פאני איטון

פאני איטון
Fanny Eaton
לידה	23 ביוני 1835; סנט אנדרו, ג'מייקה
פטירה	4 במרץ 1924 (בגיל 88); האמרסמית' ופולהאם, הממלכה המאוחדת

פאני איטון (באנגלית: Fanny Eaton;‏ 23 ביוני 1835 – 4 במרץ 1924) הייתה דוגמנית אמנותית ועובדת משק בית ילידת ג'מייקה. היא התפרסמה בעיקר כדוגמנית עבור האחווה הפרה-רפאליטית באנגליה בין השנים 1859–1867. הופעת הבכורה שלה באמנות הייתה בציורו של סיימון סולומון "אם משה", אשר הוצג באקדמיה המלכותית לאמנויות בשנת 1860. דיוקנה הונצח ביצירותיהם של אמנים דגולים בני התקופה, ביניהם דנטה גבריאל רוזטי, ג'ון אוורט מיליי, ג'ואנה מרי בויס ורבקה סולומון.

ביוגרפיה

ראשית חייה

איטון נולדה בשם פאני אנטוויסל או אנטוויסטל^[1] ב-23 ביוני 1835 בסנט אנדרו, ג'מייקה, עשרה חודשים בלבד לאחר חקיקת חוק ביטול העבדות ב-1 באוגוסט 1834 ברחבי האימפריה הבריטית. משערים שאמה, מטילדה פוסטר, אישה ממוצא אפריקאי, נולדה לעבדות באחוזת אלים בכנסיית סנט אליזבת, רכוש של משפחת פוסטר או פורסטר.^[2] אף אב לא צוין ברישומי הלידה של איטון, מה שמרמז שייתכן שהיא נחשבה כבת לא לגיטימית.^[3] מותו של חייל בריטי בשם ג'יימס אנטוויסל, בן עשרים, בכנסיית סנט קתרין הסמוכה (קבורה בעיר ספרדית ב-4 ביולי 1835), אחד-עשר ימים לאחר לידתה של פאני, נתפס כמרמז לכך שחייל זה היה אולי אביה של איטון.^[2]

במהלך שנות הארבעים של המאה ה-19 היגרו איטון ואמה לאנגליה. תיעוד משנת 1851 מצביע על מגוריהן בלונדון, ברחוב סטיבנס פלייס 9, ברובע סנט פנקרס, שם עבדה איטון כמשרתת. בשנת 1857 נישאה לג'יימס איטון, בעלים ונהג של מרכבת סוסים, יליד שורדיץ' (17 בפברואר 1838). בני הזוג הביאו לעולם עשרה ילדים בין השנים 1858–1879.^[2]

דוגמנות

עבודה מוקדמת באקדמיה המלכותית לאמנויות

בתקופת חייה כאם צעירה ורעיה החלה איטון את פעילותה כדוגמנית. היא הועסקה בבית הספר לציור של האקדמיה המלכותית לאמנויות, שם השתכרה חמישה שילינג לעבודת דוגמנות, כאשר בשיא פעילותה תועדו עד שלושה מפגשים עם אמנים ביום. במקביל, שימשה כדוגמנית עבור האחווה הפרה-רפאליטית ואמנים נוספים בני התקופה.

תווי פניה הייחודיים אפשרו לאמנים לייצג מגוון זהויות אתניות ודמויות. התיעוד האמנותי המוקדם ביותר של איטון כולל רישום צבעוני מאת וולטר פרייר סטוקס וסדרת רישומי דיוקן מאת סימאון סולומון משנת 1859. רישומים אלה שימשו כהכנה ליצירתו "אם משה", השמורה כיום באוסף מוזיאון האמנות של דלאוור. בסדרה זו הונצחה איטון כדמויות המקראיות "יוכבד ומרים" היצירה המושלמת הוצגה בתערוכת האקדמיה המלכותית בשנת 1860.

