ערברבה שעירה
 ערברבה שעירה
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צמחים |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | הדסאים |
| משפחה: | נר הלילה |
| סוג: | ערברבה |
| מין: | ערברבה שעירה |
| שם מדעי | |
 Epilobium hirsutumליניאוס, 1753 | |
עֲרַבְרַבָּה שְׂעִירָה (שם מדעי: Epilobium hirsutum) היא צמח גדות רב-שנתי נפוץ, מהיר צמיחה, זקוף וגבוה למדי (60 עד 200 ס"מ), המשויך למשפחת נר-הלילה[2][3]. זהו צמח גדות אופייני, הפורח בקיץ ומצוי בבתי גידול לחים, לעיתים היא שולטת בשולי נחלים זורמים ומקווי מים בחבלים הים תיכוניים: עמק החולה, עמק יזרעאל, עמק עכו ונחלי מישור החוף. בחבלים ההרריים הוא נדיר מאוד ונמצא בעיקר ליד מעיינות גדולים[4].
ערברבה שעירה בולטת מאוד בצמחיית הנחלים והיא נפוצה מאד הגדל בכל מקווי המים בארץ כמו גם כעשב רע בגינות ושטחים חקלאיים[5]. פריחתו הוורודה והממושכת במהלך הקיץ עומדת בניגוד לסביבה הצהובה והקמלה.
הצמחים בסוג ערברבה מתאפיינים בפרחים בעלי שחלה תחתית ובעלי עטיף כפול, לרוב האיברים מונים 4 חלקים, כשמספר עלי הגביע ועלי הכותרת הוא 4. האבקנים 8, פי 2 מעלי הכותרת וערוכים בשני דּוּרִים ובמרכזם צלקת שסועה ל-4 אונות מוארכות ולבנות.
מיני בר ותרבות של ערברבה בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל מצויים שני מינים רב-שנתיים נוספים של ערברבה: ערברבה מרובעת וערברבה קטנת-פרחים, שגדלים בבתי גידול לחים בישראל, וכן מין תרבותי אחד, ערברבה קליפורנית.
ערברבה מרובעת
[עריכת קוד מקור | עריכה]עֲרַבְרַבָּה מְרֻבַּעַת (Epilobium tetragonum) היא מין רב-שנתי נדיר הגדל בבקעת החולה, החרמון והגולן. פירותיה (הלקטים) קירחים, וגבעוליה קירחים ובעלי 2 עד 4 צלעות בולטות לאורכם. הפריחה מתקיימת מיולי עד ספטמבר[6].
ערברבה קטנת-פרחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עֲרַבְרַבָּה קְטַנַּת-פְּרָחִים (Epilobium parviflorum) היא מין רב-שנתי נדיר מאוד ובסכנת הכחדה בישראל, אך לא בעולם. גובה הצמחים 30 עד 70 ס"מ. הגבעול מכוסה שערות מפושקות וחסר צלעות אורך בולטות כפי שיש לערברבה מרובעת. ההלקט שעיר. העלים מוצרים כלפי בסיסם, לעיתים בעלי פטוטרת ואינם חובקים את הגבעול. קוטר הפרחים כ-1 ס"מ[7][8][9]. הצמח נמצא בסביבות הבניאס בצפון הגולן, בתל דן, בחצבאני, בשמורת החולה שבעמק החולה, בנחל עיון בגליל העליון, ונאסף בעמק יעפורי ובעין קיניה בחרמון הנמוך[10].
ערברבה קליפורנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל מצוי מין תרבותי המכונה "זושנריה קליפורנית 'ווסטרן הילס'" (Zauschneria californica 'Western Hills') או "ערברבה קליפורנית" (Epilobium watsonii)[11]. לא רק שיש כפילות בשמות המדעיים, אלא שגם לא ברור אם השם המדעי הראשון מתייחס לתת-מין של Epilobium canum, שהוא שיח או בן שיח שמוצאו ממערב ומרכז מערב ארצות הברית ועד צפון מקסיקו[12], או אם השם המדעי השני מתייחס לתת-מין הרב-שנתי Epilobium ciliatum, בעל התפוצה הרחבה בחצי כדור הארץ הצפוני[13].
