פבלו סקורופדסקי
 | |
| האטמאן פבלו סקורופדסקי. תמונה מ 1918 | |
| לידה |
3 במאי 1873 (יוליאני) ויסבאדן  |
|---|---|
| פטירה |
26 באפריל 1945 (בגיל 71) מטן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מקום קבורה |
בוואריה |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| השכלה |
פז'סקי קורפוס |
| בן או בת זוג |
Oleksandra Skoropadska |
| צאצאים |
Mariya Skoropadska, Danylo Skoropadskyi, Yelyzaveta Skoropadska, Olena Ott-Skoropadska |
| השתייכות |
חיל פרשים, צבא העם האוקראיני |
| דרגה |
גנרל, לוטננט גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
  | |
.jpg)
פבלו פטרוביץ' סקורופדסקי (באוקראינית : Павло́ Петро́вич Скоропа́дський; ברוסית: Павелъ Петровичъ Скоропадскiй; 1873–1945) היה גנרל ממוצא אוקראיני בצבא האימפריה הרוסית. לאחר התפרקות האימפריה הרוסית היה שליט (הטמאן) של "המדינה אוקראינית" מ-29 באפריל 1918 עד 14 בדצמבר 1918.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד ב-3 במאי 1873 במשפחת אצולה אוקראינית. אביו היה קצין בצבא האימפריה הרוסית (לימים הגיע לדרגת קולונל בחיל הפרשים). פבלו סקורופדסקי למד בבית הספר לבני האצולה בסנקט פטרבורג. בסיום לימודיו הוסמך לקצונה. שירת במספר תפקידי פיקוד ומטה שונים ביחידת קירסירים. השתתף במלחמת רוסיה–יפן. בשנת 1908 הועלה לדרגת קולונל. בשנת 1910 ומונה למפקד רגימנט דרגונים. בשנת 1912 הועלה לדרגת גנרל-מיור והיה לחבר בפמליית הצאר ניקולאי השני. בשנת 1914 מונה למפקד חטיבת פרשים מובחרת. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נשלח עם יחידתו לחזית. השתתף בלחימה באזור פרוסיה המזרחית. ביולי 1915 מונה למפקד דיוויזיית פרשים. בינואר 1916 הועלה לדרגת לוטננט גנרל. בינואר 1917 מונה למפקד גיס מס' 34 והשתתף איתו במתקפת יוני הכושלת.
לאחר מהפכת אוקטובר, פרש סקורופדסקי מהצבא הרוסי. בין השנים 1917 -1918, ריכז סקורופדסקי סביבו תומכים מקרב עשירי אוקראינה. בעקבות הסכם ברסט-ליטובסק אוקראינה נכבשה על ידי צבאות גרמניה ואוסטרו-הונגריה. סקורופדסקי יצר קשרים עם הגרמנים, ובעזרתם ביצע הפיכה צבאית ועלה לשלטון ב-29 באפריל 1918. הוא פירק את המועצה המרכזית האוקראינית והקים ממשלה שמרנית בראשותו, שמחליפה את הרפובליקה העממית של אוקראינה ב"מדינה אוקראינית", תוך הענקת לעצמו את התואר "הטמאן". באופן רשמי נקרא: "הוד רוממותו הנאצל אדון הטמאן של כל אוקראינה".
סקורופדסקי זכה לתמיכה מועטה מצד הלאומנים האוקראינים, וניהל את המדינה תוך הסתמכות על בעלי אדמות וקצינים לשעבר בצבא הרוסי, אשר דווקא התנגדו לעצמאות אוקראינה. ממשלתו, שנחשבה לממשלת בובות של גרמניה, הצליחה ליצור מערכת אדמיניסטרטיבית יעילה. הוא פעל רבות לפיתוח החינוך והתרבות האוקראינית, כולל הדפסת מיליוני ספרים בשפה האוקראינית, הקמת בתי ספר ואת האקדמיה האוקראינית למדע. עם זאת, ניסיונו להקים צבא אוקראיני נתקל בהתנגדות מהגרמנים, שפרקו שתיים מתוך שלוש דיוויזיות שהקים. הכוח הצבאי ברשותו הסתכם בדיוויזיה אחת בת כ-6,000 חיילים. סקורופדסקי העניק אדמות איכרים לבעלי נכסים עשירים, מה שהוביל למתיחות עם האיכרים ותנועות פרטיזנים.
עם סיום מלחמת העולם הראשונה והפסד גרמניה, התחילו הגרמנים לסגת מאוקראינה, והצבא של סקורופדסקי לא היה מסוגל להגן על שלטונו. במקביל, הסוציאליסטים האוקראינים בהובלת סימון פטליורה ווולודימיר ויניצ'נקו הקימו ממשלה חלופית בשם "הדירקטורט", שצברה כוח צבאי לא מבוטל. ב-14 בדצמבר 1918, כאשר הצבא של הדירקטורט הגיע לפאתי קייב, סקורופדסקי עזב את ארמונו ונמלט מהעיר בעזרת קצינים גרמנים.
סקורופדסקי יצא לגלות בברלין. בברלין. במהלך מלחמת העולם השנייה הציעו לו נאצים כמה תפקידים בכירים בשלטון הכיבוש שלהם באוקראינה, אך הוא דחה את כל ההצעות. בתחילת 1945, עם התקרבות הצבא האדום אל ברלין, עזב סקורופדסקי את העיר, כיוון שחשש ליפול לידי הסובייטים, ונמלט לבוואריה. ב-16 באפריל 1945 נפצע קשה בהפצצת בעלות הברית על תחנת הרכבת של פלאטלינג (בין רגנסבורג לפסאו) וכעבור כמה ימים מת מפצעיו. נטמן בבית העלמין באוברסדורף, שם התגוררה בתו הבכורה, מריה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פבלו סקורופדסקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)