לדלג לתוכן

משחק החיקוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק בסרט קולנוע בבימוי מורטן טילדום. אם התכוונתם למחזה טלוויזיה מאת איאן מקיואן, ראו משחק החיקוי (מחזה).
משחק החיקוי
The Imitation Game
כרזת הסרט בעברית
כרזת הסרט בעברית
מבוסס על Alan Turing: The Enigma עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי מורטן טילדום
הופק בידי נורה גרוסמן, עידו אוסטרובסקי, טדי שוורצמן עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט גרהם מור
עריכה ויליאם גולדנברג
שחקנים ראשיים בנדיקט קמברבאץ', קירה נייטלי
מוזיקה אלכסנדר דספלה
צילום אוסקר פורה
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Black Bear Pictures עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה פורום הונגריה, Vidéa, וודו עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה בריטניה: 14 בנובמבר 2014; ארצות הברית: 28 בנובמבר 2014
משך הקרנה 114 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט מלחמה, סרט היסטורי, סרט שמבוסס על ספרים, סרט דרמה, סרט ביוגרפי, סרט להט"בי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 14 מיליון דולר
הכנסות 208 מיליון דולר (מרץ 2015)
הכנסות באתר מוג'ו imitationgame
פרסים
theimitationgamemovie.com
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

משחק החיקוי (באנגלית: The Imitation Game) הוא מלודרמה בריטית המבוססת באופן חופשי על פרטים עיקריים מהביוגרפיה של מדען המחשב אלן טיורינג. הסרט הופק בבימוי מורטן טילדום, ובכיכובם של בנדיקט קמברבאץ' וקירה נייטלי. הסרט מתמקד בתהליך פיצוח מכונת ההצפנה הגרמנית "אניגמה" על ידי הבריטים במלחמת העולם השנייה, במקביל לחייו הפרטיים ואחריתו הטרגית של טיורינג[1].

הסרט היה מועמד לשמונה פרסי אוסקר[2], וזכה בפרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר[3].

תמצית העלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסגרת הסרט היא חקירת משטרה שמתנהלת בעקבות פריצה, בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, לביתו של אלן טיורינג, המכהן כפרופסור למתמטיקה באוניברסיטה. במהלך החקירה מתגלה שטיורינג הוא הומוסקסואל, נטייה שנחשבה לעבירה פלילית בבריטניה. במהלך החקירה מספר טיורינג לחוקר את סיפור חייו המתמקד במיזם פיצוח מכונת ההצפנה הגרמנית "אניגמה", שנערך בבלצ'לי פארק שבאנגליה במהלך מלחמת העולם השנייה. במיזם זה היה לטיורינג תפקיד מרכזי. כרקע מציג הסרט את נעוריו של טיורינג בפנימייה לבנים.

1927

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלן טיורינג בן ה-15 (אלכס לות'ר) הוא תלמיד מופנם בפנימייה לבנים. חבריו ללימודים מתעללים בו. הוא קושר ידידות אמיצה עם אחד מחבריו ללימודים, כריסטופר מורקום, והשניים מגלים עניין בצפנים. טיורינג מתאהב בכריסטופר וכאשר הוא מתכנן לספר לו זאת נודע לו שכריסטופר נפטר ממחלת השחפת בחופשת הלימודים.

1939

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיורינג יוצא לבלצ'לי פארק ביום שבו בריטניה הכריזה מלחמה על גרמניה הנאצית. הוא מתראיין למשרת מפענח צפנים בידי קומנדר אליסטר דניסטון (צ'ארלס דאנס), המפתח סלידה מידית מטיורינג, אך בכל זאת מצרף אותו לצוות בראשות יו אלכסנדר (מת'יו גוד), שעליו מוטל לפצח את מכונת ההצפנה הגרמנית "אניגמה". גם חבריו לצוות אינם מחבבים את אישיותו החריגה של טיורינג. טיורינג מציע לבנות מכונה שתסייע לפיצוח הצופן, אך אינו זוכה לתמיכה. באמצעות ראש MI-6, סטיוארט מנזיס (מארק סטרונג), הוא מעביר מכתב בנושא לווינסטון צ'רצ'יל, וצ'רצ'יל מורה למנות את טיורינג לראש הצוות ולתת לו את המימון הדרוש.

