לדלג לתוכן

פיטר בירד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיטר בירד
Peter Beard
לידה 22 בינואר 1938
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2020 (בגיל 81 בערך)
Camp Hero State Park, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
בן או בת זוג Cheryl Tiegs (1981–1983) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
www.peterbeard.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פיטר היל בירד (באנגלית: Peter Hill Beard;‏ 22 בינואר 1938 – מרץ 2020) היה אמן וצלם אמריקאי שחי ועבד בניו יורק, מונטוק (אנ') וקניה. תצלומיו של אפריקה, בעלי חיים אפריקניים וכתבי העת ששילבו לעיתים קרובות את תצלומיו, הוצגו ופורסמו באופן נרחב מאז שנות השישים.[1]

קורות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיטר היל בירד נולד למשפחה עשירה ומיוחסת בניו יורק. סבו מצד אמו היה בעליה של חברת רכבות ואילו למשפחת אביו היו שטחים עצומים לגידול טבק.[2] הוא גדל בניו יורק, אלבמה ובלונג איילנד, וכבר בגיל 11 החל לכתוב יומנים ובגיל 12 התחיל להוסיף להם צילומים ולייצר קולאז'ים שהפכו לסמלו האמנותי והמסחרי.[3] ב-1957, כבוגר בית הספר פומפרט, התקבל לאוניברסיטת ייל, מתוך כוונה להמשיך ללימודי טרום רפואה, אך סיים את התואר הראשון שלו בתולדות האמנות. בייל, היה באחוות הסטודנטים הסודית Scroll and Key. המנטורים שלו בייל כללו את יוזף אלברס, ריצ'רד לינדנר ווינסנט סקאלי. בירד סיים את התואר ב-1961.

בהשראת מסעות קודמים לאפריקה, כמו שתוארו למשל בספר הזיכרונות "Out of Africa" שחיברה קארן בליקסן, בירד נסע לקניה עם סיום הלימודים. הוא עבד בפארק הלאומי Tsavo וצילם ותיעד את מותם של 35,000 פילים וחיות בר אחרות, שהיו לימים לנושא ספרו הראשון, "סוף המשחק". [4] במהלך תקופה זו, רכש בירד את הוג ראנץ', נכס בסמוך להרי נגונג הקרוב לחוות הקפה בבעלותה של קארן בליקסן (שם העט איסק דינסן), שיהפוך לבית המרכזי שלו לכל אורך שהותו במזרח אפריקה.[3]

אומנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמונות שצילם בירד ובהן נראו יבשת אפריקה, בעלי חיים אפריקאיים וכתבי עת המשלבים לעיתים קרובות את תצלומיו הוצגו ופורסמו באופן נרחב מאז שנות השבעים. כל אחת מיצירותיו היא ייחודית, שילוב של הצילום שלו עם אלמנטים הנגזרים מהיומן היומיומי שלו, נוהג שהמשיך עד מותו בשנת 2020. כרכים אלו מכילים קטעי עיתונות, עלים יבשים, חרקים, תמונות בצבע ספייה, תמלילי הודעות טלפוניות, כיתוב בשולי הדפים, תמונות נשים, ציטוטים, חפצים שנמצאו, וכדומה; את אלו שילב בירד עם ציורים מקוריים ליצירת קולאז'. חלק מיצירותיו משלבות דם מן החי, לעיתים אף את דמו של בירד עצמו (בכמויות חסכוניות).[5]

בירד עבד כצלם עיתונות למגזינים רבים ובהם ווג ו-Elle.[6]

סטודיו וארכיון פיטר בירד הוקם על ידי פיטר וניימה בירד, והוא המקור העיקרי ליצירות אמנות מאת פיטר בירד. הארכיון מקיים מאגר של חומרים כתובים וויזואליים שפורסמו ושלא פורסמו הנוגעים לחיי האמן, עבודתו, פרויקטים, מסעות, תערוכות ויחסים עם קבוצתו.[1]

התערוכה הראשונה של בירד הייתה בגלריה בלום הלמן, ניו יורק, בשנת 1975. תערוכות מוזיאון לנדמרק נערכו במרכז הבינלאומי לצילום (אנ') בעיר ניו יורק בשנת 1977 ובCentre national de la photographie(אנ'), פריז, בשנת 1997. תערוכות הגלריה הופיעו בהמשך בברלין, לונדון, טורונטו, מדריד, מילאנו, טוקיו ווינה. עבודתו של בירד כלולה באוספים פרטיים ברחבי העולם.[3]

