יצחק עראמה
| לידה |
1420 סמורה, ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
1494 (בגיל 74 בערך) נאפולי, ממלכת נאפולי |
| מדינה |
כתר אראגון, ממלכת לאון |
| תקופת הפעילות |
?–1494 |
| אב |
דוד עראמה |
  | |
רבי יצחק עראמה (ה'ק"פ 1420 – ה'רנ"ד 1494) (נודע בשם בעל העקידה על שם ספרו "עקידת יצחק"), היה מחכמי ספרד בדור הגירוש. פילוסוף ופרשן מקרא. שימש רב וראש ישיבה בסמורה אשר בצפון ספרד ובקלטיוד, וברבנות טרגונה, קטלוניה וברגה שבאראגון.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בספרד לרבי משה עראמה בן מאיר[1] בסביבות שנת ה'ק"פ (1420). תעודות של בני משפחתו מלמדות שהמשפחה התגוררה באראגון שבמזרח ספרד, ונראה ששם נולד.[2] מנערותו עסק בלימוד סוגיות התלמוד וההלכה, כאשר לשם כך נדד, יחד עם אחיו יעקב, לישיבת רבי יצחק קנפנטון בסמורה שבצפון-מערב ספרד[3], ובהמשך פתח בה ישיבה. ישיבתו שהתקיימה במקביל לישיבתו של רבי יצחק קנפנטון ותלמידו הרב שמואל ואלנסי, התאפיינה בסגנון לימוד ייחודי, שבידל אותה מהישיבה הגדולה בעיר, ובקשר קרוב בין הרב לתלמידים ובינם לבין עצמם[4].
בעקבות הזמנה מבני קהילת טרגונה (כיום בקטלוניה, אז באראגון) עבר לפתוח ישיבה בעירם. אך בעקבות מצבם הכלכלי הירוד וכובד המיסים, לא יכלו בני הקהילה להתמיד בהחזקת הישיבה. בנוסף לדוחק הכלכלי, לא התקיימה באראגון תרבות של קופות לאיסוף כספים לתמיכה בישיבות, כפי שהתקיימה בקסטיליה, ובכלל מניין היהודים באראגון היה נמוך יחסית, וקהילותיה לא הצליחו להשתקם אחרי גזירות קנ"א[5]. מטרגונה עבר לעיר אותה הוא מכנה "ברגה", והכוונה כנראה ליישוב סמוך שהתרכז סביב מגדל (ברגה בערבית) סמוך לטרגונה, אולי השכונה הפריפריאלית הנקראת בימינו "Torreforta" – מגדל חזק, ונכללת כיום בתחום העיר טרגונה.[6]
בתקופת מגוריו בברגה החל בכתיבת מהדורה ראשונה של חיבורו "עקידת יצחק", שהתבסס על דרשות שהתבקש לדרוש בשבתות. בספר זה בין היתר הוא התייחס לתופעת תהודה סימפתית.
בדידותו היחסית, רחוק ממרכזי התורה ובלי תלמידים וישיבה, הביאה אותו גם ליצירת קשר תורני עם רבי יצחק אברבנאל שהתגורר אז בטולדו, והם שלחו זה לזה דברי תורה, ורבי יצחק אברבנאל גם תמך בו כלכלית.[7]
בערך בשנת ר"מ עבר לעיר קלטיוד (Calatayud) שכונתה "קלעת איוב", ובה ישב וכיהן בתפקיד רבני עד לגירוש ספרד. תעודות מנהליות מתעדות את מגוריו סמוך לבית הכנסת הישן, לצד שאר מנהיגי היהודים המקומיים. בעיר זו התגוררה קהילה יהודית גדולה יותר, ורבי יצחק עראמה מצא בה תלמידי חכמים ללמוד עמהם. הוא השיג בעיר זו כתבי יד של ספרים פילוסופיים שלא היו זמינים לו לפני כן, ועדכן את חיבורו הגדול "עקידת יצחק", כשהוא מוסיף לו חומר תורני ופילוסופי עשיר. עסק גם בענייני הציבור של הקהילה, ביטל אמירת פיוט ארוך של שלמה אבן גבירול אותו נהגו לומר ביום כיפור, ודרש לאסור מיסוד בתי חטא, בניגוד לדעת אנשי השלטון ורבים מבני הקהילה היהודית, כשהוא קובע שחטא ממוסד חמור מחטא שאינו ממוסד, גם אם מהותית החטא הממוסד נראה קל יותר. תעודות שונות מתעדות את חייו הכלכליים בעיר. הוא חתם גם לעניים עוברי-אורח על מכתבי המלצה, שכונו "אגרות אורחיות".[8]
