דורה קרינגטון

דורה קרינגטון
Dora Carrington
	דורה קרינגטון, דיוקן עצמי, 1910
לידה	29 במרץ 1893; הרפורד, הממלכה המאוחדת
התאבדה	11 במרץ 1932 (בגיל 38); ניוברי, הממלכה המאוחדת
מקום לימודים	בית הספר סלייד לאמנות יפה; בית הספר בדפורד לבנות; יוניברסיטי קולג' לונדון ;
תחום יצירה	ציור, צילום
זרם באמנות	קבוצת בלומסברי
בן או בת זוג	ראלף פרטרידג' (1918–1926) ; ליטון סטרייצ'י ;

דורה דה האוטון קרינגטון (באנגלית: Dora de Houghton Carrington‏; 29 במרץ 1893 – 11 במרץ 1932), הידועה בשם "קרינגטון", הייתה ציירת ואמנית דקורטיבית אנגלית, שהשתייכה לקבוצת בלומסברי, וקשורה במיוחד לסופר ליטון סטרייצ'י. היא לא הייתה ידועה כציירת במהלך חייה, מכיוון שרק לעיתים נדירות הציגה ולא חתמה על עבודתה.

ביוגרפיה

ראשית חייה

קרינגטון נולדה בהורפורד, אנגליה, למהנדס הרכבת סמואל קרינגטון, שעבד בחברת הודו המזרחית, ולשרלוט (לבית הוטון). הם התחתנו בשנת 1888 ונולדו להם חמישה ילדים שדורה הייתה ילדם הרביעי.^[1] היא למדה בבית הספר התיכון בדפורד לבנות ששם דגש על אמנות. הוריה שילמו עבורה גם לשיעורים נוספים בציור. היא זכתה במספר פרסים בתחרויות בית הספר הארציות שאורגנה על ידי החברה לציור המלכותי.^[2]

בשנת 1910 היא למדה בבית הספר לאמנות סלייד במרכז לונדון שם זכתה במלגה ובכמה פרסים אחרים. חבריה כללו את דורותי ברט, פול נאש, כריסטופר נבינסון ומארק גרטלר. כולם היו מאוהבים בה ואחיו הצעיר של נאש, ג'ון נאש, קיווה להינשא לה.^[3]^[4] גרטלר רדף אחרי קרינגטון במשך מספר שנים, והם היו בקשר מיני קצר במהלך שנות מלחמת העולם הראשונה.

ב־1913 היא וקונסטנס ליין השלימו שלושה ציורי קיר גדולים לספרייה באשרידג' בצ'ילטרים. מאידך, התוכניות עם ג'ון ופול נאש, לציורי קיר בכנסייה באוקסברידג' לא התממשו עם תחילת מלחמת העולם הראשונה.

לאחר שסיימה את לימודיה בסלייד, אף על פי שחסר לה כסף, קרינגטון שהתה בלונדון, התגוררה בסוהו והיה לה סטודיו בצ'לסי. ציוריה נכללו במספר תערוכות קבוצתיות, כולל במועדון האמנות האנגלית החדשה. בתקופה זו היא הפסיקה לחתום על עבודותיה. בשנת 1914 עברו הוריו של קרינגטון לכפר הורסטבורן טרנט בהמפשייר וזמן קצר לאחר מכן היא עברה לשם והקימה את הסטודיו שלה בבניין חיצוני של הנכס.

קריירה וחיים אישיים

קרינגטון לא הייתה חברה בקבוצת בלומסברי, אף על פי שהייתה קשורה קשר הדוק עם בלומסברי ובאופן כללי יותר עם העמדות ה"בוהמייניות", דרך מערכת היחסים הארוכה שלה עם הסופר ההומוסקסואל ליטון סטרייצ'י, אותו פגשה לראשונה בשנת 1916. סגנון התסרוקת המיוחדת שלה, והמראה האנדרוגיני משהו, ליוו את בעיית הזהות המינית שלה. ידוע שהיא ניהלה רומן עם הנרייטה בינגהם, וגם ניהלה מערכת יחסים משמעותית עם הסופר ג'רלד ברנן.

קרינגטון הקימה לראשונה בית עם ליטון סטרייצ'י בנובמבר 1917, כשעברו יחד לבית בברקשייר. קרינגטון פגשה את ראלף פרטרידג', ידיד של אחיה הצעיר נואל, בשנת 1918. פרטרידג' התאהב בקרינגטון ובסופו של דבר, בשנת 1921, קרינגטון הסכימה להתחתן איתו, לא בגלל האהבה אלא כדי להחזיק את הבית ביחד. ביום בו הסכימה להתחתן עם פרטרידג' היא כתבה לסטרייצ'י, שהיה באיטליה, את מה שתואר כאחד ממכתבי האהבה המרגשים ביותר בשפה האנגלית.

סטרייצ'י שילם עבור החתונה, וגם ליווה את הזוג בירח הדבש שלהם בוונציה. השלושה עברו לבית בווילטשייר בשנת 1924; הבית נרכש על ידי סטרייצ'י בשם פרטרידג'. בשנת 1926 החל ראלף פרטרידג' ברומן עם פרנסס מרשל, ועזב את דורה. נישואיו איתה הסתיימו למעשה, אך הוא המשיך לבוא לבקר אותה ברוב סופי השבוע. בשנת 1928 פגשה קרינגטון את ברנרד פנרוז, חברו של פרטרידג' ואחיו הצעיר של האמן רולאן פנרוז, והחלה לנהל איתו רומן. הרומן המריץ את היצירתיות האמנותית של קרינגטון, והיא גם שיתפה פעולה עם פנרוז בהפקת שלושה סרטים.

עם זאת, פנרוז רצה את קרינגטון אך ורק לעצמו, וזאת התחייבות שהיא סירבה לתת בגלל אהבתה לסטרייצ'י. הרומנים שלה עם גברים הסתיימו כשקרינגטון נכנסה להריון ועברה הפלה. במהלך חייה עבודתה של קרינגטון לא זכתה לתשומת לב ציבורית. חוסר העידוד אולי מנע ממנה להציג את יצירות האמנות שלה. ניתן לתאר את עבודתה של קרינגטון כפרוגרסיבית מכיוון שהיא לא התאימה באותה עת לזרם המרכזי של האמנות באנגליה. למעשה, עבודתה כלל לא נחשבה לאמנות. היא הציגה תמונות בסגנון ויקטוריאני שעשויים מנייר צבעוני.

קרינגטון כללה רישומים בעט במכתבים שכתבה לחבריה, מתוך כוונה לבדר אותם. היא יצרה גם הדפסי עץ, שזכו להערכה רבה. עבודתה הפחות מוכרת כללה שלטי פאבים וציורי קיר, קרמיקה, קמינים ועוד.

קרינגטון הייתה ידועה יותר בזכות ציורי הנוף שלה, שהיו מושפעים מהסוריאליזם. נופיה משלבים את העולם הנראה חזותית עם הדמיון והפנטזיות הנפשיות שלה. יצירת אמנות אחת, ״רכסי הרי מיגן, אנדלוסיה״, 1924, מציגה היטב את הסגנון המיוחד שלה - המזכיר מרקם של עור אדם.

מוות

דורה קרינגטון התאבדה כשירתה בעצמה באקדח שהושאל מחברה, בריאן גינס, חודשיים לאחר מותו של ליטון סטרייצ'י, בינואר 1932. גופתה נשרפה והאפר נקבר. עם מותו, הותיר סטרייצ'י לקרינגטון 10,000 פאונד (שווה ערך ל-240,000 פאונד בשנת 1994).

מורשת

ציירת מוכשרת של דיוקנאות ונוף, עבדה גם באמנות שימושית ודקורטיבית, וציירה על כל סוג של משטח שהיה לה ביד, כולל שלטי פונדקים, אריחים וריהוט. היא עיטרה גם כלי חרס.

בשנת 1970 פרסם דייוויד גארנט מבחר מכתבים ותמציות מיומנה, ומאז עלתה מאוד הערכה ביקורתית ופופולרית ליצירתה.

בשנת 1978, סר ג'ון רוטנשטיין, שהיה במשך קרוב לשלושים שנה, מנהל גלריית טייט, לונדון, כינה את דורה קרינגטון "הציירת הרצינית ביותר שהוזנחה בתקופת חייה."

בשנת 1995 היא הייתה הנושא של תערוכה רטרוספקטיבית גדולה בגלריה לאמנות ברביקן בלונדון. שתיים מיצירותיה נמצאות בגלריית טייט, לונדון.