ספירה (קבלה)

עץ החיים - תרשים של עשר הספירות - מבנה היסוד של הקבלה - ו-22 אותיות האלף בית, שמרכיבים ביחד את 32 נתיבות החכמה. התרשים לפי קבלת הארי.

סְפִירָה היא מושג יסודי בעולמה של הקבלה, המתאר רובד בהופעת האלוהות בעולם הגשמי. ניתן להבין את הספירות כשכלים פשוטים המביאים לביטוי בעולמנו את רצון בוראם. הספירות מוזכרות לראשונה בספר יצירה, שם משמעותן בפשטות היא ספרה, ויש להם רמזים בספר איוב, במדרש ובמשנה באבות שאומרת ב"עשרה מאמרות נברא העולם" שהוא כמניין הספירות.

משמעות השם

למקור המילה סְפִירָה ניתנו הסברים שונים ומגוונים: יש פירוש שמקורה בלבנת הספיר המתוארת כשייכת לגילוי האלוהות, הן בספר שמות: ”וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר” (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוק י'), והן בחזון המרכבה של יחזקאל ”וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם, כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא” (ספר יחזקאל, פרק א', פסוק כ"ו).

יחד עם המקור מהפסוק, קושרים המפרשים את המילה לשורש העברי ספ"ר, במשמעות של לספור וכן לספר. כך, ספר הבהיר נכתב: ”ואמאי קרי ליה ספירות? [=ומדוע הן נקראות ספירות?] משום דכתיב 'השמים מספרים כבוד אל'”. רבי משה קורדובירו כתב כי שם זה בא מלשון מספר, ובכך הוא מרמז למספרן הקבוע של הספירות שהוא עשר. הרמב"ן, בעקבות הפתיחה של ספר יצירה, מציין שעשר הספירות ביחד עם כ"ב אותיות השפה העברית, מרכיבות את ל"ב נתיבות החכמה.

יש הטוענים^{[דרוש מקור: מי?]} שמקורו במילה ספֵירה - כדור, ובציורם כל ספירה מקיפה את הספירה הפנימית לה כמו בצל בקליפותיו.

אזכורים מוקדמים של הספירות

האזכור הראשון של המושג "עשר ספירות בלימה" הוא בספר יצירה שפרקו הראשון מוקדש לביאורן. ספירות אלו שונות לחלוטין מהספירות אצל המקובלים. הביטוי עשר ספירות בלימה מוזכר גם בכמה מדרשים מאוחרים, למשל בבמדבר רבה מהמאה ה-12:

כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁנִּבְרָא בָּהֶם הָעוֹלָם, וּכְנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִימָה

— במדבר רבה, פרשה י"ד, פסקה י"ב

וכן בילקוט שמעוני מהמאה ה-13:

עשר באמה משפתו - אלו עשר ספירות בלימה שהעולם עליהם עומד ... יסוב אותו סביב שהעולם עומד בזכות עשרת הדברות, ובעשרה מאמרות נברא, וספירות עשר על בלימה

— מלכים א' פרק ז' רמז קפ"ה

עשר הספירות בשמות דומים לקבלה המאוחרת מוזכרות בביאור עשר הספירות של רבי עזריאל מגירונה (תחילת המאה ה-13): רום מעלה, חכמה, בינה. חסד, פחד, תפארת. נצח, הוד, צדיק יסוד עולם, צדק.

בתנ"ך במספר מקומות מוזכרים דרכי ה', מחשבותיו, אמרותיו ושמותיו, והמקובלים סידרו ופירשו אותם בעניין הספירות (בראשית א ג, בראשית יז א, ישעיהו נה ט). את הפסוק מספר משלי המתייחס לבריאות העולם הם פירשו כמתייחס למושג הספירות שלהם:

ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה. בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ, וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל.