סימני ההיכר של ערברבה שעירה לעומת שנית גדולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארבעה סימני היכר בולטים של ערברבה שעירה ושנית גדולה החולקים אותם בתי גדול לחים:
- לערברבה צלקת שסועה לארבע אונות מוארכות ולבנות, זהו סימן טוב לזהות את ערברבה שעירה במקום גידולה וגם את כל בני משפחת נר-הלילה;
- לערברבה יש 4 עלי כותרת, ואילו לשנית גדולה 5 עלי כותרת.
- פרחי ערברבה שעירה מפוזרים בקבוצות של 3 עד 10 פרחים, ואילו פרחי השנית מרוכזים בתפרחות אשכול מרוכזות, זהו סימן טוב כאשר לא ניתן להתקרב לצמח.
- העלה של ערברבה מעורק מ-6 עד 9 עורקים המגיעים לשולי העלה, ואילו בשנית גדולה העורק ההיקפי רצוף ומקביל לשפת העלה. זהו סימן טוב באין פרחים;
- השחלה של ערברבה שעירה היא תחתית, כלומר הפרי מתפתח מתחת לעלי הכותרת, ואילו השחלה של שנית גדולה היא עילית, והפרי מתפתח מעל בסיס הפרח בתוך הכותרת.
שמותיה של ערברבה שעירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם הלטיני של הסוג Epilobium נגזר מיוונית ומורכב משתי מילים: "epi" (ἐπί) שמשמעותה "על" או "מעל," ו-"lobos" (λοβός) שמשמעותה "תרמיל" או "שפיץ." יחד, השם כנאה מתאר את מיקום הפרח מעל ההלקט. שם תואר המין הלטיני hirsutum מתאר משהו שעיר או מכוסה בשיער גס.
השם האנגלי הפופולרי של ערברבה הוא Willow-herb, כלומר "ערבה עשבונית" או "עשב הערבה", שם שניתן לה כנראה בשל הימצאותה יחד עם עץ הערבה (Willow) בנחלים. דוגמה נוספת לשימוש בשם של ערבה היא שם תואר המין של שנית גדולה (Lythrum salicaria), שנגזר מהשם הלטיני של הסוג ערבה (Salix). ייתכן שהשם המדעי ניתן גם בשל הדמיון של העלים של שנית גדולה לאלה של עץ הערבה, השותף והשכן של שנית גדולה בבית הגידול.
השם העברי, ערברבה, נגזר משמה הפופולרי באנגלית Willow-herb. השם 'ערברבה' והשם 'שנית' הוצעו בכוונה תחילה וללא הכרעה עבור המין Lythrum salicaria, המכונה כיום 'שנית גדולה', במילון 'ילקוט הצמחים' משנת 1930 (סעיפים 524 ו-697). ההכרעה הסופית ניתנה במילון 'צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים' משנת 1946, שבו הוקצה השם 'שנית' לסוג Lythrum בסעיף 555, והשם 'ערברבה' לסוג Epilobium בסעיף 336, בהתאם לנוהג הקיים כיום.
תפוצה ובית גדול
[עריכת קוד מקור | עריכה]תפוצתה הטבעית של ערברבה שעירה נרחבת באזורים רבים שאקלימם ממוזג ומשתרעת מאירופה ועד אסיה ועד דרום אפריקה. ערברבה שעירה פלשה לאמריקה הצפונית, ושם היא מופיעה בבית גידול דומה מאוד לזה של פולשת אחרת, שזכתה לפרסום רחב יותר, שנית גדולה, ולעיתים היא מתועדת כמין נלווה שלה[2]. אקלים ממוזג הוא אקלים שהטמפרטורות מתונות ואינן קיצוניות מדי, עם עונות שנה מוגדרות – בדרך כלל קיץ חמים וחורף קריר עד קר. בישראל היא גדלה בבתי גדול לחים בכל המחוזות הים-תיכוניים, שכמות המשקעים בהם 350 עד 1000 מ"מ, הקיץ יבש וממושך והחורף קצר ואינו קר במיוחד. לעיתים היא שולטת בשולי נחלים זורמים ומקווי מים בחבל הים-תיכוני. היא גדלה במהירות רבה לגובה בעונת האביב, כיאה לצמח גדות, "המצפה" לירידת מפלס המים של הנחלים ומקווי המים. הפריחה מתחילה בחודש מאי ומגיעה לשיא בחודשים יוני ויולי ונמשכת עד תחילת ינואר, אז גם מסתיים פיזור הזרעים ברוח[4].
