עפרוני סהרי
 עפרוני סהרי
| |
|---|---|
עפרוני סהרי
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | עפרוניים |
| סוג: | Eremalauda |
| מין: | עפרוני סהרי |
| שם מדעי | |
 Eremalauda dunniשלי, 1904 | |
| תחום תפוצה | |
מפת התפוצה של שני המינים שפוצלו Eremalauda dunni עפרוני סהרי
Eremalauda eremodites עפרוני שחור-זנב
| |
| |
עֶפְרוֹנִי סַהֲרִי (שם לא רשמי, טרם התקבל שם רשמי בעברית; שם מדעי: Eremalauda dunni) הוא מין של ציפור שיר קטנה ממשפחת העפרוניים. בעבר הוא כונה בעברית עֶפְרוֹנִי שְׁחֹר-זָנָב או עֶפְרוֹנִי עֲרָבָה, עד שנערך פיצול במין, כאשר תת-המין שפוצל הוא המין המופיע בארץ (Eremalauda eremodites); ובשל כך נותר הוא עם השם העברי. זהו מין מדברי שתפוצתו משתרעת על פני חלקים של הסהרה, ממאוריטניה ועד למרכז סודאן.
טקסונומיה ואטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עפרוני סהרי סווג במקור כשייך לסוג Calendula (השם הקודם של הסוג Galerida, בו נמצא המין עפרוני מצויץ בין עוד כמה מיני עפרוני), וגם סווג על ידי כמה רשימות כשייך לסוג Ammomanes (של המינים עפרוני מדבר ועפרוני חכלילי).
עפרוני נמיבי (אנ') (שם לא רשמי, Stark's lark Spizocorys starki) סווג גם הוא בעבר בסוג Eremalauda; אך הוא הועבר לסוג Spizocorys, והותיר את העפרוני הסהרי לזמן מה כמין היחיד בסוגו. מאוחר יותר פוצל מהעפרוני הסהרי המין עפרוני שחור-זנב (Eremalauda eremodites) שמצוי בחצי האי ערב, ושודרג כיום למין עצמאי על-ידי הרשימה Handbook of the Birds of the World Alive ועל-ידי BirdLife International, ולאחר מכן גם על-ידי איגוד האורניתולוגים הבין-לאומי.[2][3] הפיצול נערך בשל הבדלים בגודל, הבדלים קטנים אך עקביים בניצוי, והבדלים גנטיים משמעותיים.[4]
שם הסוג Eremalauda מגיע מהלחם המילים erēmia (מיוונית ερημια) - מדבר; ו-alauda, לטינית לעפרוני (ככל הנראה מקלטית, מ-al, גדול; ו-aud, שיר). שם המין הספציפי dunni מנציח את קפטן הנרי דאן (1864–1952) רופא בצבא הבריטי, ציד ואספן שפעל בסודאן, סומליה, אתיופיה והודו.[5]
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]עפרוני סהרי הוא עפרוני חסון עם ראש גדול וכנפיים רחבות. אורכו 14–15 ס"מ, ומוטת כנפיו 25–30 ס"מ.[6] חלקי גופו העליונים בגוון חום-חולי בהיר עם פספוס כהה. חלקיו התחתונים לבנבנים עם קצת פספוס כהה על החזה. יש לו פס-גבה חיוור מעל העין וטבעת-עין חיוורת מסביבה. הזנב הקצר והרחב שחור מלמטה וחלקו העליון שחור עם נוצות מרכזיות חומות חלודות, ונוצות חיצוניות חיוורות. המקור גדול, כבד וצבעו ורדרד או צהבהב חיוור. לאחר חילוף הנוצות, העפרונים הופכים דהויים יותר בהדרגה והסימונים הכהים נהיים חוורים יותר ככל שהנוצות הופכות לשחוקות יותר.[7]
השירה נשמעת כפטפוט צרוד עם קטעי שריקות קצרים. הזכרים שרים מהקרקע או בתעופה, ומרחפים כ-30 מטרים או יותר מעל פני הקרקע בעת מעוף החיזור.[6]
אקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית גידול
[עריכת קוד מקור | עריכה]העפרוני הסהרי חובב אזורים מישוריים וצחיחים עם צמחייה דלילה, מעט עשבים ושיחים פזורים.[7]
קינון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקן הוא שקע על הקרקע שמרופד בצמחייה. בתטולה שתיים או שלוש ביצים שהדגירה עליהן נמשכת 13 עד 16 ימים. הביצים לבנות עם כתמים שחורים ואדמדמים.[6]
תזונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התזונה שלו כוללת בעיקר זרעים וחרקים. הוא משחר אחר מזון על הקרקע, ולפעמים חופר מזון עם מקורו. הם ניזונים בדרך כלל בלהקות מחוץ לעונת הקינון, ונעים כנוודים בתגובה לאירועי גשם.[6]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עפרוני סהרי, באתר ITIS (באנגלית)
- עפרוני סהרי, באתר NCBI (באנגלית)
- עפרוני סהרי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- עפרוני סהרי, באתר GBIF (באנגלית)
- תצפיות, קטעי וידאו, תמונות וקולות של עפרוני סהרי, באתר eBird
- הקלטות אודיו של עפרוני סהרי, באתר xeno-canto
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עפרוני סהרי באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ del Hoyo, J.; Collar, N. (2017). "Arabian Lark (Eremalauda eremodites)". Handbook of the Birds of the World Alive (באנגלית). Barcelona: Lynx Edicions. נבדק ב-19 באוגוסט 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ BirdLife International (2017). "BirdLife International Checklist Version 9.1". www.birdlife.org. אורכב מ-המקור (xlsx) ב-18 ביולי 2021. נבדק ב-19 באוגוסט 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ שמות ציפורי העולם, עפרוניים, באתר worldbirdnames.org
- ^ James A. Jobling, The Helm dictionary of scientific bird names, London: Christopher Helm, 2010, ISBN 9781408133262
- ^ 1 2 3 4 Snow, D. W. & Perrins, C. M. (1998) Birds of the Western Palearctic: Concise Edition, Vol. 2, Oxford University Press.
- ^ 1 2 Harris, Alan, Shirihai, Hadoram & Christie, David (1996) The Macmillan Birder's Guide to European and Middle Eastern Birds, Macmillan, London.