— משלי, ג', י"ט–כ'

בדברי הימים, בברכתו של דוד, במעמד ציבורי, לאחר שהעם מנדב מאוצרותיו לבניין בית המקדש, מוזכרים שבעה שמות המיוחסים לפעולת ה' בארץ ואותם המקובלים קבעו כשמות לשבע הספירות התחתונות.

וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת ה' לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל... לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה (=חסד) וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל (=יסוד) בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה (=מלכות) וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ

— דברי הימים א', כ"ט, י'–י"א

והוא פסוק שכבר קודם לכן פירשו אותו כבעל משמעות רחבה יותר מכינוי שבח לחוד, בתלמוד ובתרגום יונתן מפרשים שפסוק זה מרמז להתגלויות היסטוריות מיוחדות שבהם היה גילוי אלהי מיוחד כמו בריאת העולם, יציאת מצרים, מתן תורה, מלחמת יהושע ועמידת השמש והירח, מלחמת ברק בסיסרא, ומלחמת עמלק. בתלמוד הירושלמי מסופר כי פסוק זה היה חלק מתפילתו של בר קפרא.

מהות הספירות

המקובל רבי עזריאל מגירונה [גירונדי] שהיה מראשוני המקובלים ורבו של הרמב"ן כתב ב'ביאור עשר ספירות' שלו:

"ועל מה ששאלת באי זה הכרח שיש ספירות. דע כי אין סוף אין לומר כי יש לו רצון ולא כוונה ולא חפץ ולא מחשבה ולא דבור ומעשה: ואע"פ שאין חוץ ממנו, אין לומר בו שום דבר שיהיה ממנו שהוא מוגבל כי כל מוגבל משתנה, ואין אצלו לא שינוי ולא חילוף ולא חדוש. ואנו רואים מתוך הכתוב שהוא אוחז דרך הגבול כמו ויעל וירד ויבא וילך וידבר וכן כל כיוצא בזה. וא"ת להשגת השכל נאמר. כבר ידעת שהשכל יש לו גבול, א"כ כל הדברים הנמצאים בכתוב נאמרים על הגבול, אע"פ שהגבול מבלי גבול. והגבול הוה באדם שהם הספירות. וכל סדרי בראשית וסדרי המצות שהם על סדר הספירות מעידות זה. וכל שכן הקרבנות שכתוב בהן את קרבני לחמי לאשי ריח נחוחי תשמרו להקריב לי במועדו, זה יעיד שהוא מתקרב מדבר לדבר עד שהוא לכח העליון, וכל זה לא ייתכן בלתי הספירות וסדורם במוטבע ובמורגש ובמושכל. כי לשון עלייה וירידה שהוא מדרך הטבע והרחת ריח שכתוב בו וירח ה' את ריח הניחוח שהיא מדרך הרגש והשגת החכמה שכתוב בו שהוא מדרך השכל כל אלה יש להם גבול. ומה שאין לו גבול אין להגבילו ולהמשילו בכל אלה."

המקובל הרב יוסף חיים מסביר כי על פי הקבלה, הספירות הם שכלים פשוטים ותשוקתם לעשות רצון בוראם.

"הם בעלי חכמה ובינה יתירה, והם משכילים תמיד בבוראם, ושוקדים תמיד על חשק עבודתם, שהיא עבודה שכלית לא גשמית, ותשוקתם גדולה בעבודה ההיא..."

— דעת ותבונה פרק ראשון עמוד נ"ב

על פי הקבלה, האל הוא אינסופי ובלתי מושג. אך למרות זאת ניתן לנסות להבין את הצורות בהן הוא מתגלה בעולם ו"המדות שהבורא פועל בהם פעולותיו". ישנן רמות ואיכויות שונות של התגלויות. הספירות ממחישות כיצד הולך ומתגלה, כך שספירה נמוכה יותר מייצגת התגלות מוחשית וגשמית יותר. במקומות רבים מתוארות הספירות כמעין "צינורות" המחברים בין עולמנו לבין האל, ודרכם עובר ה"שפע האלוקי", "האורות", הברכה שמשפיע האל על העולם. בהקשר זה מתואר המקובל כאדם המתקן את החיבורים בין הספירות, ובכך מאפשר לשפע לרדת לעולמנו בצורה חלקה ובעוצמה גדולה יותר.

צורה אחרת לתאר את הספירות היא כמעין תכונות אופי של האלוהות, המתארות את התנהגות האל כלפינו. הרמח"ל מתאר את הספירות כמחשבות של האלוהות. הוא מדגיש שמה שמכנים את הספירות "הארות", הוא מפני שהאור נחשב לדבר הכי לא גשמי בעולם, והוא מובא רק בהשאלה על הספירות, להורות על התפשטות של האלוהות (ספר קל"ח פתחי חכמה פתח ה').

בספר יצירה, שהוא מקור חשוב להבנת הספירות, כתוב על הספירות שהן "עשר שאין להן סוף" - שמכיוון שנאצלו מהאינסוף הן צריכות לשקף את אינסופיותו ולכן הן מכונות שם "עשר ספירות בלימה" כפירוש הרמ"ק (ספר פרדס רמונים) "בלי מה" - ללא מהות, ובדבריו "שאין להם מהות מושג אל בני אדם, לפי שאינם מוגבלות ולא מושגות, מפני שהם נשללות מהגבול ומהגשמות", מה שבהכרח מביא לידי כך, ש"צפייתן כמראה הבזק ותכליתן אין להם סוף" - ובפרשנות הרמ"ק שאף שהנבואה מושפעת מהן, הן אינן מושגות אפילו לנביא, שרק ראה את השתקפותן בדברים אחרים (רמ"ק, ספר היצירה).

הספירות הן עשרת המאמרות שבהן נברא העולם, כפי שכתוב במשנה במסכת אבות, והן מכונות "ידיים", מכיוון שהן משמשות את הבורא כפי שהידיים משמשות את האדם, והן שורשן של עשרת הדיברות שניתנו לישראל בהר סיני.

הספירות עונות על בעיה פילוסופית ותאולוגית חריפה והיא - איך יכול להיות קשר בין האינסוף לבין הסוף, שהרי האדם אינו יכול להבין ולהשיג מושג אינסופי שלא מוגבל ולא מוגדר, וקיים חיץ בלתי עביר בין עצמותו של האל לבין האדם, ועל השאלה הפילוסופית כיצד מהאחדות שאין בה פירוד ושניות נוצר הריבוי ואף הרוע שנראה בעולם. באמצעות מערכת הספירות מוסברת הבריאה בכך שהייתה שורה של השתלשלות והתגשמויות מהאינסוף המופשט עד שנוצר העולם הגשמי. הבורא כביכול התלבש ב"לבושים" וצמצם את עצמו כדי "לרדת" אל העולם, כמו מורה שממחיש נוסחה מופשטת באמצעות דוגמה מעשית. כמו כן, באמצעות הספירות האדם יכול להתדבק בבוראו, שהרי את עצמות ה' האדם אינו יכול לתפוס ולא להתדבק בו.

מחלוקת עצמות וכלים

לדעת הרמב"ם, הקב"ה הוא שכל פשוט (כלומר שאינו מורכב בגוף, אפילו לא גוף רוחני) אך שלא כמו שכלי המלאכים, הבורא יודע את העולם במה שיודע את עצמו, ובלשונו של הרמב"ם "שהוא המדע והוא היודע והוא הדעה עצמה". בניסוח זה עונה הרמב"ם מדוע אין ביכולתינו לייחס שינוי והרכבה בבורא מידיעה לידיעה, "כיון שאצלו ית' אינה אלא ידיעה אחת, שע"י ממילא גלוי וידוע לפניו כל פרטי הבריאה". לעומת זאת, המהר"ל כותב שמכיוון שהשכל הוא נברא יש מאין, לא ייתכן לומר שהוא עצמות הבורא, אלא עצמות הבורא אינה מוגדרת בגדר מיוחד. בשל כך קורא המהר"ל לבורא פשוט בתכלית הפשיטות, כלומר שאינו פשוט רק ממקרי הגוף (כדעת הרמב"ם) אלא אף פשוט מהשכל ומכל גדר שהוא. ובאשר לחכמתו ית' ושאר כוחותיו, אומר המהר"ל שאינם אלא פעולות, והיינו כמו כלי האומן שבהשתנותם לא ישתנה מהות האומן הפועל ע"י. מחלוקת זו מבוססת גם בדברי המקובלים הראשונים, ר' דוד ור' מנחם רקאנטי. ר' דוד דומה בדעתו לרמב"ם, ואילו הרקאנטי למהר"ל, ובלשון הקבלה קראו אותם "עצמות וכלים".

סוגיה זו מתרחבת בדברי הרמ"ק שמתווך בין שתי הדעות. לדעת הרמ"ק, הספירות, כלומר הכוחות של הבורא, הם הן עצמות והן כלים כאחד. הרמ"ק, בהסתמכו על דברי הזוהר, מבחין ומחלק בין החלק הפנימי שבספירות, אשר לו הוא קורא "עצמות ואור", ובין החלק החיצוני שבספירות, אותו הוא מכנה "כלים". לדעת הרמ"ק, עצמות הבורא היא פשוטה כדברי המהר"ל ורבי דוד, אבל שלא כדעתם, סובר הרמ"ק שהעצמות מתאחדת עם הכלים והיא הפועלת בהם, עד שנופלת עליה שם התואר מהפעולות. ובאשר לשאלת ההשתנות מן התארים, מתרץ הרמ"ק שההשתנות בעצמות הבורא היא רק בהתפשטות כוחו (שנקרא עצמות שכן הוא גם כן פשוט כעצמותו) משא"כ בעצמותו. עוד מסביר הרמ"ק, שגם ההשתנות שבכוח זה אינה אלא מקרית ולא עצמית. וע"ד המים שנראים ככחולים כשנמצאים בזכוכית כחולה, אבל באמת הם צלולים ולא נשתנו אלא למראית הרואה. לפי דעה זו, יש אכן ביסוס מסוים בקבלה לדעת הרמב"ם שעצמות הבורא היא שכל. והיינו מצד התואר שנעשה באור המתפשט, אף שתואר זה אינו מתמיד ועצמי.

דברי רמ"ק אלו נתקבלו כ"משנה אחרונה" גם על האר"י, תוך שהוא מוסיף עליהם ומעגן את דברי הרמב"ם במשנה חיזוק. לדעת האר"י, הכלים אינם מתהווים ל"יש" מה"אין" המוחלט (כדעת הרמ"ק, המהר"ל ור' דוד), אלא על ידי צמצום אור העצמות. כלומר, התואר כלים המתייחס אל חיצוניות הספירות, הוא לא מצד מהותם כשאר הבריאות והפעולות שבעולם שהם נפרדים מהאלוהות אלא משום היותם אלוהות בצמצום. ונמצא שהתואר שבכוחות אינו מקרי לאלוהות כדברי הרמ"ק, אלא מכיוון שהוא אינו שייך לערכה העצמי של האלוהות, אנו מכנים אותו בשם כלים.

לסיכום, נוכל לצייר את השתלשלות הדברים בשלושה חתכים:

1. מחלוקת הרמב"ם ומהר"ל אם השכל הוא עצמות האלוה או שהשכל הוא כלי.
2. פשרת הרמ"ק, שעצמות הבורא פשוטה אבל אורו מתאחד עם הכלים עד ששייך בהם שם הפועל מהכלים.
3. דעת האר"י, שהתהוות הכלים היא על ידי צמצום האור ועל ידי התאחדות האור עם הכלים שייך בהם שם התואר.

הערה: יש להבדיל בין עצמות האל כשהיא לעצמה ובין אור העצמות המאיר וממלא את אין-סוף.

כוחות הנפש

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לפי תורת החסידות, שהתפתחה בפולין של המאה ה-18, מתוך האמונה שהאדם נברא בצלם אלוהים בהתבסס על הפסוק "כי בצלם אלוהים עשה את האדם", במקביל לעשרת הכוחות האלוהיים המבוטאים במערכת הספירות קיימים עשרה כוחות בנפש האדם הנחלקים ל"שכל" ו"מידות". לדוגמה, הקבלה משתמשת בספירת החסד כדי לתאר את כוח ההטבה של האל ובספירת הגבורה כדי לתאר את כוח הדחיה. החסידות תשתמש במונחים הללו כדי לתאר את הסכסוך הפנימי בין כוחות האהבה ושנאה באדם, במקביל לפרשנות המסורתית.

מבנה עשר הספירות

רובה של פסקה זו אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. (18 בפברואר 2024)

אם מחשיבים את כתר לספירה הראשונה, לא כוללים את ספירת דעת. אם מציבים את כתר מעל לכל יתר הספירות, דעת הופכת לספירה השלישית.

למבנה וסדר הספירות חשיבות רבה. מקומה של כל ספירה נותן לנו מידע גם לגבי תכונותיה וגם לגבי יחסי הגומלין שהיא מקיימת עם הספירות האחרות. המיקום מורכב משני פרמטרים:

• צד הספירה. ישנם שלושה צדדים, "עמודים" או "קווים" בלשון הקבלה. ימין, אמצע ושמאל. ספירות הממוקמות זו לצד זו הן ספירות המנוגדות אחת לשנייה, ומנהלות ביניהן מערכת יחסים דיאלקטית של ניגוד והשלמה. לכל צד מאפיינים מיוחדים לו:

ימין - הצד ה"זכרי". צד זה מאופיין בכוחות אקטיביים בעלי נטייה להשפעה, התרחבות והתפשטות, ללא מורכבות ופרטים.

שמאל - הצד ה"נקבי". צד זה מאופיין בכוחות פסיביים בעלי נטייה לקבל, להצטמצם ולהיכנס להגדרות ופרטים.

אמצע - צד "הזיווג". צד זה מאופיין בכוחות המאוזנים, המבקשים לאחד בין הניגודים, הזכר והנקבה, ולהגיע לשלמות.

הקבלה משווה את מבנה הספירות לצורת גוף אדם, ומחלקת אותן לשתי קבוצות:

• שלוש הספירות העליונות המכונות בקצרה ג"ר (ג' ראשונות). ספירות אלה מכונות לרוב "המוחין" והן מייצגות את ראש האדם ואת כוחות השכל והמחשבה.
• שבע הספירות התחתונות המכונות בקצרה ז"ת (ז' תחתונות). ספירות אלה מכונות לרוב "ספירות הבניין" ומייצגות את גוף האדם, מהחזה ומטה, ואת הכוחות הרגשיים והמעשיים. לעיתים מתוארות הג"ר כנשמה, ביחס לז"ת שהן הגוף. קיים שפע רב של הקבלות אלגוריות לשבע הספירות התחתונות. אחת מהן היא הקבלתן לשבע דמויות מופת היסטוריות, הידועות כ'אושפיזין' מחג הסוכות.

לעיתים יש כינויים ושמות שונים לאותה ספירה, כמו חסד הנקראת גם גדולה, או תפארת הנקראת גם רחמים או אמת.

פירוט הספירות

רובה של פסקה זו אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. (18 בפברואר 2024)

כתר

ישנה מחלוקת בשאלה האם הכתר אכן יכול להיחשב לספירה. שמה של ספירה זו מעיד כי אינה חלק אינטגרלי מתוך מערכת הספירות, אלא מעליהם, כמו הכתר שאינו חלק מן הגוף אלא מונח מעליו. לרוב מכונה "אין", כי היא מייצגת את החלל הפנוי שקדם לבריאה. התכונה המיוחסת ל"כתר" היא הרצון. הכתר מייצגת את השלב שבו מתעורר רצון מעורפל לדבר כלשהו, כשעדיין לא ידוע מה הוא, וכיצד הוא יושג, אלא רק צורך ל"משהו" לא ידוע.

ספירה זו מייצגת גם את פרצוף אריך אנפין.

מסיבות רבות, העובדה שספירה זו אינה לגמרי חלק מהספירות האחרות, כמו גם השאלה האם לכתר יש כח משל עצמה או שכמו כל האחרות גם היא רק "צינור" וכלי, "כתר" לא תמיד נספרת כחלק ממערך הספירות. אם כך, פעמים שבמקום ספירת ה'כתר' מונים את ספירת ה'דעת'.

חכמה

"החכמה מאין תמצא"; החכמה נאצלת מתוך ספירת ה"אין" היא הכתר. ספירה זו היא תחילת המחשבה והתכנון האלוהי של הבריאה. בספירה זו הרצון של הכתר מתגלה, ומופיע רעיון ראשוני, אינטואיטיבי, כמעין תשובה כללית לשאלה "מה אני רוצה?", כרמוז בשמה "חכמה"= "כח מה".

ספירה זו מייצגת גם את פרצוף אבא.

בינה

בינה היא התגלמות החכמה בפועל. היא לוקחת את הרעיון שנוצר בחוכמה ומפרטת אותו, מנסה לברר כיצד ניתן יהיה אפשר לממש אותו במציאות. כעת הרעיון מתחיל להיעשות מובן יותר, והוא מקבל צורה ופרטים. הבינה נמשלת לרחם, המקבל את זרע האב, החוכמה, ומעניק לו גוף, הוא ספירות הבניין.

ספירת הבינה מקושרת גם ליכולת להכיל ניגודים ולשלב הפכים. על ספירת הבינה נקראת גם "עלמא דחירו" ("עולם החירות") - מקורה של הבחירה החופשית. היא גם מקורה של התשובה, היכולת להפוך את הרע לטוב.

ספירה זו מייצגת גם את פרצוף אמא.

דעת

ספירה זו מחברת בין חוכמה ובינה ומסמלת את האמונה במציאות של הרעיון. דעת אם כן היא הספירה הראשונה המעלה אפשרות להביא את הרעיון לידי מימוש. כאשר מדובר בהקשר של 'מוחין' משתמשים בספירת ה'דעת' במקום ספירת ה'כתר'.

חסד

זו הספירה המביאה את הטוב האלוהי והשפע האינסופי אל תוך העולם, בלי כל חשבון ובלי כל צמצום. כך גם בנפש האדם, היא מסמלת את כוח האהבה והרצון להיטיב, הטבה שאין לה גבולות לא מבחינת האיכות ולא מבחינת הכמות ואינה מתחשבת כלל במקבל.

שפע זה בעייתי בגלל מספר גורמים. הוא אינו מאפשר עצמאות למקבל, כמו הורה שלא עוזב לרגע את ילדו ולא נותן לו להתמודד בעצמו עם אתגרים. כמו כן, כח זה אינו מתחשב כלל בצרכיו של המקבל ויכול להעניק לו הטבה שיכולה להזיק לו, כמעין "חיבוק דוב" קטלני.

ספירה זו מקושרת לדמותו של אברהם (אברהם הצטיין בהכנסת אורחים), יום ראשון ויד ימין.

