פייר אטיין פלנדן

פייר אטיין פלנדן
Pierre-Étienne Flandin

לידה	12 באפריל 1889 הרובע השישה-עשר של פריז, צרפת
פטירה	13 ביוני 1958 (בגיל 69) סן-ז'אן-קאפ-פרה, צרפת
מדינה	צרפת
מקום קבורה	יון
מפלגה	הברית הרפובליקאית דמוקרטית
חבר האספה הלאומית הצרפתית 1914–1940 (כ־26 שנים) ראש הממשלה 8 בנובמבר 1934 – 1 ביוני 1935 (206 ימים) → גסטון דומרג Fernand Bouisson ←
חתימה

פייר אטיין פלַנדן (בצרפתית: Pierre Étienne Flandin; ‏12 באפריל 1889 - 13 ביוני 1958) היה פוליטיקאי צרפתי. פלנדן שירת כראש ממשלת צרפת בתקופת הרפובליקה הצרפתית השלישית. בתקופת מלחמת העולם השנייה שימש לזמן קצר כשר החוץ של צרפת של וישי, ונחשב למס' 2 במשטרו של אנרי פיליפ פטן. לאחר המלחמה ניסה לשקם את הקריירה הפוליטית שלו, שהוכתמה בשיתוף פעולה עם הנאצים במשטר וישי, אך כשל.

ביוגרפיה

פלנדן נולד בפריז בשנת 1889 למשפחה מיוחסת. אביו, אטיין פלנדן היה פוליטיקאי מצליח ששימש אף זמן מה כמושל תוניסיה. אמו הייתה נצר למשפחת ריבייר (Ribière) רבת ההשפעה. פלנדן קיבל תואר דוקטור במשפטים מאוניברסיטת פריז, אך לא עסק במקצוע עריכת הדין. מגיל צעיר החל לעסוק בפוליטיקה, ובשנת 1914 בהיותו בן 25 נבחר לבית התחתון של הפרלמנט הצרפתי כנציג מחוז יון.

פלנדן נמשך לתעופה מגיל צעיר. בשנת 1912 הוסמך כטייס בחיל האוויר הצרפתי, שהיה אז בתחילת דרכו. בתחילת מלחמת העולם הראשונה הוצב כטייס בטייסת מילואים, אך לאחר זמן קצר נקרא לשמש בתפקידים שונים הקשורים בתעופה במשרד המלחמה. במהלך השנים שלאחר המלחמה שימש בתפקידים ממשלתיים שונים הקשורים בתעופה, ונטל חלק חשוב בהכנת התשתית האווירית של צרפת, והקמת נמלי התעופה האזרחיים הראשונים בצרפת ובמושבותיה בצפון אפריקה.

בפוליטיקה

פלנדן נבחר שוב כחבר הפרלמנט בשנת 1919 ובשנת 1924, ומילא תפקידים בעלי חשיבות גדלה והולכת. משנת 1920 שימש כתת-השר לענייני תעופה בממשלותיהם של אלכסנדר מילראן וז'ורז' לייג. בשנת 1924 מונה לשר בממשלתו של פרדריק פרנסואה מרסל, אך זו החזיקה מעמד ימים ספורים בלבד. בשנת 1928 שימש כסגן יושב ראש הפרלמנט הצרפתי. משנת 1929 דרך כוכבו, והוא שימש בתפקידים בכירים בממשלותיהם של אנדרה טרדייה, פייר לאוואל וגסטון דומרז'. בשנת 1933 נבחר להנהיג את מפלגתו, "מפלגת הברית הדמוקרטית" הייתה כוח מרכזי בימין המתון ברפובליקה השלישית.

ראש הממשלה

בנובמבר 1934 הצליח פלנדן לזכות בתפקיד ראש ממשלת צרפת, לאחר משבר בממשלתו של גסטון דומרז'. פלנדן הקים ממשלת 'פיוס' בה השתתפה אף המפלגה הרדיקלית, מפלגת המרכז העיקרית באותה התקופה. פייר לאוואל שימש בממשלתו כשר החוץ, ואילו אדואר הריו כמזכיר המדינה. ממשלתו של פלנדן החזיקה מעמד בין 10 בנובמבר 1934 ל-31 במאי 1935. פלנדן נאבק במשבר הכלכלי, וניסה לקדם מדיניות של שוק חופשי. בתקופה זו גם ניהל מגעים חשובים בתחום מדיניות החוץ. בינואר 1935 חתם לאוואל על הברית הצרפתית - איטלקית עם מוסוליני. באפריל 1935 חתם לאוואל על הסכמי "חזית סטרזה", עם הדוצ'ה האיטלקי בניטו מוסוליני וראש ממשלת בריטניה רמזי מקדונלד. ה"חזית" הייתה אמורה לאשרר את הסכם לוקרנו ולפעול להמשך עצמאותה של אוסטריה. במאי 1935 נחתם בפריז הסכם שיתוף פעולה עם ברית המועצות. בצעדים אלו ניסה פלנדן לפעול אל מול תוקפנותה הגוברת של גרמניה הנאצית. באמצע מאי 1935 עבר פלנדן תאונת דרכים קשה בה שבר את זרועו. בסוף מאי עמד פלנדן בפני משבר ממשלתי, שנבע מרצונו לשמור על ערך הפרנק אל מול קריאות לביצוע פיחות. בישיבה דרמטית של הפרלמנט, במהלכה הודיע שר האוצר ז'רמן מרטין על התפטרותו, נפלה ממשלת פלנדן ב-31 במאי 1935.