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערברבה שעירה היא צמח עשבוני רב-שנתי שעיר בעל קנה שורש, זקוף, גובהו 60 עד 200 ס"מ, לעיתים מעוצה בבסיסו. קני השורש עבים ודמויי חבל באורך של עד מטר ויונקות תת-קרקעיות חזקות המעגנות אותו בקרקע, כך שאפילו שיטפונות החורף אינם מצליחים לעוקרו[14]. בחורף מת חלק מהצמח, עליו נושרים, ובאביב הוא מחדש את נופו תוך צמיחה מהירה לגובה ולסיעוף. הצמח מסוגל להתחדש גם לאחר שריפה.
הגבעולים עגולים (terete), זקופים או מזדקפים, מחורצים ומחוסרי צלעות אורך בולטות כפי שיש לערברבה מרובעת, אבל הוא מחורץ או בעלי קווים. והם מסועפים בחלקם העליון, בדרך כלל מופיעים בקבוצות צפופות[8]. הגבעולים והעלים שעירים מאוד, כאשר בנוסף לשערות המשי הארוכות והמפושקות, ישנן גם שערות בלוטיות מעט דביקות.
הלוואים חסרים.
העלים נגדיים, פשוטים, שעירים בדומה לגבעול, יושבים ולופתים במקצת את הגבעול בבסיסם. העלים של בסיס הצמח שצומחים מקנה השורש ערוכים במבנה דמוי שושנת, עלי הגבעול נגדיים ויושבים או בעלי פטוטרת קצרה, אורכם 3-8 ס"מ. העלים העליונים ביותר הגבעול או בתפרחת הם מסורגים.
הטרף דמוי אזמל באורך 4 עד 12, לעיתים רחוקות עד 23 ס"מ, וברוחב 0.3 עד 4 ס"מ לעיתים רחוקות עד 5 ס"מ. השוליים משוננים, עם 15 עד 50 שיניים בכל צד, הקודקוד מחודד עד מחודד מאוד, העלים שעירים משני הצדדים עם שערות ארוכות יותר לאורך העורקים[15]. השערות הקיימות הן מפושקות וגם בלוטיות ומעט דביקות[14][16]. מספר עורקי העלים 6 עד 9 עורקים בכל צד, והם נמשכים עד לשולי העלה (בניגוד לשנית גדולה, שבה העורק ההיקפי רצוף ומקביל לשפת העלה).
התפרחות הן אשכולות זקופים בקצה הגבעול עם עלים נלווים, המורכבים מ-3 עד 10 פרחים סגולים מפוזרים ולא צפופים, בדרך כלל גבעולי התפרחות מכוסים בצפיפות בשערות ארוכות וגם בשערות בלוטיות עדינות, ולעיתים רחוקות מכוסים גם בשערות עבות.
הפרחים דו-מיניים וסימטריים, מפורדי עלי כותרת, בעלי עטיף כפול, שחלה תחתית וצינור פרח (ראה בפסקה הבאה), מספר האבקנים פי 2 מעלי הכותרת. לפרח 4 עלי גביע ו-4 עלי כותרת, ו-8 אבקנים המסודרים בשני דורים ובמרכזם צלקת שסועה ל-4 אונות מוארכות ולבנות. הפרחים זקופים וערוכים באשכולות בקצות הגבעולים, בצבע סגול-ורוד עז ובקוטר של 1 עד 2 ס"מ. קיימים שלושה גדלים של פרחים: קטנים, בינוניים וגדולים. בפרחים הגדולים, הצלקת בולטת מחוץ לכותרת, מה שמונע האבקה עצמית, האבקה עצמית מתרחשת בפרחים הקטנים עם ייצור זרעים מופחת והיא נדירה יותר בפרחים הבינוניים[14][17]. ערברבה שעירה מפתה את המאביקים באמעות האבקה ובאמצעות הצוף הנפרש מצופן הקבוע בראש השחלה התחתית. עם מאביקי הצמח נמנים פרפרים, דבורים וחיפושיות[14].
