פבלו סקורופדסקי
 | |
| האטמאן פבלו סקורופדסקי. תמונה מ 1918 | |
| לידה |
3 במאי 1873 (יוליאני) ויסבאדן  |
|---|---|
| פטירה |
26 באפריל 1945 (בגיל 71) מטן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מקום קבורה |
בוואריה |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| השכלה |
פז'סקי קורפוס |
| בן או בת זוג |
Oleksandra Skoropadska |
| צאצאים |
Mariya Skoropadska, Danylo Skoropadskyi, Yelyzaveta Skoropadska, Olena Ott-Skoropadska |
| השתייכות |
חיל פרשים, צבא העם האוקראיני |
| דרגה |
גנרל, לוטננט גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
  | |
.jpg)
פבלו פטרוביץ' סקורופדסקי (באוקראינית : Павло́ Петро́вич Скоропа́дський; ברוסית: Павелъ Петровичъ Скоропадскiй; 1873–1945) היה גנרל ממוצא אוקראיני בצבא האימפריה הרוסית. לאחר התפרקות האימפריה הרוסית היה שליט (הטמאן) של המדינה האוקראינית מ-29 באפריל 1918 עד 14 בדצמבר 1918.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד ב-3 במאי 1873 במשפחת אצולה אוקראינית. אביו היה קצין בצבא האימפריה הרוסית (לימים הגיע לדרגת קולונל בחיל הפרשים). פבלו סקורופדסקי למד בבית הספר לבני האצולה בסנקט פטרבורג. בסיום לימודיו הוסמך לקצונה.
שירת במספר תפקידי פיקוד ומטה שונים ביחידת קירסירים. השתתף במלחמת רוסיה–יפן. בשנת 1910 הועלה לדרגת קולונל ומונה למפקד רגימנט דרגונים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נשלח עם יחידתו לחזית. בשנת 1915 הועלה לדרגת גנרל ומונה למפקד חטיבת פרשים. בהמשך פיקד על דיוויזיה וגיס.
לאחר מהפכת אוקטובר פרש מהצבא הרוסי ושב לאוקראינה. בסוף 1917-1918 ריכז סקורופדסקי סביבו תומכים מקרב עשירי אוקראינה ויצר קשרים עם הפיקוד העליון של כוח הכיבוש הגרמני (בעקבות הסכם ברסט-ליטובסק כל שטחה של אוקראינה נכבש על ידי צבאות גרמניה ואוסטרו-הונגריה). 29 באפריל 1918, בעזרת הגרמנים, ביצע סקורופדסקי הפיכה צבאית ועלה לשלטון.
הוא פירק את המועצה המרכזית והקים ממשלה שמרנית בראשותו. את הרפובליקה העממית של אוקראינה החליפה "מדינה אוקראינית". סקורופדסקי העניק לעצמו תואר "הטמאן" (באופן רשמי הוא נקרא: "הוד רוממותו הנאצל אדון הטמאן של כל אוקראינה").
בניהול המדינה הסתמך סקורופדסקי על בעלי האדמות ועל קצינים לשעבר בצבא האימפריה הרוסית (שרובם המכריע התנגד לניתוק אוקראינה מרוסיה). הממשלה ברשותו זכתה לתמיכה מועטה מצד הלאומנים האוקראינים. למרות שבפועל ממשלתו הייתה ממשלת בובות של גרמניה, היא השכילה ליצור מערכת אדמיניסטרטיבית יעילה. סקורופדסקי פעל רבות לפיתוח החינוך והתרבות האוקראינית - תוך מספר חודשים, הממשלה הדפיסה מיליוני ספרים בשפה האוקראינית והקימה בתי ספר אוקראינים רבים, שתי אוניברסיטאות ואת האקדמיה האוקראינית למדע.
סקורופדסקי גם ניסה להקים צבא אוקראיני, אך נתקל בהתנגדות לכך מצד כוח הכיבוש הגרמני. מתוך 3 דיוויזיות שהוא הקים, שתיים פורקו על ידי הגרמנים. הכוח הצבאי ברשותו הסתכם בדיוויזיה אחת בת כ-6000 חיילים.
תמיכתו של סקורופדסקי בהענקת אדמות של איכרים, שהולאמו במהלך מהפכת אוקטובר, לבעלי נכסים עשירים הובילה למתיחות עם האיכרים, שהיוו את הרוב באוכלוסיית המדינה. בעקבות המעשים הללו הוקמה תנועת פרטיזנים מקרב הכפריים והתחוללו מספר התקוממויות מזוינות.
בנובמבר 1918, לאחר הפסד גרמניה במלחמת העולם הראשונה, היא התחילה להסיג את כוחותיה מאוקראינה ונשאר למעשה ללא כוח צבאי משמעותי, שיוכל להגן על שלטונו. הוא ניסה להקים צבא והתחיל באופן חפוז לגייס קצינים וחיילים לשעבר של צבא האימפריה הרוסית, אשר התגוררו בקייב, אך זה היה מאוחר מדי. בינתיים הסוציאליסטים האוקראינים ברשותם של סימון פטליורה וולדימיר ויניצ'נקו הקימו ממשלה חלופית, שכונתה ה"דירקטורט". לממשלה זו היה כוח צבאי לא מבוטל, שחלק ממנו היוו יחידות שערקו מצבאו של סקורופדסקי.
בתחילת דצמבר 1918 החל הצבא של הדירקטורט להתקדם לכיוון קייב. הכוחות המעטים שעוד נשארו נאמנים לסקורופדסקי לא הצליחו לעמוד בפני התקפותיו. ב-14 בדצמבר, כאשר הגיע צבא הדירקטורט לפאתי קייב, עזב סקורופדסקי את ארמונו ונמלט בסתר מקייב בעזרתם של הקצינים מכוח הכיבוש הגרמני.
סקורופדסקי יצא לגלות בברלין. בברלין. במהלך מלחמת העולם השנייה הציעו לו נאצים כמה תפקידים בכירים בשלטון הכיבוש שלהם באוקראינה, אך הוא דחה את כל ההצעות. בתחילת 1945, עם התקרבות הצבא האדום אל ברלין, עזב סקורופדסקי את העיר, כיוון שחשש ליפול לידי הסובייטים, ונמלט לבוואריה. ב-16 באפריל 1945 נפצע קשה בהפצצת בעלות הברית על תחנת הרכבת של פלאטלינג (בין רגנסבורג לפסאו) וכעבור כמה ימים מת מפצעיו. נטמן בבית העלמין באוברסדורף, שם התגוררה בתו הבכורה, מריה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פבלו סקורופדסקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)