בשנת 2017, בירד נתבע על ידי השחקן דייוויד ספייד, שרכש את אחת מיצירותיו. ספייד ניסה למכור מחדש תצלום של פיטר בירד שרכש מהסוחר פיטר טוני, אך לא ניתן היה לאמת את העבודה הלא חתומה.[7]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כצאצא למשפחות אמריקאיות מכובדות ומבוססות משני הצדדים, בירד היה אחד משלושה בנים שנולדו לרוזאן הואר בירד ואנסון מקוק בירד ג'וניור. סבא רבא שלו, ג'יימס ג'רום היל, ייסד את מסילת הרכבת הצפונית הגדולה בארצות הברית בסוף המאה ה-19. לאחר שהשיג את הונו בעסקי הרכבות, ג'יימס ג'רום היל היה פטרון גדול לאמנויות. כל היורשים שלו נחשפו לאוספים גדולים או החזיקו בבעלותם, דבר שככל הנראה השפיע מאוד על עניינו של בירד באמנות ויופי.[8]

בירד מצא כי מוסד הנישואין סבוך וחונק:[9]

מוסד הנישואים צריך להיבחן בשנית, לאור הקלטסרופוביה המוחצת (שבו). זהו מוסד שהומצא למען המשפחה והילדים, אבל מבחינה ביולוגית הוא מאוד לא טבעי. זהו מזוכיזם ועינויים בצורה מאורגנת.

עם זאת, התחתן שלוש פעמים. אשתו הראשונה הייתה מרי "מיני" אוליביה קוצראן קושינג (לימים הגברת ג'יימס ג'יי קולמן ג'וניור),[10] דמות חברה, נכדתו של מעצב האופנה הווארד גרדינר קושינג, ועוזרת לשעבר של מעצב האופנה אוסקר דה לה רנטה.[11] הם נישאו בשנת 1967 בניופורט, רוד איילנד והתגרשו שלוש שנים אחר כך.[9][12]

לאחר מכן הוא היה נשוי לשריל טיגס (נשואה לשעבר לסטנלי ג'ון דרגוטי), דוגמנית האופנה, משנת 1981 עד 1984.[13][14]

אשתו האחרונה הייתה נאג'מה חאתום, בת של שופט אפגני, שלה נישא בקניה בשנת 1986.[15] לזוג נולדה בת אחת, זארה (ילידת 1988), עבורה נכתב ספרו, סיפורי זארה.[16] בין בנות הזוג שלו נמנו גם קנדיס ברגן ולי רדיזוויל, אחותה של ג'קלין קנדי אונסיס. בשנת 1996 פגע בו פיל שניגח את רגלו הימנית. לאחר שהגיע לבית החולים ללא דופק וכמעט גם איבד את ראייתו, קם לתחייה וניצל.[17][18]

בירד התיידד ובמקרים מסוימים שיתף פעולה עם אמנים רבים, בהם אנדי וורהול, אנדרו וייאת', פרנסיס בייקון, קארן בליקסן, טרומן קפוטה, ריצ'רד לינדנר וסלבדור דאלי. הוא גם צילם אנשים רבים ידועים אחרים.[3] בשנת 1963, הופיע בעירום סרט "Hallulujah the Hills" של אדולפס מקאס שהוצג בפסטיבל הקולנוע הראשון בניו יורק.[6]

מוות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-31 במרץ 2020, בירד, שסבל מדמנציה ובעיות בריאות לאחר שבץ מוחי, נדד מביתו במונטאוק, לונג איילנד, אך לא אותר למרות חיפושים נרחבים.[19]

ב-19 באפריל נמצאה גופתו של בירד על ידי צייד באזור מיוער בצפונה בפארק "מחנה הגיבור" במונטוק פוינט שבניו יורק.[20] נכון ל-20 באפריל 2020 לא נקבעה סיבת מוות.[21][22]

פרסומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים נבחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Graham, Alistair, and Beard, Peter (1973). Eyelids of Morning: The Mingled Destinies of Crocodiles and Men. Greenwich, CT: New York Graphic Society. ISBN 0-8212-0464-5
  • Beard, Peter; and Gatura, Kamante (1975). Longing for Darkness: Kamante's Tales from Out of Africa. New York: Harcourt Brace Jovanovich. ISBN 0-15-153080-7
  • Beard, Peter (2004). Zara's Tales: Perilous Escapades in Equatorial Africa. New York: Knopf. ISBN 0-679-42659-0
  • Beard, Peter (1965). The End of the Game. New York: Viking Press. Reprinted New York: Doubleday, 1977. Japan: Camera Manichi, 1978. Germany: Taschen, 2008. ISBN 978-3-8365-0530-7
  • Beard, Peter; Beard, Nejma; Edwards, Owen; Aronson, Steven M.L. (2008). Peter Beard (Collector's Edition). Germany: Taschen, 2006. (Art Edition) Germany: Taschen, 2007. (Trade Edition) Germany: Taschen, 2008, 2013, and 2020. ISBN 978-3-8365-7742-7
  • Beard, Peter; Paul Theroux. 50th Anniversary Edition of The End of the Game. Taschen. ISBN-978-3-8365-5547-0