מוזה לאחווה הפרה-רפאליטית

סיימון סולומון, בן למשפחת אמנים מוערכת, היה מראשוני מנציחיה. אחותו, רבקה סולומון, אשר התמחתה אצל ג'ון אוורט מיליי, ציירה אף היא את איטון, ויש המשערים כי היא זו שיצרה את הקשר בין איטון לאמני האחווה הפרה-רפאליטית. בשנת 1865 הזמין דנטה גבריאל רוזטי את איטון לדגמן עבור דמות שושבינה ביצירתו "האהובה" משיר השירים. רוזטי יצר לפחות רישום דיוקן נוסף אחד (משוער משנת 1865), השמור כיום במרכז אייריס וב. ג'רלד קנטור לאמנויות חזותיות באוניברסיטת סטנפורד.

איטון שימשה כדוגמנית גם לאמנים נוספים בחוג של ציירי משפחת סולומון, ביניהם ויליאם בלייק ריצ'מונד ואלברט ג'וזף מור. יצירתו של ריצ'מונד "העבד" (1886), השמורה באוסף טייט, זוהתה לאחרונה כיצירה נוספת בה שימשה איטון כדוגמנית. דיוקנה מופיע גם ברישום פחם שחור מאת רוזטי, השמור כיום במרכז קנטור לאמנויות באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה.^[4]

ביצירה "יפתח" (1867) מאת ג'ון אוורט מיליי מופיעה איטון בחלקו העליון-ימני של הבד. שנה זו נחשבת לנקודת הסיום של פעילותה כדוגמנית אמנותית, אם כי הסיבות להפסקת עבודתה בתחום אינן ידועות.^[5]

שנותיה המאוחרות

עד שנת 1881 התאלמנה איטון ועבדה לפרנסתה כתופרת. בשלהי חייה עבדה כטבחית במשק בית באי וייט, בשירות סוחר היין ג'ון הול ורעייתו פאני. בשנת 1911 תועדה כמתגוררת בהאמרסמית' עם בתה ג'וליה, חתנה תומאס פאוול ונכדיה באדן וקוני פאוול. פאני אנטוויסל איטון נפטרה באקטון ב-4 במרץ 1924, בגיל 88. היא נטמנה בבית הקברות מרגרווין רוד בהאמרסמית'.^[5]

מורשת

התערוכה "ויקטוריאנים שחורים: אנשים שחורים באמנות הבריטית 1800–1900", אשר נפתחה במנצ'סטר בשנת 2005, הייתה הראשונה שהתמקדה בייצוג אנשים שחורים באמנות הבריטית הוויקטוריאנית. הציורים המרשימים בהם הונצחה איטון, ובפרט "אם סיסרא" מאת אלברט ג'וזף מור ו"האהובה" מאת רוזטי, זכו למקום מרכזי בתערוכה. מבקרי אמנות הביעו אי-נוחות מאופן ייצוגה של איטון, בייחוד בציורו של רוזטי, בטענה כי היא מוצגת כאובייקט ולא כסובייקט. נמתחה ביקורת על האופי האנגלוצנטרי של יצירתו של רוזטי, המבוססת על שיר השירים, שכן הדמות המרכזית מתוארת כלבנה בעוד שבמקור המקראי היא מתוארת כ"שחורה ונאווה".^[2]

מעניין לציין כי מבקר בן התקופה הוויקטוריאנית כתב בשנת 1867 כי "אדם שחור הוא ציורי במיוחד, וצבעו ניתן לניצול מוצלח ביצירת אמנות". הביקורת העכשווית על התערוכה משקפת מודעות גוברת לניצול שאפיין את התקופה הוויקטוריאנית.^[5]

מורשתה של איטון מורכבת ורבת-פנים. חרף מעמדה כדמות מפתח באמנות הוויקטוריאנית, דעותיה האישיות ותפיסת עולמה נותרו עלומות. המחקר אודותיה החל רק בשלהי המאה העשרים, וחשף תיעודים חזותיים חדשים של האישה ילידת ג'מייקה. עם זאת, לא נותרו מכתבים או תיעוד כתוב, ואין עדויות בנות זמנה לדעותיה או לשיחותיה. ההנחה הרווחת בביוגרפיות כי פנייתה לדוגמנות נבעה מצורכי פרנסה, הגם שסבירה, נותרת בגדר השערה בלבד.

