עקבות האפיסבורג
טביעות הרגל של האפיסבורג (באנגלית: Happisburgh) היו קבוצה של טביעות רגל של הומינידיים שהתאבנו והשתמרו, שמתוארכות לסוף הפלייסטוקן המוקדם, לפני 950,000 עד 850,000 שנים בערך. הן התגלו במאי 2013 בשכבת משקעים שנחשפו ביער קרומר בחוף בהאפיסבורג שבמחוז נורפוק, אנגליה, וצולמו בקפידה בתלת-ממד לפני שהושמדו על ידי הגאות זמן קצר לאחר מכן.
מחקר העקבות פורסם ב-7 בפברואר 2014, ובו זוהו העקבות כטביעות ההומינידים העתיקות ביותר מחוץ לאפריקה.[1][2]
לפני גילוי טביעות האפיסבורג, טביעות הרגל העתיקות ביותר הידועות באירופה היו מסלולי צ'ימפאטה דל דיאבולו (Ciampate del Diavolo), "אבני הנגף של השטן", שנמצאו בהר הגעש רוקאמופינה (Roccamonfina) באיטליה, המתוארכים לתקופה שלפני כ-350,000 שנה.[3]
הטביעות זכו בפרס 'חפירת ההצלה של השנה' לשנת 2015. תגלית טביעת הרגל של האפיסבורג הוצגה בתערוכה במוזיאון הטבע של לונדון.
גילוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
העקבות התגלו במאי 2013 על ידי ניקולס אשטון, אוצר במוזיאון הבריטי ומרטין בייטס מאוניברסיטת טריניטי סנט דייוויד בוויילס, שביצעו מחקר כחלק מפרויקט הנתיבים לבריטניה העתיקה (Pathways to Ancient Britain – PAB).[4]
טביעות הרגל נמצאו במשקעים, מכוסים חלקית בחול חוף, בעת שפל על החוף בהאפיסבורג. המשקעים הצטברו בשפך נהר שנעלם לפני מאות אלפי שנה ככל הידוע, וכוסה לאחר מכן בחול, מה ששמר על תצורת פני השטח שלו. שכבת המשקעים נמצאת מתחת למצוק בחוף, אך במזג אוויר סוער נשטפה שכבת החול המגוננת והמשקעים נחשפו.[2][5] המשקעים נחשבים מבחינה סטרטיגרפית כשייכים ליחידת מצע יער קרומר.
בגלל רכות המשקע, ששכב מתחת לשיא הגאות, פעולת הגאות שחקה אותו, ותוך שבועיים נהרסו טביעות הרגל.[1]
החוקרים לא הצליחו לשמר את העקבות, אך עבדו בתקופות של שפל, לעיתים קרובות בגשם שוטף, כדי לתעד תמונות תלת-ממדיות של כל העקבות באמצעות פוטוגרמטריה. התמונות נותחו על ידי איזבל דה גרוט מאוניברסיטת ג'ון מורס בליברפול, שהצליחה לאשר שהשקעים במשקעים הם עקבות הומיניניים.[1][6]
עובדות הנוגעות לגילוי פורסמו על ידי אשטון וחברים נוספים בצוות המחקר בפברואר 2014 בכתב העת המדעי PLOS ONE. [7]
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה].png)
בשטח שגודלו כמעט 40 מ"ר נמצאו כחמישים עקבות. 12 היו שלמים ברובם, ושניים הראו פרטים של בהונות.[8] זוהו עקבותיהם של כחמישה פרטים, כולל מבוגרים וילדים. טביעות הרגל נמדדו ואורכם היה בין 140 ל-260 מ"מ, מה שככל הנראה מעיד על גבהים שבין 90 ס"מ ל-1.7 מ'. מאמינים שהפרטים שיצרו אותם היו מהמין הומו אנטססור[6] שפרטים שלו חיו בהרי אטפוורקה בספרד לפני כ-800,000 שנה. לא נמצאו מאובני הומינין בהאפיסבורג.[5]
ניתוח מראה שהקבוצה מנתה אולי חמישה פרטים והלכה בכיוון דרום, במעלה הזרם, לאורך שדות בוץ בשפך של שביל עתיק של נהר התמזה שזרם לים צפונה יותר מכפי שזרם כאשר דרום-מזרח בריטניה הייתה מחוברת אל יבשת אירופה.[6] [9] ארכאולוגים שיערו שהקבוצה חיפשה בבוץ פירות ים, תולעי ים, רכיכות, סרטנים ואצות. ייתכן שהקבוצה התגוררה באי בשפך הנהר שסיפק בטיחות מפני טורפים ונעה מבסיס האי שלה אל החוף בעת השפל.[8]
תיארוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתר האפיסבורג ישן מכדי לתארך אותו באמצעות תיארוך פחמן, שאינו מתאים לאתרים בני יותר מ-50,000 שנה בערך. תיארוך האתר התבסס במקום זאת על סטרטיגרפיה, פלאומגנטיזם ועדויות לצומח ובעלי חיים מאובנים במשקעים.
