פיודור סווליביץ חיטרוק[3] נולד ב-18 באפריל (1 במאי) 1917 למשפחה יהודית בטבר, הילד השני מבין שלושה אחים. האבא, סוולי דוידוביץ חיטרוק (1887–1983), היה מנעולן ומאוחר יותר הפך למהנדס. האמא, אנה אנטונובנה חיטרוק (1893 - 1925), נולדה בריגה. ההורים נישאו בשנת 1914 בריגה, ושם נולד בנם הבכור מיכאל (1915–2007). בשנת 1917 עברו ההורים להתגורר בטבר, שם נולד הבן האמצעי פיודור ואחיו הצעיר ולדימיר (1921-1993).
בשנת 1924 עברה המשפחה להתגורר במוסקבה. משסיים האב את לימודיו האקדמיים נשלח כנציג המפעל סטנקואקספורט בנסיעה עסקית לגרמניה לרכישת ציוד (1931–1934).
המשפחה התגוררה בעיר שטוטגרט, שם האנימטור לעתיד למד בבית ספר לאומנות ולמלאכה.
בשנת 1936 סיים את לימודיו בבית ספר לאומנויות אוגיז (איגוד הוצאות לאור הציבוריות[4]) במוסקבה ומאוחר יותר למד במכון להשכלה גבוהה לגרפיקאים. לאחר שצפה בסרטי וולט דיסניבפסטיבל הסרטים הבינלאומי הראשון במוסקבה (1935) החל להתעניין באנימציה וניסה להתקבל לסטודיו ״סויזמולטפילם״, אך במשך זמן ממושך בקשתו נדחתה.
מנובמבר 1937 החל פיודור חיטרוק בעבודתו כמתמחה ב״סויזמולטפילם״ וכבר בשנת 1938 החל לעבוד בסטודיו.
באוגוסט 1941, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נשלח פיודור חיטרוק ללימודים במכון לשפות זרות שנמשכו כששה חודשים.
לאחר המלחמה עבד כמתרגם צבאי בברלין במשך שנתיים ולאחר מכן חזר ל״סויזמולטפילם״.
בין השנים 1956–1981 לימד קורסים של אומנים אנימטורים ב״סויזמולטפילם״. החל משנת 1966 עבד כבמאי. סרטו הראשון ״סיפור הפשע״ היה הצלחה גדולה. כיום סרט זה נחשב לסרט בסגנון חדש מסוג הנפשה סובייטית, הדומה לסגנון וולט דיסני.
חיטרוק נחשב לבמאי סרטי אנימציה קצרים למבוגרים בז׳אנרים שונים: הסאטירה המפורסמת ביותר על הבירוקרטיה ״האדם שבמסגרת״ (1966), משל על בדידות האדם בחברה המודרנית, ״האי״ (1973), הפרודיה ״סרט, סרט, סרט״ (1968), משל ״האריה והשור״ (1984), מחבר שלושת החלקים של ״פו הדוב״ (ברוסית: Винни-Пух).
בשנות ה-80' עבד בסטודיו ״מולטפילם״ כמנהל אמנותי ושימש כסגן נשיא ״האגודה הבינלאומית לאנימציה קולנועית״ (1988-1980).
משנות ה-80' עד לשנת 2003 לימד בקורסים מתקדמים של תסריטאים.
משנת 1995 שימש כנשיא הפסטיבל הבינלאומי לסרטי אנימציה ״דג הזהב״.
גלויה עם בול שעליו דמותו של פיודור חיטרוק
בין השנים 1996–2003 שימש כנשיא ״איגוד סרטי האנימציה״ ברוסיה[5].
במהלך הקריירה הארוכה של חיטרוק, הוא זכה בפרסים רבים כגון: פרס האקדמיה הרוסית ״ניקה״ ופרופסור VGIK בשנת 2002[6].
באפריל 1993 חיטרוק ושלושה אנימטורים מובילים נוספים (יורי נורשטיין, אנדרי חרז׳נובסקי ואדוארד נזרוב) ייסדו את סטודיו ״שר״ (ברוסית: Шар).
חיטרוק היה אחראי על האיורים במילון האנימציה הבינלאומי. עד מותו גר במוסקבה. הוא נפטר במוסקבה בגיל 95, ב-3 בדצמבר 2012 ונקבר בבית העלמין נובודוויצ׳יה.
אשתו הראשונה, מריה מוטרוק (1916-1984), הייתה במאית אנימציה. בנו המוזיקאי אנדריי חיטרוק (יליד 1944), מורה לפסנתר באקדמיה הרוסית למוזיקה ע״ש גנסין. נכדתו הכנרית האמריקאית אנסטסיה חיטרוק[7] (נולדה ב-1975), בתו של אנדריי חיטרוק והפסנתרנית ילנה טטוליאן (ילידת 1943).
^החלטת הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, מועצת השרים מס' 905 מ-4 בנובמבר 1976 "על הענקת פרס ברית המועצות לשנת 1976 בתחומים: ספרות, אמנות ואדריכלות "[1]
^החלטת הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, מועצת השרים מס ' 947 מ-28 באוקטובר 1982 "על הענקת פרס ברית המועצות לשנת 1982 בתחומים: ספרות, אמנות ואדריכלות"[2]
^צו נשיא הפדרציה הרוסית מס' 93 מ-12 בינואר 1999 "על הענקת פרס הנשיא של הפדרציה הרוסית לשנת 1998 בתחום ספרות ואמנות"[3]
^צו נשיא הפדרציה הרוסית מס' 239(ר"פ) מ-30 במאי 2002, "על הענקת פרס מיוחד של נשיא הפדרציה הרוסית 'על תרומה יוצאת דופן לפיתוח הקולנוע הרוסי'לשנת 2001"[4]
פיודור חיטרוק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פיודור חיטרוק, באתר AllMovie (באנגלית)
פיודור חיטרוק, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