תערוכת "אחיות פרה-רפאליטיות" שהתקיימה בגלריית הדיוקנאות הלאומית בלונדון בשנת 2019 היוותה ציון דרך נוסף בהערכת מורשתה של איטון. התערוכה הציגה אותה כמי שנמנעה מתפקיד כפול של אהובה בזכות היותה נשואה, תוך שמירה על הצלחה מסוימת כדוגמנית. ^[6] נכון לשנת 2020, איטון זוכה להכרה בשל מעמדה כמוזה אמנותית וכאישה הצבעונית הבולטת ביותר בחברה הוויקטוריאנית הבריטית. ^[7]

גלריה

פאני איטון, מאת פרדריק סנדיס (1860) המוזיאון הבריטי
המורה הצעיר (1861) רבקה סולומון
גברת פאני איטון (1859) סיימון סולומון
אם משה (1860) סיימון סולומון
ראש אישה מולטית (1859) ג'ואנה מרי בויס
העבד (1886) ויליאם בלייק ריצ'מונד

הכרה מאוחרת והנצחה

בשנת 2018, במסגרת ציון מאה שנה להענקת זכות הבחירה לנשים, כלל העיתון "דה וויס" את איטון ברשימה של שמונה נשים שחורות שתרמו להתפתחות בריטניה, לצד קת'לין וראסמה, אוליב מוריס, קוני מארק, דיאן אבוט, ליליאן באדר, מרגרט באסבי ומרי סיקול.^[8] בין החודשים אוקטובר 2019 לינואר 2020 נכללה איטון בין שתים עשרה הנשים שהוצגו בתערוכת "אחיות פרה-רפאליטיות" בגלריה הלאומית לדיוקנאות בלונדון.^[9] ב-26 באפריל 2020 שודר סרטון קצר על תולדותיה במסגרת התוכנית "Get Animated! Introducing BBC Arts" בהנחיית מבקר הקולנוע של BBC Radio 1, עלי פלאמב. הסרטון הוצג גם באתר BBC New Creatives.^[10] לרגל חודש ההיסטוריה השחורה באוקטובר 2020, כלל המגזין "פרימה" את איטון ברשימה של שש נשים בריטיות שחורות "ששינו את העולם", יחד עם מרגרט באסבי, קלודיה ג'ונס, מרי פרינס, ליליאן באדר ואוליב מוריס.^[11] ב-15 באוקטובר 2020 ביצעה המשוררת מאז הדג'הוג שיר אודות איטון כחלק ממקטע השירה של חודש ההיסטוריה השחורה בתוכנית הילדים "בלו פיטר" של ה-BBC.^[12] ב-18 בנובמבר 2020 הונצחה איטון ב"דודל" של גוגל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פאני איטון בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Marsh, Jan (2013). "Pictured at Work: Employment in Art 1800–1900". In Adi, Hakim; Bressey, Caroline (eds.). Belonging in Europe – The African Diaspora and Work. Routledge. ISBN 9781317989769.
^ ¹ ² ³ ⁴ Ferrari, Roberto C. (2020-05-14), "Eaton [née Antwistle/Entwistle], Fanny (1835–1924), artist's model", Oxford Dictionary of National Biography (באנגלית), Oxford University Press, doi:10.1093/odnb/9780198614128.013.90000369549, ISBN 978-0-19-861412-8, נבדק ב-2022-05-22
^ Giles, Laura M. "New Acquisition: Walter Fryer Stocks's Mrs. Fanny Eaton". Princeton University Art Museum.
^ Marsh, Jan; Manchester City Art Gallery (2005). Black Victorians: black people in British art 1800–1900. Lund Humphries. ISBN 0853319308.
^ ¹ ² ³ Herbert, Ian (2005-09-29). "Airbrushed out of history: How Victorian Britain portrayed its blacks". The Independent (באנגלית). נבדק ב-2022-05-22.
^ Judah, Hettie (2019-10-16). "Pre-Raphaelite Sisters review – the heroic women behind the frilly-shirted bro-fest". the Guardian (באנגלית). נבדק ב-2022-05-22.
^ Crowhurst, Anna-Marie (2020-11-18). "Who was Fanny Eaton? Meet the pre-Raphaelite Victorian muse". Stylist (באנגלית). נבדק ב-2022-05-22.
^ Sinclair, Leah (6 February 2018), "Suffrage 100: The Black Women Who Changed British History" (אורכב 19.07.2019 בארכיון Wayback Machine), The Voice.
^ "Pre-Raphaelite Sisters". National Portrait Gallery. אורכב מ-המקור ב-25 בינואר 2020. נבדק ב-25 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
^ "Fanny Eaton: The Forgotten Pre-Raphaelite Model", New Creatives, BBC, April 2020.
^ Firth-Bernard, Bryony (7 באוקטובר 2020). "The Black women who were true game changers". Prima. {{cite web}}: (עזרה)
^ "Celebrating Fanny Eaton". Google. 18 בנובמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)

