יווניטיקה
| היסטוריה של היוונית אלפבית יווני - כתב ליניארי ב' |
| פרוטו-יוונית (בערך 2000 לפנה"ס) |
| יוונית מיקנית (בערך 1600 לפנה"ס–1100 לפנה"ס) |
| יוונית עתיקה (בערך 800 לפנה"ס–300 לפנה"ס) דיאלקטים יווניים: איולית, ארקדו-קיפרית, אטית-איונית, דורית; יוונית הומרית דיאלקט אפשרי: מקדונית |
| יוונית קוינה (מ-300 לפנה"ס) |
| יוונית ביזנטית (בערך 330 אחרי-הספירה–1453) |
| יוונית מודרנית (מ-1453) צאקונית, יווניטיקה, קאתארבוסה, דימוטיקי, יוונית פונטית, יוונית מודרנית סטנדרטית, קפריסאית יוונית, יוונית כרתאית |
יווניטיקה, הידועה גם כרומניוטית או יוונית-יהודית, הייתה ניב של הרומניוטים, קבוצה של יהודים יווניים שקיומם מתועד מאז תקופת יוון ההלניסטית. שורש השפה הוא בקוינה (יוונית הלניסטית - Ελληνική Κοινή) ומשולבים בה אלמנטים עבריים. היא הייתה דומה ליוונית ששימשה את התושבים הנוצריים ביוון. הרומניוטים השתמשו בגרסה משלהם לאלפבית העברי כדי לכתוב טקסטים ביווניטיקה וביוונית.
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור המילה "יוואנית" (כך נקראת השפה ביוונית) משתרש מהמונח התנ"כי "יוון", המקורב ל-Yavana (בסנסקריט), שנעשה בו שימוש על ידי תרבויות המזרח הקרוב. מונחים אלו התכוונו ליוונים וליוון.
היעלמות השפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הזמן החל הניב הרומניוטי להיעלם, בעיקר במאה ה-19. כיום אין עוד דוברי רומניוטית שזו שפת האם שלהם, מכמה סיבות:
- ההתבוללות של קהילות הרומניוטים הקטנות עם הקהילות הספרדיות הגדולות, שדיברו לאדינו.
- אימוץ היוונית, הטורקית והבולגרית כחלק מהתבוללות.
- הגירתם של רבים מהרומניוטים לישראל ולארצות הברית, שגרמה לנטישת היווניטיקה ואימוץ העברית והאנגלית.
- האידאולוגיה הציונית, שהעדיפה שימוש בעברית כשפה אחידה לכל היהודים.
- השמדת רוב דוברי הניב הרומניוטי שנותרו, במהלך השואה.