חתימות מגנטיות בתוך מרבצי המשקע מצביעות על כך שהמרבצים נוצרו בין שני ההיפוכים הגיאומגנטיים (Geomagnetic reversal) האחרונים – היפוך ברונס-מטויאמה (Brunhes-Matuyama) לפני כ-780,000 שנים והיפוך ירמילו (Jaramillo) לפני כ-950,000 עד מיליון שנים.
העדויות לצומח ובעלי חיים מאובנים באמצעות אינדיקטורים ובהם שיניים מאובנות של נברנים, המספקות עדויות תיארוך מדויקות, דוחפות את הגבול התחתון אחורה למועד שלפני 840,000 שנה לפחות.
על בסיס זה, טווח התאריכים האפשריים למועד היווצרות המשקעים שבהם נמצאו טביעות הרגל משתרע בין 850,000 ל-950,000 שנים, אך יש צורך במחקר נוסף כדי לצמצם את מסגרת הזמן.[5][8][10]
דעה מנוגדת הציג הגיאופיזיקאי רוב ווסטאוואי (Westaway), שהציע תאריך צעיר יותר לקראת סוף שלב האיזוטופ הימי 15c, לפני כ-600,000 שנה. [11] את סברתו מחזקים פול פטיט (Pettitt) ומארק וייט (White). [12]
גאוגרפיה של הפליסטוקן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה בה חיו ההומינינים של האפיסבורג היה קיים גשר יבשתי בין בריטניה לצרפת לפני היווצרותה של תעלת למאנש לפני כ-450,000 שנה. נהר התמזה הקדום זרם צפונה יותר מכפי שהוא עובר היום, לפני שהתאחד עם נהר בית'אם (Bytham) העתיק, [13] בעוד שהנוף של חלק גדול ממזרח אנגליה של ימינו היה מורכב מסדרה של רכסי חרס ושקתות הידועים כאגן קראג (Crag) של מזרח אנגליה. [14] האפיסבורג נחה אז כ-24 ק"מ פנימה יותר מאשר היום והייתה אתר שפך עתיק שבו התכנסו נהרות בית'אם והתמזה וזרמו למה שהיה אז מפרץ ימי.[5]
כאשר טביעות הרגל נוצרו, שפך הנהר היה בעמק עשבוני ופתוח מוקף ביערות אורנים, עם אקלים דומה לזה של דרום סקנדינביה המודרנית. הוא היה מיושב בממותות, קרנפים, היפופוטמים, צבאים ענקיים וביזונים, ובטורפיהם, חתולים בעלי שיניים, אריות, זאבים וצבועים. היה שפע של ציד וצמחי מאכל, והנהר היה עשיר במרבצי צור, שלאדם הקדום היו משאב שלא יסולא בפז.[5]
ממצאי האפיסבורג מסמנים את העדות הראשונה באזור כה צפוני לבני אדם מוקדמים מלפני 1,000,000 שנים. פלאונטולוגים העריכו שההומינינים של התקופה נזקקו לאקלים חם בהרבה, אך תושבי האפיסבורג הפרהיסטוריים הסתגלו לקור, מה שמעיד על כך שהם פיתחו שיטות מתקדמות לציד, לבוש, מחסה והתחממות מוקדם ממה שחשבו בעבר.[5]
הקשר ארכאולוגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]האפיסבורג הניבה ממצאים ארכאולוגיים משמעותיים. קו החוף נתון לבליית חוף חמורה, ולכן חומר חדש נחשף ללא הרף לאורך הצוקים ועל החוף. תגליות פרהיסטוריות צוינו מאז 1820, כאשר דייגים ששלו במכמורת צדפות מאזור החוף גילו שהרשתות שלהם העלו שיניים, עצמות וקרניים שהשתייכו לפילים, קרנפים, צבאים ענקיים ומינים אחרים שנכחדו. גאות גבוהה בפברואר 1825 חשפה שרידים פרהיסטוריים נוספים כאשר סחפה משקעים שקברו שרידים עתיקים של גדמי עצים מאובנים, עצמות בעלי חיים וחרוט