בממשלות צרפת עד מלחמת העולם השנייה

לאחר סיום כהונתו כראש ממשלה, נשא פלנדן בתפקידי שר בממשלות השונות ברפובליקה השלישית. בשנת 1936 מונה לכהונת שר החוץ בממשלתו של אלבר סארו. בעת המשבר שפרץ כאשר היטלר הכניס את צבאו לחבל הריין, בשנת 1936, הפגין פלנדן תוקפנות ונחישות, כאשר דרש כי צרפת תגיב בכוח צבאי אל מול הפרה בוטה זו של חוזה ורסאי. הוא נסע ללונדון ונפגש שם עם ראש הממשלה סטנלי בולדווין ושר החוץ אנתוני אידן, מהם דרש להתערב במשבר, ולסייע לביטחונה של צרפת. העובדה כי צעדו של היטלר עבר ללא תגובה חריפה של בריטניה וצרפת, הביאה את פלנדן לתמוך מעתה בפיוס, ובהתאמת מדיניותה של צרפת למצב בו גרמניה היא הכוח הדומיננטי באירופה. עם עליית ממשלת החזית העממית של לאון בלום, שימש פלנדן כמנהיג האופוזיציה הימנית. לאחר הסכם מינכן שלח פלנדן מברק ברכה להיטלר על הישגו.

בתקופת מלחמת העולם השנייה

פלנדן היה בין התומכים במרשל פטן בעת כינוס בתי הפרלמנט הצרפתי בוישי ביולי 1940, בהצבעה שהקימה את משטר וישי. לאחר ההצבעה, שב לתפקידיו במחוז יון, אך שב ונקרא על ידי פטן לשמש כשר החוץ לאחר פיטוריו של לאוואל ב-13 בדצמבר 1940. לאוואל נחשב לאיש מס' 2 במשטר וישי, והיה בעל סמכויות נרחבות, ולהלכה סגנו ויורשו של פטאן, ונושא בתואר "סגן ראש הממשלה". לפלנדן לא ניתן תואר פרט ל"שר החוץ", אך היה ברור כי הוא יורשו של לאוואל. פלנדן נחשב למתון יחסית ללאוואל, ואדם שיכול לקיים קשרים גם עם בעלות הברית. עם מינויו לתפקיד התבטא כי הפציר באדואר דאלאדיה שלא לפתוח במלחמה, אך דלאלדייה ואנשי ממשלתו היו נתונים להשפעה יהודית, ולכן פתחו במלחמה. פלנדן החזיק בתפקיד 56 ימים, והתפטר ב-9 בפברואר 1941. הוא הוחלף באדמירל ז'אן פרנסואה דרלאן.

לאחר התפטרותו יצא פלנדן לצפון אפריקה. לאחר מבצע לפיד והשתלטות אנשי צרפת החופשית על מושבות צרפת בצפון אפריקה נאסר, בדצמבר 1943.

לאחר מלחמת העולם השנייה

פלנדן שהה כ-26 חודשים במאסר. ביולי 1946 נשפט בפני בית משפט על התנהגותו בימי משטר וישי. להגנתו הביא כעד את ידידו, רנדולף צ'רצ'יל, בנו של וינסטון צ'רצ'יל וכן מכתב מווינסטון צ'רצ'יל בו משבח צ'רצ'יל את התנהגותו בצרפת ובצפון אפריקה. פלנדן נדון ל-5 שנות ב"קלון לאומי" (indignité nationale) ושלילת הזכויות האזרחיות, אך גם עונש זה הומתק על ידי בית הדין שמצא לנכון להתחשב בשירותו למולדת. במהלך שנות החמישים ניסה להחיות את הקריירה הפוליטית שלו, ואת מפלגתו "הברית הדמוקרטית", אך כשל. בשנת 1958 מת.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פייר אטיין פלנדן בוויקישיתוף

• פייר אטיין פלנדן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)