פקעי הפרחים באורך 5 עד 9 מ"מ וברוחב 1.8 עד 4.5 מ"מ, ולעיתים הם בעלי צורת מקור. עוקץ הפרח באורך 3 עד 11 מ"מ;
צינור הפרח (floral tube) באורך 1.3 עד 2.9 מ"מ וברוחב 2.2 עד 4 מ"מ, עם טבעת בולטת של שערות מפושקות קרוב לפתח הפנימי. צינור הפרח, או בשמו הלועזי הִיפַּנְטִיוֹן (Hypanthium), הוא מבנה דמוי גביע המצוי במיני פרחים מסוימים, הכולל את מצעית הפרח שבה מאוחים בסיסי עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים. בערברבה שעירה, צינור הפרח קבוע בקודקוד השחלה התחתית (Epiperigynous Hypanthium), והוא כולל גם את הצופן.
הגביע מורכב מ-4 עלים שנושקים זה לזה אך אינם חופפים. הגביע מאותה עלים וחלקו התחתון מרכיב את צינור הפרח[7]. הגביע נושרים לאחר הפריחה עם הבשלת הפרי. עלי הגביע מוארכים וצרים, באורך 6 עד 12 מ"מ וברוחב 1 עד 3 מ"מ, ולעיתים קרובות בעלי קו-שדרה (keeled), כאשר צידם התחתון מכוסה בשערות צפופות.
הכותרת בעלת 4 עלי כותרת, שחופפים אחד את השני או שזורים, ומפורצים מעט בקודקודם. אורכם נע בין 9 ל-20 מ"מ ורוחבם בין 7 ל-16 מ"מ. צבעם נע בין ורוד בהיר לוורוד-סגול, ולעיתים קרובות הצבע מתכהה או דוהה עם הגיל.
האבקנים 8, פי 2 מעלי הגביע וערוכים בשני דּוּרִים, דור אחד של 4 אבקנים קצרים ודור אחד של 4 אבקנים ארוכים. האבקנים בשלים ומפזרים את האבקה זמן מה לפני שהצלקת כשירה לקליטת האבקה[18].
הזירים מופרדים, צבעם לבן או ורוד. אורכם של הזירים של האבקנים הארוכים יותר הוא 5 עד 10 מ"מ, והקצרים, שאינם בולטים מהכותרת הוא 2.5 עד 6 מ"מ.
המאבקים בצבע קרם, אורכם 1.5 עד 3 ורוחבם 0.6 עד 1.2 מ"מ והם בעלי שתי לשכות, שנפתחות בסדק לאורכם[11].
השחלה תחתית זקופה, מוארכת מאוד, אורכה 15 עד 34 מ"מ, מכוסה בצפיפות בשערות ארוכות וגם שערות בלוטיות עדינות. השחלה מורכבת מ-4 עלי שחלה ו-4 מגורות מאוחות.
בכל מגורה יש שליה זוויתית שמכילה מספר רב של ביציות המסודרות בכמה שורות. הביצית הפוכה (אַנַטְרוֹפִּית, anatropous), כלומר, הקודקוד של גוף הביצית מופנה אחורה לכיוון בסיס העוקץ שלה. גוף הביצית בעל מעטה כפול (bitegmic).
עמוד השחלה נימי, צבעו לבן או ורוד, באורך 5 עד 12 מ"מ, בדרך כלל קירח. הצלקת שסועה ל-4 אונות, באורך 1.8 עד 2.2 מ"מ ורוחב 3 עד 5.5 מ"מ, האונות מכופפות לאחור או מפושקות, ובולטות מעבר לאבקנים.