בתקופת המגורים בקלטיוד נישאו ילדיו של רבי יצחק עראמה. בתו נעמה נישאה לתלמידו ר' שלמה, עמו למד לפני כן בין היתר את ספר משלי, אך החתן נפטר בחודש הראשון לנישואין, ולזכרו חיבר רבי יצחק את הפירוש "יד אבשלום" לספר משלי ובו שיקע מדברי התורה שלמדו יחד. גם הבן הצעיר, רבי מאיר, נישא בתקופה זו לבתו של ר' שלמה אטורטוש, מעשירי סרגוסה, ועבר לגור בסרגוסה.[9] הוא לקה במחלת עיניים, ככל הנראה גלאוקומה, וכתוצאה מכך הכיר מניסיונו האישי את תופעה שתיאר מאוחר יותר שארל בונה, הגורמת להזיות אצל אנשים הסובלים מבעיות ראייה.[10]
כשגורשו היהודים מספרד בשנת רנ"ב, יצא עם בנו רבי מאיר לאיטליה, שהייתה היעד המרכזי של מגורשי אראגון, דרך נמל סגונטו. כרבים אחרים הגיעו לנאפולי, אך מחלות שונות שהחמירו בנדודי הגירוש, גרמו למגפה בקרב המגורשים, ובלחץ תושבי העיר נאלצו המגורשים לשבת בבידוד מחוץ לעיר. בתקופה זו, ככל הנראה כתוצאה מהמגפה, נפטר רבי יצחק. תאריך הפטירה המדויק ומקום הקבורה אינם ידועים, אך בנו סיפר שכתב על מצבתו "לא גל אבנים זה אבל מזבח / יצחק לעולה בו ואל זובח".[11]
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחיו של רבי יצחק עראמה, רבי יעקב, למד אף הוא בישיבת רבי יצחק קנפנטון בסמורה.
החסיד יוסף יעבץ היה קרוב משפחתו. יש מקורות שבהם הוא מצוין כגיסו, בעל אחותו, אך מקורות מהימנים יותר רושמים אותו כבן אחותו. אימו של רבי יוסף יעבץ הייתה אחותו של רבי יצחק עראמה.[12]
בנו של רבי יצחק, רבי מאיר עראמה היה רב ופרשן מקרא. בעקבות גירוש נאפולי בשנת רע"ב, עבר עם משפחתו לסלוניקי שביוון, ובה שימש רבם של בני אראגון. חיבר את הפירושים "מאיר איוב" על ספר איוב, "מאיר תהלות" על ספר תהלים, "אורים ותומים" על הספרים ישעיהו וירמיהו, ופירושים לתלמוד שעודם בכתב יד.
לרבי מאיר היה בן בשם רבי יעקב, שמילא את מקומו ברבנות קהילת אראגון בסלוניקי. כיוון שלא היו לו בנים, מילא את מקומו אחרי פטירתו בן בתו של רבי מאיר, ר' אשר הכהן ן' ארדוט. חתן נוסף של רבי מאיר היה רבי שמואל בנבנשתי, שבנו, רבי מאיר, חיבר ספר בשם "אות תפילה" ובו הגהות למדרשים, ופירוש על התפילות בשם "בית תפילה".[13]
כאמור, בתו של רבי יצחק עראמה, נעמה, נישאה לתלמידו ר' שלמה, שנפטר בחודש הראשון לנישואיהם.
ככל הנראה היה לרבי יצחק בן נוסף, בשם רבי אברהם, מנכבדי סלוניקי. בין בניו של רבי אברהם נמנים הבכור, רבי יצחק עראמה, שהיה חברם של רבי משה מטראני ורבי יוסף קארו ונמנה עם רבני צפת ומייסדי היישוב היהודי המתחדש בטבריה, והבן הצעיר, רבי דוד עראמה שחיבר ספר חידושים על משנה תורה לרמב"ם.
מרבי אברהם הסתעפה משפחת עראמה שהתייחסה על בעל העקידה, בסלוניקי ובמרוקו, בעוד מבנו האחר, רבי מאיר, לא נותרו צאצאים הנושאים את שם המשפחה, אלא בנות בלבד. בדרום מרוקו, בסביבת סכורה, פעלה במאה ה-19 והמאה ה-20 משפחת מקובלים בשם עראמה, שהתייחסה לבעל העקידה. על משפחה זו נמנה גם רבה של נצר חזני, הרב יצחק עראמה.[14]
חיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקרב השכבה המשכילה של יהודי אראגון היה נהוג באותה עת, לשמוע בשבתות דרשות של מלומדים נוצריים, שביארו פרשיות מקראיות לפי עקרונות פילוסופיים. רבי יצחק טרח לבטל את הנוהג הזה, וכמשקל נגד עסק בעצמו באמירת דרשות מסוג זה, שהתבססו על חיבורו שבכתובים, "עקידת יצחק", ותרמו אף הם להעשרתו וליצירת סגנונו (במהדורתו הסופית) בתבנית אותן דרשות. כן תיעד בחיבוריו ויכוחים שהיו לו עם מלומדים נוצריים.[15]
הספר בנוי סביב פרשיות התורה, ומורכב ממאה וחמש שערים, כשכל שער מחולק לשלושה חלקים, הראשן עוסק בסוגיה מן הפילוסופיה הדתית, בהקשר עם הפרשה המדוברת. החלק השני הוא דרוש על הפרשה, כשכל דרשה מתחילה בפסוק מהפרשה אותו הוא מצרף אל פרק תהילים, מדרש חז"לי או מאמר מספר הזוהר, שהוא מקשר ומפרש בצורה פילוסופית. והחלק השלישי עוסק בביאורים לפרשה המוצגים בדרך של שאלות ותשובות[16]. לאורך הספר מצטט רבי יצחק את גדולי הפילוסופים וההוגים היהודים, כגון רס"ג, ר' יצחק הישראלי, אבן גבירול, ריה"ל, אבן עזרא, רבנו בחיי אבן פקודה, הרמב"ם, ר' חסדאי קרשקש, רבי יוסף אלבו ועוד. הוא מביא לא מעט מספר הזוהר שבזמנו טרם נדפס, וכן מ"מדרש הנעלם" שהוא ככל הנראה החיבור הזוהרי "לבנת הספיר" של רבי יוסף אנג'לט.[17]
כמו כן השתמש בספרי הפילוסופיה הקלאסיים של זמנו והוא מרבה לצטט מהם, ובראשם האתיקה של אריסטו ו"כוונות הפילוסופים" של אל-ע'זאלי. לאחרונה אותר העותק האישי של כתב-יד "כוונות הפילוסופים" שהיה שברשותו של רבי יצחק עראמה, ובשוליו רשם את הגהותיו.[18]
ספר עקידת יצחק זכה לפרסום רב מיד עם צאתו לאור, והוא מצוטט על ידי דרשני התקופה פעמים רבות, בהם רבי מיכאל בלבו, רבי יצחק אברבנאל, רבי יהודה אבן ששון, רבי מאיר אבן גבאי, רבי שלמה דוראן, רבי שלמה אלקבץ, רבי מנחם די לונזאנו, רבי ישראל קוריאל, רבי יום-טוב צהלון ועוד. גם רבני מזרח אירופה מרבים להביא דברים בשמו, בהם רמ"א, מהרש"א, רבי אליעזר אשכנזי ועוד.[19]
בשנים האחרונות התגלה עותק בכתב-יד, של מהדורה מוקדמת של הספר, שהתחברה בשנת ר"מ בערך. במהדורה זו באים עניינים שונים ביתר הרחבה, והיא מדויקת יותר מבחינה לשונית. מאידך, במהדורה השנייה נוספו הרחבות רבות ושונה מקומם של דיונים שונים.[20] עורכיה של מהדורה חדשה של ספר עקידת יצחק, במסגרת מכון עוז והדר, נעזרים במהדורה זו כדי להבין ולבאר את דברי המחבר. כמו כן אותרו אוטוגרפים של המהדורה האחרונה של ספר עקידת יצחק, השונים במעט מהנוסח שבדפוס.[21]
