אלברט ג'וזף מור

אלברט ג'וזף מור
Albert Joseph Moore
	אלברט ג'וזף מור, 1870 לערך.
	אלברט ג'וזף מור, 1870 לערך.
לידה	4 בספטמבר 1841; יורק, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	25 בספטמבר 1893 (בגיל 52); לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
מקום קבורה	בית הקברות הייגייט
מקום לימודים	Archbishop Holgate's School; בית הספר סנט פיטר ;
תחום יצירה	אמנות חזותית
זרם באמנות	התנועה האסתטית, סימבוליזם

אלברט ג'וזף מור (באנגלית: Albert Joseph Morore;‏ 4 בספטמבר 1841 – 25 בספטמבר 1893) היה צייר אנגלי, שנודע בזכות תיאורי דמויות נשיות לבושות מפואר בסגנון של העולם הקלאסי.

ביוגרפיה

מור נולד ביורק ב-4 בספטמבר 1841, הבן השלושה־עשר של צייר הדיוקנאות הידוע ויליאם מור ואשתו השנייה, שרה קולינגהאם.^[1] כמה מאחיו הרבים התחנכו כאמנים, ביניהם הנרי מור (צייר), צייר הים הידוע. אלברט מור התחנך בבית הספר של הארכיבישוף הולגייט, וגם בבית הספר של סנט פיטר ביורק, ובמקביל קיבל חינוך לציור מאביו. הוא התקדם מאוד בציור עד שזכה במדליה מהמחלקה למדע ואמנות בקנסינגטון במאי 1853, לפני שסיים את שנתו ה-12.

לאחר מות אביו בשנת 1851, היה חייב מור הרבה לטיפול ולשכר הלימוד של אחיו, ג'ון קולינגהם מור. בשנת 1855 הוא הגיע ללונדון ולמד בבית הספר בקנסינגטון עד 1858, אז הפך לתלמיד בבית הספר לאמנות של האקדמיה המלכותית. הוא כבר הציג שם בגיל 16, בשנת 1857.

בשנות השישים של המאה ה-19 מור עיצב אריחים, טפטים ויטראז'ים עבור חברת "מוריס, מרשל, פוקנר ושות' ", ועבד כצייר ציורי קיר ביתיים. בתקופה זו עבודותיו החלו לקבל סגנון נאו-קלאסי ניכר. מור ביצע מחקר מקיף על פיסול עתיק, במוזיאון הבריטי. דאגתו להרמוניות צבע דקורטיביות התבררה בציוריו מאמצע שנות השישים ואילך. בדרך כלל עבודותיו היו של דמויות נשיות בעלות פרופורציות פורמליות.

את חורף 1862 בילה ברומא עם אחיו ג'ון קולינגהאם מור. כאן הוא צייר את "הקורבן של אליהו" (1863) שמראה את השפעתם של פורד מדוקס בראון ואדוארד ארמיטאז'.^[2] בשנת 1863 הוא ביצע ציור קיר למטבח של מנזר קומבה לרוזן קרייבן.

בשנת 1864 הוא הציג באקדמיה המלכותית קבוצה של ציורי קיר, בכותרת "העונות", שמשכה אליה תשומת לב בתנוחה החיננית של הדמויות, והקפלים העדינים של הבדים. בשנת 1865 הציג מור באקדמיה המלכותית עבודה ראשונה מתוך סדרה ארוכה של תמונות דקורטיביות, ששמו ישויך אליהן בעתיד.^[3]

הקסם העיקרי בתמונותיו של מור היה נעוץ בגוונים העדינים של הבגדים דמויי הרקמה, בהם היו לבושות הדמויות. תמונותיו נמכרו לעיתים קרובות לפני השלמתן, אך רק בשלהי חייו השיג את מה שאפשר לכנות חסות ישירה. הוא ביצע עבודות דקורטיביות חשובות אחרות, כמו "הסעודה האחרונה" וכמה ציורים לכנסייה ברושדייל, האולם בקלרמונט, בתיאטרון המלכה.

אף על פי שסבל ממחלה כרונית חשוכת מרפא, מור פעל עד הרגע האחרון, והשלים בנחישות תמונה חשובה רגע לפני מותו. תמונתו האחרונה הייתה "אהבת העונות והרוחות", שהיא אחת מיצירותיו המורכבות ביותר. מור כתב שלוש רשימות כדי להסביר את הכותרת של הציור.

הוא נפטר ב-25 בספטמבר 1893, בווסטמינסטר, ונקבר בבית העלמין בהיידגייט.