אשוח. בינואר 1877, סופה גדולה סחפה לוחות אבן ברזל ענקיים מקרקעית הים אל חוף האפיסבורג. הלוחות שימרו טביעות עלים מאלונים, בוקיצות, אשור, לבנה וערבות שחיו לפני אלפי שנים. עצמות ביזון מהפליסטוקן, שנמצאו בשנות ה-70 של המאה ה-19 סיפקו את העדות הראשונה לפעילות אנושית עתיקה; בדיקה מחודשת של העצמות ב-1999 גילתה שהן נחתכו ונרצעו בסימני חיתוך מובהקים, מה שמצביע על כך שבני אדם הרגו את החיות בכלי אבן.[5]
בשנת 2000, גרזן אבן צור שחור, המתוארך לתקופה שלפני בין 600,000 ל-800,000 שנים, נמצא על ידי אדם שהלך על החוף. בשנת 2012, עם הפקת סרט הטלוויזיה התיעודי "אוצרותיה הסודיים של בריטניה" (Britain's Secret Treasures), נבחר גרזן היד על ידי פאנל מומחים מהמוזיאון הבריטי והמועצה לארכאולוגיה בריטית כפריט החשוב ביותר ברשימה של חמישים תגליות ארכאולוגיות שנעשו על ידי הציבור הרחב. [15] [16]
מאז גילוי הגרזן, ההיסטוריה הפלאוליתית של האפיסבורג הייתה נושא לפרויקטים של הגעת האדם הקדום לבריטניה (Ancient Human Occupation of Britain – AHOB) ונתיבים לבריטניה העתיקה (Pathways to Ancient Britain – PAB), סרטים בבימוי ניק אשטון וכריס סטרינגר, במימון מענקים מנאמנות לבריולם (Leverhulme Trust) וקרן קאליבה (Calleva). בין השנים 2005 ל-2010 נחפר החוף ונמצאו בו שמונים כלי צור פלאוליתיים, בעיקר ליבות, נתזים וכלי נתזים, במשקעים מלפני עד 950,000 שנה. מאמינים כי הכלים נוצרו על ידי הומו אנטססור, אותו מין שלפי ההערכה יצר את טביעות הרגל, והם החפצים המוקדמים ביותר שנמצאו בצפון אירופה.[5][17][18][19]
ארכאולוגים מקווים לשחזר את הסביבה שבה נוצרו עקבות הרגליים על ידי ניתוח שרידי החי והצומח מהמשקעים. שרידי 15 מיני יונקים, 160 מיני חרקים ויותר מ-100 מיני צמחים נמצאו עד כה.[8]
תערוכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עקבות האפיסבורג הוצגו בתערוכה, "בריטניה: מיליון שנים של הסיפור האנושי", במוזיאון הטבע בלונדון מ-13 בפברואר 2014. הם גם נכללו בתערוכה "סיפורים מרגשים שלושה מסעות" במוזיאון הבריטי בין 30 במרץ – 30 באפריל 2017. [20]
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עקבות האפיסבורג זכו בתואר 'חפירת ההצלה של השנה', על ידי הציבור הרחב, כחלק מפרסי "ארכאולוגיה בן זמננו" (Current Archaeology) לשנת 2015. [21]
ממצאי עקבות דומים בתארוכים שונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עקבות עתיקות של אצ'אהואלינקה (Acahualinca) – עקבות אנושיות של סוף ההולוקן שנמצאו ליד חופו של אגם מנגואה בניקרגואה, המתוארכות למועד שלפני כ-2,120 שנים.
- טביעת הרגל של איב – עקבות של נקבה יחידה שנמצאה בלנגבאן (Langebaan), דרום אפריקה, בשנת 1995, המתוארכות למועד שלפני כ-117,000 שנים.
- אילרת (Ileret) – עקבות של הומו ארקטוס שנמצאו באילרת, צפון קניה, המתוארכות למועד שלפני כ-1.5 מיליון שנים.