ר' יצחק אברבנאל מצטט בפירושו למקרא חלקים מסוימים מתוך ספר עקידת יצחק. בכל הפעמים (למעט פעם אחת) נעשה הציטוט בלא ציון שמו של רבי יצחק עראמה כמקור הדברים. עקב כך האשים בנו של רבי יצחק, רבי מאיר עראמה, את אברבנאל בגנבה ספרותית מספרו של אביו. במבוא למהדורה חדשה של עקידת יצחק[22] מובאים דברי החוקר ריי"א פאלק שהוכיח, לטענתו, שפירוש האברבנאל נכתב בצעירותו כסיכום לעצמו, ולא נועד להפצה, ולכן לא טרח האברבנאל לציין את מקורותיו, אך לא הייתה כאן כוונה לגניבה ספרותית. מחקרים חדשים הראו שרבי יצחק אברבנאל עמד בקשר מכתבים תורני עם רבי יצחק עראמה עוד בהיותם בספרד, ודבריהם של האחד מובאים בספריו של השני לרוב בלי להזכיר את שם המחבר; לצד זאת, לאחר הגירוש ואחרי פטירתו של רבי יצחק עראמה, מסר רבי מאיר עראמה לרבי יצחק אברבנאל את הכתבים המעודכנים של אביו כדי שיביא מהם בספריו בשמו, ורבי יצחק אברבנאל אכן הביא את הדברים בספריו, אך שלא בשמו.[23]
מלבד ספר זה כתב רבי יצחק גם פירוש על חמש המגילות (הפירוש שהיה מקובל כפירושו של רבי יצחק למגילות אסתר ורות התברר שלא יצא תחת ידו, ובשנים האחרונות פורסם פירושו המקורי מתוך כתבי יד[24]), את הספר חזות קשה בו הוא דן בנושאי אמונה, תורה ופילוסופיה, ומבקר את עיקרי הנצרות, ומזהיר מההימשכות אחרי הפילוסופיה, ופירוש על משלי לזכרו של חתנו שלמה, שנפטר בחודש חתונתו וכאמור, אותו קרא על שמו יד אבשלום – אב – שלום, "כי שלום ושלמה הכל אחד". כן חיבר "בקשה" בצורת שיר. יוחס לו גם חיבור על "ספר המידות", הוא האתיקה של אריסטו, אך הדברים אינם מבוססים.[25]
עמדותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יחסו לפילוסופיה הוא אמביוולנטי, מחד גיסא הוא מכבד ומעריך אותה, ומחשיב את השימוש בה, אך מאידך גיסא הוא מדגיש כי אין להשוותה לתורת ישראל, וכך כתב בספרו "חזות קשה"[26]: "שהחקירה הפילוסופית לא דבר ריק הוא, ולא עוד אלא שהיא הכרחית לצורך התורה האלהית וכוונותיה הנפלאות... אך טוב וישר בעיני א-להים ואדם, להעמיד כל אחד מהם על חזקתם, תשרת האמה [הפילוסופיה] עד מקום אשר תשיג ידה, ותישאר הגבירה [התורה] על מכונתה, באפריון שלה, וכאשר נשאה השפחה חן בעיני רואיה, וינשאוה, ויכבדוה, עד שחשבוה עקרת הבית וישימו הגבירה לפניה עושה מלאכתה, אז תפוג תורה, ותרבה צעקה ותלונה", לדבריו, הפילוסופיה עוסקת בפן החיצוני של הדברים, אך את המהות הפנימית, את הידיעה והנבואה ושלימות האדם, ניתן להשיג רק על פי העיון בתורה[27].
יחסו המורכב לפילוסופיה בא לידי ביטוי גם ביחסו אל הרמב"ם, הוא העריץ את הרמב"ם, והקפיד להביא את דעתו בכל נושא בו הוא דן, אך עם זאת, לא חשך את שבט ביקורתו, ובמקומות רבים חלק עליו, וקבל על הימשכותו לדעות הפילוסופים[28]. פעמים והוא מאשים את מפרשי מורה הנבוכים, ה"נרבוני" ורלב"ג שהקצינו את דברי הרמב"ם לדעות לא נכונות שלא התכוון אליהם.
במרבית השאלות הפילוסופיות הוא נוקט גישה מתונה, שאינה אריסטוטלית כשל פילוסופים אחרים, אלא שמרנית יותר. בשאלת הנס, לדוגמה, הוא מניח שמתקיימים נסים החורגים מחוקי הטבע, ותוקפם ניתן להם בשל מערכת קבועה מראש, המקבילה למערכת חוקי הטבע, ובמסגרתה מתאפשרות כל החריגות. בהתאם לכך הוא מכיר בקיומן של נבואה ורוח הקודש גם בימינו, ואלו אינם תוצאה של מאמץ רוחני, כפי שגרסו הפילוסופים האריסטוטליים, אלא תופעה ניסית. בשאלת הבחירה החופשית הוא נוקט עמדה בלתי מתפשרת נגד שוללי הבחירה, בהם רבי חסדאי קרשקש, ומקדיש דיונים רבים להצדקת חופשיות הבחירה.
