פורטל:היסטוריה/המחקר?/49

אחד המאפיינים של המחקר ההיסטורי הוא חלוקת הזמן לתקופות, מתודולוגיה הקרויה תִּקּוּף בעזרתה קובעים היסטוריונים פרקים מוגדרים ברצף האירועים שנרשמו לאורך הזמן. החלוקה לתקופות המוצעת בהיסטוריוגרפיה איננה "טבעית"; כל חלוקה נובעת מפרשנות של היסטוריון או אסכולה של היסטוריונים לרצף אירועים ומהלכם. במקביל לחלוקה האקדמית קיימות שיטות או אבחנות לגבי התיקוף שמציאות מבט אחר, לפעמים מבודח על התופעה. כך נולד המושג הרוסי "קירח–שעיר" ( ברוסית: лысый - волосатый) המתייחסת לכלל האמפירי, לכאורה, הקובע את סדר העלייה לשלטון של מנהיגי המדינה. הכלל מצייר את השינוי כחילופים של מנהיג קירח או מקריח למנהיג שעיר וחוזר חלילה. על פי הטענה, ניתן לעקוב אחר דפוס זה כבר משנת 1825, כאשר ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה ירש את אחיו המנוח אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה. בנו של ניקולאי הראשון, אלכסנדר השני, קיסר רוסיה, יצר את הזוג ה"קירח-שעיר" הראשון ברצף עם אביו. בתקופה הסובייטית לאחר שלטונו של לנין, הכלל חל על מי שנשא בתואר המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. כמו לכל כלל יש יוצאים מהכלל ו"קירח שעיר" לא חל על יושבי ראש הוועד הפועל המרכזי הכל-רוסי או יושבי ראש הנשיאות של הסובייט העליון של ברית המועצות שם יש יותר מנהיגים 'שעירים' מאשר 'קירחים'. צמד השליטים הרוסים ה"קירחים-שעירים" הנוכחיים הם ולדימיר פוטין המקריח ודמיטרי מדבדב, בעל שיער מלא. פוטין היה הנשיא משנת 2000 עד 2008; מדבדב החזיק בתפקיד עד 2012, ואז פוטין הפך שוב לנשיא.