[Marsh2013-1] Marsh, Jan (2013). "Pictured at Work: Employment in Art 1800–1900". In Adi, Hakim; Bressey, Caroline (eds.). Belonging in Europe – The African Diaspora and Work. Routledge. ISBN 9781317989769.

[:0-2] ¹ ² ³ ⁴ Ferrari, Roberto C. (2020-05-14), "Eaton [née Antwistle/Entwistle], Fanny (1835–1924), artist's model", Oxford Dictionary of National Biography (באנגלית), Oxford University Press, doi:10.1093/odnb/9780198614128.013.90000369549, ISBN 978-0-19-861412-8, נבדק ב-2022-05-22

[Princeton-3] Giles, Laura M. "New Acquisition: Walter Fryer Stocks's Mrs. Fanny Eaton". Princeton University Art Museum.

[BlackVic-4] Marsh, Jan; Manchester City Art Gallery (2005). Black Victorians: black people in British art 1800–1900. Lund Humphries. ISBN 0853319308.

[:1-5] ¹ ² ³ Herbert, Ian (2005-09-29). "Airbrushed out of history: How Victorian Britain portrayed its blacks". The Independent (באנגלית). נבדק ב-2022-05-22.

[6] Judah, Hettie (2019-10-16). "Pre-Raphaelite Sisters review – the heroic women behind the frilly-shirted bro-fest". the Guardian (באנגלית). נבדק ב-2022-05-22.

[7] Crowhurst, Anna-Marie (2020-11-18). "Who was Fanny Eaton? Meet the pre-Raphaelite Victorian muse". Stylist (באנגלית). נבדק ב-2022-05-22.

[8] Sinclair, Leah (6 February 2018), "Suffrage 100: The Black Women Who Changed British History" (אורכב 19.07.2019 בארכיון Wayback Machine), The Voice.

[National_Portrait_Gallery2-9] "Pre-Raphaelite Sisters". National Portrait Gallery. אורכב מ-המקור ב-25 בינואר 2020. נבדק ב-25 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)

[10] "Fanny Eaton: The Forgotten Pre-Raphaelite Model", New Creatives, BBC, April 2020.

[11] Firth-Bernard, Bryony (7 באוקטובר 2020). "The Black women who were true game changers". Prima. {{cite web}}: (עזרה)

[12] "Celebrating Fanny Eaton". Google. 18 בנובמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]