פורטל:יפן/היסטוריה
- ציר הזמן
- תקופת יאיואי
- תקופת קופון
- תקופת אסוקה
- תקופת הייאן
- תקופת קמקורה
- תקופת אשיקאגה
- תקופת אדו
- יפן המודרנית
| תאריך | שם התקופה |
|---|---|
| פרה-היסטוריה – בערך 1000-300 לפנה"ס |
ג'ומון |
| בערך 300 לפנה"ס – |
יאיואי |
| בערך 250 – |
תקופת קופון או יאמטו |
| 710 – 794 | תקופת נארה |
| 794 – 1185 | תקופת הייאן |
| 1185 – 1333 | תקופת קמקורה |
| 1333 – 1336 | רסטורציית קנמו |
| 1336 – 1392 | תקופת מורומאצ'י |
| 1573 – 1603 | תקופת אזוצ'י-מומויאמה |
| 1600 – 1867 | תקופת אדו |
| 1868 – 1912 | תקופת מייג'י |
| 1912 – 1926 | תקופת טאישו |
| 1926 – 1989 | תקופת שווה |
| 1989 – 2019 | תקופת הייסי |
| 2019 - ימינו | תקופת ראיווה |
תקופת קוֹפוּן (יפנית: 古墳時代) היא תקופה בהיסטוריה של יפן שנמשכה בערך משנת 250 ועד שנת 583, ובאה לאחר תקופת יאיואי. מקור שמה של התקופה הוא במילה היפנית לתלי הקבורה שנבנו בתקופה זו. תקופת קופון ותקופת אסוקה לעיתים נכללות יחד תחת תקופת יאמטו. התיעוד ההיסטורי המוקדם ביותר ביפן מתוארך לתקופת קופון, אך מכיוון שכרונולוגיית האירועים ומקורותיהם אינם אמינים דיים, מרבית מחקר התקופה מתבססת על ממצאים ארכאולוגיים.
בתחום הפוליטי, בתקופה זו השתלט אחד מראשי השבטים שישבו באזור על מערב הונשו ועל החצי הצפוני של קיושו, תהליך שבסופו נוסדה המשפחה הקיסרית. ייתכן שתלי הקבורה בטנגשימה ושני מקדשי שינטו עתיקים ביקושימה סימנו את גבולות המדינה החדשה.
תקופת אָסוּקָה (ביפנית 飛鳥時代, "אסוקה ג'ידאי") היא תקופה בהיסטוריה של יפן משנת 538 עד שנת 710 (לפי תיארוך אחר, התקופה נמשכה בין השנים 592-645). מקור שם התקופה הוא באזור אסוקה, הנמצא כ-25 קילומטר מנארה המודרנית, אשר בו התמקמה החצר הקיסרית. תקופה זו מתאפיינת בתמורות פוליטיות וחברתיות רבות הנובעות מחדירת בודהיזם ליפן ואימוץ התרבות ומערכת הממשל הסינית. בנוסף, בתקופה זו השתנה שם הממלכה מוָה (倭) לנִיחוֹן (日本 יפן).
ההיסטוריונים מתחילים את תקופת אסוקה עם הגעתו של הבודהיזם ליפן, בשנת 538. לגבי סוף התקופה אין דעה חד משמעית: בעוד שמרבית ההיסטוריונים רואים את סוף התקופה במעבר עיר הבירה לנארה, היסטוריונים רבים של אמנות ואדריכלות רואים את רפורמת טאיקה בשנת 646 כסימן של סוף התקופה, ונוהגים לקרוא לתקופה שאחריה תקופת הָאקוּהוֹ. בעוד שבתקופת אסוקה הושפעה יפן מהתרבות הקוריאנית ומהתרבות הצפון-סינית, לאחר רפורמת טיקה ניתן לראות יותר השפעה של שושלת טאנג הסינית.
תקופת הייאן (ביפנית: 平安時代) היא החלק האחרון של התקופה הקלאסית בהיסטוריה של יפן, ונמשכה מ-794 עד 1185. התקופה נקראת על שמה של עיר הבירה בתקופה זו הייאן-קיו, קיוטו כיום. בתקופה זו היו הבודהיזם, הטאואיזם ושאר ההשפעות הסיניות בשיאם, ובה הגיעה החצר הקיסרית לשיא השפעתה. התקופה ידועה אף בשל התפתחות האמנות היפנית, בעיקר בשירה ובספרות.
פירוש המילה הייאן ביפנית הוא "שלום ושלווה."תקופת קמקורה (1333-1185) הייתה תקופה בהיסטוריה של יפן בה שלטו במדינה השוגונים לבית קמקורה. שלטונה של המשפחה החל רשמית בשנת 1192 על ידי השוגון ("מצביא ראשי") מינאמוטו יוריטומו, שהקים מטה צבאי בקמקורה (עיר ליד יוקוהאמה), מטה אשר התנהל במקביל לממשל האזרחי ברשות הקיסר, ואשר היווה את הרשות השולטת בפועל ביפן.
התקופה הגיעה לסיומה עם חורבן השוגונות והעיר קמקורה עקב מלחמות ירושה שהתפתחו בין יורשי השלטון. לאחר תקופת קמקורה, ניסה הקיסר גו-דאיגו להחזיר את השלטון לחצר הקיסרית, שאיפה שלא התממשה עקב חוסר הרצון של מעמד הסמוראים, ששלט בפועל ביפן, לוותר על כוחו הפוליטי.
תקופת קמקורה נחשבת לתחילתם של ימי הביניים ביפן כמו גם לתחילתה של התקופה הפיאודלית במדינה, תקופות שנמשכו עד לרסטורציה של מייג'י בשנת 1868.תקופת אשיקאגה (ביפנית: 室町時代, נקראת גם: תקופת מוּרוֹמאצ'י) הייתה תקופה בהיסטוריה של יפן אשר החלה בערך בשנת 1336 והסתיימה ב-1573. בתקופה זו שלטה ביפן שוגונות מורומאצ'י, אשר נוסדה בשנת 1336 על ידי שר הצבא שהפך לשוגון מייסד השושלת, אשיקאגה טאקאוג'י. סיומה של התקופה הגיע עם סיומה של השושלת כאשר השוגון ה-15 אשיקאגה יושיאקי גורש בשנת 1573 מהבירה קיוטו.
חלקה הראשון של התקופה (1336-1392) נקרא גם תקופת שתי החצרות הקיסריות, על שם הפילוג בחצר הקיסרית שהביא לקיומן הבו-זמני של שתי חצרות מקבילות. חלקה המאוחר יותר של התקופה (מ-1467 ואילך) נקרא גם תקופת סנגוֹקוּ.
תקופת מייג'י (יפנית 明治時代 - "מֵייגִ'י גִ'ידָאי") היא תקופה בהיסטוריה של יפן, שהחלה בשנת 1868, עם עלייתו לשלטון של הקיסר מוצוהיטו. כינוי המלכות שלו - "מייג'י" (ביפנית: "שלטון נאור": 明 - "מואר", 治 - שלטון) העניק לתקופה את שמה ביפן. התקופה הסתיימה בשנת 1912 עם מותו של קיסר המייג'י. במהלך תקופה זו התרחשו שינויים כבירים ביפן, תמורות מדיניות וחברתיות אשר הביאו את הסתגרותה של יפן לידי סיום, פתחו את שעריה לעידן המודרני והקימו בה משטר פרלמנטרי על חורבות המערכת הפיאודלית. בארבע השנים הראשונות של תקופה זו התרחשה הרסטורציה של מייג'י, מהפכה שלטונית בה הוחזר הכח לכס הקיסרות על ידי נישול המשפחות הפיאודליות מכוחן.
תקופת טאישו (ביפנית: 大正時代 Taishō jidai, מילולית: "תקופת הצדק הגדול") היא התקופה בהיסטוריה של יפן בה שלט במדינה הקיסר יושיהיטו, מ-30 ביולי 1912 עד ה-25 בדצמבר 1926. בריאותו של הקיסר הייתה רופפת, דבר שאיפשר את מעבר הכוח בפוליטיקה היפנית מקבוצת האוליגרכים שהחזיקה בכוח מראשית תקופת מייג'י, אל הדיאט של יפן ואל המפלגות הדמוקרטיות. לפיכך מכונת התקופה "הדמוקרטיה של טאישו" ביפן; התקופה בולטת על רקע תקופת מייג'י הסוערת מבחינה מדינית שקדמה לה, ועל רקע החלק הראשון של תקופת שווה, שהתאפיין במיליטריזם.
תקופת שׁוֹוָה (Shōwa jidai 昭和時代, מילולית: "תקופת השלום הנאור") היא התקופה בהיסטוריה של יפן בה שלט הקיסר הירוהיטו, מ-25 בדצמבר 1926 עד 7 בינואר 1989. התקופה ארכה זמן רב יותר מתקופת שלטונו של כל קיסר אחר בתולדות יפן. ניתן לחלק את תקופת שווה לשתי תקופות בעלות אופי שונה לחלוטין, כאשר התקופה שלפני 1945 מתייחסת לאימפריה היפנית ואילו התקופה שלאחר מכן נוגעת ליפן המוכרת כיום.
עד 1945 הייתה יפן תחת שלטון לאומני ומיליטריסטי, שלא בחל בנקיטת אמצעים דיקטטוריים ובדיכוי זכויות האדם. שאיפותיה האימפריאליסטיות של יפן הגיעו לשיאן בפלישה לסין ב-1937, בכניסתה למלחמת העולם השנייה לצד מדינות הציר ובמתקפה על פרל הארבור ב-1941, שהובילה למלחמה עקובה-מדם עם ארצות הברית.
כניעתה של יפן בתום המלחמה, וכיבושה על ידי ארצות הברית - כיבוש שנמשך שבע שנים - הביאו עמם שינויים קיצוניים ביפן. בתקופת הכיבוש נערכו רפורמות דמוקרטיות מקיפות, בהן איבד הקיסר את מעמדו כ"אל חי" ויפן הפכה למונרכיה חוקתית. ב-1952, עם חתימת חוזה סן פרנסיסקו, שבה יפן להיות מדינה ריבונית. לאחר הכיבוש האמריקאי נהנתה יפן מתקופת של שגשוג כלכלי והפכה לאחת מהמעצמות הכלכליות המובילות בעולם.
הֵייסֵי (ביפנית: 平成) הוא שמה של תקופת השנים שהחלה ב-8 בינואר 1989, יום אחד לאחר פטירתו של הקיסר הירוהיטו. בנו, יורש העצר אקיהיטו, עלה לכס הקיסרות. בהתאם למסורת היפנית, שונה שמו של הירוהיטו לשוֹווַה (ביפנית: 昭和天皇) תקופה זו הסתיימה עם פרישתו של הקיסר אקהיטו ב-30 באפריל 2019.
רֶאִיוָוה (ביפנית: 令和時代) היא שמה של תקופת השנים הנוכחית ביפן. התקופה החלה ב-1 במאי 2019, יום אחד לאחר פרישתו של הקיסר אקהיטו ועליתו לכס הקיסרות של בנו נארוהיטו.