רבי יצחק אברבנאל ייחס לרבי יצחק עראמה חיבור שנכתב נגד הרמב"ם. חוקרים סברו שמדובר בטעות ובהבנה שגויה של דברים שנאמרו לאברבנאל בעל פה. אחרים סבורים שאברבנאל, שאכן דן עם רבי יצחק עראמה בשאלות פילוסופיות המתנגדות לעמדותיו של הרמב"ם, צירף שמועה שמע אודות חיבור "חזות קשה" נגד הפילוסופיה, ומכך הסיק שרבי יצחק עראמה כתב חיבור נגד הרמב"ם – ולא היא.[29]
בחיבוריו הוא מפתח עמדה המתארת את היחס בין עולם המעשה לעולם הרוחני, ואת השפעתם זה על זה, בדרך השפעת כלי נגינה זה על זה באמצעות התהודה, באפקט המכונה רזוננס אקוסטי. המצוות מהוות מעין מיתרים, שכאשר "פורטים" עליהם ומקיימים את המצוות, נוצרת במקביל תהודה בעולם הרוחני. התפרסמה גם שיטתו להעצמת הזיכרון על ידי שימוש בדמיון וקישור הזיכרון השמיעתי לזיכרון חזותי, והוא מפתח את השיטה המוזכרת לראשונה על ידי מרקוס טוליוס קיקרו.
רבי יצחק עראמה מרבה להשתמש בחיבוריו במשלים, אותם הוא פורס במקרים רבים בהרחבה וציוריות. אחד המשלים שהתפרסם בזכותו, הוא משל המלך שהטיל על שני אמנים לקשט חדר בארמונו, וחילק ביניהם את קירות החדר. אחד האמנים, שהתרשל בעבודתו, השתמש בתחבולה והציב בחלקו מראות, ששיקפו את העיטורים שבכל שאר הקירות.
חיבורים סביב 'עקידת יצחק'
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ביאורי רבי ידידיה רקנטי, ראש ישיבה בסן מרינו.
- מקור חיים, מאת הרב חיים יוסף פולק.
- בירורי המידות, מאת ר' ישראל במוה"ר יצחק דוד קיטובר.
- פתרון החזה, מאת ר' אפרים יצחק בארוכאוויץ.
- כנפי נשרים, מאת ר' אברהם ליכטנשטיין.
- זרע יצחק, מאת ר' יצחק ב"ר ברוך פריסקעל.
- עקידת יצחק, עיבוד חדש על ידי הרב שלומי כהן.
| תקופת חייו של הרב יצחק עראמה על ציר הזמן |
|---|
 |
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שרה אורה הלר וילנסקי' ר' יצחק עראמה ומשנתו, מוסד ביאליק והוצאת דביר, 1956. מטרת הספר היא "להעמיד את משנתו הפילוסופית של ר' יצחק עראמה על בניין שיטתי ולקבוע את מקומות בתולדות הפילוסופיה העברית של ימי-הביניים". בתחילת הספר ישנו פרק המוקדש לתולדותיו של ר' יצחק עראמה.
- יהודה זייבלד, בעל העקידה: רבי יצחק עראמה בעל 'עקידת יצחק', תולדותיו, מפעלותיו ומשנתו, מוסדות אביר יעקב נהריה, תשפ"ג.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הערך 'רבי יצחק עראמה' על פי אנציקלופדיה 'אוצר ישראל' באתר 'דעת'
- "יצחק עראמה", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- ספר עקידת יצחק על חומש בראשית, על חומש שמות, על חומש ויקרא, על חומש במדבר, על חמש מגילות, מאתר hebrew books
- מכתבו של רבי מאיר עראמה בו הוא מאשים את האברבנאל בהעתקה ספרותית. מתוך אתר הספרייה הלאומית, עיתון המגיד 30 ביוני 1858 עמוד 3 ובאתר עיתונות יהודית היסטורית (לא מצריך JAVA)
- ספר "חזות קשה" לרבי יצחק עראמה במהדורה חדשה באתר "דרכי נועם"
- הרב שמואל ברוך גנוט מבוא לספר עקידת יצחק ותולדות חיי רבי יצחק ערמאה, אתר השבת
- דוד הלחמי, רבי יצחק עראמה (בעל „עקידת יצחק”), חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' כ"ג, באתר אוצר החכמה
- ספר חזות קשה, סביונטה, שנת ה'שי"ב, מתוך אוצר הספרים הסרוקים של הספריה הלאומית – ישראל
יצחק בן משה עראמה (1420–1494), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רבים מציינים, בעקבות דברי יעקב משה טולידנו בספרו "נר המערב", שאבי המשפחה הוא ר' דוד עראמה ב"ר אברהם ב"ר יוסף ב"ר דוד ב"ר עובדיה, שנולד בפאס בשנת קפ"ב, ועבר, כנראה עקב מאורעות קצ"ח, לארצות אזיה (כך מופיע במרבית המקורות) ומשם לספרד והתיישב בגרנאדה, בן שבעים נשרף באוטו-דה-פה. אך הדברים משוללים מקור רציני, והם בדיה ספרותית של לודוויג פיליפסון, עורך כתב העת "אלגעמיינע צייטונג דעס יודענטום". ראו: יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 156.
- ^ יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 35
- ^ הקדמתו לספרו
- ^ יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 37–41.
- ^ יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 50–52.
- ^ יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 53.
- ^ יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 65–72; הנ"ל, המהדורה הראשונה של 'עקידת יצחק' לר"י עראמה, מכילתא ב (כסלו תשפ"א), עמ' 204–207.
- ^ יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 79–103.
- ^ יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 103–111.
- ^ יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 108–112;
חייו, הגותו ותגליותיו של רבי יצחק עראמה, הרב יהודה זייבלד, ערב עיון, בביצוע יהודה זייבלד, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 42:46)
- ^ יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 141–145; 153–154.
- ^ יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 176.
- ^ יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 178
- ^ יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 168–187.
- ^ יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 112–125.
- ^ הרב יעקב קורצוויל: "רבי יצחק עראמה הוגה שיטתי או מאסף לכל המחנות", חמדעת כרך ו, עמ' 91 – 105.
- ^ יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 465.
- ^ יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 667–679.
- ^ יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 515–544.
- ^ יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 569–637; הנ"ל, המהדורה הראשונה של 'עקידת יצחק' לר"י עראמה, מכילתא ב (כסליו תשפ"א), עמ' 201–251.
- ^ יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 681–693; יהודה זייבלד, הערה על גילוי אוטוגרף של בעל העקידה והוספות בדפוס שאינן במהדורתו השנייה, בית אהרן וישראל, רכא, קסז–קסח, באתר Academia.edu
- ^ שמואל ברוך גנוט (עורך), עקידת יצחק, ירושלים תשע"ה
- ^ יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 639–642.
- ^ ארז סבג ואורי אדרעי (עורכים), פירוש רבי יצחק עראמה למגילת רות, באר שבע תשפ"א
- ^ יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 242–261.
- ^ שער י"א
- ^ חזות קשה, שער י"א
- ^ עקידת יצחק שער י"ט
- ^ יהודה זייבלד, בעל העקידה, עמ' 236–242.
| פרשני המקרא בימי הביניים | ||
|---|---|---|
| פרשני המזרח | רס"ג • שמואל בן חפני הכהן גאון • אברהם בן הרמב"ם • תנחום הירושלמי | |
| פרשנים פילולוגיים מספרד והמגרב | יהודה אבן קריש • מנחם • דונש • דוד בן אברהם אלפאסי • חיוג' • שלמה פרחון • אבן ג'נאח • משה הכהן אבן ג'יקטילה • יהודה אבן בלעם | |
| פרשני ספרד | יצחק אבן גיאת • ראב"ע • רמב"ן • רבנו בחיי • בעל הטורים • בעל העקידה • אברבנאל | |
| פרשני צרפת | מנחם בן חלבו • רש"י • יוסף קרא • רשב"ם • אהרן בן יוסי הכהן • בכור שור • אליעזר מבלגנצי • חזקוני | |
| פרשני פרובאנס | יוסף קמחי • משה קמחי • רד"ק • מנחם בן שמעון • יוסף אבן כספי • רלב"ג | |
| פרשני אשכנז | יהודה החסיד • מנחת יהודה • אביגדור כ"ץ • רא"ש | |
| פרשני איטליה | הרי"ד • עובדיה המון • רקנאטי • ספורנו | |
| פרשני תימן | נתנאל בן ישעיה • אברהם בן שלמה • זכריה הרופא • סעדיה עדני • דוד הלוי חמדי | |
| פרשני המגרב | רבנו חננאל • יהודה אבן קריש • יוסף בן יהודה אבן עקנין | |