ערבית יהודית
ערבית יהודית היא קבוצת אתנולקטים, אשר מדוברת בפי יהודים שחיו בספרד ובארצות ערב. מונח זה מתייחס גם לשפות שנכתבו באותיות עבריות בידי יהודים החל בימי הביניים וגם לשפת היום-יום המדוברת. כמו הלאדינו והיידיש, גם קבוצה זו היא מן השפות היהודיות שהתפתחו בקרב יהודי התפוצות.
עם התפשטות האסלאם והתהליך ההדרגתי של התאסלמות העמים במזרח התיכון, במרכז אסיה ובצפון אפריקה, תפסה הערבית היהודית את מקומה של הארמית, ומראשית המאה התשיעית הייתה גם לשפת היום-יום בארצות האסלאם דוברות הערבית. כמו אצל שאר דוברי הערבית, גם בקרב היהודים דוברו אתנולקטים שונים במקומות שונים. השפה נכתבה – לעיתים לפי הניב המקומי ולעיתים בשפה הקלאסית האחידה – באותיות עבריות (ולרוב לא באלפבית הערבי), עם תוספת של נקודות דיאקריטיות לאותיות ערביות שאין להן מקבילה בעברית. במאה העשירית קבע ר' סעדיה גאון תעתיק קבוע ועקבי.[1]
רוב הניבים המדוברים של הערבית היהודית החלו להיעלם במאה העשרים. תהליך נטישת השפה החל עוד בארצות המוצא, עם המעבר ההדרגתי של הקהילות היהודיות בצפון אפריקה לשימוש בצרפתית כשפה עיקרית והמעבר ההדרגתי בארצות כגון עיראק וסוריה לשימוש בערבית סטנדרטית. תהליך ההיעלמות של ערבית יהודית המשיך ביתר שאת כשרוב יהודי ארצות ערב היגרו לצרפת, לישראל ולארצות אחרות והתחילו לדבר בשפה המקומית (צרפתית או עברית ישראלית). משום כך נחשבת היום השפה הערבית היהודית, כמו שאר השפות היהודיות, שפה בסכנת הכחדה.
רוב ספרות ההגות היהודית של חכמי יהדות ספרד בימי הביניים נכתבה בערבית יהודית וכך גם חלק מספרי פרשנות המקרא וההלכה. זאת לעומת שירת ימי הביניים של יהדות ספרד, שנכתבה בעיקר בעברית. החיבורים שנכתבו בערבית היהודית תורגמו לעברית למען יהודי אשכנז וצרפת; בין המתרגמים מפורסמת משפחת אבן תיבון.
בערבית יהודית נכתבו כתביו של הרב סעדיה גאון ובהם התרגום הערבי למקרא המשמש את עדת תימן, וחיבוריו בתחומים המגוונים של ההגות היהודית, הבלשנות העברית וההלכה; כתבי הרמב"ם ובהם מורה נבוכים, פירוש המשניות וספר המצוות (אך לא משנה תורה שנכתב בעברית); ספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי, חובות הלבבות של רבינו בחיי אבן פקודה ועוד חיבורים רבים בהלכה, בפרשנות, בפילוסופיה, בדקדוק ובתחומים נוספים. חלק גדול של הקורפוס העצום של גניזת קהיר כתובים גם הם בערבית יהודית.
בעת המודרנית חל גיוון בשימושים בערבית יהודית. לצד ספרי הגות וכתבים רבניים, יצאו לאור גם עשרות כתבי עת ועיתונים בערבית יהודית בקהילות השונות של יהדות ארצות ערב ואף בקהילת הבגדאדית בהודו. ספרות חילונית בערבית-יהודית גם היא חוברה ופורסמה, ויצירות קלאסיות רבות של ספרות העולם תורגמו לדיאלקטים המקומיים השונים של השפה.
טקסטים שנכתבו בערבית יהודית מכילים בדרך כלל מאפיינים של הערבית המדוברת. בעוד שהערבים המוסלמים השתדלו מאז ראשית האסלאם לכתוב בערבית הקלאסית, היהודים לא היו מחויבים לאידיאל של השפה הערבית ולכן שכיחות בכתיבתם תופעות מן הערבית המדוברת. לפיכך, חקר הערבית היהודית יש בו כדי לתרום לחקר הערבית המדוברת של ימי הביניים, ובכלל זה הערבית שדוברה בפי המוסלמים. מצד שני, חוקרי הערבית היהודית מסתייעים פעמים רבות בהשוואות עם הניבים המודרניים של הערבית המדוברת.
תעתיק
[עריכת קוד מקור | עריכה]כתב ערבי | כתב עברי | כתב ערבי | כתב עברי | כתב ערבי | כתב עברי | כתב ערבי | כתב עברי | |||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
ا / ء | א | و | ו | خ | כׄ, ךׄ | ص | צ, ץ | |||
ب | ב | ز | ז | ل | ל | ض | צׄ, ץׄ | |||
ج | גׄ | ح | ח | م | מ, ם | ق | ק | |||
غ | ג | ط | ט | ن | נ, ן | ر | ר | |||
د | ד | ظ | טׄ | س | ס | ش | ש | |||
ذ | דׄ | ي | י | ع | ע | ت | ת | |||
ه | ה | ك | כ, ך | ف | פ, ף | ث | תׄ או ת֒ |
את האות תא מרבוטה ة מקובל לתעתק הׄׄ / ה࣫ (ה' עם שתי נקודות למעלה). במבנה של סמיכות, לעיתים קרובות מאוד צוינה האות תא מרבוטה בסוף הנסמך בתעתיק לאות ת.[2]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מרדכי עקיבא פרידמן, מילון הערבית-היהודית מימי הביניים לתעודות הגניזה של ספר הודו ולטקסטים אחרים, הוצאת מכון בן צבי, ירושלים תשע"ו
- יהושע בלאו, מילון לטקסטים ערביים-יהודיים מימי הביניים, הוצאת האקדמיה ללשון העברית והאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשס"ה
- יהושע בלאו, דקדוק הערבית-היהודית של ימי-הביניים, הוצאת מאגנס, תשל"ט
- יהושע בלאו, "הארמית־היהודית והערבית־היהודית: מדוע לא נעשתה הערבית־היהודית לשון תפילה בבתי הכנסת", בתוך: יהודים ויהדות בימי בית שני, המשנה והתלמוד (עורכים: אהרן אופנהיימר, ישעיהו גפני, מנחם שטרן), הוצאת יד יצחק בן-צבי (1993), עמ' 389–391.
- חיים רבין, "הלשונות היהודיות - המשותף, המיוחד, הבעייתי", פעמים 1 (1979) עמ' 40–66
- עפרה תירוש-בקר, "המרכיב העברי בערבית היהודית", לשוננו לעם מ-מא (תשמ"ט-תש"ן) עמ' 331–337
- יהושע בלאו וסימון הופקינס, הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2017
- יוסף שיטרית, "השירה העברית והערבית-יהודית", בתוך ספר קהילות יהודי מרוקו, חיים סעדון (עורך), הוצאת מכון בן צבי, ירושלים תשס"ד, עמ' 187-204
- גילה סווירי יונה, להג יהודי בבל - قاموس اللهجة العراقية البغدادية, הוד השרון, תשע"ד-2013
מונוגרפיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- י. שטרית. לשון ומאגריה לשון ומארגיה, מוסד ביאליק תש"ע
- Avihai Shivtiel and Friedrich Niessen, Arabic and Judaeo-Arabic manuscripts in the Cambridge Genizah collections: Taylor-Schechter new series, Cambridge University Press, 2006. ISBN 9780521750875
- Joshua Blau and Stefan C. Reif, Genizah research after ninety years, The case of Judaeo-Arabic, Cambridge University Press, 1992, ISBN 0521417732
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מידע על ערבית יהודית בקטלוג הספרייה הלאומית
- מתיה קם, פיליפ טריה, ערבית יהודית (ספרות), באתר "תרבות•il"
- רוביק רוזנטל, השפה המרוקאית העשירה חדרה לעברית המדוברת, באתר nrg
- יוסף טובי, מחקר מקיף על השירה הערבית-היהודית בצפון אפריקה(הקישור אינו פעיל), על ספר מאת יוסף שטרית בנושא השירה הערבית-יהודית בצפון אפריקה, פורסם בפעמים,66,חורף תשנ"ו, עמ' 155-149
- שלמה מורג, בעקבי מסורות ולשונות, על ספרו של משה בר-אשר, "מסורות ולשונות של יהודי צפון אפריקה", פורסם בפעמים, 77, סתיו תשנ"ט, עמ' 151-143
- יצחק אבישור, ספרות ועיתונות בערבית-יהודית של יהודי בבל בדפוסי הודו(הקישור אינו פעיל), על הספרות והעיתונות בערבית-יהודית בגדאדית אשר הוצאו לאור על ידי יוצאי בבל בהודו, פורסם בפעמים, 52, קיץ תשנ"ב, עמ' 115-101. חוברת שהוקדשה לספרים, ספריות ודפוסים בקהילות יהודי ספרד והמזרח
- יצחק אבישור, על מפעלו המחקרי של אמנון שילוח(הקישור אינו פעיל), פורסם בפעמים 71, אביב תשנ"ז, עמ' 135-133, על ספרו של אמנון שילוח-Jewish Musical Traditions (אמנון שילוח - חוקר המוזיקה המזרחית והערבית יהודית)
- רק"ע, תחנת רדיו של קול ישראל המשדרת תוכנית יומית בערבית יהודית (Mugrabian)
- יוסף יהלום, שריעה יהודית, אלקראן עברי, באתר הארץ, 13 בפברואר 2007
- רשימת מאמרים על ערבית יהודית באתר רמב"י
- סימון הופקינס, "באב מוסי Porta Mosis" וראשית חקר הערבית-היהודית, פעמים 100, קיץ תשס"ד
- חגי בן-שמאי, מדוע האותיות הערביות מנוקדות בניקוד עברי?, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 19.03.2018
- סמדר רייספלד, איך כותבים תשעים ותשע בערבית־יהודית, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2018
- שפה ערבית-יהודית, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חגי בן שמאי, רקמת הלשון בכבל ערב, עת־מול 240, מאי 2015 עמ' 6
- ^ יהושע בלאו, דקדוק הערבית־היהודית של ימי־הביניים, שנייה, ירושלים: י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשנ"ה, עמ' 40