גבורה

ספירה זו מצמצמת את ההארה אל מי שראוי לה בלבד. בגבורה היחס אל כל יצור יהיה לפי מעשיו הנמדדים על פי אמת נוקשה. ישנו מימד הרסני בספירה זו, מאחר שאין בה התחשבות בחולשות האדם, אך מצד שני, תפקידה של ספירת גבורה להעניק עצמאות למציאות ולהכיר בקיומה.

בנפש האדם ספירה זו מתארת התנהגות נוקשה, "לפי הספר". נתינה על פי צרכיו המינימליים של האחר בלבד, ללא התחשבות בחולשותיו ורצונותיו, כמו גם ההכרה בעצמאותו ונבדלותו של האחר.

הספירה נקראת גם ספירת "דין" וגם "פחד", כפי שכתוב: "לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי." (בראשית ל"א מ"ב)

ספירה זו מקושרת לדמותו של יצחק (יצחק נעקד בגבורה על גבי המזבח), יום שני ויד שמאל.

תפארת

תפארת היא הספירה המגשרת בין החסד והגבורה, ומהווה פשרה בין נתינה מוחלטת לבין הגבלה. ההרמוניה שאותה היא מביאה היא שהופכת אותה ל"תפארת"–תכונה של חנניות, יופי ו'אופי'. בתור המיצוע שבין החסד ה'רך' לדין הנוקשה, נחשבת התפארת ל"כּסא שופט־צדק", וכן מיוחס לה השם אֱמֶת. שם נוסף שמייחד ספירה זו הוא "רחמים".

בהיותה הספירה האמצעית ביותר במבנה עץ החיים, וגשר בין מימד החסד למימד הדין, היא מייצגת הסתכלות מלאה ומאוזנת על החיים, ואת המימד החובק והלבבי שבאדם. בנפש האדם ספירה זו מתארת את ההתנהגות על פי צרכיו של האחר ונתינה באופן מוגבל, אך מתחשב.

ספירה זו מקושרת לדמותו של יעקב אבינו (בהקבלה ללשון הפסוק "תתן אמת ליעקב"), ליום השלישי "בשבת", ואזור החזה והבטן בגוף האדם.

נצח

שם הספירה הוא מלשון "ניצחון", ניצוח (מלשון פיקוד), הנצחה וענייני זמן ונצחיות. בספירה זו השפע האלוהי מודרך על מנת להעלות את המציאות ולקדם אותה אל עבר האינסוף, התובנה האולטימטיבית.

בנפש האדם ספירה זו מקושרת לביטחון עצמי חיובי ופעיל. ליכולת להציב מטרות גבוהות ולהשיגן תוך התגברות על קשיים ומיני כוחות מנגדים, ליכולת הניהול וליכולת האישית (ה'קיבולת', או ה'חירות' הפנימית לכוון ולשאוף למעלה.) כמו כן גם להשפעה באופן אקטיבי על האחר, בגדר נצח והוד כליות יועצות.

ספירה זו מקושרת לדמותו של משה רבנו (משה הוריד לעם ישראל את התורה הנצחית), ליום רביעי "בשבת" ורגל ימין. הנצח וההוד ככלל מקושרים בבחינה הדדית לכליות, ובאופן פרטני יותר לאשכים או לשחלות, אצל הזכר או הנקבה בהתאם.

הוד

שם הספירה הוא מלשון הודאה על האמת, אמירת תודה, ומשמעותה המילולית כמראה מרשים.

ספירת "הוד" מקושרת לדמותו של אהרן (אהרן היה אבי הכהונה בישראל, שהיותה את המהות של בית המקדש שמכונה "הוד"), יום חמישי ולרגל שמאל. הנצח וההוד מקושרים שניהם גם לכליות ולאשכים או לשחלות אצל הזכר או הנקבה בהתאמה.

יסוד

ספירה זו מייצגת את החיבור בין שמיים וארץ, ואת המעבר בין רעיון למעשה. היא הכוח שמאפשר לאידאות האלוהיות להתגשם במציאות, ובה מתבצע המעבר מהעולם הרוחני לעולם הגשמי. ספירת יסוד משולה לזכריות ומקושרת לאיבר הרבייה הגברי, מאחר שהיא מקבלת שפע מהספירות הקודמות וזורעת אותו בספירת המלכות.

