פול נאש
 | |
| פול נאש, דיוקן עצמי, חיתוך עץ, 1923 | |
| לידה |
11 במאי 1889 קנזינגטון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
11 ביולי 1946 (בגיל 57) Boscombe, הממלכה המאוחדת |
| מקום לימודים |
|
| תקופת הפעילות |
1912–1945 (כ־33 שנים) |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
סוריאליזם |
| בן או בת זוג |
Margaret Nash |
  | |
פול נאש (באנגלית: Paul Nash; 11 במאי 1889 – 11 ביולי 1946)[1] היה צייר, אמן מלחמה (אנ'), צלם, סופר ומעצב אמנות שימושית בריטי. נאש היה בין אמני הנוף החשובים ביותר במחצית הראשונה של המאה העשרים. הוא מילא תפקיד מפתח בהתפתחות המודרניזם באמנות האנגלית. הוא היה אחיו הבכור של האמן ג'ון נאש.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נאש היה בנם של עורך דין מצליח, ויליאם הארי נאש, ואשתו קרוליין מוד, בתו של סרן בצי המלכותי. הוא נולד בקנזינגטון וגדל בארלז קורט במערב לונדון, אך בשנת 1902 עברה המשפחה לאיבר הית' שבבקינגהאמשייר. הם חשבו שהמעבר לאזור הכפרי יעזור לקרוליין נאש, שהראתה תסמינים של מחלות נפש. העלות הגוברת של הטיפול בקרוליין נאש הובילה לכך שהבית באייבר הית' הושכר בזמן שפול ואביו התגוררו יחד במגורים ואחותו הצעירה ואחיו הלכו לפנימיות.[2] ב-1910, בת ארבעים ותשע, נפטרה קרוליין נאש במוסד לחולי נפש.
פול נאש נועד במקור לקריירה בחיל הים, בעקבות סבו מצד אמו, אך נכשל בבחינת הכניסה ללימודי הימאות וחזר לסיים את לימודיו בבית הספר סנט פול. בעידודו של עמיתו אריק קאנינגטון, נאש שקל אפשרות לקריירה כאמן.
נאש בילה שנתיים בלימודים בבית ספר לאמנות בבולט, ובהמלצת ויליאם רוטנשטיין נרשם לבית הספר לאמנות סלייד ביוניברסיטי קולג' בלונדון. הוא נרשם באוקטובר 1910.
בית הספר סלייד פתח אז את שעריו לכישרונות צעירים. חבריו למחזור של נאש כללו את בן ניקולסון, סטנלי ספנסר, מארק גרטלר, ויליאם רוברטס, דורה קרינגטון, כריסטופר נבינסון ואדוארד וודסוורת'. נאש נאבק בשרטוט הדמויות, ובילה רק שנה בבית הספר. נאש הציג בתערוכות בשנים 1912 ובשנת 1913, לפעמים עם אחיו ג'ון, שהוקדש במידה רבה לציורים בצבעי מים של נופים סוערים, שהושפעו משירתו של ויליאם בלייק. שני מקומות במיוחד הוצגו בעבודות הנוף שלו בתקופה זו, הנוף הנשקף מבית אביו באייבר הית' וזוג גבעות עם עצים בעמק התמזה. אלה היו הראשונים בסדרת ציורי הנוף שלו. בקיץ 1914 נאש זכה להצלחה מסוימת ובאותה שנה הוא עבד זמן קצר בסדנאות אומגה בהנהלת רוג'ר פריי. הוא נבחר לקבוצת לונדון בשנת 1914.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]_(Art._IWM_ART_1154).jpg)
קצין קרבי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-10 בספטמבר 1914, זמן קצר לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה, התגייס נאש לשירות בברטניה. תפקידו של נאש, כלל את משמר המגדל בלונדון, מה שאפשר לו להמשיך לצייר.
בדצמבר 1914 התחתן נאש עם מרגרט עודה, לוחמת למען זכות הצבעה לנשים באוקספורד. לבני הזוג לא היו ילדים.[3]
נאש החל בהכשרת קצינים באוגוסט 1916 ונשלח לחזית המערבית בפברואר 1917 כסגן שני בגדוד המפשייר. הוא התבסס בסנט אלואי על איפר בתקופה שקטה יחסית ואף על פי שהאזור ספג הפגזות, לא התקיימו קרבות גדולים בזמן שהוא היה שם.