טיורינג מפטר שניים מחברי הצוות ומגייס שניים אחרים במקומם, בהם המתמטיקאית ג'ואן קלארק (קירה נייטלי). טיורינג בונה את המכונה שיזם, אותה הוא מכנה "כריסטופר" (כשם חברו מבית הספר). בעצתה של קלארק, טיורינג רוכש את אהדת אנשי צוותו. עם השלמת בניית המכונה מוזן לה צופן לפענוח, אך היא עובדת ללא הרף ואינה מגיעה לתוצאה - מספר הצירופים שעליה לבדוק גדול מכפי יכולתה. קומנדר דניסטון מורה לבטל את מיזם המכונה, ואף מפטר את טיורינג, אך אנשי צוותו מתייצבים לצד טיורינג ולבסוף מונעים את המהלך, כאשר דניסטון מקציב להם עוד חודש להשלמת המשימה.

לאחר שקלארק מודיעה לטיורינג שעליה לעזוב את בלצ'לי פארק לפי דרישת הוריה, הוא מציע לה נישואים והיא נענית לו. במהלך מסיבת האירוסים אחד מחברי הצוות, ג'ון קיירנקרוס (אלן ליץ'), מבין שטיורינג הומוסקסואל, ומשביע אותו להסתיר זאת, כדי לשמור על מעמדו.

במהלך בילוי בפאב מקומי טיורינג משוחח עם אחת המאזינות לתשדורת הגרמניות שיש לפענח, ופרט שהיא מספרת לו באקראי, שהתשדורות כוללות פסקאות החוזרות על עצמן, מביא אותו לרעיון המיעל ומזרז את פיצוח הצופן. הוא וחבריו מיישמים זאת ומצליחים לפצח את ה"אניגמה". הם מתחילים לפענח תשדורות גרמניות, וטיורינג מחליט שיש להיזהר בניצול בלתי מבוקר במידע שהם מגלים, כדי שלא יגרום לגרמנים להסיק או לחשוד שהצופן אכן פוצח. כך גם ההחלטה באיזה מידע להשתמש ומאיזה להתעלם מוטלת על טיורינג.

טיורינג מגלה שקיירנקרוס מרגל למען הסובייטים, אך קיירנקרוס משיג את שתיקתו באיום שיחשוף את נטייתו המינית. לאחר זמן מה טיורינג מגלה זאת למנזיס, ומופתע לשמוע שהדבר ידוע למערכת, המשתמשת בו בחשאי להדלפת מידע מגמתי לסטלין בהתאם לצורכי בריטניה.

טיורינג החושש לגורלה של קלארק מגלה לה שהוא הומוסקסואל ומבטל את אירוסיהם, למרות נכונותה להינשא לו בזכות הקשר האינטלקטואלי המצוין ביניהם. לאחר כניעת גרמניה, מכנס מנזיס את צוותו של טיורינג ומורה להשמיד כל פרט הנוגע למיזם, כדי לשמור על סודיותו.

1951

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני בלשי משטרה מגיעים לביתו של טיורינג, לאחר שקיבלו הודעה על פריצה לבית, אך טיורינג מסלק אותם מביתו. הדבר מעורר את חשדו של אחד הבלשים, המחליט להעמיק בחקירה. הוא מגלה שתיקו הצבאי של טיורינג ריק מתוכן, וחושד שטיורינג הוא מרגל סובייטי. בהמשך החקירה הוא מגלה שטיורינג הומוסקסואל. טיורינג עומד לדין, ועליו לבחור בין עונש מאסר לבין סירוס כימי. הוא בוחר באפשרות השנייה כדי שיוכל להמשיך בעבודתו. קלארק מגיעה לביתו ונוכחת עד כמה פוגע הסירוס הכימי בבריאותו הפיזית והנפשית, ומציעה לו שתפעל למענו, אך הוא דוחה את הצעתה.

כתוביות בסיום הסרט מספרות לצופים שטיורינג התאבד בשנת 1954, בגיל 41. בשנת 2013 העניקה לו מלכת בריטניה אליזבת השנייה חנינה. עוד מוצגת ההערכה שפענוח צופן אניגמה קיצר את מלחמת העולם בשנתיים, ובכך הציל את חייהם של 14 מיליון בני אדם. עוד מציינות הכתוביות את ערכן של "מכונות טיורנג" המקוריות לפיתוח דגמיהן, הנקראים כיום "מחשבים".

