמדות

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]