פוליטיקה של שווייץ

שווייץ

ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של שווייץ

חוקה וקונפדרליזם חוקת שווייץ הקנטונים של שווייץ (רשימה) המועצה הפדרלית (מבצעת) חברי המועצה נשיא: איניאציו קאסיס סגן נשיא: אלן ברסה מאורר ● סומרוגה ● פרמלן ● אמהרד ● קלר-סוטר קנצלר וולטר תורנהר האספה הפדרלית (מחוקקת) מועצת המדינות נשיא: אלכס קופרכט האספה הלאומית נשיא: אנדראס אייבי מפלגות בשווייץ בחירות בשווייץ משאלי עם בשווייץ בתי המשפט (שופטת) בית המשפט העליון בית המשפט הפלילי בית המשפט המנהלי בית המשפט לפטנטים יחסי חוץ נייטרליות יחסי ישראל–שווייץ

שיטת הממשל בשווייץ היא ייחודית ושונה מכל מדינה אחרת. זו המדינה היחידה בעולם שבה:

• האזרחים משתתפים באופן ישיר בתהליך החקיקה, על ידי משאלי-עם קבועים מספר פעמים בשנה.
• האזרחים יכולים בחתימת-ידם לדרוש משאל-עם לביטול חוק, או להציע חוק חדש.
• המדינה מונהגת במשותף על-ידי שבעה שרים ממפלגות שונות, שלכולם מעמד שווה.

המערכת הפוליטית היא רב-מפלגתית. סמכות החקיקה נתונה בידי הפרלמנט - אספת הברית. כוח הביצוע במדינה מופקד בידי מועצת הברית, ממשלת שווייץ - מועצה בת שבעה חברים, אשר בראשה עומד נשיא שווייץ. הרשות השופטת היא גוף עצמאי.

יחידות פוליטיות

עקרון יסוד של המשטר בשווייץ הוא ביזור סמכויות. המדינה מחולקת ליחידות פוליטיות קטנות, הנהנות מעצמאות רבה מבחינה פוליטית כלכלית וניהולית. הגישה העקרונית היא, לתת ליחידות הקטנות כמה שיותר סמכויות. רק סמכויות שאי-אפשר לתת ליחידות הקטנות, עוברות ליחידות הגדולות יותר.

• היחידות הקטנות ביותר הן הקהילות, המייצגות ערים או כפרים. הקהילות מנהלות באופן עצמאי את החינוך היסודי, שירותי הניקיון, ואבטחה מקומית. כיום ישנן מעל 2000 קהילות.
• ברמה גבוהה יותר נמצאים 26 הקנטונים (cantons), המקבילים במידת-מה למדינות ארצות-הברית, אך נהנים מעצמאות רבה יותר. הקנטונים מנהלים באופן עצמאי את החינוך העל-יסודי, שירותי הבריאות, התרבות, התשתית, והמשטרה. הקנטונים יכולים להחליט באופן עצמאי כמה מיסים לגבות, איך לגבות אותם, ואיך להשתמש בכסף.
• ברמה העליונה נמצאת המדינה עצמה, המנהלת רק את מדיניות-החוץ, הצבא, והתשתית בעלת קיבולת גבוהה, כגון כבישים העוברים לאורך המדינה כולה.

שיטת הממשל וחלוקת הסמכויות בין שלוש הרמות מוגדרת בחוקת שווייץ, שנקבעה לראשונה בשנת 1848, עם ייסוד שווייץ המודרנית.

בחירות דמוקרטיות מתקיימות בכל אחת משלוש הרמות הללו: יש בחירות בקהילה, בקנטון, וכן בחירות לאספת הברית של המדינה. בזכות העצמאות הרבה של הקהילות והקנטונים, אחוזי-ההצבעה בבחירות המקומיות לעיתים גבוהים יותר מאשר בבחירות הארציות.

משאלי עם

עקרון-יסוד נוסף של המשטר בשווייץ הוא דמוקרטיה ישירה. האזרחים בשווייץ מצביעים 3-4 פעמים בכל שנה על כ-15 נושאים שונים בכל שלוש הרמות הפוליטיות. אפשר להצביע בקלפי או בדואר. משאל-עם יכול להיווצר בכמה דרכים:

• משאל-עם הכרחי. כל יוזמה של הממשלה או הפרלמנט לשינוי החוקה, וכן הצטרפות של המדינה לארגון בינלאומי, מחייבת הצבעה במשאל-עם. כדי שההצעה תתקבל, היא צריכה לקבל רוב בשתי רמות: ברמת המדינה (רוב אזרחי המדינה צריכים לתמוך בשינוי), וברמת הקנטונים (ברוב הקנטונים, רוב אזרחי הקנטון צריכים לתמוך בשינוי).
• יוזמה אזרחית. 100,000 אזרחים יכולים להעלות הצעה משלהם לשינוי או תוספת לחוקה, על ידי חתימה על ההצעה תוך 18 חודשים. לפני ההצבעה הכללית, ההצעה עולה לדיון בממשלה ובפרלמנט, והם יכולים להביע את דעתם על היזמה. החוק מאפשר לפרלמנט ארבע שנים כדי לבדוק את היזמה - טווח זמן גדול, שלעיתים הפרלמנט מנצל אותו כדי להוריד את הנושא המדובר מהשיח הציבורי^{[דרוש מקור]}. הפרלמנט יכול להמליץ לאזרחים להצביע בעד או נגד, אך אינו יכול למנוע מהיוזמה מלהגיע להצבעה כללית. אם הפרלמנט ממליץ להצביע נגד היזמה, יש לו שנה נוספת לנסח הצעה נגדית. אם הפרלמנט בוחר לנסח הצעה נגדית, היזמה המקורית וההצעה הנגדית מגיעות ביחד להצבעה הכללית.^{[דרוש מקור]} כיוון שהיוזמה האזרחית מוגדרת בשווייץ רק לחוקה, חוקת שווייץ היא מסמך ארוך מאוד, הכולל בתוכו סעיפים רבים שלא קשורים למבנה השלטון, והם למעשה חוקים רגילים. משנת 1848 ועד יוני 2005, הובאו בשווייץ 159 יוזמות אזרחיות להצבעה.^{[דרוש מקור]}
• ביטול חוק. לאחר שעבר חוק בפרלמנט, אם תוך מאה ימים מיום קבלתו נאספו 50,000 חתימות של אזרחים הדורשים זאת, יתקיים משאל עם על ביטול החוק.

כל אזרח בן 18 שנה רשאי להשתתף בכל הבחירות ומשאלי-העם בקהילה שלו, בקנטון שלו ובמדינה כולה. האפשרויות המרובות להשתתף בחקיקה יצרו תרבות פוליטית, שבה ארגונים חברתיים בעלי מטרות וערכים מגוונים מתמחים באיסוף-חתימות לצורך יצירת משאל-עם. שווייץ נמצאת ב"מסע-בחירות תמידי", ורחובותיה מלאים תמיד בשלטים הקוראים לאזרחים להצביע בעד או נגד הנושא שעל הפרק.

מוסדות השלטון ברמת המדינה

בניין מושבה של אספת הברית - הפרלמנט השווייצרי ומועצת הברית - ממשלת שווייץ

הרשות המחוקקת - אספת הברית

הרשות המחוקקת (הפרלמנט) של שווייץ נקראת אספת הברית. היא מורכבת משני בתים:

• המועצה הלאומית: מועצה ובה 200 חברים (המכונים צירים) הנבחרים אחת לארבע שנים, על-פי 26 אזורי הבחירה במדינה - הם הקנטונים שלה. לכל אזור בחירה ישנם מספר נציגים במועצה, באופן יחסי לגודל האוכלוסייה שבו. לכל קנטון וחצי קנטון יש חבר אחד לפחות.
• מועצת הקנטונים: מועצה ובה 46 חברים, 2 חברים לכל קנטון (סה"כ 40), ואחד לכל חצי-קנטון (סה"כ 6) הם נבחרים אחת לארבע שנים. מספר הנציגים של כל קנטון במועצה זו הוא קבוע ואינו תלוי בגודל האוכלוסייה בקנטון.

סמכויות החקיקה של אספת הברית הן: אישור חוקים, אישור שינויים בחוקה (בכפוף למשאל עם), ואישור הסכמים בינלאומיים (בכפוף למשאל עם), כל חוק צריך לעבור בשני הבתים. בנוסף, אספת הברית מוסמכת למנות את התובע הכללי, את הממשלה ואת הנשיא.

המערכת הפוליטית היא רב-מפלגתית. כיום מיוצגות בפרלמנט לאף מפלגה אין רוב בפרלמנט: כיום ישנן 3-4 מפלגות בינוניות, ועוד 7-8 מפלגות קטנות.

הרשות המבצעת - מועצת הברית

הרשות המבצעת (הממשלה) של שווייץ נקראת מועצת הברית.

• במועצה משתתפים שבעה חברים, הנבחרים אחת לארבע שנים על-ידי אספת הברית. כל אזרח בשווייץ יכול להיבחר למועצה. לכל חברי המועצה ישנן זכויות שוות, והם מנהלים את המדינה במשותף.
• למועצה אמנם יש נשיא, אבל תפקידו של הנשיא הוא רשמי בלבד: הוא אחראי לנהל את הישיבות, וכן לייצג את המדינה כלפי חוץ. אין לו סמכויות רבות יותר מלשאר חברי המועצה. הנשיא נבחר אחת לשנה על ידי אספת הברית.