בנדיקט קמברבאץ' בהקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל הקולנוע בטלוריד

שחקנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שחקן דמות
בנדיקט קמברבאץ' אלן טיורינג הבוגר, מתמטיקאי ומפענח צפנים.
קירה נייטלי ג'ואן קלארק, מתמטיקאית ומפענחת צפנים.
מת'יו גוד יו אלכסנדר, ראש צוות המפענחים עד להחלפתו בטיורינג.
מת'יו בירד פיטר הילטון, מתמטיקאי ומפענח צפנים.
מארק סטרונג סטיוארט מנזיס, ראש MI-6.
צ'ארלס דאנס קומנדר אליסטר דניסטון.
אלן ליץ' ג'ון קיירנקרוס, מפענח צפנים.
רורי קיניר הבלש נוק, החוקר את טיורינג.
ג'יימס נורת'קוט ג'ק גוד, מתמטיקאי ומפענח צפנים.
אלכס לות'ר אלן טיורינג בנעוריו.
ג'ק בנון כריסטופר מורקום.
טום גודמן-היל סרג'נט סטהל
טאפנס מידלטון הלן

הפקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלצ'לי פארק, אחד מאתרי הצילום של הסרט

גרהם מור כתב את התסריט תוך הסתייעות בביוגרפיה המקיפה של טיורינג שכתב אנדרו הודג'ס,[4] לאחר שלאונרדו דיקפריו הביע עניין בגילום דמותו של טיורינג, רכשה חברת האחים וורנר את הזכויות על התסריט.[5] בסופו של דבר תוכנית זו לא התממשה,[6] והזכויות חזרו למור. חברת ההפקה Black Bear Pictures הביעה נכונות להשקיע 14 מיליון דולר בהפקת הסרט, ובדצמבר 2012 נבחר הבמאי הנורווגי מורטן טילדום כבמאי הסרט (סרט דובר אנגלית ראשון בבימויו).[7]

צילום הסרט החל ב-15 בספטמבר 2013 באנגליה. אתרי הצילום כללו בין השאר את בית הספר בדורסט שבו למד טיורינג ואת בלצ'לי פארק. הצילומים הסתיימו ב-11 בנובמבר 2013.

מכונת הפענוח המוצגת בסרט מבוססת על העתק של המכונה המקורית המוצג בבלצ'לי פארק, אך המכונה שבסרט גדולה יותר, וחלק ניכר יותר מהמנגנון שלה גלוי לעין.[8]

את המוזיקה המקורית בפסקול הסרט הלחין אלכסנדר דספלה במשך שלושה שבועות.[9] המוזיקה נוגנה על ידי התזמורת הסימפונית של לונדון, והוקלטה באולפני אבי רוד בלונדון. הפסקול, שבו 21 קטעים באורך כולל של 51:08 דקות, מופץ על ידי Sony Classical Records.

פרשנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הסרט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הסרט, "The Imitation Game" - "משחק החיקוי", נלקח ממאמר[10] של טיורינג שהופיע באוקטובר 1950 בכתב העת Mind, ובו הציע טיורינג את מה שידוע כיום בשם "מבחן טיורינג", כתחליף לשאלה "האם מכונה מסוגלת לחשוב?". המבחן: חוקר מקיים דיאלוג בשפה טבעית עם שני גורמים סמויים מעיניו, האחד אדם והאחר מכונה. אם החוקר אינו מסוגל לקבוע בביטחון מי האדם ומי המכונה, אזי המכונה עברה בהצלחה את המבחן. שם הפרק הראשון במאמר זה הוא "The Imitation Game".

בסרט מעלה הבלש נושא זה, בעת שהוא חוקר את טיורינג.