בעודו מודע היטב להרס שהתרחש שם, הוא שמח לראות שכאשר האביב הגיע, הנוף התאושש מהנזק שנגרם לו. עם זאת, בלילה של 25 במאי 1917, נפל לתוך תעלה, שבר צלע וב-1 ביוני כבר הושב בחזרה ללונדון. כעבור מספר ימים רוב היחידה שלו לשעבר נהרגה בתקיפה גרמנית ונאש היה בר מזל שהוא בחיים. תוך כדי התאוששותו בלונדון עבד נאש משרטוטים שעשה בחזית לייצור סדרה של עשרים רישומים, בעיקר בדיו, גיר וצבעי מים, של המלחמה. האוסף התקבל היטב כאשר הוצג ביוני באותה שנה בגלריה גופיל. תערוכה נוספת של הרישומים האלה נערכה בברמינגהאם בספטמבר 1917.
כתוצאה מתערוכות אלו יעץ כריסטופר נבינסון לנאש לפנות לצ'ארלס מסטרמן, ראש לשכת תעמולת המלחמה של הממשלה, בבקשה להגיש בקשה להיות אמן מלחמה רשמי. נאש היה עם גדוד מילואים ליד פורטסמות' והתכונן לחזור לצרפת בתפקיד קרבי, כאשר קיבל הודעה כי אושר לו לשרת כאמן מלחמה.
אמן מלחמה - בלגיה, 1917
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנובמבר 1917 שב נאש לאייפ סאליינט כמשקיף במדים. נוף החורף שמצא היה שונה מאוד מזה שראה באביב. מערכת התעלות, התעלות הקטנות והגומות שניקזו בדרך כלל את הנוף המישור של פלנדריה הושמדו על ידי ירי הפגזים המתמיד. חודשים של גשם בלתי פוסק הובילו לשיטפונות נרחבים ולבוץ עמוק. נאש זעם על חילול הטבע הזה. הוא האמין שהנוף אינו מסוגל עוד לתמוך בחיים וגם לא יוכל להתאושש בבוא האביב. הוא כעס והתפכח מהמלחמה והבהיר זאת במכתבים שנכתבו לאשתו:
- "בדיוק חזרתי אמש מביקור במטה הבריגדה במעלה הקו ולא אשכח את זה כל עוד אני חי... בחמישה עשר הרישומים שהכנתי אני יכול לתת לך מושג כלשהו על הזוועה שלה... הרשע והשטן לבדם יכולים להיות אדוני המלחמה הזו, ולא נראה שום ניצוץ של אלוהים בשום מקום. שקיעה וזריחה הם חילול השם, הם לועגים לאדם, רק הגשם השחור מתוך העננים לאורך כל הלילה השחור המר הוא האווירה נכונה בארץ כזו... אני כבר לא אמן מתעניין וסקרן, אני שליח מהגברים הנלחמים לאלה שרוצים שהמלחמה תימשך לנצח. חלש, חסר פירוש, יהיה המסר שלי, אך תהיה בו אמת מרה, וייתכן שהיא תשרוף את נשמתם העלובה."[4]
הכעס של נאש היה גירוי יצירתי גדול שהביא אותו לייצר עוד תריסר רישומים ביום. הוא עבד בטירוף של פעילות ולקח סיכונים גדולים כדי להתקרב ככל האפשר לשוחות החזית. למרות הסכנות והקשיים, כשהגיעה ההזדמנות להאריך את ביקורו בשבוע ולעבוד למען הקנדים נאש קפץ על ההזדמנות. בסופו של דבר הוא חזר לאנגליה ב-7 בדצמבר 1917.
אמן מלחמה - אנגליה, 1918
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
בתוך שישה שבועות בחזית המערבית השלים נאש את מה שכינה "חמישים רישומים של מקומות בוציים". כשחזר לאנגליה, התחיל לפתח את הרישומים האלה ליצירות מוגמרות והחל לעבוד בצורה שיהיו מספיק תמונות מוכנות לתערוכת יחיד במאי 1918. בעוד שבפלנדריה עבד בעיקר בעט ודיו, ולעיתים קרובות בצבעי מים, באנגליה הוא למד מנבינסון לייצר ליטוגרפיות.
אחד הרישומים הגדולים והחזקים ביותר היה Wire, שכותרתו במקור Wire-The Line Hindenburg והשתמש בהרס הטבע, בצורה של גזע עץ עטוף בחוטי תיל, בדומה לכתר קוצים, כדי לייצג את האסון של מלחמה.[5]
בתחילת 1918, נאש החל לעבוד בצבעי שמן בפעם הראשונה. ציור השמן הראשון שהוא עשה היה "מסלול הפרדות", בתוך ההתפוצצויות מוצגות דמויות זעירות של חיילים. המעבר לצבעי שמן איפשר לנאש להשתמש בהרבה יותר צבע המכיל גוונים צהובים, כתומים וחרדליים.
בעודו בצרפת נאש הכין רישום בעט ודיו, אותו כינה "זריחה ביחידת אינוורנס", יחידה שהשתתפה בלחימה קשה בקיץ 1917 במהלך קרב לנגמרק. מראה נוף המורכב מבוץ ועצים מפוצצים המוארים על ידי שמש צהובה בהירה. בתחילת 1918, כשנאש החליט לייצר ציור שמן גדול יותר על בסיס ציור זה, כל התקווה שהשמש החיוורת ייצגה נעלמה. אין אנשים בתמונה וגם לא כל הפרטים כמו מסלולי הפרדות. השמש היא כדור לבן קר והעננים החומים של הציור המקורי הפכו לאדומים כמו דם.[5]
עבודות אלה הוצגו בתערוכת היחיד של נאש בגלריות לסטר במאי 1918. תערוכה זו זכתה לשבחי הביקורת, כאשר מרבית הפרשנים התמקדו בהדגשים של נאש - הטבע, השדות והגבעות ההרוסות, הן הקורבן התמים של המלחמה.
שנות העשרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם סיום המלחמה נאש היה נחוש להמשיך בקריירה שלו כאמן אך נאבק בהתקפי דיכאון תקופתיים ובדאגות פרנסה.
בשנת 1921, לאחר שביקר את אביו החולה, נאש התמוטט, ולאחר שבוע בו איבד שוב ושוב את הכרתו, אובחן כסובל מהלם קרב שנבע מהמלחמה. כדי לסייע להתאוששותו הם עברו לדימצ'רץ' (בקנט) בה הם ביקרו לראשונה בשנת 1919 ושם צייר כמה נופי ים. חוף הים בדימצ'רץ' הפך למיקום מרכזי בעבודתו של נאש. העימות בין היבשה לים המתואר בציורי חוף הים בדימצ'רץ' הזכיר אלמנטים מציוריו של נאש בחזית המערבית והושפע גם מצערו על מות חברו קלוד לאבאט פרייזר ביוני 1921.
ב-1924 ו-1925 נאש לימד במשרה חלקית בבית הספר לעיצוב בקולג' המלכותי לאמנות. בשנת 1924 ערך תערוכה מוצלחת בגלריות לסטר. הצלחתה אפשרה לו לבלות את החורף ליד ניס ולבקר בפירנצה ופיזה. בתחילת 1925 חזרו לאידן ליד ריי בסאסקס.
אידן וביצות רומני הפכו לתפאורה לסדרת ציורים מאת נאש, בעיקר הים החורפי שצויר בשנת 1925 ועובד מחדש בשנת 1937. בשנת 1927 נאש נבחר לאגודת האמנים בלונדון ובשנת 1928 ערך תערוכה מוצלחת נוספת של ציוריו בגלריות לסטר ואילו תערוכת חריטות העץ שלו התקיימה בגלריה רדפרן באותה שנה.
תערוכת גלריות לסטר התייחסה לכך שהראתה את נאש כמתרחק מנופיו הפופולריים והתחיל לחקור את ההפשטה בעבודתו.[6]
מדיה אחרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]נאש עבד לעיתים קרובות במדיה שאינה צבעונית. בנוסף לשני כרכים של תחריטי העץ שלו, במהלך שנות העשרים הפיק נאש איורי ספרים עבור כמה מחבריו, כולל רוברט גרייבס וסיגפריד ששון.
בשנת 1921 הציג נאש עיצובים של טקסטיל בתערוכה וב־1925 פיתח ארבעה עיצובים מבד לסדרת טקסטילים שנמכרו מסחרית. מאוחר יותר, בשנת 1931, מרגרט נאש העניקה לו מצלמה כאשר הפליג לאמריקה כדי לשמש כחבר שופטים בפרס קרנגי הבינלאומי בפיטסבורג. נאש הפך לצלם פורה ולעיתים קרובות עבד מתוך תצלומים משלו לצד רישומי ההכנה שלו כאשר צייר יצירה.
שנות השלושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1930 נאש החל לעבוד כמבקר אמנות, ובכתביו הודה בהשפעתה של תערוכת ג'ורג'יו דה צ'יריקו לונדון בשנת 1928 ושל היצירות המודרניסטיות שראה במהלך ביקור בפאריס בשנת 1930.[7] נאש הפך לחלוץ המודרניזם בבריטניה, וקידם את סגנונות ההפשטה והסוריאליזם האירופי האוונגרדי לאורך כל שנות השלושים. בשנת 1933 הוא ייסד את תנועת האמנות המודרנית יחד עם חבריו האמנים הנרי מור, ברברה הפוורת', בן ניקולסון, אדוארד וודסוורת' והמבקר הרברט ריד. זה היה צעד חשוב לקראת החייאת האמנות הבריטית בתקופה שבין המלחמות.[8]
בשנת 1934 הוא עבר לדורסט ובה הכיר את איילין פורסטר אגאר. הם החלו במערכת יחסים וגם עבדו ביחד על היצירות.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
_(Art.IWM_ART_LD_1550).jpg)
_(Art.IWM_ART_LD_4526).jpg)
בתחילת מלחמת העולם השנייה נאש מונה על ידי הוועדה המייעצת של אמני המלחמה לתפקיד אמן מלחמה בשכר במשרה מלאה, שהוצמד לחיל האוויר המלכותי ולמשרד האווירייה. נאש לא היה פופולרי בקרב נציג משרד האוויר בוועדת ציירי המלחמה, בין השאר בגלל האופי המודרניסטי של עבודתו, וחלקו משום שחיל האוויר רצה שאמני המלחמה יתרכזו בייצור דיוקנאות של טייסיהם וצוותי האוויר שלהם.[9]
בעודו אומן מלחמה בשכר, הפיק שתי סדרות של צבעי מים, של מטוסי אויב שהופלו באנגליה, והתרסקו בנופים כפריים. ונתן להם כותרות כמו "מפציץ בתירס", "מסרשמידט בפארק הגדול של וינדזור". בעוד שמשרד האווירייה יכול היה להעריך את הכוונה הפטריוטית ואת הערך התעמולתי של עבודות אלה, אבל סידרה אחרת מודרניסטית גרמה לכך שהם התעקשו שהחוזה המלא של נאש יסתיים בדצמבר 1940.
קנת קלארק, יו"ר ועדת ציירי המלחמה, נדהם מהתפתחות זו ובינואר 1941 הסכימה הוועדה להפריש 500 ליש"ט לרכישת יצירות מנאש בנושא הסכסוך האווירי.[10]
הציור טוטס מיר (ים המוות) הוגש לוועדה בשנת 1941 ומציג "ים" של כנפי מטוסים גרמניים הרוסים על בסיס סקיצות ותצלומים, שנעשו ליד אוקספורד בשנת 1940. הציור מזכיר סדרה של ציורי ים וחוף עגומים שנאש עשה בשנות השלושים. נאש תיאר בציור רק כלי טיס גרמניים הרוסים מכיוון שרצה להראות את גורלם של 'מאות היצורים המעופפים שפלשו לחופים שלנו'. הוא השתמש במונח הגרמני כשם לתמונה מכיוון שרצה שהיא תיכלל בסדרת גלויות לתעמולה בגרמניה.
קנת קלארק הצהיר לגבי "טוטס מיר": "זו תמונת המלחמה הטובה ביותר עד עתה, אני חושב". הציור עדיין נחשב בין הציורים הבריטיים המהוללים ביותר של מלחמת העולם השנייה.
לאחר השלמת הציור "הקרב על בריטניה", נאש מצא את עצמו חסום יצירתי ושוב חולה באסתמה. אף על פי שלא הצליח לצייר, הוא הפיק מספר קולאז'ים צילומיים שכללו סמלים ומוטיבים מיצירות קודמות לעיתים קרובות לצד תמונות של היטלר.
הציור הסופי של נאש לוועדת ציירי המלחמה היה סצנה יוצאת דופן של הפצצה של עיר בגרמניה. אף על פי שניתנה לו גישה לדיווחים רשמיים של צוותי אוויר שטסו לגרמניה, נאש אימץ גישה מופשטת לא שגרתית. נאש הסביר כי הוא הראה עיר מותקפת עם עמוד עשן, מבנים בוערים ברקע ומצנחים יורדים בחזית. עמוד העשן והירח נראו מאיימים על העיר כמו המפציצים, שהוסתרו בתוך העננים האדומים, האחראים לפיצוצים בצד ימין של הציור. בעוד שקנת קלארק התקשה להבין את הציור בגלל מה שכינה "מישורי המציאות השונים בהם הוא מצויר", הוא אכן הכיר בכך שהוא עשוי לבשר על מהלך אחד שאמנות לאחר המלחמה יכולה לקחת.
עבודות אחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]השלמת ציור קרב גרמניה בספטמבר 1944 הביאה לסיום מחויבויותיו הציבוריות של נאש והוא בילה את שמונה עשר החודשים הנותרים בחייו ב"מלנכוליה מתבודדת". בחודשים האחרונים הפיק נאש סדרת ציורים, כולל מעוף המגנוליה (1944).
נאש חזר גם להשפעתו של ויליאם בלייק, שהשפיע כל כך על האמנות המוקדמת שלו, כמו בסדרת החמניות הענקיות הכוללות חמניות ושמש (1942).
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך עשרת הימים האחרונים של חייו, נאש חזר לדורסט וביקר במקומות מגוריו הקודמים בסוואנאג', בקורפה, ובקימרידג' ביי.
נאש נפטר בשנתו מאי ספיקת לב ב-11 ביולי 1946 בבוסקומב בהמפשייר.
תערוכת זיכרון וקונצרט לנאש, בהשתתפות המלכה אליזבת נערכה בגלריית טייט במרץ 1948.[11]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
תותח הוביצר יורה -
שביל הטווס -
ענן קומולוס -
אור הירח -
עולם חדש נברא -
טבע דומם - תחריט -
טבע דומם - תחריט -
"ים המוות"
_1940-1_Paul_Nash.jpg)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פול נאש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פול נאש, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
פול נאש, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Paul Nash | British painter, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
- ^ Paul Gough (2014). Brothers in Arms: John and Paul Nash and the Aftermath of the Great War. Sansom and Company
- ^ Nash, Paul (1889–1946), painter, Oxford Dictionary of National Biography (באנגלית)
- ^ Paul Nash (1949). Outline: An Autobiography and Other Writings. Faber and Faber, London. pp. 1–271, 211.
- ^ 1 2 Art from the First World War. Imperial War Museum. 2008
- ^ Andrew Causey (2013). Paul Nash Landscape and the Life of Objects. Lund Humphries
- ^ Tate, ‘Kinetic Feature’, Paul Nash, 1931, Tate
- ^ British Council − Art Collection − Collection, web.archive.org, 2013-10-30
- ^ "Reaching for the sky", The Spectator Archive
- ^ Paul Nash' 1939-1941, Imperial War Museums (באנגלית)
- ^ Cooke, Rachel (2016-10-04). "Paul Nash: the artist in words and pictures". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2020-09-09.
| בקרת זהויות |
|
|---|