פולונקה
 | |
| מצבה בבית העלמין היהודי בפולונקה | |
| מדינה |
 בלארוס |
|---|---|
| וובלסט |
 ברסט |
| ראיון | ברנוביץ' |
| שטח | 2.4716 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 514 (2019) |
| קואורדינטות | 53°08′38″N 25°43′04″E / 53.143888888889°N 25.717777777778°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
פולונקה (בבלארוסית: Палонка; בפולנית: Połonka (נהגה: פּוֹוֹנקה)) הוא כפר במחוז-משנה ברנוביץ' במחוז ברסט, בלארוס; 22 קילומטרים סמוך לברנוביץ'.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכפר פולונקה ידוע גם בקרבתו לקרב קאלץ, בו המלך אלכסנדר הראשון הביס בקרב את הפלישה הטטרית בשנת 1506. במהלך מלחמת רוסיה-פולין, התרחש ב-28 ביוני 1660 בסמוך לכפר, קרב פולונקה (אנ').
קיימת סברה[דרוש מקור], לפיה נגזר שם המשפחה המזרח-אירופי פולונסקי משם הכפר.
פולונקה מצוינת לראשונה ב-1623 בספר המיסים של ליטא, ונראה כי יהודים החלו לגור שם לאחר הזמנת נסיכות רדזיוויל ליהודים להתיישב בשטחה. לאחר פרעות מרד חמלניצקי התושבים קיבלו הקלה במיסים לאור הפיחות במספר התושבים. ב-1673 מתועד כי החלו בבניית בית כנסת בכפר. לקראת סוף המאה ה-18 במהלך חלוקת פולין השנייה האזור בו שכן הכפר סופח לאימפריה הרוסית, כחלק ממחוז מינסק. לאחר מלחמת העולם הראשונה הוא נחשב חלק מהרפובליקה הפולנית השנייה.
בסוף המאה ה-19 מתועד כי האוכלוסייה היהודית בעיר מנתה 550 איש, והיוותה כ-85% מכלל האוכלוסייה. רוב התושבים היהודים היו אנשי מסחר, ובעיקר נגרים ובוני ארונות. לקהילה היהודית היה בית ספר עברי, בית קברות וספרייה ומספר ארגוני חסד כמו "לינת צדק" ו"קופת גמ"ח".
בתקופת השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספטמבר 1939, עם תחילת מלחמת העולם השנייה הכפר סופח לברית המועצות, ושכנו בו כ-200 יהודים, אשר היוו מחצית מכלל האוכלוסייה. זרם הפליטים היהודים מהאזור הביא את מספר התושבים היהודים לכ-300. ב-26 ביוני 1941 בו נכבשה על ידי המשטר הנאצי. הנאצים בזזו את הבתים, התעללו ביהודים ואסרו עליהם לערוך מסחר עם האוכלוסייה באזור. בספטמבר 1941, היהודים נאלצו להקים יודנראט אשר נדרש לגייס יהודים לעבודות כפייה באזור ולספק דמי כופר. יהודי פולונקה נדרשו ללבוש טלאי צהוב, והוטלו מספר מגבלות על תנועתם. חלק מיהודי הכפר, כולל משפחות שלמות, נרצחו במהלך החודשים הראשונים.
לאחר הקמת הגטו, הורעו תנאי היהודים בפולונקה. בשבת, 18 באפריל 1942, ריכזו הגרמנים כ-300 איש, ובינם החזן, השוחט ואשתו של הרב. ביוני 1942, ריכזו את האיכרים מסביב לחפירת בור גדול. חלק מצעירים ניסו לשכנע את התושבים לברוח, אולם הם חששו מתגובת הנאצים על כלל האוכלוסייה. ב-12 באוגוסט 1942, אנשי ה-SS והמשטרה הבלארוסית הקיפו את הכפר, ריכזו את שוכני הגטו והרגו את כולם בבור ענק, כולל 7 ילדים יהודים שהוחבאו במנזרים סמוכים. כ-10 אנשים הצליחו לברוח ליערות ולהצטרף לפרטיזנים. לפי דו"ח של מפקד המשטרה במיר, מתאריך 26 באוגוסט 1942, העיירות מיר ופולונקה "נקיות" מיהודים, ונורו 719 איש.[1]
בקיץ 1944 הצבא הסובייטי שחרר את האזור. ידוע רק על 4 ניצולים מתוך הכפר.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פנקס הקהילות בפולין, כרך 8, עמוד 520, הוצאת יד ושם 2005. מתורגם לאנגלית באתר JewishGen.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "פולונקה", באתר JewishGen (באנגלית)
- "פולונקה", באתר השטעטל הווירטואלי
- פולונקה (Połonka), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- מרטין דין (אנ'), פולונקה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1260–1262), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דו"ח של מפקד המשטרה במיר, ריינהרד היין, בנוגע לאוסוואלד רופאייזן, מתאריך 26 באוגוסט 1942, ארכיון יד ושם, ארכיון מקור: GAOB/995-1-7; העתק: ארכיון יד ושם, M.41/1021