סטייה מהדיוק ההיסטורי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"משחק החיקוי" אינו סרט דוקומנטרי. אף שהסרט מבוסס על גרעין היסטורי, יש בו סטיות, ניכרות לעיתים, מהדיוק ההיסטורי.[11] להלן סטיות בולטות:

  • מכונת הבומב (שם שאינו מוזכר בסרט), ששימשה לפענוח הצופן, קרויה בסרט "כריסטופר", על שם ידיד נעוריו של טיורינג, אך למעשה נקראה "ויקטורי". הסרט מתמקד בגיבור יחיד, אלן טיורינג, ומציג מכונה אחת בלבד (זו הקרויה "כריסטופר") אך למעשה נבנו יותר מ-200 מכונות.
  • לאחר פיצוח הצופן משכנע טיורינג את חבריו להשתמש בצורה סלקטיבית במידע שהם מפענחים, כדי שהגרמנים לא יגלו שהצופן פוצח. בסצנה קורעת לב מבקש אחד מחברי הצוות, פיטר הילטון, להשתמש במידע כדי להגן על שיירה ימית שבה נמצא אחיו, אך טיורינג מסרב. במלחמת העולם השנייה אכן התקבלו החלטות מסוג זה לשם הגנה על מקורות מידע, אך ההחלטות התקבלו בדרג גבוה מזה של מפענחי התשדורות, ולטיורינג לא היה כל חלק בכך. כמו כן, להילטון לא היה אח בשיירה שהותקפה.
  • טיורינג מוצג בסרט כחריג ביותר מבחינה חברתית וכחסר חוש הומור, על גבול תסמונת אספרגר. למעשה טיורינג היה בעל קשרים חברתיים טובים וחוש הומור.
  • כאשר מנהל בית הספר מודיע בסרט לטיורינג על מותו של כריסטופר מורקום, טיורינג מתכחש לקיומו של קשר מיוחד ביניהם. במציאות הביע טיורינג צער רב על מותו של מורקום, ושמר על קשר הדוק וממושך עם משפחתו.
  • לפי הסרט טיורינג נעצר בשנת 1951 ונחקר תחילה בחשד שהוא מרגל למען ברית המועצות. למעשה טיורינג נעצר ב-1952, ונחקר רק על הומוסקסואליות.
  • הסרט מציג שהסירוס הכימי פגע ביכולתו האינטלקטואלית של טיורינג, בעוד שלמעשה עד סוף ימיו עסק טיורינג במחקר.
  • הסרט מציג מפגשים אחדים בין טיורינג לבין סטיוארט מנזיס, ראש MI-6. למעשה אין עדות לקיומם של מפגשים כאלה בעת שהייתו של טיורינג בבלצ'לי פארק.
  • הסרט מציג שטיורינג גילה שאחד מאנשי צוותו, ג'ון קיירנקרוס, מרגל למען ברית המועצות, אך שתק לאחר שנסחט בידי קיירנקרוס. למעשה טיורינג וקיירנקרוס פעלו ביחידות נפרדות של בלצ'לי פארק, ואין עדות לכך שנפגשו אי פעם. ההיסטוריונית אלכס פון טונצלמן (אנ') ציינה שחירות היצירה אינה מצדיקה את הדיבה שבהצגתו של טיורינג כבוגד, תוך התבססות על הדעה הקדומה שהומוסקסואל מהווה אוטומטית סיכון ביטחוני.[12]
  • קומנדר אליסטר דניסטון, מפקדו של טיורינג, מוצג בסרט כאיש הרע, שהתנכל ככל יכולתו לטיורינג וחתר להפסקת פעילותו. משפחתו של דניסטון טענה שהצגה זו אינה נכונה, ופוגעת בזכרו של דניסטון.[13]

בנוסף לסטיות שמטרתן עלילתית, יש בסרט גם אי-דיוקים ללא מטרה כזו:

  • בסרט מוצג מטוס דורניר Do 17 בטיסת ריגול מעל שיירת אוניות של בנות הברית. למעשה הטווח של מטוס זה לא הספיק למשימה זו מעל האוקיינוס האטלנטי, ולמשימה זו שימשו מטוסים גדולים יותר, כגון פוקה-וולף Fw 200.
  • הבלש החוקר את טיורינג בשנת 1951 משתמש בטיפקס לשם זיוף מכתב, אך מוצר זה הומצא שנים אחדות מאוחר יותר.