קטלוגים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Beard, Peter (1993). Diary: From a Dead Man's Wallet: Confessions of a Bookmaker. Japan: Libroport Publishing Co., Ltd. ISBN 978-4-8457-0791-1
  • Beard, Peter, and Caujolle, Christian (1996). Peter Beard: Photo Poche #67. Paris: Centre national de la photographie, ISBN 2867541034
  • Beard, Peter (1997). Oltre la fine del Mondo. Milan: Grafiche Milani.
  • Beard, Peter (1998). Beyond the End of the World. Milan: Universe Publishing (a division of Rizzoli International Publications, Inc.). ISBN 978-0-7893-0147-5
  • Beard, Peter (1999). Peter Beard: Stress & Density. Vienna: KunstHausWien, Museums Betriebs Gesellschaft, mbH. ISBN 978-3901247071
  • Beard, Peter (1999). Peter Beard: Fifty Years of Portraits. Santa Fe, NM: Arena Editions. ISBN 1-892041-15-4

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים תיעודיים המציגים את פיטר בירד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Geldzahler, Henry (1975). Francis Bacon: Recent Paintings. Interview with Francis Bacon by Peter Beard. New York: The Metropolitan Museum of Art.
  • Bowermaster, Jon (1993). The adventures and misadventures of Peter Beard in Africa. Boston: Bulfinch Press, 1993. ISBN 0-8212-1907-3

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Geldzahler, Henry (1975). Francis Bacon: Recent Paintings. Interview with Francis Bacon by Peter Beard. New York: The Metropolitan Museum of Art.
  • Bowermaster, Jon (1993). The adventures and misadventures of Peter Beard in Africa. Boston: Bulfinch Press, 1993. ISBN 0-8212-1907-3

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיטר בירד בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 "Peter Beard Studio" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-04-16.
  2. ^ "Taming Peter Beard". NYMag.com. נבדק ב-2018-01-08.
  3. ^ 1 2 3 4 Beard, Peter (2013). Peter Beard (Collector's ed.). Germany: Owen, & Aronson. ISBN 978-3-8365-3088-0.
  4. ^ Beard, Peter (1965). The End of the Game. New York: Viking Press. ISBN 978-3-8365-0530-7.
  5. ^ Enright, Robert (2002). "The Consummate Fragmentarian". Modern Painters Magazine.
  6. ^ 1 2 Fox, Margalit (2020-04-19). "Peter Beard, Wildlife Photographer on the Wild Side, Dies at 82". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-04-20.
  7. ^ Kinsella, Eileen (3 בפברואר 2017). "Actor David Spade Sues Photographer Peter Beard for Failure to Authenticate a Work". Artnet.com. נבדק ב-3 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Vanamee, Norman (20 באפריל 2020). "Peter Beard Romanced Lee Radziwill and Partied with the Rolling Stones. He Was Also a True Original". Town & Country. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 Bennetts, Leslie. "African Dreamer". Vanity Fair.
  10. ^ "James Coleman obituary".
  11. ^ "Minnie Cushing and Peter Beard Wed in Newport; A Bridal Party of 21 Attend Couple at Historic Church Twin Flower Girls". timesmachine.nytimes.com.
  12. ^ Klemesrud, Judy (9 בנובמבר 1975). "The Self‐Described 'Pathetic Person'". {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Nature Lovers Peter Beard and Cheryl Tiegs Leave Wildlife Behind for the Newlywed Game". PEOPLE.com.
  14. ^ Gross, Michael, "The Dawn of the Supermodel", New York Magazine, Apr 3, 1995, pp 40+
  15. ^ "Photographer Peter Beard's Legacy". New York Magazine.
  16. ^ Beard, Peter (2004). Zara's Tales: Perilous Escapades in Equatorial Africa. New York: Knopf. ISBN 0-679-42659-0.
  17. ^ Fox, Margalit (19 באפריל 2020). "Peter Beard, Wildlife Photographer on the Wild Side, Dies at 82". {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Alec Baldwin with Peter Beard: The Elephant Attack". American Suburb X. בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Peter Beard Missing, Search Underway in Montauk
  20. ^ Stowe, Stacey (19 באפריל 2020). "Peter Beard's Family Confirms His Death". The New York Times. nytimes.com. נבדק ב-19 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Fox, Margalit (20 באפריל 2020). "Peter Beard, Wildlife Photographer on the Wild Side, Dies at 82". nytimes.com. נבדק ב-20 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Celebrity Wildlife photographer Peter Beard found dead near his home". Associated Press. 20 באפריל 2020 – via Yahoo!. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פיטר_בירד&oldid=38192507"