הפרי הוא הלקט (דמוי תרמיל) מוארך, בעל 4 מגורות ו-4 מקצועות, לעיתים קרובות בעל גוון סגול, באורך 25 עד 90 מ"מ. עוקץ ההלקט באורך 5 עד 20 מ"מ. ההלקט מכוסה בדרך כלל בשערות צפופות וארוכות, וכן בשערות בלוטיות עדינות, ורק לעיתים רחוקות הוא קירח (בניגוד לערברבה מרובעת, שההלקט שלה הוא קירח). ההלקט נפתח לאורך ארבעת הקשוות שלו, מלמעלה למטה ומשאיר את העמודה נושאת הזרעים במרכז[11]. הפתיחה של ההלקט היא פְּתִיחָה חוֹצַת מְגוּרָה (loculicidal), כלומר, הסדק מתחיל בדרך כלל מהקודקוד כלפי מטה ונמשך לאורך העורק הראשי שעובר באמצעו של עלה השחלה ומכונה תפר הגב (Dorsal Suture)[19].
הזרעים מרובים, קטנים למדי, ובעלי ציצת שערות נוצתיות ארוכות המסייעות להפצתם באמצעות הרוח למרחקים[7]. הזרעים חומים ומחוספסים, דמויי ביצה הפוכה וצרה, באורך 0.8 עד 1.2 מ"מ וברוחב 0.3 עד 0.6 מ"מ. הציצה היא בצבע חום-זהוב או לבן עמום, באורך 7 עד 10 מ"מ, והיא ניתקת בקלות. הטבעת באזור החַלַזָה (Chalaza) קטנה, לא ברורה וקשה לזיהוי. החַלַזָה היא נקודה בתוך הזרע שבה מתחברות הרקמות המעבירות חומרים מהאם לזרע, והיא מהווה את אזור החיבור בין מעטי הביצית לבין עוקץ הביצית.
העובר שמנוני והאנדוספרם חסר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערברבה שעירה, באתר ITIS (באנגלית)
- ערברבה שעירה, באתר NCBI (באנגלית)
- ערברבה שעירה, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- ערברבה שעירה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- ערברבה שעירה, באתר צמח השדה
- ערברבה שעירה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ערברבה שעירה, באתר Tropicos (באנגלית)
- ערברבה שעירה, באתר GBIF (באנגלית)
- ערברבה שעירה, באתר The Plant List (באנגלית)
- ערברבה שעירה, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ערברבה שעירה באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 Epilobium hirsutum, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ Epilobium hirsutum, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 24-11-2023
- ^ 1 2 ערברבה שעירה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ פרופ' אבי שמידע, ד"ר גדי פולק וד"ר אורי פרגמן-ספיר, ערברבה, באתר פורטל הערכות הסיכון לטבע בישראל, 1-11-2011
- ^ ערברבה מרובעת, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ 1 2 3 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 455
- ^ 1 2 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד 1989, 1989, עמ' 316
- ^ ערברבה קטנת-פרחים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ ערברבה קטנת-פרחים, באתר פורטל הערכות הסיכון לטבע בישראל
- ^ 1 2 3 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 312-4
- ^ Zauschneria californica, POWO plants of the World Online. Published on the Internet, 15-8-2024
- ^ Epilobium watsonii, POWO plants of the World Online. Published on the Internet, 15-8-2024
- ^ 1 2 3 4 רויטל היימן, עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 10, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 241-2
- ^ Zohary, M., Flora Palaestina – Part One,, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1972, עמ' 374
- ^ Krajšek; et al., Morphology and glandular activity of unicellular trichomes of Epilobium hirsutum, Biologia Plantarum 55 (1), 2011, עמ' 149–152
- ^ Cao, L., L. Berent, and A. Fusaro, Epilobium hirsutum, U.S. Geological Survey, Nonindigenous Aquatic Species Database, Gainesville, FL, and NOAA Great Lakes Aquatic Nonindigenous Species Information System, 8/17/2024
- ^ מיכאל זהרי, כל עולם הצמחים, תל אביב: עם עובד בע"מ, 1982, עמ' 459
- ^ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 561