סגונטו
| |||
 | |||
| מצודת סגונטו | |||
| מדינה |
 ספרד | ||
|---|---|---|---|
| קהילה אוטונומית |
 ולנסיה | ||
| ראש העיר | Darío Moreno Lerga | ||
| בירת העיר |
Sagunto (city)  | ||
| שפה רשמית |
קטלאנית | ||
| שטח | 132.36 קמ"ר | ||
| גובה | 49 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 70,128 (2023) | ||
| ‑ צפיפות | 497.3 נפש לקמ"ר (2015) | ||
| קואורדינטות | 39°40′35″N 0°16′24″W / 39.67639°N 0.27333°W | ||
| אזור זמן | UTC+1 | ||
| http://www.sagunt.es | |||
  | |||
סָגוּנטוֹ (בספרדית: Sagunto, בוולנסית: Sagunt, בלטינית: Saguntum) היא עיר ספרדית באזור קמפ דה מורוודרה שבקהילה האוטונומית ולנסיה, במזרח ספרד. העיר ממוקמת על גבעה, כ-30 קילומטרים מוולנסיה ובסמוך לים התיכון.
ב-2015 נמנו בעיר 64,944 תושבים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עקב דמיון שם העיר העתיקה 'סגוטנום' לזקינתוס היוונית, סופר כי היוונים יסדו את העיר. ענפי הכלכלה העיקריים של העיר היו גידול תאנים ותבואה וייצור כלי חרס. העיר השתתפה במסחר עם הקולוניות היווניות והפיניקיות בים התיכון. נמצאו עדויות לשרידי מקדש דיאנה וכן חומה שנבנתה על ידי יושביה הקלטיברים של העיר במאה ה־5 לפנה"ס.
בשנת 219 לפנה"ס הייתה העיר למרכז מסחרי גדול ומשגשג. העיר צידדה בערים היווניות וברומאים במאבקן בקרתגו. רומא וקרתגו היו חתומות על חוזה מתקופת המלחמה הפונית הראשונה, לפיו נהר האברו היה הגבול להתפשטות קרתגו בספרד. בסגונטו שלטה סיעה שהתנגדה לשלטון קרתגו, ולכן שם חניבעל מצור על העיר. תושבי העיר התגוננו, אבל העיר נפלה לידי קרתגו שנה אחר־כך. פרשת סגונטו היוותה עילה מסוימת לפרוץ המלחמה הפונית השנייה. בשנת 217 לפנה"ס אביליקס מתושבי העיר האצילים בגד בתושבים ורימה את מפקד הכוחות בעיר. במסגרת אותה המלחמה, נכבשה העיר על ידי פובליוס קורנליוס סקיפיו ב־212 לפנה"ס. לאחר הכיבוש הרומי, שמרה העיר על מעמד רם והטביעה מטבעות. בתקופת אוגוסטוס היא קיבלה מעמד של מוניקיפיום ועושרה נשמר לאורך ימי האימפריה.
העיר נכבשה על ידי הויזיגותים האריאנים ומאוחר יותר על ידי המורים. במאה השמינית המאוחרת, כחלק מחליפות קורדובה, העיר זכתה לעושר מחודש. מרחצאות, ארמונות, מסגדים ובתי ספר נבנו בה. בד בבד עם הגידול והשגשוג של ולנסיה השכנה החלה תקופה של שקיעה בסגונטו. בשנת 1098 נכבשה העיר לתקופה קצרה על ידי אל סיד, אולם כיבושה הסופי על ידי הנוצרים בא בשנת 1238, בימי חיימה הראשון, מלך אראגון.
סגונטו נפגעה בלחימה, אולם נשתמרו מספר מבנים גותיים. במאה ה־19 המאוחרת, צמחה בעיר תעשיית יצור פלדה שעדיין מהווה מקור פרנסה חשוב בעיר. העיר המודרנית משתרעת על מישור החוף, מתחת לחומות העתיקות של המבצר העתיק. בעיר העתיקה פורום ותיאטרון רומי משוחזרים וכן שרידים מוּריים מימי הביניים. שרידים אלו מהווים את האתר המשומר בעיר. תיאטרון זה היה המונומנט הלאומי הראשון שהוכרז רשמית בספרד (1869).
יהודי סגונטו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אגדה שמביא זאב וילנאי מספרת על קברו של אדנירם עבד שלמה המלך שהיה ממוקם בעיר זו, על קברו הייתה מצבה ובה חקוקה כתובת עברית בזו הלשון:
"זהו קבר עבד שלמה
שבא לגבה את המס
ונפטר ביום..."[1]
אגדה מאוחרת מספרת על קבר המיוחס לשר צבאו של אמציה בבית הקברות של עיר זו. מן המצבה נותרה המילה "לאמציה" ועל יסוד זה נוצרה האמונה שזו מצבתו של שר הצבא לאמציה מלך יהודה.[2]
רבי משה בן חביב כותב בשנת הרמ"ו:
"ומעיד אני עלי שמיים וארץ, כי בהיותי במלכות וואלינציה בקהלת מורויטרי (מורבידרו) הגידו לי כל העם אשר בשער והזקנים, כי שם מצבת קבורת שר צבא אמציה מלך יהודה. וכשמעתי חשתי ולא התמהמהתי לראות מצבתו, מצבת אבן בראש ההר, ואחר העמל והטורח קראתי הכתיבה והיה חקוק עליה שיר, זה לשונו "שאו קינה בקול מרה לשר גדול- לקחו יה..." ולא יכולנו לקרות עוד כי הייתה נמחק אבל היה מסיים השיר השני... לאמציה"[3]
ישנה סברה שאותה מצבה המיוחסת לשר צבאו של אמציה היא של המשורר שלמה אבן גבירול אשר מת בספרד.[4]
בעיר השתמר רובע יהודי קטן ששכן תחת המצודה. יהודי סגונטו ניצלו ממאורעות התקנ"א שפגעו בקהילות סביב. חסדאי קרשקש כותב כי: "במלכות וולינציה לא נשאר יהודי זולתי במקום אחד הנקרא מורבידרו. ובמחוז קטלוניה לא נשאר יהודי זולתי בערי הסגנים והפחות שלא שלחו יד בהם בכל המקומות"[5]
בתעודות מוזכר כי בעת גירוש ספרד בשנת 1492 משה ארדיט ושלמה קבלייר נשאו ונתנו עם בעל ספינה ג'נובזי על העברת הקהילה בספינה לנמלי פיזה ונאפולי. מנמל סגונטו, לפי חישוב זהיר, יצאו כעשרת אלפים יהודים לגלות. [6]
אתרים תיירותיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מצודת סגונטו - ניתן לראות את שרידי המצודה על ראש הגבעה. חלק גדול מציורי הקיר נשתמרו מהמקור הרומאי והמורי.
- תיאטרון רומאי - שוחזר חלקית בסוף המאה ה-20. נמצא במדרון הצפוני של הגבעה. זהו המונומנט הלאומי הרשמי הראשון שהוכרז בספרד (1896).
- הכנסייה הגותי של סנטה מריה - נמצאת בפלאסה מיור (הכיכר המרכזית).
- הפלאו מוניסיפל (Palau Municipal) - ארמון העיר, מבנה יפהפה מהמאה ה-18.
- איגלסיה דל סלבדור (Iglesia del Salvador) - כנסיית המושיע.
- לה חודריה (La Juderia) - הרובע היהודי הישן בעל הסימטאות הצרות, שוכן על צלע ההר בדרך אל המצודה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סגונטו- סגונטו, סיור וירטואלי
- סגונטו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