ממשלת שווייץ מתנהלת בדמוקרטיה הסדרית, המתבטאת בכמה דרכים:

• חלוקה הוגנת של שרים בין המפלגות: מאז 1951 ועד 2007, מרכיבות את הממשלה ארבע מפלגות קבועות, לפי מפתח של 2, 2, 2, 1: לשלוש המפלגות הגדולות יש שני שרים, ולמפלגה הקטנה יותר יש שר אחד.
• חלוקה הוגנת של שרים בין העדות והשפות השונות המרכיבות את המדינה, לפי מפתח של 4, 2, 1: ארבעה שרים דוברי גרמנית, שני שרים דוברי צרפתית, ואחד דובר איטלקית.
• הגבלת כהונה: הנשיא נבחר לשנה אחת בלבד, ואינו יכול להיבחר לשנה נוספת. כמעט תמיד, הנשיא החדש נבחר ממפלגה שונה מזו של הנשיא הקודם.
• ההחלטות בממשלה נעשות בקונצנזוס. שבעת חברי-הממשלה מייצגים ביחד את החלטות הממשלה, גם אם היו בדעת-מיעוט שהתנגדה להחלטה.

הרשות השופטת

הרשות השופטת של שווייץ מורכבת משלושה בתי משפט פדרליים:

• בבית המשפט הפדרלי שבלוזאן, ישנם 38 שופטים פדרליים במשרה מלאה ועוד 15 במשרה חלקית. תפקידו הוא לפקח חוקיותם של פסקי הדין בתחום המשפט האזרחי והפלילי וכמו גם בהחלטות משפטיות ברמת הקנטון.
• בבית הדין הפלילי הפדרלי ישנם 13 עד 35 שופטים. תפקידו לדון באירועים פליליים חמורים ונרחבים (כגון פיגועי טרור, פשע מאורגן וכו').
• בית המשפט המנהלי הפדרלי בסנט גאלן מכריע בענייני פטנטים וקניין רוחני.

בחירת התובע הכללי, וכן בחירת השופטים, נעשית על ידי אספת הברית.

מוסדות השלטון ברמת הקנטון

לכל קנטון יש רשות מחוקקת (פרלמנט) משלו. גודלם של הפרלמנטים נע בין חמישים ושמונה למאתיים מושבים. בחירות כלליות לפרלמנטים מתקיימים ברוב המקרים אחת לארבע שנים (ובמיעוטם אחת לחמש שנים - בקנטון וו ופריבור).

הפרלמנט של כל קנטון בוחר, ברוב המקרים אחת לארבע שנים (ובמיעוטם אחת לחמש שנים - בקנטון וו ופריבור), את ממשלת הקנטון (אשר כוללת חמישה עד שבעה חברים) ואת העומד בראשה - מושל הקנטון.

בשני קנטונים - אפנצל אינר-רודן וגלרוס - ההצבעות ברמת הקנטון מתבצעות באופן מסורתי על ידי התאספות רבים מאזרחי הקנטון בכיכר עיר הבירה, והרמת ידיים. שיטה זו ידועה כ"אספת העם".

חסרונות

המבנה הדו-בתי מאפשר למעשה לקנטונים להטיל וטו על החלטות. תאורטית, ייתכן ש-13 הקנטונים הקטנים יותר - הכוללים רק 11% מהאוכלוסייה - יחסמו הצעות הנתמכות על ידי 89% האחרים. חוסר-האיזון באוכלוסייה גדל עם הזמן, כך שהבעיה מחמירה.

בשנים האחרונות, שווייץ קלטה מהגרים רבים, וכעת מעל 20% מהאוכלוסייה מורכבת מנתינים זרים. לנתינים אלה אין זכות להצביע בבחירות ובמשאלי-העם הארציים, ורק מיעוט מבין הקנטונים נותנים זכות לזרים להצביע בבחירות הקנטוניות.

לקריאה נוספת

• The Referendum: Direct Democracy in Switzerland / Kris W. Kobach, Dartmouth Publishing Company, 1999

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של פוליטיקה של שווייץ (בגרמנית, בצרפתית, באיטלקית, ברומאנש ובאנגלית)
• אתר האינטרנט הרשמי של פוליטיקה של שווייץ (בגרמנית, בצרפתית, באיטלקית, ברומאנש ובאנגלית)

מדיה וקבצים בנושא פוליטיקה של שווייץ בוויקישיתוף

• שווייץ, פוליטיקה וממשל, דף שער בספרייה הלאומית

ראו גם

• שבעת טובי העיר - מנגנון שלטוני בעיירות יהודיות, שבו שבעה אנשים מנהיגים את העיר במשותף, בדומה לשבעת השרים המנהיגים את שווייץ.