הספירה מקושרת גם לדמותו של יוסף הצדיק ("וצדיק יסוד עולם". יוסף הצטיין במידת היסוד, בניסיון עם אשת פוטיפר) וליום שישי.

מלכות

ספירת מלכות משולה לנקביות ומקושרת לדמות האישה. על הסטרא אחרא ("הצד האחר", הנחש), נאמר שהוא מעוניין "לכבוש את המלכה", להשתלט על השפע האלוהי שמיועד להגיע אליה (לשכינה) ולמצוץ משם את חיותו ולהמשיכו לתוך ה'קליפה'.

הספירה הזו מקושרת גם לדמותם של דוד המלך (דוד - מלך ישראל) ורחל, וליום שבת.

ביקורת

באיגרת "וזאת ליהודה", המקובל אברהם אבולעפיה תקף בחריפות את רעיון הספירות, שלדבריו מחלק את האל לחלקים ולכן שולל את אחדות האל:

ולפיכך אודיעך שבעלי הקבלה הספירות חשבו לייחד השם ולברוח מאמונת השלוש ועשרוהו וכמו שהגוים אומרים הוא שלשה והשלשה אחד כן מקצת בעלי הקבלה מאמינים ואומרים כי האלוהות עשר ספירות והעשרה הם אחד, והנה הם רבוהו תכלית הריבוי והרכיבוהו תכלית המרכבה ואין ריבוי אחר העשרה.

אותה טענה מופיעה בעילום שם אצל הריב"ש (שו"ת ריב"ש סימן קנ"ז):

שהם מתפללים פעם לספירה אחת ופעם לספירה אחת, כפי עניין התפילה... וכל זה הוא דבר זר מאוד בעיני מי שאינו מקובל כמו הם; וחושבים, שזה אמונת שניות. וכבר שמעתי אחד מן המתפלספים מספר בגנות המקובלים, והיה אומר: הע"ג [=עובדי גילולים] מאמיני השלוש, והמקובלים מאמיני העשיריות.

ייצוגיהן בתרבות

עשר הספירות בחלונות ארדון בספרייה הלאומית בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים

עשר הספירות מצוטטות באמנות העת החדשה, בציור ובפיסול במגוון טכניקות.

ראו גם

• אל מסתתר
• קבלה
• מושגי יסוד בקבלה
• ארבעת עולמות אבי"ע

לקריאה נוספת

• ר' יוסף ג'יקטיליה, ספר שערי אורה
• גרשם שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, 1980
• טוני לביא, מסע עשר הספירות בקבלה - מאלוהות לאנושות ובחזרה, ישראל 2013
• הרב יצחק גינזבורג, הנפש - מפה של מבנה הנפש (עשר הספירות) על פי החסידות, הוצאת גל עיני.

קישורים חיצוניים

• ספר יצירה טקסט של הספר באתר hebrew.grimoar.cz
• רמ"ק, פרדס רימונים, מספרי היסוד של הקבלה, המבאר באריכות את מהות הספירות.
• הרב יהודה אשלג בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות
• רמח"ל, ספר קל"ח פתחי חכמה
• תורת הקבלה דרך הספירות, באתר אש התורה
• תורת הקבלה דרך הספירות, מתוך הספר פתיחה לחכמת הקבלה - הסבר על כל עשר הספירות, ומיקומם בעולמות, על פי ספרו של בעל הסולם
• הרב יצחק גינזבורג אילן הספירות אתר חב"ד
• מעץ החיים האשורי לעץ החיים הקבלי, צבי יוליאן רובין
• מהות הספירות והמידות של בני האדם על פיהן - ערוץ התוכן של הרב דוד איפרגן