התסריטאי גרהם מור הגיב לטענות על הסטייה מהדיוק ההיסטורי ואמר כי "שימוש בשפה של 'בדיקת עובדות' בעת שיחה על סרט פירושה חוסר הבנה בסיסי של פעולת האמנות". גם הבמאי מורטן טילדום התייחס לסוגיה זו ואמר: "סרטים היסטוריים רבים נותנים תחושה כאילו מישהו מקריא דף מוויקיפדיה על המסך. אנחנו רצינו סרט שיהיה אמוציונלי ומלא תשוקה".[14]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משחק החיקוי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ נועה מנהיים, לחשוב מחוץ לארון, באתר הארץ, 13 ביולי 2012
  2. ^ אור סיגולי, עכבר העיר, בין הוליווד לישראל: השאלות הגדולות של האוסקר, באתר הארץ, 6 בינואר 2015
  3. ^ אתר למנויים בלבד אורי קליין, המנצח הגדול והמפסיד הגדול של טקס האוסקר, באתר הארץ, 23 בפברואר 2015
  4. ^ Andrew Hodges, Alan Turing: The Enigma, תרגום לעברית: אלן טיורינג: האניגמה, הוצאת דיונון, 2015
  5. ^ Nikki Finke, Warner Bros Buys Spec Script About Math Genius Alan Turing For Leonardo DiCaprio, Deadline Hollywood, October 11, 2011
  6. ^ Dave Trumbore, Leonardo DiCaprio Won’t Play THE IMITATION GAME; Warner Bros. Backs Out of the Production, Collider, August 17, 2012
  7. ^ Charles McGrath, The Riddle Who Unlocked the Enigma, New York Times, October 30, 2014
  8. ^ Angela Watercutter, How Designers Recreated Alan Turing’s Code-Breaking Computer for Imitation Game, Wired, November 21, 2014
  9. ^ Sheila Roberts, Composer Alexandre Desplat Talks THE IMITATION GAME, Coming to the Project Late, Finding Continuity in His Scores, His Love of Conducting, and More, Collider, November 20, 2014
  10. ^ A. M. Turing Computing machinery and intelligence
  11. ^ L.V. Anderson, How Accurate Is The Imitation Game?, "Slate", December 3, 2014
  12. ^ Alex von Tunzelmann, The Imitation Game: inventing a new slander to insult Alan Turing, The Gurdian, November 20, 2014
  13. ^ Ben Beaumont-Thomas, Portrayal of Imitation Game 'baddy' is inaccurate, says family, The Gurdian, November 27, 2014
  14. ^ Emily Tess Katz, 'Imitation Game' Writer Slams 'Fact-Checking' Films As Misunderstanding Of Art, The Huffington Post, January 8, 2015


פרס התקשורת של הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה לסרט הטוב ביותר - הפצה נרחבת
סיפורה של שפחה / חברות לכל החיים (1991) ‏•‏‏ פרנקי וג'וני / עגבניות ירוקות מטוגנות (1992) ‏•‏‏ פילדלפיה (1994) ‏•‏‏ הרפתקאותיה של פריסילה, מלכת המדבר / Go Fish ‏(1995) ‏•‏‏ גברים בצד (1996) ‏•‏‏ קשורות (1997) ‏•‏‏ אין ואאוט (1998) ‏•‏‏ אלים ומפלצות (1999) ‏•‏‏ להיות ג'ון מלקוביץ' (2000) ‏•‏‏ בילי אליוט (2001) ‏•‏‏ המקסיקני (2002) ‏•‏‏ השעות (2003) ‏•‏‏ שחקי אותה כמו בקהאם (2004) ‏•‏‏ קינסי (2005) ‏•‏‏ הר ברוקבק (2006) ‏•‏‏ מיס סנשיין הקטנה (2007) ‏•‏‏ אבק כוכבים (2008) ‏•‏‏ מילק (2009) ‏•‏‏ סינגל מן (2010) ‏•‏‏ הילדים בסדר (2011) ‏•‏‏ בגינרס (2012) ‏•‏‏ כמה טוב להיות פרח קיר (2013) ‏•‏‏ פילומנה (2014) ‏•‏‏ משחק החיקוי (2015) ‏•‏‏ קרול (2016) ‏•‏‏ אור ירח (2017) ‏•‏‏ קרא לי בשמך (2018) ‏•‏‏ באהבה, סיימון (2019) ‏•‏‏ חורשות את הלילה (2020) ‏•‏‏ עונת השמחות (2021) ‏•‏‏ נצחיים (2022) ‏•‏‏ אין גברים כאלה (2023) ‏•‏‏ Bottoms‏ (2024)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משחק_החיקוי&oldid=38744897"