- עקבות לאטולי (Laetoli footprints) – שורה של עקבות הומינידים, שהתגלתה בלאטולי, טנזניה על ידי מרי ליקי ב-1976, המתוארכת למועד שלפני כ-3.6 מיליון שנים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- העקבות האנושיות המוקדמות ביותר מחוץ לאפריקה נמצאו בנורפוק - וידאו של העקבות באתר המוזיאון להיסטוריה של הטבע, לונדון
- ציר זמן אנושי (אינטראקטיבי) – סמית'סוניאן, המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע בוושינגטון הבירה (אוגוסט 2016).
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Ghosh, Pallab (7 בפברואר 2014). "Earliest footprints outside Africa discovered in Norfolk". BBC News. ארכיון מ-19 ביוני 2018. נבדק ב-7 בפברואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Ashton, Nicholas (7 בפברואר 2014). "The earliest human footprints outside Africa". British Museum. אורכב מ-המקור ב-7 בפברואר 2014. נבדק ב-7 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bennett, Matthew R.; Morse, Sarita A. (2014). Human Footprints: Fossilised Locomotion?. Springer. p. 59. ISBN 978-3-319-08572-2.
- ^ "Earliest human footprints outside Africa found in Norfolk". British Museum. 7 בפברואר 2014. ארכיון מ-28 במרץ 2014. נבדק ב-10 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "Colonising Britain: One million years of our human story". Current Archaeology (288): 14–21. במרץ 2014. ארכיון מ-2 במרץ 2014. נבדק ב-10 בפברואר 2014.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "New discovery at Happisburgh: The earliest human footprints outside Africa". British Museum. ארכיון מ-23 בפברואר 2014. נבדק ב-7 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Earliest human footprints outside Africa found – in Norfolk". Current Archaeology. 7 בפברואר 2014. ארכיון מ-7 בפברואר 2014. נבדק ב-8 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 Keys, David (8 בפברואר 2014). "Meet the million-year-olds: Human footprints found in Britain are the oldest ever seen outside of Africa". The Independent. ארכיון מ-9 במאי 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Connor, Steve (7 בפברואר 2014). "Norfolk footprints: Just who were Homo antecessor and how did they arrive in Britain?". The Independent. ארכיון מ-9 במאי 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Dating the site". British Museum. ארכיון מ-23 בפברואר 2014. נבדק ב-8 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Westaway, Rob (ביוני 2011). "A re-evaluation of the timing of the earliest reported human occupation of Britain: the age of the sediments at Happisburgh, eastern England". Proceedings of the Geologists' Association. 122 (3): 383–396. doi:10.1016/j.pgeola.2011.03.002. ארכיון מ-26 ביוני 2022. נבדק ב-26 ביוני 2022.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Pettitt, Paul; White, Mark (2012). The British Palaeolithic: hominin societies at the edge of the Pleistocene world. London: Routledge. pp. 44–47. ISBN 978-0415674546.
- ^ "What do microfossils tell us about the first humans in Britain? Section 3. Happisburgh about 840,000–950,000 years ago". Natural History Museum, London. 14 בנובמבר 2012. ארכיון מ-8 בנובמבר 2014. נבדק ב-10 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ehlers, J.; Gibbard, P.L.; Hughes, P.D. (2011), Quaternary Glaciations – Extent and Chronology: A closer look, Developments in Quaternary Science, UK: Elsevier Science, ISBN 978-0444535375, אורכב מ-המקור ב-7 בפברואר 2023, נבדק ב-29 בספטמבר 2020
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Britain's Secret Treasures Episode Six". Portable Antiquities Scheme. ארכיון מ-22 בפברואר 2014. נבדק ב-8 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "NMS-ECAA52". Portable Antiquities Scheme. 12 ביולי 2012. ארכיון מ-22 בפברואר 2014. נבדק ב-10 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Excavation at Happisburgh". British Museum. ארכיון מ-23 בפברואר 2014. נבדק ב-8 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Studying the finds". British Museum. ארכיון מ-23 בפברואר 2014. נבדק ב-8 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Early humans in Europe and Asia". British Museum. ארכיון מ-23 בפברואר 2014. נבדק ב-8 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hilts, Carly (6 בפברואר 2014). "Colonising Britain – One million years of our human story". ארכיון מ-1 באוגוסט 2020. נבדק ב-25 במאי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Current Archaeology Press Release". 4 במרץ 2015. ארכיון מ-8 במרץ 2015. נבדק ב-9 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה)